הסופרים בישראל מקדמים בברכה את שבוע הספר העברי. הסופרים עצמם עשו רבות לקידומו של מפעל מקורי זה. ברכתם שלוחה למשרד החינוך והתרבות – האגף לתרבות ואמנות, וכמובן להתאחדות הוצאות הספרים, על יוזמתם הברוכה למען הפצת הספר העברי, הן הודות להנחות הניתנות לקונים והן הודות למסע הפרסום באמצעי התקשורת.
ואולם, אם נתבונן מקרוב במפעל זה נהיה עדים לתופעה מעניינת: הסופר העברי הוא היחיד מבין כל העוסקים בספר העברי שאינו מרוויח דבר, ולא עוד אלא אף מפסיד. כי מה שהוא מקבל אינו אלא אחוז מסויים ממחיר הספר ברוטו, ואילו את האחוז המועט הזה מקטינה ההוזלה בשבוע הספר. והרי הסופר, כדברי ביאליק, הוא זה שמשקיע מ“חלבו ודמו” בכתיבת היצירה. והנה, תמורה אין. אף לא בשבוע החג של הספר העברי. האם לא מוזר הוא שאין לנו אפילו סופר עברי אחד המתקיים מכתיבתו? ואנו עדים לתופעה מוזרה נוספת: כאשר הסופר העברי דיבר ועשה למען שבוע הספר העברי, כוונתו היתה בראש ובראשונה להפצתה של ספרותנו היפה בקרב הקוראים: שירה, פרוזה, מסה ומחזה. והנה עדים אנו לתופעה משונה: הנהנים העיקריים הם דווקא מחברי ספרי הבישול למיניהם, המו“לים של אנציקלופדיות מתורגמות, ורבי־המכר הלועזיים המתורגמים, וכיוצא באלו ספרים שבינם לבין הספרות העברית אין אלא כ”ב האותיות העבריות.
לפיכך פונה אני אליכם בבקשה, עמיתיי העיתונאים: סייעו לנו להפוך את חג שבוע הספר העברי גם לחגו של הסופר העברי המקורי, לחגו של אותו סופר הנמצא רוב ימיו רודף אחרי פרנסה לבני ביתו, ואת שעות הפנאי שלו מקדיש ליצירתו.
ואל חברי המו"לים הנני פונה ביום זה בקריאה: עליכם להשקיע יותר ממשאביכם בטיפוח יצירתו של הסופר העברי. עתה עליכם להשתדל באופן ממשי, שמיד עם סיום שבוע הספר העברי, יקבל הסופר את התמורה בעד ספריו, וזאת בטרם תאכל האינפלאציה את אשר נותר בשבילו.
והריני מאחל לכולנו הצלחה במפעל חשוב זה.
(במסיבת העיתונאים, ח' סיון תשמ"א).
*
שבוע הספר העברי, הנפתח הערב בטקסים חגיגיים בכל רחבי הארץ, ובמיוחד בתל־אביב, נהפך זה שנים מספר לחגו של הספר העברי. נשיא המדינה, ראשי ערים, ראשי מועצות נתנו חסותם לאירוע זה. המו"לים, וכן כל העוסקים בהוצאתו לאור ובהפצתו של הספר העברי, רואים אף הם, ובצדק, ימים אלה כימי חג.
אולם בתוך כל החגיגיות הזו, ובמהומת יריד הספרים קיימת סכנה אחת: שבעל־הדבר עצמו – הלוא הוא הסופר העברי – יישכח.
שהרי הסופר – יצירתו נעשית הרחק מהמונם של ההמונים. היא מתרקמת מתוך בדידות והתכנסות עצמית ובהקשבה לליבו. ואף־על־פי־כן אין היצירה מנותקת מן המציאות החברתית, אלא שהדגש אצל הסופר הוא במצוקות הפרט, ומתוך כך אף ניכרות מצוקות הכלל, ותהיות על הזמן והמקום, והקשבה אל האמת שמעבר למציאות היום־יומית.
מן הראוי לזכור ביום זה, שעיקר מלאכתו של הסופר נעשית בשעות הדחוקות ביותר, בשעות הפנאי, אחרי יום־עבודה – לצורך פרנסה. וזאת, כידוע, מפני שכתיבתו איננה מפרנסת אותו. לפיכך הוא מבקש שיום זה, יום חגו של הספר העברי ייהפך גם לחגו של הסופר העברי, וזאת על־ידי יצירת תנאים הולמים ליצירה עצמה. ולא רק זאת אלא גם על־ידי יצירת תנאים אשר יקלו את הפצת הספר העברי, כדי שיגיע אל ציבור רחב יותר של קוראים.
מבקש אני לסיים את דברי באיחולים לסופרים להמשך יצירה פוריה, לקוראים טובים; ולמו"לים – מכירות מוצלחות שגם אנו הסופרים ניהנה מהן, וכן הצלחה לכל המטפחים את הספר העברי.
ועניין אחרון, שהיום נודע לי עליו: באחד מעיתוני הבוקר הופעה ידיעה שעיריית תל־אביב עומדת להרוס את הבית בו חיו ופעלו הסופרים יוסף חיים ברנר ובני דורו. מיד כשנודע לי הדבר שלחתי מברק אל ראש העיר. והריני מנצל הזדמנות זו לקרוא אותו בפומבי.
אל: ראש העיר תל־אביב, מר שלמה להט
מאת: אגודת הסופרים העברים
אגודת הסופרים מזועזעת מן הידיעה שהבית בו התגוררו יוסף חיים ברנר וסופרים אחרים עומד להריסה. אנו תובעים עיכוב ההריסה והתייחסות לבית זה כאל נכס לאומי המחייב שיקום ושימור.
שמאי גולן
יו"ר האגודה
(דברים שנאמרו בקבלת הפנים של עיריית תל־אביב לפתיחת שבוע הספר העברי, ט“ו בסיוון תשמ”א)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.