(מוֹעצת חבר-הקבוּצוֹת. אב תרצ"ט)

בּקשר עם בּירוּר האיחוּד נזרקה כּמה פּעמים בּחלל

עוֹלמנוּ מימרה שהאיחוּד הוּא ענינם שלהם, של העסקנים. להם חשבּוֹן מיוּחד בּכך. וּמשזימן לנוּ לוֹרד האליפאכּס את הבּיטוּי הנחמד "נוֹחוּת

אדמיניסטרטיבית" (כּשגילה לנוּ מכּבשוֹנה של המדיניוּת הבּריטית כּי עקרוֹנוֹת מוּסריים לחוּד ונוֹחוּת אדמיניסטרטיבית לחוּד) נתעשר הויכּוּח שלנוּ גם בּמוּנח זה: אין האיחוּד נתבּע אלא מטעמי נוֹחוּת אדמיניסטרטיבית. לא צוֹרך המפעל הקיבּוּצי הוּא, אלא נוֹחוּתם של אוֹתם העסקנים שבּמצב הקיים לא ניחא להם.

והלילה הזה, כּשאני נתבּע לדבּר שוּב בּענין האיחוּד, עלי להוֹדוֹת כּי יש קוֹרטוֹב של אמת בּדבר. לא “נוֹח” לי לשוּב ולחזוֹר על דברי. והריני אוֹמר לעצמי: אילוּ היתה התנוּעה מאוּחדת לא הייתי צריך לדבּר פּעמַים, גם בּנען וגם בּדגניה.

האם אין אני רשאי להסתפּק בּמה שכּבר אמרתי בּשאלה זו עד כּה? וּלאחר מה שאמרוּ כּאן החברים שקוֹלניק, קדיש וחנן בּרקוֹביץ – שלוֹשה חברים משלוֹשה גלי עליה – אין לי כּשלעצמי צוֹרך להוֹסיף דבר. אך מאחר שאין מפַטרים אוֹתי מתוֹספת בּירוּר, אוֹמַר משהוּ על אֳפי המפעל הקיבּוּצי בּכללוֹ, ממנוּ מוֹצא גם לענין האיחוּד עצמוֹ.

מה בּין הקבוּצה הארץ-ישׂראלית לבין שאר מפעלי הקוֹמוּנה שבּעוֹלם?

הריני מתכּוון בּזה לנסיוֹנוֹת הרבּים ליצוֹר קוֹמוּנוֹת

התישבוּתיוֹת. הקוֹמוּנה ההתישבוּתית היתה בּדרך כּלל מפעלם של אנשים אשר בּיקשוּ לעצמם מקלט, אי מוּבדל, בּוֹ יחיוּ כּטוֹב בּעיניהם, משוּחררים מהרבּה מוּסכּמוֹת השוֹלטוֹת בּעוֹלם שמסביב, וּמקיימים בּמסגרתם המשפּחתית

מגמוֹת של שויוֹן, שיתוּף, אחוָה וחירוּת. הדברים בּאוּ על פּי רוֹב בּתערוֹבת השקפוֹת דתיוֹת אוֹ סוֹציאליוֹת. אך הנסיוֹנוֹת האלה לא חָתרוּ לצאת מחוּגם ולא התכּוונוּ לשנוֹת את המשטר הכּללי, אוֹ לפתוֹר שאלוֹת הכּלל בּתנוּפת הקוֹמוּנה. אמנם מפעל הקוֹמוּנה יוֹצא ללַמד וּלשַמש מוֹפת

למי שירצה ללכת בּעקבוֹתיו, אך עיקרוֹ של המפעל הוּא בּוֹ בּעצמוֹ. דַיוֹ בּכך שקבוּצת אנשים תפתוֹר לעצמה את שאלוֹת חייה כּחברה. בּמוּבן זה יתכן לוֹמר כּי המניע העיקרי לנסיוֹנוֹת הקוֹמוּנה היה אינדיבידוּאַלי, היה רצוֹן האדם, היוֹדע כּי אין בּידוֹ לתקן את העוֹלם, לתקן את עצמוֹ ואת חברתוֹ הקרוֹבה. בּחינת “ואני את נפשי הצלתי” (הגדרה זוֹ אינה בּאה להקל בּערכּם של נסיוֹנוֹת הקוֹמוּנוֹת ההתישבוּתיוֹת כּשהן לעצמן. בּהם מתגלה רוּח האדם, אשר בּהתקוֹממוֹ נגד סדרי-החברה איננוּ משליך את יהבוֹ על תהליכים ועל גוֹרמים אשר יביאוּ מאליהם את הפּתרוֹנוֹת הטוֹבים, כּי אם תוֹבע פּתרוֹן מאת עצמוֹ, רוֹאה עצמוֹ שוּתף ואחראי לא רק למלחמה בּקיים, כּי אם גם למַה שעתיד לבוֹא בּמקוֹם הקיים, בּוֹחן את עצמוֹ ואת כּוֹחוֹתיו בּהקמת העתיד לבוֹא").

לא כן היתה הקבוּצה בּארץ מראשיתה. אוֹתם שהקימוּ את מפעלי הקבוּצה הראשוֹנים – בּיקשוּ אף הם לתקן את מעשׂיהם, להגשים בּחייהם עקרוֹנוֹת שויוֹן ושיתוּף וחירוּת, וּלשפּר את סביבתם הקרוֹבה. אך לא זה בּלבד הניע אוֹתם.

