בכנסת, 9 במארס 1964
אישי היושב ראש, כנסת נכבדה,
שלא כמנהגי בשנים קודמות אני מגיש הפעם לבית תקציב קטן. אולם אף שהגשתי במשך שנים בכנסת את תקציב המדינה, ואילו הפעם אינני מדבר על מיליארדים, לא אקל ראש גם בתקציבו הצנוע של משרד ראש הממשלה, שאינו עולה אלא לסכום של פחות מ-161/2% מיליון לירות.
הסקירה הכתובה על פעולותיו הרי היא לפניכם. אייחד הפעם את הדיבור על כמה בעיות עיקריות שאנו מנסים למצוא את פתרונן במסגרת המשרד.
המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח 🔗
קודם כל משהו על המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, שעבודתה כּרוכה בבעיות המדע במדינה.
אפשר לשאול: הלא המחקר מתנהל כיום במדינה במוסדות שונים, גם בתוך מסגרת הממשלה וגם מחוצה לה, האם לא מוטב לנו שנקדיש את מרצנו לפיתוח המוסדות הקיימים ולטיפוחם ולא נקים ולא ניצור מכשירים, שמא נרבה כפילות?
ובכן, לדעתי אין כל אסון אם אנשים ומוסדות רבים עוסקים באותה בעיה עצמה, בפרט – אם היא חשובה ודוחקת. במה דברים אמורים? –כשכל אחד ואחד גישתו לפתרונה היא שונה. הרי אלפי אנשי מדע חוקרים, למשל, את מחלת הסרטן, ואין איש קובל על הכפילות שבדבר. אם יש קובלנה, הרי היא זו: שעדיין לא נמצאה התרופה. הבעיה איננה, איפוא, הכפילות אלא התקשורת, התיאום והארגון. אין רע בכך, שחוקרים שונים – או אף מוסדות שונים – עוסקים באותו ענין עצמו, ובלבד שידע כל אחד ואחד מהם מה נעשה אצל חברו ומה השיג, כדי שלא יחזור כל חוקר על מה שכבר נעשה במקום אחר. וכאן, כאשר אנחנו מדברים על תכנון ועל קישור, כבר נגענו באחד המוקדים העיקריים של עבודת המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח.
אחת הפעולות החשובות שמועצה זו ביצעה השנה היא גיבוש תכנית ארצית להפעלת מחקר לפיתוח התעשיה. את חשיבות הדבר אין צורך להסביר. עצם רמת המחקר במדינה גבוהה למדי. השאלה המכרעת היא ניצול התוצאות למען המשק.
בחקלאות, למשל, יש לזה מסורת. החקלאות הישראלית התבססה על מחקר ולמדה להשתמש בתוצאותיו. די אם אזכיר את איקלומו של הבקר ההולנדי בארץ סובטרופית, את התפתחות המדגה, את גידולם של עצים טרופיים, ירקות חורף, את איקלום סלק הסוכר בעונה מתאימה ועוד ועוד, כדי שתראו עד כמה קלטה החקלאות שלנו את הישגי המחקר והפכה אותם להישגי משק.
לא כן בתעשיה. אם יש דוגמאות בתעשיה לקליטת מחקר חדש, הרי הן בעיקרן דוגמאות של תעשיה הקשורה בחקלאות, כגון: ייצור המבוסס על הדרים, ייצור דשנים וכדומה.
לפי תכניתה של המועצה, שקיבלנו אותה ושכבר התקדמנו בהגשמתה, דאגנו קודם כל לכך ששמע הנעשה בעולם יגיע לידי התעשיה. הקימונו את המרכז לאינפורמציה מדעית וטכנולוגית ועוד. אבל כדי שהתעשיה תיהנה מתוצאות המחקר, חייבת היא עצמה לעסוק בו. לכן יצרנו את הקרן לייזום מחקרים, המממנת מחקר בתוך התעשיה. אנו מתכוונים להפעיל גם חברה לניצול המצאות, שמתפקידה לממן את הפיתוח הסופי.
קיבלנו את המלצת המועצה להקים מרכז למחקר תעשייתי, החייב לראות את ייעודו בקידום התעשיה, בשיפור תהליכיה וביצירת תהליכי ייצור ומוצרים חדשים. אנו מנסים לגייס לכך את עזרת האו"ם ואני מקוה שנצליח להקימו עוד השנה.
