עניין מיוחד מוצאים אנו בספר היסטוריה חדש, שיצא לאור בזמן האחרון, והמיועד לתלמידי בית־הספר התיכון: “תולדות העולם העתיק בעמים ובישראל” מאת א. רפפורט, י. שצמן (בעריכתו ובהשתתפותו של ד"ר צבי יעבץ, הוצאת עמיחי, תל־אביב, 1963). אפשר כמובן לשאול: וכי חסרים אנו ספרי היסטוריה לכיתות ט'? והרי מצויים ספריו של צ’ריקובר על המזרח, יוון ורומי, שיצאו אף במהדורה חדשה בעריכתו של ליפשיץ. ויודעים אנו על ספרם של זיו, אברמסקי וקירשנבוים. אף־על־פי־כן מוצאים אנו עניין להתעכב אצל ספרם החדש של רפפורט ושצמן.
מן המפורסמות שאחת הבעיות המטרידות את המורים להיסטוריה הן, כיצד להספיק וללמד את החומר, הנדרש בהתאם לתוכנית הלימודים במשך שנה אחת, החל במדינה העתיקה שומר ואף בפרהיסטוריה, דרך המזרח הקדום, תולדות הבית הראשון, יוון, ההלניזם, ותולדות הבית השני, ורומי מבראשיתה ועד התפוררותה בימי יוסטיניאנוס ואחריו. מאידך גיסא מתלבטים המורים למה יש ליחס ערך רב יותר בהיסטוריה של העמים: להתפתחות המישטרים, או לכלכלה, לחברה, ואולי לתרבויות, ואפשר – לכל הערכים יחדיו. אולם כיצד לעשות זאת ביסודיות?
ספרם של רפפורט ושצמן מנסה להשיב במידה רבה על שאלות אלה. אומר ד“ר יעבץ עורך הספר: “השקפתי היא, כי בלי סלקציה אין אפשרות ללמוד”. ואמנם, לא ניסו המחברים “לדחוס” את כל החומר הרב לתוך ספר זה. הם בחרו בפרקים מרכזיים, כשהקו המנחה אותם הוא התפתחותם של התרבויות והמישטרים בארצות הקדם, בהתאם לקווים הספציפיים המאפיינים כל ארץ. לפיכך מעמידים הם במרכז תולדותיה של שומר את הדת, ואילו ביוון התפתחות התרבות, והמישטר האופייני שם – ה”פוליס“. תוך בחירת החומר מבקש שצמן (אשר כתב את החטיבות על יוון ורומי) להדגיש, כי תולדותיה של יוון איננה רק סידרה של מלחמות בין הערים לבין עצמן ובינן לבין מדינות אחרות, לפיכך אין הוא מקדיש מקום רב למלחמות הפלפונסיות (בניגוד למקובל!). מאידך, כדי להדגיש את התפתחות מישטר ה”פוליס" (מישטר בעל למעלה משלושים וריאציות), ניתן הפרק על צורת מישטר זו בסופה של החטיבה על יוון, וזאת מתוך הדגשת השקפותיהם הפוליטיות של אפלטון ואריסטו.
חידוש נוסף מוצאים אנו בספר, בהביאו סוגיות היסטוריות, השנויות במחלוקת, בפני התלמידים. רפפורט (עורכן של החטיבות על תולדות ישראל וההלניזם) מצביע על סתירה במסופר במקרא בספר יהושע, על כיבוש הארץ, כגון: בספר יהושע פרק י“א מסופר על מלחמת יהושע ביבין מלך חצור, שהסתיימה בניצחונו של יהושע ש”את חצור שרף באש". ואילו בספר שופטים פרק ד' מסופר: “וימכרם ה' (את ישראל) ביד יבין מלך כנען, אשר מלך בחצור”. מוסיף רפפורט בצדק: “סתירה זו מניחה מקום לחשוב, כי יהושע לא ניצח את יבין מלך חצור; שכן אילו ניצח אותו – לא היה יבין יכול להשתלט על בני־ישראל יותר מאוחר”. (אגב, בסוגייה זו דנו חוקרי מקרא רבים, ביניהם פרופ' י. קויפמן ופרופ' ב. מזר, בנסותם ליישב את הסתירה כל אחד על פי שיטתו). מטרת המחברים בהביאם סוגייה זו בפני התלמיד היא להרגילו לחשיבה היסטורית מדעית, בדומה למקורות היסטוריים אחרים שצריך לשוב ולבדוק מאספקטים שונים.