אילוּ היתה הקבוּצה שלנוּ נזוֹנה מאוֹתם המקוֹרוֹת בּלבד

שמהם ינקה הקוֹמוּנה הדתית אוֹ הקוֹמוּנה הטוֹלסטוֹאית או הקוֹמוּנה הרציוֹנַליסטית – היה הדבר נשאר ענינם של חוּג אנשים מצוּמצם, המבקשים לעצמם חיים ראוּיים להשקפוֹתיהם. אך הקבוּצה שלנוּ זנקה מיד מן החוּג הצר. מן הרגע הראשוֹן היה טבוּע בּה הרצוֹן לשרת את העם, להחיש את גאוּלתוֹ. כּשם שאנשי הקבוּצה בּיקשוּ להגשים בּחיי עצמם, בּחיי יוֹם יוֹם, את המוּסר הסוֹציאליסטי, כּכה בּיקשוּ לעשׂוֹת את הקבוּצה מנוֹף להגשמת הציוֹנוּת,

לסלילת דרך להתישבות לאוּמית. איני רוֹצה לוֹמר מה היוּ הישׂגיה החברתיים והמשקיים של הקבוּצה אילוּ היתה מתרכּזת כּוּלה בּעצמה – ואין הבדל אם מספּר משפּחוֹתיה היה עוֹמד על חמש-עשׂרה אוֹ על שלוֹש מאוֹת – ושוֹקדת על שיפּוּר חייה בּלבד. אוּלם בּמקרה זה לא היתה הקבוּצה מגיעה לעוֹלם למדרגה של תנוּעת-המוֹנים, ולא היתה משמשת גוֹרם ניכּר בּחיי העם. הנוֹער היהוּדי העוֹלה יש בּוֹ נטיוֹת סוֹציאליסטיוֹת עמוּקוֹת, נכוֹן הוּא לחיפּוּשׂי

צוּרוֹת חיים חדשוֹת לעצמוֹ, אך לוּלא היוּ החיפּוּשׂים השיתוּפיים הללוּ

משתלבים עם הרצוֹן למצוֹא דרך פּוֹריה ותכליתית בּשביל האוּמה כּוּלה, היתה הקבוּצה נשארת לעוֹלם כּת של אנשים המבקשים תיקוּן לעצמם בּדרך הקוֹמוּנה, ולא יוֹתר מזה.

גם בּקבוּצוֹתינוּ הראשוֹנוֹת היוּ טיפּוּסי-אנשים אשר ראוּ את הקבוּצה ראִיה אינדיבידוּאַליסטית בּעיקר. מהם שראוּ את מרכּז הכּוֹבד בּתיקוּן החברה ושיפּוּר היחסים בּין החברים, וּמהם ששקדוּ בּעיקר על בּריאוּת המשק. אוּלם בּתוך כּל זה בּקעה ועלתה המגמה הרוֹאה את הקבוּצה – עם כּל ערכּה לעצמה – כּמכשיר לפתרוֹן השאלוֹת הגדוֹלוֹת של הכּלל, של ההתישבוּת, של העליה, של הציוֹנוּת, ורוֹאה את איש-הקבוּצה כּאדם אשר איננוּ יוֹצא ידי חוֹבתוֹ בּנאמנוּתוֹ למשקוֹ וּלחברתוֹ, כּי אם כּמי שנקרא למלא נוֹסף על כּך גם חוֹבוֹת-אזרח מיוּחדוֹת בּציוֹנוּת וּבתנוּעת הפּוֹעלים. בּן-ציוֹן הגדיר פּעם את ההבדלים בּין הזרמים בּמפעל הקיבּוּצי כּהבדל בּדבר איזהוּ מקוֹמם של “הדגשים החזקים”. אני מדבּר עתה על אדמת דגניה, והרי גם דגניה התלבּטה הרבּה בּין הדאגה למשק ולחבר מכּאן לבין המגמה לשַמש את צרכי הכּלל מכּאן. יוֹסף בּוּסל היה בּדניה נוֹשׂא הדגל של המגמה התוֹבעת שימוּש בּכוֹחוֹת הקבוּצה למטרוֹת הכּלל.

לא קל היה הדבר לקבוּצה הראשוֹנה. ואף היוֹם איננוּ קל. וגם הקבוּצוֹת הראשוֹנוֹת בּיקשוּ לפתוֹר את השאלה פּתרוֹנוֹת שוֹנים, וכל אחת שׂמה את “הדגש” בּנקוּדה אחרת. גם “השוֹמר” היה קבוּצה מלוּכּדת מבּחינה חברתית, אך בּמרכּז עניניו עמדוּ לא שאלוֹת בּנין החברה והעקרוֹנוֹת המשקיים, כּפי שהיה בּדגניה, כּי אם עקרוֹנוֹת מסוּימים של שירוּת לאוּמי, תפקידי הגנה וכיבּוּש, הדגשת היסוֹד המעמדי. כּאן היה הדגש. ואם נזכּוֹר את קבוּצת כּנרת, נמצא שבּה נאֶבקוּ הנטיוֹת השוֹנוֹת היאָבקוּת קשה בּיוֹתר. וּמקוֹמה המיוּחד של קבוּצת כּנרת בּתוֹך תנוּעת

הפּוֹעלים היה בּהעזתה להטיל על הקבוּצה תפקידים מיוּחדים לגבּי כּלל-התנוּעה, לעשׂוֹתה מנוֹף להגשמת רעיוֹנוֹת מקדמים בּציבּוּר

הפּוֹעלים. המַאמַצים לאיחוּד תנוּעת הפּוֹעלים, הקמת “המשבּיר”, פּתיחת

שערי הקבוּצה לרוָחה בּפני החבֵרה (בּימים ההם), התמרים – בּתקוּפה מאוּחרת, ואף הנסיוֹן הראשוֹן של חיל ישׂראל שהיינוּ עדים לוֹ אתמוֹל, בּאלה וּבדוֹמיהם מוֹתחת הקבוּצה את עצמה בּמידה מרוּבּה למען הצרכים הכּלליים של התנוּעה.