חשוב שנדע שלא נוכל להיות סמוכים בענין זה על שולחנם של אחרים. מי שמבקש לקנות היום יֶדע בשוק, אינו קונה אלא יֶדע מיושן. וכי איזו תעשיה תיפרד מן הידיעות שנקנו לה בעמלה בטרם תנצל אותו היא עצמה? גדולה מזו. גם לגבי מחקר בסיסי אי-אפשר לחיות על חשבון הנעשה אצל אחרים; וזה הכלל: כדי שנוכל לקלוט ידע – צריך לקיים מחקר.
מחוץ לתחומי התכנון, התיאום וההדרכה, תרשו לי להזכיר עוד שטח אחד בפעולת המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח. אני מתכוון לייזומם, לארגונם ולניהולם של מפעלי מחקר הדרושים לנו במישרין במפעלנו ההתישבותי ובפיתוח הארץ
במכון לחקר הנגב בבאר-שבע נסתיימו לא מכבר המחקרים על אפשרות ניצול מי התהום המלוחים שבנגב. שיטה חדשה פותחה על-ידי החוקרים שם ועכשיו נעשה נסיון, שיימשך כשנה, כדי להיוכח אם אמנם תאפשר לנו שיטה זו לנצל את כל מי התהוֹם המלוחים המצויים בנגב בקנה-מידה גדול ובתנאים ממשיים, ולא רק במעבדה. המכון חוקר מה הם התנאים הטובים ביותר לאיקלום אנשים בתנאי מדבר, איך אפשר למדוד את מידת איקלומם.
פעולה רבה נעשית שם לחקר השפעת המלח והיובש על הצמחים ונעשים נסיונות לאקלם בנגב צמחים שהצליחו במדבריות העולם. אזכיר כאן עוד את העבודה על ניצול אנרגיית השמש, שנעשתה גם במכון זה וגם במעבדה הישראלית לפיסיקה. חשיבות-משנה נודעת לכך מצד הסיוע לפתרון בעיותיהם של ישובים קטנים ומנותקים ממקורות-כוח אחרים.
חלק גדול מן הדברים הללו הם ענפי-מחקר, שבהם יכולים אנו אולי לתרום לקידום המדע בעולם, לא רק תרומה ממשית אלא גם תרומה סגולית; כלומר תרומה שאיש לא ייטיב לתרום מאתנו, תרומה שאיש לא נחלץ לה מלבדנו.
בבואנו להרחיב ולטפח פעולה זו נתקלים אנו בכמה וכמה בעיות. ראשית, נחוצים עוד חוקרים שיקדישו זמנם ומאמציהם למחקר לטובת המדינה. קשה להשיג את החוקרים האלה כיום. מסגרת ממשלתית איננה, בנוהג שבעולם, מרכז-המשיכה הטבעי ביותר לחוקרים ולאנשי מדע. המדובר לאו דוקא בתנאי שכר. לא תמיד מיתרגמת ההכרה בחשיבות המחקר לרשות המדינה לתודעה של ערך החוקר בשירות המדינה. ממשלה אינה נותנת פרופסוּרוֹת. כללי מינהל ציבורי נגזרים לפי אמת-מידה משלהם.
יש למצוא את הפתרון גם להקמת עתודה של אנשי מדע וטכנולוגים המסוגלים לא רק לחקור אלא גם לנהל מחקר.
ועוד הערה אחת לסיום הפרק הזה.
