רקע
לוי אשכול
כרמיאל

בחנוכת העיירה כרמיאל, 29 באוקטובר 1964


העיר כרמיאל נועדה להיות עיר ואם בישראל, מנוף למדינה להרים את משא משימותיה היסודיות: עליה ופיתוח.

חזון שיבתנו אל עבודת האדמה, אל הטבע ואל מקורותיו, מלוה את תחייתנו הלאומית מראשיתה. בלי המסד החקלאי שהונח על־ידי החלוצים הראשונים ובידי ממשיכיהם, בלי מופת אישי וארגון תנועתי וממלכתי, לא היינו מגיעים לאשר הגענו. בשחר תחייתנו חלמנו, שחלק גדול מעמנו יחיה על עבודת האדמה במולדתו. מאז קרו כמה דברים. פעמַים ושלוש קוצץ שטח הארץ, שונתה מפתה המדינית והצטמקו גבולות השטחים המהוים כיום את מדינת ישראל, שבהם ניתן לעמנו להתנחל. מצד שני, איפשרה ההתקדמות המדעית והטכנולוגית הפקת תוצרת חקלאית מרובה בכוח־אדם מועט יחסית ובשטחים מצומצמים. גילינו ישראל־של־מטה חדשה: מקורות מים במעמקי האדמה, שלא ציפו להם המומחים. אימצנו שיטות עבודה חדישות. הבאנו אתנו מהפכה בחקלאות. כך שבנו אל הארץ־ארצנו ונתקרבנו אל אדמתנו. כך יצרנו וניצור בסיס ומקום לקיבוץ גלויות ולבנין עם. אולם לא על החקלאות לבדה יחיה העם, בודאי לא בימינו.

בהכרח ובהכרה אנו מפנים פנינו אל התיעוּש. ישראל נועדה לעליה גדולה מקצוי עולם ורק הרחבת הבסיס התעשייתי של משקנו יתן לנו את האפשרות לקלוט שבי מולדת. הרעיוֹן הזה לובש צורה ממשית. החרושת מתפתחת, ובשילוב עם הבסיס החקלאי שהוקם ועם ענפי־משק אחרים נבנית המדינה. מבחינה זאת סמלי הוא תפקידה של כרמיאל: גם עיר תעשיה, מלאכה ותיירות בפני עצמה, וגם מרכז עירוני לאיזור חקלאי גדול בגליל המערבי, על כפריו הקיימים ועל אלה שיקומו.

כרמיאל ומבצע הפיתוח החקלאי של הגליל נארגים למסכת אחת של חידוש נעורי הגליל לרווחת כל תושביו, ותיקים כחדשים, יהודים כערבים ודרוזים. אנו מתכננים הקמת עשרות ישובים חקלאיים. נעקור סלעים וטרשים, נכשיר קרקע. לא נָצֵר רגלי כפרים קיימים – אנו יוצרים ממש קרקע בראשית לישובים שנקים. נהפוך שטחים, שלא צלחו אלא למִרעה עזים, לשטחי עיבוד אינטנסיבי. צאו וראו כיצד יוצרים אדמה על־ידי עקירת סלעים גדולים בעזרת בולדוזרים.

כולנו מרבים לדבר על איכלוס הארץ לאזוריה ועל הבאת עולים אליהם. לא יקום איכלוס צפוף בלי חרושת ולא יהיה קיום לאוכלוסיה בלי הקמת מפעלי חרושת באזורים אלה. פיתוחם של אזורי תעשיה ומלאכה חדשים, על שירותיהם ושיפור שיטות־עבודה ושיווק בכפרים החקלאיים הותיקים ואלה שעוד יקומו – זוהי הדרך המבטיחה ביותר לשלב חבלי־ארץ מעוטי פיתוח ואוכלוסין בתשתית המשקית של חיינוּ; כך נפַתח מוקדי משיכה ותעסוקה חדשים לעולים, לנוער מבני האיזור וממקומות אחרים, לרבות תושבים ותיקים מקצות הארץ, שירצו לצרף מנסיונם למעשה חדש.

ומצרכיהם הישירים של התושבים – אל צרכי המדינה: הקמת עיר־חרושת אחוזה ושלובה בפיתוח תעשיה מודרנית, שתגביר את כושר התחרותנו בשוקי העולם. שר האוצר הביע לא מכבר אכזבה, על שמדינות השוק האירופי המשותף לא נענו לנו כפי בקשתנו. אולם, יש גם דברים התלויים בנו. ולאלה אנו נתבעים. אנו חייבים לפתח כושר־ייצור־והתחרות שיוכל להיענות לאתגרים של שוָקים עולמיים ולעמוד בהתחרות.

אנו מצוּוים לפתח תעשיה וחקלאות, וזאת במאמץ גדול, כדי לעמוד בהתחרות. מי שמבקש להניא אותנו ממעשה פיתוח כזה, חוטא חטא כפול ומכופל: למדינה, לציווּיי חייה ולהתפתחותה, ואף לתושבי האיזור הותיקים שאת עניניהם הוא מבקש, כביכול, לשרת. ענינו האמיתי של כל תושב באיזור הזה הוא בפיתוח הנושא בחוּבּו תעסוקה ורוָחה לכלל ולא בהגנה עקרה על נחשלוּת ועל קפאון. שמרנות קפואה, המתעטפת באיצטלה מתחסדת של קידמה חברתית – פסולה היא. מפעלי הפיתוח העירוניים והכפריים שלנו ונשאים בחובם שגשוגי רוָחה וקידמה לאיזור כולו. למען תושבי האיזור עצמם, לא ייתכן שיופרעו מפעלים כאלה. לא במקרה פתחתי דברי על ערך החקלאוּת לארצנו ולתחייתנו הלאוּמית. אנו חרדים על כל דונם קרקע הראוּיה לעיבוד חקלאי, שלא ינוצל לצרכים עירוניים. בכל זאת, לא הצלחנו למנוע זאת בכל מקום; רבבות דונמים אדמה טובה, אפילו לפרדסים, “נאכלו” בידי ערים קיימות ומתפתחות. לא תמיד עמדנו בלחץ הנסיבות. נוכחים פה ראשי ערים, שבתיהן נבנו על אדמת פרדסים שנעקרו, על אדמה חקלאית טובה. אכן, אם יש צורך בקליטת עולים חדשים לא יגונה ההכרח להשתמש באדמה חקלאית לבניה.