בּימי העליה השניה היוּ המגמוֹת והדגשים נחלת כּל קבוּצה לעצמה. ההתפּתחוּת שלאחר כּך גיבּשה צוּרוֹת ארגוּניוֹת-תנוּעתיוֹת, אשר כּל אחת מהן דוֹגלת בּ“דגש” שלה. העליה השלישית הביאה לארץ המוֹנים גדוֹלים יוֹתר. המפעל הקבוּצתי שהיה קיים אז, בּהיקפוֹ וּבאָפיוֹ, לא היה מוּכן וּמסוּגל לקבּל אוֹתם. עתה כּוּלנוּ חכמים, וכוּלנוּ יוֹדעים לציין צמצוּמים רבּים של הקבוּצוֹת הראשוֹנוֹת. הקבוּצה בּראשיתה לא היתה יכוֹלה להיוֹת בּלתי אם חקלאית. הפּוֹעל העירוֹני והמלאכוֹת העירוֹניוֹת לא היוּ קיימים בּשבילה. כּל המהפּכה של הפּוֹעל בּארץ היתה בּפנִיה מוּחלטת מן העיר אל הכּפר. מי שרצה שיהיה לוֹ חלק בּמעשׂה החלוּצי, בּכּיבּוּש, בּבנין הארץ – היה עליו לפנוֹת אל השׂדה. כּיוֹם הזה תמצאוּ מוֹרים, העוֹשׂים את עבוֹדתם, והם חברים לקבוּצה. אך לפני שלוֹשים שנה, אם בּא אדם שהיוּ לוֹ כּל הסגוּלוֹת והכּשרוֹנוֹת והנטיה הנפשית להוֹראה והוּא רצה להשתתף בּמהפּכה החלוּצית – לא היה לוֹ אלא לקוּם וּלהיפּרד מן ההוֹראה ולצאת לשׂדה. זה היה עוֹלמנוּ שלפני המלחמה, וכֵלינוּ לא היוּ עשׂוּיים כּלל לקלוֹט את העליה הפּוֹרצת שלאחריה. וכאן זכוּתוֹ ההיסטוֹרית של גדוּד העבוֹדה, שהנחיל למפעל הקיבּוּצי את התנוּפה הגדוֹלה. עתה לא יפליאוּ אוֹתנוּ המספּרים של הגדוּד, אוּלם בּשעתם היוּ גם מפליאים וגם מפחידים. ולא בּלבד גוֹדל המחנה, אלא אף העוֹז והיכוֹלת להעמיס על עצמוֹ כּל אוֹתם התפקידים, לזווג יחד כּל אוֹתם התפקידים, הכּיבּוּשיים והישוּביים כּאחד.

אילוּ זכינוּ, והפּגישה בּין העליה השניה לשלישית היתה מתקיימת מתוֹך יתר הבנה והכּרה הדדית, אפשר היה גוֹרל המפעל הקיבּוּצי וגוֹרל תנוּעתנוּ כּוּלה שוֹנה ממה שהוּא, והיינוּ פּטוּרים מהרבּה ענשים

וגם מן הפּיצוּל הפּנימי. אך לא זכינוּ! כּמה מחיצוֹת דקוֹת ועבוֹת, חיצוֹניוֹת וּפנימיוֹת, חָצצוּ בּין שני גלי העליה, אשר המלחמה העוֹלמית הקוֹדמת הפרידה בּיניהם. והפּירוּד הטבּיע את חוֹתמוֹ.

גל-העליה החדש זינק מתוֹך ההפכה, מתוֹך הפכת-המלחמה וּמתוֹך ההפכה שלאחר המלחמה. כּנחל סוֹאן ושוֹטף וגם גוֹרף, המקפּץ על פּני סלעים וּפוֹרץ סכרים, כּן היה הגל החדש. תנוּפתוֹ קדמה ליכלתוֹ. היה בּוֹ יוֹתר מן ההעזה מאשר מן הבּהירוּת, ויוֹתר ממה שראה את הדרך ראה והאמין בּהריסת מעצוֹרים. כּנגד נסיוֹן החיים של איש העליה השניה שהגיע לידי בּגרוּת, כּבוּש וּכבד-צעד, מרוּכּז בּעצמוֹ וּבמפעלוֹ וּמכוּוָן כּוּלוֹ

לנקוּדה אחת מוּחלטת – עמד בּן-אדם בּאביב-חייו, אשר המלחמה והפּרעוֹת וּמלחמת-האזרחים פּגעוּ בּגוּפוֹ ועברוּ דרך לבּוֹ, אשר שׂרה עם פּוּרענוּיוֹת וּמילט את חייו, אשר ראה יסוּרים וּגבוּרה וּכפירה וחזוֹנוֹת בּשנוֹתיו המעטוֹת, מה שלא ראוּ דוֹרוֹת רבּים לפניו, ואשר נקלע בּעצמוֹ בּין תוֹם להפקרוּת, בּין בּטחוֹן-נעוּרים לאבדן-כּל.

אין לוֹמר שאיש העליה השניה, אשר ציפּה כּל כּך לגל החדש, ידע לראוֹתוֹ לתוֹכוֹ, מבּעד לכל לבוּשי התקוּפה הנסערת. בּמיעוּטוֹ וּבבדידוּתוֹ למד לראוֹת את נקוּדת-הכּוֹבד בּיחיד, בּנכוֹנוּתוֹ למאמץ, בּהרגשת אחריוּתוֹ, וגם את מפעל הכּלל, את הקבוּצה, את ההסתדרוּת, ראה כּמפעל של יחידים, של אנשים שלמים. והגל החדש מדלג על כּל זה. איננוּ מקפּיד ואיננוּ בּוֹרר. הוּא מלא בּטחוֹן בּרבּים, בּכוֹחם, בּריבּוּים, בּליכּוּדם. גם איש העליה השניה ידע, כּמוּבן, את עֵרך ה“יחדיו”, אוּלם כּאן, בּגל החדש, היה יוֹתר מאֳפי הקוֹלקטיביזם הריכּוּזי מאשר מרוּח הקבוּצה הארץ-ישׁראלית.