בשטח המחקר, ודאי, יותר מאשר בשטחים אחרים, אין אנו “עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב”. הבעיות הפוקדות עתה עמים בעולם כולו לא יפסחו גם עלינו. המקום המרכזי שרכש המדע והמחקר בעולם כולו יחייב בסופו של דבר גם אותנו, כשם שהוא כבר מחייב אחרים, לחשוב על אספקט המדע והמחקר בכל בעיה העולה לדיון. אם כיום מיוצב האספקט של עניני חוץ בכל דיון העולה על שולחן הממשלה, הרי בודאי לא ירחק היום שגם האספקט המדעי והמחקרי של כל בעיה יצטרך לבוא לכלל ביטוי. פירושו של דבר אולי הפקדת שר מיוחד על עניני המדע והמחקר בארץ, כדוגמת מדינות אחרות. הבעיות הכרוכות בדבר אינן פשוטות כלל ועיקר. בודאי ייערך גם אצלנו אותו ויכוח שנערך עכשיו, למשל, באנגליה, בין המשרד המטפל בעניני חינוך לבין השר המטפל בעניני מדע על מקומו של החינוך הגבוה. בודאי תישאל השאלה באיזו מידה כדאי לרכז תחת גג אחד פעולות הנעשות כעת במסגרת משרדים שונים.
כל הדברים הללו לא ייפתרו במחי יד אחת ואף לא ביום אחד. אולם ברבות הימים בודאי שלא נוכל להתחמק מן הצד העקרוני של הבעיה, מייצוגו של המדע והמחקר בכל דיון רציני על בעיות הארץ, העם והמדינה. ואם יקום משרד למדע, הרי שהמועצה הלאומית למחקר ולפיתוח תהוה את גרעינו היסודי.
הפעולה בקרב המיעוטים הלאומיים 🔗
ברצוני לעבור עתה לשטח אחר והוא פעולת הממשלה בקרב המיעוטים. לפני כשנתים היתה לי הזכות להודיע על “תכנית חמש השנים לפיתוח הכפר הערבי והדרוזי”. כמה גלגולים עברו על התכנית הזאת. תחילת היה היקפה 55 מיליון ל"י. בשלב זה מדובר על 70 מיליונים, ועוד היד נטויה.
עכשיו, משנכנסנו לשנת-התקציב השלישית לביצועה, יש לנו מד-התקדמות ממשי, שנוכל לקבוע לפיו – בכלכלה, בתכניות פיתוח, בחינוך – מה הושג ומה כברת-הדרך שעדיין עלינו לעבור.
התכנית, וכל מערכת מעשינו בקרב האזרחים הערבים והדרוזים, בנויות על מתן עדיפות לתשתית החברתית והמשקית, אינפרא-סטרוּקטוּרה בלע"ז: כבישים, מים, חשמל וחינוך.
באותם הימים שישבה ועידת פסגה ערבית על המדוכה איך למנוע מים מאדם, מאדמה ומבהמה בישראל, חנך שר-החקלאות בישראל שני מפעלי מים שיביאו מים זורמים, זו הפעם הראשונה (אולי הייתי אומר בפעם הראשונה אחר אלפיים שנה, אבל גם אז לא היו), לתוך אלפי בתים ערביים בכפרים נוספים. לא היה אף כפר אחד, מתוך 104 כפרים ערביים, שהיו בשטח המדינה עם הקמתה, שהיו בו מים זורמים. כיום יש מים זורמים ביותר מחציים. זו רק דוגמה אחת, ויהיה המשך לכך. לעיני כולנו עומדת דמותה של האשה הערביה הנושאת מים על ראשה. מפעלי-המים משחררים אותה מן העמל המפרך הזה. אולי יבוא, בעקבות ההקלה הממשית, גם שידוד-מערכות חברתי שיקרב את האשה הערביה למעמד שוה-זכויות. ייאמרו הדברים באזני נשים ובנות ערביות הנושאות עיניהן למעמד הראוי לאשה בת דורנו במדינה מתקדמת. נקוה כי לא ירחק היום בו יתנו, האשה הערביה והנוער הערבי שוחר הקידמה, את ידם לעיצוב חברה חדשה, בה תשוחרר האשה מעמלה המפרך ומנחיתות חברתית ותרבותית גם יחד. וזאת רק דוגמה אחת מני רבות, שבהן משתלבות הפעולות הכלכליות והחברתיות זו בזו. כך מפתחת הכלכלה את החברה, והחברה – את התרבות.
דחיפה ועידוד ניתנו לחברות כלכליות ולגורמים שונים לעשות למען פיתוחו של הכפר הערבי. כך, למשל, פיתח את פעולותיו הבנק הערבי הישראלי. חברוֹת פיתוח, בשיתוף הון יהודי-ערבי, נרתמות להקמת שיכונים ומפעלים. בעקבות חברות ציבוריות נכנסות עתה לפעולה זו גם חברות פרטיות המבקשות להקים מפעלים שונים.