כרמיאל תוכננה מתוך דאגה מכסימלית לשמירה על קרקע חקלאית. רק עשירית מן השטח המיועד לעיר היא אדמה הראויה לעיבוד: חמש מאות דונם בלבד מתוך חמשת אלפים.

בבואנו לתכנן עיר חדשה זו ננצל את הנסיון הטוב ונלמד מן המשגים שבעבר, מבחינה פיסית, משקית וחברתית גם יחד.

אנו מקימים בצפון עיר מתוכננת מראשיתה. למדנו את כל הלקחים מקרית־גת ומדימונה, מאילת ומעבדת ומערי עולים שבאזורים אחרים. למדנו דרכי יישובם של עולים חדשים בעיר ודרכי שילובה של עיר חדשה ברקמת המדינה. עתה יכולים אנו לגשת למשימות תכנון כשאנו מלומדי נסיון ומצוידי פתרונות שהושגו במקומות אחרים בדרך של מסה ומעש. נימנע אולי משגיאות ישנות; אבל אני יכול, בשם כל הבונים והמיישבים, להבטיח שגיאות חדשות: הדרך היחידה שלא לעשותן היא לא לעשות כלום.

לא נשעה לרואי־שחורות שבתוכנו. איני זוכר תכנית רבת תנופה ודמיון בשדה ההתישבות בארץ, שלא קמו עליה, בראשיתה, מלעיזים המצוידים במטען פסבדו־מדעי כבד, אשר שללו את המעשה העומד לקום. למן היום שקבעה ועדת־חקירה אנגלית, בעקבות מאורעות 1929, כי אין בארץ “מרחב תנועה אפילו לחתול אחד נוסף” ועד למומחים האלמונים בימינו, המצוטטים בהרחבה ובהנאה בכמה עתונים, ועד למאמרים חתומים בשמות ובפסבדונימים, כל אימת שמדובר על מפעל חדש – אחד הוא הפזמון.

מי שעינו אינה למוּדה להבחין ולראות ערכם של מפעלים בראשיתם – ילך וילמד מן המפעלים העומדים על תלָם: מדימונה, שקטני השגה קראו לה דמיונה; ומחבל לכיש, שלא האמינו בעתידו. עתה דימונה היא עיר ואם בישראל, עיר תעשיה, וחבל לכיש הוא מקור חשוב לאספקה חקלאית, מפעל מפואר של קליטת עליה ושל סיגול עולים לתנאי הארץ.

אוי לנו מרואי־שחורות: אין הם לומדים מן העבר. לפני קצת יותר משנה התנבא אחד העתונים כי פיתוח הגליל והבשור הן תכניות מנותקות והמציאות; פיתוח תעשייתי עירוני וחקלאי אינו אלא “על הנייר”. החרה־החזיק אחריו עתון אחר שקבע – מפי מומחים, כמובן – כי לא נבדקו כלל התנאים. אך תוך חודש או חדשיִם נתבררה מעשיותן של התכניות הללו גם לשני העתונים האלה. לא עברו אלא חמישה חדשים ואותם עתונים עצמם התחילו מדברים על שינוי מעשי בראשית, על תכנית הקורמת גידים ובשר, כלשונם.

אולם נניח לאלה. מותר גם לי לעשות פעם חשבון עם העתונאים. המתנחלים בכרמיאל מיטיבים לדעת מכולנו. כאן אתם בונים עיר אחות לערי הגליל, מרכז כלכלי, תרבותי ומינהלי לאיזור כולו, מקור פרנסה למתנחלים ולתושבי האיזור גם יחד. קרב יום ולא נוכל לתאר לעצמנו את נוף המדינה בלי כרמיאל, כשם שהוא לא יתואר כיום בלי באר־שבע החדשה.

הישוב היהודי בגליל לא פסק מעולם. עד לקום המדינה ממש נאחז באדמת הגליל שריד אחרון לישובים היהודיים, פקיעין, שבניו לא הלכו מעולם בגולה. העלאת תפקידו ויכלתו של הגליל בקליטת עליה והגדלת משקלו בפיתוח הארץ לגבי היהודים, הערבים והדרוזים – חוליה משותפת היא לחידוש עברם של העם ושל הארץ ולבניית עתידם גם יחד.

ואתם, ראשונים לאנשי כרמיאל, ראשונים להתנחלות, שאו ברכה ביום זה. תזכו לראות בפריחת עירכם ובשגשוג הגליל כולו, על כפריו הישנים והחדשים, שעוד יקומו. תזכו לחיי שלוה ושלום.

יכלתנו המשקית, פרי נסיוננו בקליטת עליה, בהתישבות ובשיכון, מיטב הכושר התעשייתי, נכונותו החלוצית של הנוער – כל אלה יבואו וימצאו את ביטוים בעיר החדשה הזאת.



מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47430 יצירות מאת 537 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 1949 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!