והעליה השלישית, בּין שבּאה מרוּסיה בּין שבּאה מפּוֹלין

וגליציה, לא בּיקשה להידָבק בּאלה שפּרצוּ דרך לפניה. אנשים לא רחשוּ לקוֹדמיהם את האֵמוּן ואת רגש החברוּת שהללוּ היוּ ראוּיים להם, ואוּלי… גם לא היוּ ראוּיים. שכּן אנשי העליה השלישית מצאוּ את קוֹדמיהם לא רק בּכיבּוּשיהם וּבקשיוּת ערפּם וּבחלוֹמוֹתיהם, כּי אם גם בּכשלוֹנוֹתיהם: בּפילוּגם וּבמלחמתם הפּנימית. דגל האיחוּד לא השׂיג את מבוּקשוֹ והפך אף הוּא לדגל מפלגה. את העוֹלה פּגשוּ שתי לשכוֹת עליה, שתי לשכוֹת עבוֹדה, שני מרכּזים חקלאיים, שתי מפלגוֹת הנאבקוֹת זוֹ עם זוֹ, בּלי שיהיה בּרוּר וּמחוּוָר על מה ולמה הן נפרדוֹת ונלחמוֹת. כּל זה לא היה בּוֹ כּדי לעוֹרר אצל העוֹלים את הכּבוֹד לקוֹדמיהם ואת הרצוֹן להתמזג עם הקיים. בּפרט, כּשפּרק-הזמן של המלחמה העוֹלמית גידל גוֹרמי בּידוּל למכבּיר.

מאז ועד עתה טוּשטשוּ והוּעמקוּ כּמה חזיוֹנוֹת. גלי עליה חדשים הציפוּנוּ. המגמה האחדוּתית, הממַזגת וּמלַכּדת, נאבקת כּל הימים עם המגמה השבטית והוֹדפת אוֹתה למחבוֹאים. אוּלם המפעל הקיבּוּצי צמח וגדל בּמזל של בּדילוּת והתפּצלוּת.

יש אוֹמרים: מה איכפּת לנוּ אם קיימוֹת כּמה חטיבוֹת שוֹנוֹת בּתנוּעה הקיבּוּצית? מדוּע תהיה עיננוּ צרה בּגוֹנים השוֹנים

וּבארגוּנים המסייעים לטיפּוּח הגוֹנים? ואם אמנם קיימים כּמה פּגמים בּיחסים שבּין החטיבוֹת הקיבּוּציוֹת השוֹנוֹת – הרי מקוֹר הדבר לא בּקיוּם החטיבוֹת, כּי אם בּחוֹסר הערכה הדדית, ויש לתקן את הדבר על ידי שיפּוּר היחסים וּנטיעת הבנה רחבה יוֹתר.

רצוֹני להסבּיר מדוּע אינני תוֹלה תקווֹת בּכך, אלא

בּאיחוּד בּלבד. כּבר אמרתי, לא הרי הקבוּצוֹת שלנוּ כּקוֹמוּנוֹת אחרוֹת. אוֹתן הקוֹמוּנוֹת היוּ קיימוֹת כּל אחת לעצמה. קריניצה לא ראתה את גוֹרלה נחתך על ידי כּך אם תקוּם עוֹד קריניצה אוֹ לא. ואצלנוּ אוֹמרים: “האיחוּד צריך להבטיח את הקמתן של עוֹד דגניוֹת ועוֹד יגוּרים, הרבּה דגניוֹת והרבּה יגוּרים”. כּאן ההבדל בּין קוֹמוּנה המרוּכּזת כּוּלה בּתוֹך עצמה וּבין

המפעל הקיבּוּצי שלנוּ המהווה תנוּעה. וּלפיכך יש לוֹ דאגת “המשך” וצוֹרך בּכיבּוּשים, וענין מיוּחד לנוֹער. וכאן גם המפתח ל“יחסים”. כּיון שכּל פּלג של התנוּעה הקיבּוּצית מהווה תנוּעה לעצמוֹ, ויש לוֹ דאגת המשך וּמסעי-כּיבּוּשים וענין מיוּחד בּנוֹער, הריהוּ מוּכרח לראוֹת בּכל פּלג אחר של התנוּעה הקיבּוּצית יריב וּמתחרה.

לפיכך, כּל עוֹד קיימים הפּילוּגים מן ההכרח שיהיוּ ניגוּדים. וגם אנשי התנוּעה הקיבּוּצית אינם מלאכים. אדרבּא, מתוֹך מלחמת הקיוּם המרה והקטנוּנית שנלחמוּ אבוֹתיהם ואבוֹת אבוֹתיהם בּגיטוֹ ודאי

ירשוּ כּמה תכוּנוֹת שאינן הוֹלמוֹת בּיוֹתר את חיי הקבוּצה, ואינן עשׂוּיוֹת להשכּין יחסים הוֹגנים בּין פּלגי תנוּעה מתחרים.