אני חייב לומר כאן דברים אחדים על פעולתה של לשכת היועץ לעניני ערבים ודרוזים במשרד ראש-הממשלה. אינני מתכוון לומר, כי לשכת היועץ היא העושה את כל הדברים הללו. מבחינת התקציב תמצאו, למשל, את הסכומים הנוגעים למפעלי הפיתוח השונים בתקציבי המשרדים הנוגעים בדבר. הם העושים את הפעולה וברצוני להביע כאן הערכה למאמץ שהשקיעו ולהישגים שהעלו. תפקידה של לשכת היועץ היא לתבוע, להפעיל, להדריך, לעודד, לעזור בתכנון ולתאם. היועץ מטה אוזן לתביעות, לטענות מדומות ואמיתיות גם יחד. הוא המגייס את תמיכת ראש-הממשלה בדרישות שיש להן צידוק.
בנאומי בכנסת ב-21.10.63 היתה לי ההזדמנות להרחיב את הדיבור על התכנית לפיתוח הגליל. זהו מפעל פיתוח לכל הגליל, יהודים ובני המיעוטים גם יחד, אלה היושבים בו ואלה שיתוספו אליהם. זוהי בשורת ישועה לנשכחים, מאין דרכים, תאורה ומים.
הפיתוח יקיף את הישובים הקיימים ואת הישובים שיקומו. הוא יתפשט על החקלאות, על המלאכה ואולי גם על החרושת, אם יהיו התושבים מסוגלים ומוכנים לקלטה.
מה שהייתי רוצה להטעים עכשיו הוא שהנסיון שנרכש, למשל, בחבל לכיש, או באזורי התישבות אחרים עומד עכשיו לרשות התכנית לפיתוח הגליל על בעיותיו הקשות.
כולנו זועזענו ממכת החצבת שהוכו בה ילדי כפר גלילי אחד. ונחרדנו לא רק משום שמתו ילדים. כל אחד מאתנו, שהוא אב לבנים ולבנות, אינו זקוק למלים כדי להסביר זאת. מות ילדים הכה גם בישובים אחרים, גם ישובים יהודיים. אלא שבמקרה זה עברו ימים רבים עד שבכלל נודע הדבר, עד שחוּדש הקשר עם הכפר המנותק מאין דרך.
את הכביש יכולים אנו לסלול, טלפון יכולים אנו להתקין. חובתה של הממשלה לדאוג שתנאי החיים בכפרי ישראל – עבריים, ערביים, דרוזיים – בכל הכפרים, לא ייפגעו מחמת ניתוק. אולם אין אנו יכולים לבטא דאגה זו אלא ביצירת הכלים. החינוך וההתקדמות החברתית חייבים להכשיר את האדם שישתמש בהם לרווחת ביתו ולטובת הכלל, או אף שיתגבר על חוסר כלים.
הרבה תלוי בקליטת המאמצים שלנו על-ידי האוכלוסיה עצמה. יש איזה פירוש עממי על הפסוק, “ה' ילחם לכם ואתם תחרישון”: ה' יתן לכם לחם, אולם אתם חייבים לחרוש. הבעיה כאן היא עידוד היזמה בקרב אוכלוסיית הכפרים הערביים והדרוזיים עצמה. אם עדיין לא השגנו את כל הדרוש, למשל, בארגון מוניציפלי של הישובים הללו, הרי זה לא משום שהממשלה לא ניסתה לעשות כל מה שביכלתה. מחובתי לפנות בדברי אל יושבי הכפר הערבי והדרוזי. אין להשליך את כל היהב על הממשלה לבדה. לשם פיתוח דרושה התפתחות. דרושה נכונות מאורגנת לעזרה הדדית ועצמית של התושבים, לא פחות מאשר החלטות של מתכננים. לא די שהפרה רוצה להיניק – צריך שהעגל יהיה מסוגל לינוק.
