רקע
ברל כצנלסון
בּרכה ל"רביבים"

אינני יוֹדע בּזכוּת מה נתכּבּדתי להיוׁת גם אני בּין השוּשבינים. שמא בּזכות זוֹ שהכּרתי את בּני רביבים בּהיוֹתם עוֹד “בּני בּלי שם”. מצאתים אז בּראשוֹן-לציוֹן, בּמפעלם העצמי הראשוֹן: בּחיבּוּר ההגדה של פּסח. מן הכּתלים המקוּשטים לכבוֹד החג הציצוּ אלי פּיוּטים, ואוֹדה: מקצתם לא ידעתי את מקוֹרם. שׂמחתי ללמדנוּת זוֹ של נוֹער “גרמני”.

עתה רוֹאה אני שהכּל מסַּפּרים בּשבחם. ואינני יוֹדע אם כּל גוּף חדש שמתקבּל לקיבּוּץ זוֹכה כּך לשבחים. ואמנם, קיבּוּץ זה שבּיקש למַזג נוֹער גרמני עם נוֹער עוֹבד ארץ-ישׂראלי מסַמל לנוּ את מה שאנוּ חרדים לוֹ וּמשתוֹקקים לוֹ. גם אלה וגם אלה אינם אלא חלקים קטנים ממה שיש להציל, מה שידנוּ עד עתה קצרה מהציל. נברך איפוֹא את בּני רביבים, המוּצלים, שיזכּו אף הם לעזוֹר וּלהציל את החוֹמר היקר הזה בּכל אשר אפשר עוֹד להציל.

השׂמחה הזאת בּאה לי בּהיסח-הדעת. כּי לא אל שׂמחה בּאתי, איני הוֹלך אל שׂמחוֹת, – וּמה תקוָתי בּחיי לשׂמחוֹת גדוֹלוֹת? והרי אני מכּיר טוֹבה על כּל טיפּה של גילוּי חיוּבי בּחיינוּ. חיינוּ מלאים היאָבקוּת בּין יצירה לסתירה, בּין חיוּב לשלילה. כּוּלנו נאבקים. ההיאָבקוּת עוֹברת בּתוֹכנוּ. לא תמיד אנוּ יוֹדעים על מה אנוּ נאבקים וגם לא תמיד אנוּ יוֹדעים להבחין בּתוֹכנוּ הכין החיוּב והיכן השלילה. יש שהם עוֹלים בּלוּלים. ואם בּיוֹם עצוּב בּשבילי – יוֹם-יגוּר זה – ניתן לי לראוֹת גם משהוּ משׂמח, אינני יכוֹל להיות כּפוּי-טוֹבה. יש בּזה קוֹרטוֹב נחמה. יש בּזה משהו מבט יח. לא אוֹמר: בּטוּח. אין בּימינוּ ערוּבּוֹת. אנחנוּ טוֹרחים וזוֹרעים. אנחנוּ עמלים עד כּמה שידנוּ מַגַעת. ואיננוּ יוֹדעים אם לא תבוֹא רוּח רעה וּתקפּח את עמלנוּ.

בשעת שׂמחה זו ׁאני מעלה בּזכרוֹני שני חברים צעירים, מראשוֹני עליית-הנוֹער, שבּאתי בּמגע אתם בּשחר חייהם בּארץ: יקים ואליהוּ. שניהם נגעוּ בּי בּחייהם וּשניהם פּצעו אוֹתי במוֹתם, שניהם רמזו לבּאוֹת, שניהם הבטיחוּ להבשיל פּרי, וּשניהם נעקרוּ מתוֹכנוּ בּיד אכזרית. רבּים המוֹקשים האוֹרבים לנוּ, ולא תמיד ימָלט היחיד. אך גם ליצירת הרבּים אוֹרב המוֹקש. לא נתימר כּי יכוֹלים אנוּ לראוֹת כּל צרת-הנוֹלד, למנוֹע כּל התפּתחוּת מסוּלפת, להדוֹף כּל התקפה. לעוֹלם אין אנוּ פּטוּרים מחרדה. בּידינוּ רק לעמוֹד ולזרוֹע ולשתוֹל, וּלגוֹנן על עמלנוּ בּכל אשר נוּכל. השאר לא בּידינוּ.

וגם אַתם, חברי רביבים, עשׂו את שלכם. תזרעוּ ותשתלוּ, תגדלוּ ותתחזקוּ, ותמצאוּ את כּוֹחכם לעמוֹד בּפני רוּחוֹת רעוֹת. השאר אוּלי יעשֹוּ הבּרכוֹת הטוֹבוֹת המלַווֹת אתכם בּדרכּכם.

אייר תרצ"ט.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!