ואוֹדה: אגב הסבּרה והוֹכחה נוֹהג גם אני, כּאחרים, להדגיש בּיחוּד את הקלקוּלים השוֹנים הקשוּרים בּמצב הפּילוּג: את “היחסים”, את ההערכה ההדדית הבּלתי-צוֹדקת, את הרמה החברתית הנפגעת, את הליקוּיים בּמצב המפלגה וההסתדרוּת, את ההפסד בּחינוּך הנוֹער. אך טעוּת היא לחשוֹב כּי לכך בּלבד מכוּוָן האיחוּד. נדמה לי שהחבר מן “המכּבּי הצעיר” אשר דיבּר כּאן כּיון לעיקר. האיחוּד מתכּוון לא ל“יש” בּלבד, אלא למה שצריך ויכוֹל להיוֹת. אם נראה לפנינוּ רק אוֹתם אלפי הפּוֹעלים החיים בּקיבּוּצים הקיימים – אפשר בּאמת נמצא כּי לא כּדאי כּל פּוּלמוֹס האיחוּד. אילמלא הרצוֹן הכניס רבבוֹת פּוֹעלים, ולא רק מאלה שיבוֹאוּ כּי אם גם מן הנמצאים עמנוּ בּארץ, לתוֹך מעגל החיים הקיבּוּציים – הייתי אוּלי גם אני מניח את תביעת האיחוּד (את חטאי אני מזכּיר: גם בּימים שהקבוּצה היתה קטנה וּמספּר הקבוּצוֹת היה מוּעט בּיקשתי להעמיס על הקבוּצה עוֹמס גדוֹל – כּמוּבן, לפי היכוֹלת הקטנה של הזמן ההוּא). לא חדלתי להאמין, הן בּימי פּרוֹספּריטי והן בּימי משבּר, שהקבוּצה יכוֹלה לשמש כּלי-קיבּוּל וּבית-יצירה להמוֹני

פּוֹעלים, ולא רק לשם סיפּוּק צרכיהם החיוּניים, כּי אם גם למילוּי תפקידים לאוּמיים חברתיים ותרבּוּתיים גדוֹלים. עכשיו – לא כּל שכּן. האפט שאל בּנען וחזר ושאל פּה: מה ערך להחדרת רעיוֹן המלאכה ועבוֹדת-חוּץ לתוֹך המפעל הקיבּוּצי? האפט מבין שיש חשיבוּת בּעבוֹדת-חוּץ בּזמן בּנין הקבוּצה – זה יוֹצר ענפי מחיה חדשים. אבל הוּא טוֹען: מה חשיבוּת בּדבר אם בּמקוֹם היהוּדי מטבריה יעסוֹק בּמלאכה מסוּימת הפּוֹעל חבר הקבוּצה? הטענה הזאת מזכּירה בּמוּבן ידוּע את הויכּוּח, שהתנהל לא בּידידוּת יתירה, בּין בּעלי התעשׂיה בּארץ לבין ההסתדרוּת. הם טענוּ: למה לכם קוֹאוֹפּרטיבים, יש בּארץ תעשׂיה, בּאים לארץ אנשים עם הוֹן פּרטי ועם יזמה פּרטית והם מנסים ליצוֹר תעשׂיה בּארץ; הרי לכם (לאנשי ההסתדרוּת) חלק ונחלה בּחקלאוּת ולמה לכם לבוֹא וּלהתחרוֹת בּהם, לעשׂוֹת נעלים כּמוֹהם, לעשׂוֹת בּסריגה כּמוֹהם? אם נלך לפי קו מחשבה זה אפשר גם לטעוֹן: למה לנוּ המשבּיר המרכּזי, למה לנוּ האגוּדוֹת הצרכּניוֹת? הלא יש בּארץ מסחר סיטוֹני וקמעוֹני וּמדוּע צריכים דוקא ההסתדרוּת והמפעל הקיבּוּצי להוֹציא פּרנסה מיהוּדי חנוָני? יש להגיד את האמת: חשבּוֹנוֹתינוּ הם אחרים. אין אנוּ יכוֹלים להפריד בּין המפעל הקיבּוּצי וּבין הכּוֹח המשוּתף הנוֹשׂא את המפעל; אנוּ רוֹצים לאַפשר לכל יהוּדי עוֹבד לחיוֹת אתנוּ יחד. אילוּ היינוּ משאירים את המפעל הקיבּוּצי הקטן בּתחוּמיו וּמגבּילים אוֹתוֹ בּשטח החקלאוּת בּלבד, לא היינוּ מגיעים להיוֹת תנוּעה

גדוֹלה. על ידי כּך שאנוּ יוֹצרים אפשרוּת קיוּם בּקבוּצה לבעל המקצוֹע, לחייט ולסנדלר, אנוּ לא רק פּוֹתרים, כּפי שאמר לביא, את שאלת חיינוּ בּמגמת האוֹטַרקיה, לא רק מסַדרים תנאים נוֹחים וּפּרוֹדוּקטיביים יוֹתר לעצמנוּ, אלא – והוּא הנימוּק הנוֹסף: אנוּ מרחיבים כּכל האפשר את מעגל האנשים החיים חיי שיתוּף. גוֹרלה של הקבוּצה תלוּי בּזה אם היא תהיה לענין של מעטים אוֹ של רבּים מאד; ואנוּ בּטוּחים שמעמסת ההרחבה הזאת יוֹצרת בּסיס נוֹסף לפעילוּת שלנוּ.

ניסיתי להגדיר את מהוּת האיחוּד וּלהוֹציא את עצמנוּ מתוֹך הויכּוּח שמירר כּל כּך את חיינוּ בּשנים האחרוֹנוֹת. אמנם, לדעתי, לא הויכּוּח על האיחוּד מירר את חיינוּ, אלא המציאוּת היא שמיררה את החיים; וּויכּוּח שעוֹסק בּמציאוּת מרה גם הוּא נעשׂה מר. אמרתי קוֹדם שהאיחוּד פּירוּשוֹ להוֹציא את המפעל הקיבּוּצי והקבוּצתי לדרך רחבה יוֹתר. אני מאמין שיש כּמה תפקידים כּיבּוּשיים מוּחשיים המחכּים לכוֹחה של התנוּעה הקיבּוּצית המאוּחדת. אביא כּמה דוּגמאוֹת.