מצויים מאורעות והתפתחויות בתולדות העמים שאין להבינם ללא ניתוח מדוקדק של המאורע, ומאידך אין להבינם ללא הכרת האישיות שעמדה במרכז אותו מאורע. כשם שאין להבין את התפתחות מישטרה של רומי ללא העמידה על הייחוד שבמוסד הנקרא “סנאט”, כך אין להבין את התפשטותה של מקדוניה, או ניצחונותיה של קרתאגו מבלי לעמוד על אופים של אלכסנדר מוקדון וחניבעל. ואמנם, המחברים חשו בזאת והקדישו מקום נרחב לשתי הדמויות הללו.
ניסיון מעניין וחשוב עורכים המחברים, בשלבם את המקורות ההסטוריים והתמונות בטכסט עצמו, בהיותם חלק אינטגרלי מן הבעייה הנדונה. יתר על כן, לעיתים צילומי הציורים, היפים והמושכים את העין, והמקורות, שנבחרו בקפידה ובטעם רב, הם הם השאור שבפרק, ומשמשים מוטיבציה לבעייה כולה.
חידוש גדול מוצאים אנו בחוברת “הערות דידאקטיות” מאת צבי יעבץ, המיועדת למורה ומשמשת כעזר להוראת ספרם של רפפורט ושצמן. המורים, אשר שמעו את הסמינריון הדידקטי להיסטוריה אצל ד“ר יעבץ (וכותב המאמר ביניהם), ימצאו בחוברת זו את עיקרי תורתו, ו”האני מאמין" שלו בהוראת ההיסטוריה. וטוב שניתנים הדברים בצורה מסוכמת. כאן אף מובאות הצעות לתכנון הקוריקולום, כשמתוכן מזדקרת העצה הנועזת למורה, להתעכב בהוראה יותר על הפרקים בהם הוא בקי, מתוך לימודיו באוניברסיטה. ניתנת אף תוכנית כיצד ללמד שני השיעורים הראשונים, בהתחשב בבעיות החינוכיות המיוחדות של כתה ט'. יעבץ אף מציע בפני המורה למה ליחס חשיבות יתר בלימודי כל חטיבה וחטיבה, כגון: מושגים היסטוריים, פוליטיים וחברתיים. מוצאים אנו אף עצות מעשיות, כגון: בפרק על שומר “אין להתחיל את השיעור בשאלות ותשובות. מוטב שהשיעור ייפתח בהרצאה קצרה מפי המורה”, או “בשיעור על ההתנחלות תשמש המפה אמצעי־הוראה מרכזי”. אין ספק כי אף הוראות מעין אלה יכולות להועיל למורים לא־מעטים.
רשימה ביבליוגראפית מובחרת הניתנת בסוף החוברת תורמת אף היא להרחבת אופקיו של המורה ומסייעת בעבודתו.
עם סיום העיון בספר מתעוררת כמובן השאלה, מה ייעשה בחומר שחייבים ללמדו בכיתה ט', ואינו כלול בספרם של רפפורט ושצמן. והרי התלמידים יהיו חייבים להיבחן בו בבחינות הבגרות. אולם ידוע, שממילא אין המורה מספיק ללמד את החומר כולו, ואילו עורך הספר מבטיח, כי החומר החסר יושלם ויהווה מעין מבוא בספר הבא, הדן בימי הביניים. נקווה שאמנם ההבטחה תקויים. עם זאת, מן הדין לתת את הדעת, האומנם רצוי מבחינה דידאקטית ללמד על מישטר ה“פוליס” בשלב כה מאוחר, שהרי מראשית הלימוד על יוון כבר נתקל התלמיד במישטר זה.
דומני, כי מתן הקריקטורה על ישו כפי שהצטייר בעיני עובדי האלילים יש בה טעם לפגם, ומן הראוי להשמיטה במהדורה החדשה, בפרט שהפרק הדן בתולדותיה של הנצרות עיקר מטרתו לחנך לסובלנות דתית. נקווה שבמהדורה החדשה תקבלנה אף המפות עריכה גראפית מדויקת ויותר ומושכת־עין, בדומה לצילומי הציורים והתבליטים.
לסיכום, רשאים אנו לברך על היוזמה הברוכה מצד ההוצאה והמחברים בחיבור ספר זה, שהוא מן המעולים בסוגו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.