דוּגמה ראשוֹנה: נזכּר כּבר היוֹם ענין הקיבּוּץ העירוֹני הגדוֹל. שקוֹלניק אמר שעסק בּזה לפני שנה, אני יוֹדע שיש מספּר חברים בּתל-אביב העוֹסקים בּזה והדבר איננוּ זז. אף יוֹדע אני שענין הקיבּוּץ העירוֹני הגדוֹל הוּא קשה עד למאד, ואין להתחיל בּוֹ כּמוֹ שהתחילוּ בּמפעל הקבוּצה, בּגרעין קטן; המפעל הקיבּוּצי

העירוֹני דוֹרש הרבּה כּוֹחוֹת וּמאמצעי-עזרה גם מצד ההסתדרוּת, הוּא דוֹרש תנוֹפה גדוֹלה. רק תנוּעה קיבּוּצית מאוּחדת תוּכל ליצוֹר דבר כּזה! יש לנוּ קיבּוּץ עירוֹני גדוֹל – יגוּר, שהוּא הנסיוֹן הראשוֹן ליצירת שכוּנת עוֹבדים שיתוּפית, שדעתנוּ תהיה נוֹחה

ממנה. לצערנוּ הגדוֹל, לא גרמוּ לנוּ נסיוֹנוֹת השיכּוּן בּארץ הרבּה נחת. חלוֹמוֹת גדוֹלים שהיוּ לנוּ על שכוּנוֹת עוֹבדים לא נמצאוּ להם נוֹשׂאים. אבל יגוּר, בּעזרת הקיבּוּץ המאוּחד, היתה לשכוּנת עוֹבדים כּזאת. שאר הנסיוֹנוֹת בּקבוּצוֹת אחרוֹת הביאוּ אמנם פּלוּגוֹת נוֹספוֹת, אבל לא נהפּכוּ למפעלים גדוֹלים. היה המאמץ של גדוּד העבוֹדה בּתל-אביב, שהלך לאיבּוּד מסיבּוֹת אחרוֹת, והקבוּצוֹת הקיימוֹת על יד ירוּשלים וּבקרבת

תל-אביב גם הן לא הפכוּ מפעלים גדוֹלים. אני מאמין אמוּנה שלמה שהתנוּעה הקיבּוּצית המאוּחדת, אשר תציג לעצמה כּמטרה יצירת קיבּוּץ שיתחיל בּמאוֹת אנשים ויגיע לאלפים בּקרבת תל-אביב, – תקים מפעל בּעל ערך עצוּם, לתנוּעה שיתוּפית כּשלעצמה ולתנוּעת הפּוֹעלים כּוּלה.

דּוגמה שניה: ענין הפּוֹעל בּמוֹשבה. יש מספּר פּלוּגוֹת של קיבּוּצים שוֹנים שבּדרכּן להתישבוּת עוֹברוֹת את המוֹשבוֹת

ויש מוֹסדוֹת ההסתדרוּת המטפּלים בּפוֹעל המוֹשבה. בּמוֹשבה בּכלל נמצא

ציבּוּר פּוֹעלים המוֹנה 20 – 25 אלף פּוֹעל – מה יהיה עתידוֹ של הציבּוּר החקלאי הזה? אלה הם יוֹצאי תנוּעוֹת נוֹער, אלה הם יוֹצאי החלוּץ, אשר הגיעוּ בּארץ למוֹשבוֹת וּבתוֹכן עברוּ את כּל הסבל, היתמוּת, העזיבה והבּדידוּת של פּוֹעל המוֹשבה. רק תנוּעה קיבּוּצית מאוּחדת וּגדוֹלה תוּכל למצוֹא דרך אל הפּוֹעל בּמוֹשבה! אוּלי לא תכניס אוֹתוֹ מחר אוֹ מחרתים לתנוּעה הקיבּוּצית, אבל היא, בּלי התחרוּת והתרוֹצצוּת, תשלח לכל מוֹשבה אנשים, שיחיוּ את חיי הפּוֹעל, וּמתוֹך דאגה לחייו החברתיים והפּנימיים של ציבּוּר הפּוֹעלים בּמוֹשבה תחנך אוֹתוֹ לקראת ההתישבוּת.

ועוֹד נקוּדה חשוּבה: מי שרוֹצה לראוֹת בּקבוּצה לא רק סידוּר חברה מתוּקנת וכיבּוּש עמדוֹת משקיוֹת, כּי אם גם הקמת מחנה חלוּצי מאוּרגן העוֹמד לשירוּת העם בּכל צרכיו, הוּא ישאף לכך שהמפעל השיתוּפי יהיה בּוֹ הכּוֹח להיעָנוֹת לכל דרישה שתבוֹא מצד התנוּעה כּוּלה. המפעל הקיבּוּצי המאוּחד צריך להטיל על עצמוֹ את מַכּסימוּם התפקידים הכּיבּוּשיים השוֹנים, בּתוֹך ההסתדרוּת, בּתוֹך המפלגה, בּציוֹנוּת,

בּגאוּלת הקרקע וּבדאגה להוֹן הלאוּמי. בּתקוּפה הזאת הדאגה להוֹן הלאוּמי היא דאגה גדוֹלה מאד והיא רוֹבצת על המפעל הקיבּוּצי יחד עם דאגוֹת אחרוֹת לעליה וּלהתישבוּת. יש להצטער על כּך, אבל עוּבדה היא שקשה למצוֹא כּיוֹם מספּר אנשים מספּיק לתפקידים האלה. יתכן שגם כּיוֹם ממלא כּל זרם קיבּוּצי תפקידים אחראיים לפי יכלתוֹ, יוֹתר מאיזה חלק ציבּוּר אחר, אבל אני מאמין שליכּוּד התנוּעה הקיבּוּצית לתנוּעה אחת יזרים קוֹדם כּל את המרץ המוּצא לקנאת-חינם והתחרוּת-חינם בּאפיקים פּרוֹדוּקטיביים יוֹתר, והזיקה בּין המפעל הקיבּוּצי לבין תנוּעת הפּוֹעלים כּוּלה תהיה יוֹתר קרוֹבה ואינטימית, וגם הרבּה יוֹתר אינטנסיבית. אלה הם הדברים שאני רוֹאה אוֹתם כּחלקים אינטגרליים של מפעל האיחוּד.

אני מקשיב בּמשך כּל הזמן להיסוּסים ולספקוֹת של החברים, וּככל שאני לוֹמד וּמתעמק בּענין רוֹאה אני את עצם המפעל הקיבּוּצי בּשלימוּתוֹ וּבאַחדוּתוֹ. כּמוּבן, אפשר תמיד להוֹכיח שהקיבּוּץ העוֹמד על רעיוֹן הקצב המהיר בּגידוּל, זקוּק לאוֹרגניזציה שלוֹ, ואפשר להוֹכיח שדוקא קבוּצה מסוּגה של דגניה דרוּשה לה אוֹרגניזציה מיוּחדת. אני לוֹקח על עצמי להוֹכיח גם זאת. מספּרים על בּנקאי גדוֹל שאמר בּהזדמנוּת מסוּימת: מוּטב שיהיוּ לי 10% בּעסק טוֹב מאשר 100% בּעסק פּחוֹת טוֹב. אני אוֹמר: כּל כּמה שהדגניוֹת החדשוֹת אוֹ היָגוּרים החדשים עלוּלים להפסיד בּשוּתפוּת הזאת הם עלוּלים לזכּוֹת בּהרבּה יוֹתר מתוֹך תנאי צמיחה חדשים, מגע משוּתף, אוֹדיטוֹריה פּנוּיה יוֹתר למחשבה, שתפרה כּל רעיוֹן ללא מחיצוֹת מיוּתרות. איני יוֹדע מי ישׂיג יוֹתר? האוּמנם אוֹתוֹ הרעיוֹן של משק גדוֹל, שהגיע להשׂגיו מתוֹך הסתגלוּת גדוֹלה של חלקים שוֹנים בּמפעל הקיבּוּצי, יוּכל להפסיד על ידי כּך שרעיוֹן זה יהיה מנת חלקם של רבבוֹת פּוֹעלים נוֹספים? האוּמנם צפוּיה סכּנה לקבוּצה, כּפי שמצאה את בּיטוּיה

בּחבר הקבוּצוֹת, על ידי כּך שתביא את עצמה לתוֹך תנוּעה רחבה וּגדוֹלה יוֹתר? אני אינני מעמיד את הויכּוּח על ההכרח בּסינתיזה, זוֹ אוּלי תימצא ואוּלי לא – אין אני רוֹאה בּזה תנאי לאיחוּד.

הבּיטוּי הנמרץ והנפשי בּיוֹתר בּענין האיחוּד ניתן היוֹם על ידי יעקב ריז’יק, שאמר: בּוֹשתי מפּני ילדי! ואני אמנם איני חי בּקבוּצה, אבל אני חי בּמפעל בּמשך כּל ימַי וההרגשה הזאת מלַוָה אוֹתי כּל השנים. המפעל המשוּתף שלנוּ הוּא שגירש אוֹתי מהסתפּח בּנחלת הקבוּצה, לא יכוֹלתי להשתתף בּמחשבה המכרעת של התנוּעה הקיבּוּצית, אבל כּחבר תנוּעת הפּוֹעלים אני מרגיש את עצמי אחראי למצב הזה. אני אוֹמר לכם: נפשי לא מצאה מנוּחה והיא לא תמצא מנוּחה עד שלא נשתחרר מהפּירוּד הזה! שמענוּ את הצגת השאלוֹת מפּי החבר הצעיר מ“המכּבּי הצעיר” וּמפּי החבר הלא-צעיר שפּרינצק. הקוֹמץ הקטן הנמצא בּנען, בּמשמר-העמק וּבדגניה – זהוּ עוּבּר של העם היהוּדי העתיד, גרעין תנוּעת החירוּת היהוּדית. ויש לנוּ דאגוֹת גדוֹלוֹת. כּל חבר של כּל זרם מסַפּר תמיד מה גדוֹלים הישׂגיו של זרמוֹ הוּא וּבזה עוֹסקים בּכל המוֹעצוֹת. והלא כּל חבר קוֹרא על אניוֹת מעפּילים ועל המעשׂים המחרידים בּארץ זוֹ אוֹ אחרת, והלא כּל חבר היה צריך להרגיש בּמקוֹם שׂביעת רצוֹן מהישׂגיו הוּא את ה“קטוֹנתי”, לא את ה“קטוֹנתי” של היחיד בּלבד, אלא את ה“קטוֹנתי” של התנוּעה. אנוּ חייבים ליצוֹר אוירה כּזאת שנוּכל להתאסף וּלהתיעץ בּלי ניגוּדי דברים, בּלי כּל יצר של התחרוּת. מי שחי בּארץ בּימי התסיסוֹת הגדוֹלוֹת של האיחוּד יוֹדע שמגמת האיחוּד היתה תמיד קשוּרה עם “טוֹהר לבּנוּ”; זה היה המניע הנפשי העיקרי בּכל תנוּעת האיחוּד.

כּיצד תפעל המכוֹנה הזאת? כּאשר נוֹצר הקיבּוּץ אי אפשר היה להגיד גם אז – כּיצד המכוֹנה הזאת תפעל. הרצוֹן שלנוּ הוּא הקוֹבע, הרצוֹן איננוּ בּהיר, הוּא מעוּרפּל. אני יוֹדע שתנוּעת האיחוּד דרוּשה

לתנוּעת הפּוֹעלים ולמפעל הקיבּוּצי כּמנוֹף נפשי ורוּחני גדוֹל, כּטיהוּר

לבבוֹת וקירוּב לבבוֹת, וּכהתגבּשוּת האחריוּת הקבוּצתית, אף אם קשים חבלי האיחוּד.

אני מדבּר עכשיו על אדמת דגניה ואני רוֹצה להזכּיר דבר שהיה קשה מאד בּשבילי, ושאף על פּי כן איני יכוֹל להתחרט עליו עכשיו. מרד האיחוּד – אם אפשר לוֹמר כּך – היה אצלנוּ קשוּר בּקרע עם גוֹרדוֹן והקרע הזה היה בּשבילי קשה מאד, מבּחינה אישית וּמבּחינה ציבּוּרית. ואוֹסיף עוֹד ואגיד – הוּא היה קשה בּשבילי, מפּני שאני לא בּיטלתי ולא ויתרתי על הנימוּקים אשר היוּ לגוֹרדוֹן; בּמה שגוֹרדוֹן כּתב

נגד האיחוּד היוּ רעיוֹנוֹת חשוּבים מאד גם בּעלי ערך חינוּכי קיים. ואף על פּי כּן לא צדק. אַתם יוֹדעים שגוֹרדוֹן לא בּא לועידת פּתח-תקוה ולא בּא גם לועידת חיפה, ולא נתן ידוֹ ליצירת ההסתדרוּת. הוּא הבּיט על הדבר בּחשש מרוּבּה. איני יוֹדע אם יש רבּים בּינינוּ אשר גוֹרדוֹן מילא תפקיד אישי בּחייהם כּבחיי. אך עוּבדה היא שאיש כּמוֹ גוֹרדוֹן עם כּל התוֹכן העצוּם שבּוֹ, עם כּל ההבנה העמוּקה לגוֹני החיים שלנוּ, עם ההבנה לרעיוֹן הקבוּצה הגדוֹלה, עם היחס לכל יהוּדי פּוֹעל בּארץ וּלכמה וכמה גילוּיים, שאנוּ לא ירדנוּ לעוּמקם – איש כּמוֹ גוֹרדוֹן לא הוֹציא את המסקנה הנכוֹנה; בּזה אנוּ מסכּימים כּוּלנוּ עכשיו. אוֹתוֹ דבר, כּשאני

שוֹמע עכשיו את שוֹללי האיחוּד – אני מוּכן לקבּל את דברי אידלסוֹן, שאין אצלנוּ שוֹללי האיחוּד, אבל הרי לא הטרמינוֹלוֹגיה חשוּבה – אני רוֹאה בּהם את הקנאוּת לערכים, אני שוֹמע דאגה לעתיד המפעל הקיבּוּצי, אני שוֹמע שהאיחוּד עלוּל להחליש את המפעל הקיבּוּצי, שחוּלשה אוֹרבת לנוּ בּאיחוּד. אך להם רוֹצה אני לוֹמר: אני כּוֹפר בּהחלט שרעיוֹן האיחוּד קשוּר עם פּחוֹת מתיחוּת ועם פּחוֹת חלוּציוּת! אני כּוֹפר בּזה שרעיוֹן האיחוּד

קשוּר בּפחוֹת הערכה לגבּי האדם והחבר! וּכשם שבּזמן האיחוּד הראשוֹן, כּשרבּים התנגדוּ לוֹ מתוֹך חרדה לעבריוּת וּפחד

מפּני האידיש, האמנתי שהאיחוּד יגבּיר את העברית – כּן מאמין אני גם עכשיו שהאיחוּד יגבּיר את הכּוֹח הכּיבּוּשי של המפעל הקיבּוּצי ואת המתיחוּת של החבר-הפּרט בּתנועה הקיבּוּצית.

מזדמן לי כּפעם בּפעם להיפָּגש עם חברים שוֹנים וּמוּתר לי לוֹמר שאני רוֹאה לפרקים סתירה נפשית בּין פּגישה שלי עם חבר וּבין פּגישה שלי עם זרם. בּזמן שאנוּ נפגשים בּמסיבּוֹת שוֹנוֹת מרגישים אנוּ כּל כּך את ההבדלים בּין זרם לזרם, פּעם הבדלים אמיתיים, פּעם הבדלים מוּגזמים וּמדוּמים, ולפעמים גם לאחר הסבּרוֹת עמוּקוֹת נדמה לך שלפניך תהוֹמוֹת, שאי אפשר לגשר על פּניהן. יש גם הרבּה חברים השׂמחים כּשמעמיקים את הפּרוֹבּלימה וּמגַלים את התהוֹם. ולכן מוּתר לי לוֹמר אחרי דברי קדיש: חברים רבּים, גם כּשהם שוֹמרים על דעוֹתיהם הקדוּמוֹת בּענין האיחוּד, הם מרגישים את עצמם מאוּחדים! וּבענין זה צריך לוֹמר: יש הבדל גדוֹל בּין מה שהיה לפני שנים בּין המפלגוֹת וּבין מה שנמצא עכשיו. על כּל פּנים מוּתר עכשיו להוֹדוֹת בּזה: בּזמן שהיוּ ניגוּדים בּין

המפלגוֹת, בּין “אחדוּת-העבוֹדה” וּבין “הפּוֹעל הצעיר”, היוּ אלה לא רק ניגוּדי אידיאוֹלוֹגיה, אלה היוּ גם ניגוּדי אנשים. איני רוֹצה להזכּיר את כּל שמוֹת-הגנאי וכינוּיים שוֹנים, שבּהם השתמשוּ בּתקוּפה ההיא. עכשיו המצב בּמוּבן זה אחר לגמרי. ההבדלים והניגוּדים קיימים בּין הזרמים, אבל כּשאַתה פּוֹגש חבר מדבּר עם רעהוּ, חבר מזרם קיבּוּצי אחד עם חבר מזרם קיבּוּצי שני, הרי שם הניגוּדים אינם קיימים! הדבר הזה הוּא בּעיני חשוּב מאד, הוּא מבטיח את האיחוּד יוֹתר מכּמה וכמה הסבּרוֹת אחרוֹת. העוּבדה הזאת, שמגמת האיחוּד והכּרת האיחוּד שרשית היא וחיה בּלבבוֹת אלפי החברים, קוֹבעת את גוֹרל האיחוּד יוֹתר מכּמה וכמה נימוּקים.