אם לא יבוא המסד החברתי בקרב הכפרים עצמם, תכבד עלינו המלאכה מאד. וייאמר כאן לדור הצעיר המתחנך לפי מושגים של מדינה חדשה, שלא יתבייש בכפרו ולא יטוש אותו. על הנוער הערבי המשכיל להפנות את פניו אל העם ולהטות שכם כדי להעלותו ולשלבו שילוב נאמן בחיי המדינה.
פעולה נוספת הקרובה לנושא זה והמיועדת להעלאת רמת ההוראה בקרב המיעוטים, היא תחילתם של שידורים לבתי-ספר בערבית. אני מקוה שנגיע לכך בקרוב וגם התלמיד הערבי ייהנה מן הברכה של העשרת הכלים העומדים לרשות בית-הספר.
לפני כשבוע הונחה אבן-יסוד לבית-מדרש למורים ערבים. במועצה לתרבות ולאמנות פועלת ועדה לעניני מיעוטים הדנה בדברים כמו ספרות, מילגות, העשרה הדדית יהודית-ערבית בנכסי תרבות ועוד.
ובקשר לכך לא הייתי רוצה לפסוח על פעולה אחת של לשכת היועץ לעניני ערבים והיא עידודם של מכשירי קירוב בין שני העמים, אם זאת מגמה מזרחית בבתי-ספר, אם אלו השתלמויות, אם זאת הפגשת נוער מבין שני העמים ונקוה להמשך לכך.
ולא אוכל לסיים פרק זה בדברי בלי להעלות נקודה החוזרת ועולה בכל דיונינו בתחום המיעוטים, אולם למרות זאת (ואולי דוקא משום כך) צריך שהדברים ייאמרו. כונתי לענין הממשל הצבאי. לפני כחמישה חדשים נכנסו לתקפם התיקונים שביטלו את הצורך ברשיונות-תנועה לגבי כמעט 90% מן התושבים שבאזורי הממשל. מעשה זה הולם מה שאמרנו כל השנים: אין הממשלה רואה את קיומו של הממשל הצבאי כמטרה בפני עצמה. זהו אמצעי הכרחי לבטחון המדינה. אנו מקוים, כי התפתחות החיים תוכיח, כי התמורה הגדולה שחוללנו היתה לטובת המדינה ובטחון כל יושביה. במידה שיאפשרו זאת תנאי הבטחון, נמשיך בצמצום ההגבלות באזורי הממשל הצבאי.
התיירות 🔗
אמרתי בראשית דברי כי תקציב משרד ראש-הממשלה הוא קצת פחות מ-16 וחצי מיליון לירות. כשליש מן הסכום הזה הוא תקציב לעניני תיירות. כבר בשנה שעברה היו הכנסות התיירות 8.5% מהכנסות היצוא של המשק, וזאת מלבד חברות התעופה והספנות הלאומית שלנו. התיירות היא הראשונה בין ענפי הייצור לגבי הערך המוסף שלה – 73%.
התפתחות רבה עברה על התיירות בכלל, ובעיקר בארצות אירופה. התפתחות תיירות-נוער רבתי. וההתחרות באגן הים התיכון המזרחי היא גדולה מאד. יש עמים שאין להם בעיות בטחון חמורות כל-כך, שאין להם בעיות התישבות ופיתוח, והם יכולים להקדיש אמצעים גדולים הרבה יותר למשיכת תיירים, מפרסומת ועד פיתוח בפנים הארץ. עלינו לעמוד בהתחרות זאת, וחברת התיירות עושה בענין זה כמיטב יכלתה.
נזכיר כאן עוד את שיתוף הפעולה של חברת התיירות עם גורמים מקבילים בארצות אחרות ואת הופעתה הגוברת כגורם מייעץ למדינות ידידותיות. ייתכן שיש מקום לחוק תיירות, שבמסגרתו יוכלו לפעול כיאות ולהתפתח ענפי-התיירות השונים.
יש גם בעיה של הוזלת הנסיעה לארץ בפועל ממש. לאור נסיון החדשים האחרונים צריכים אנו לבדוק בדיקה מתמדת אם התקדמנו די בענין זה. יש חילוקי דעות בענין כמו טיסות שכר, העומד לבדיקה מחדש, לאור הנסיון של עונת התיירות האחרונה.
לא מעט התקדמנו בעידוד תיירות עממית על-ידי אכסון זול במחנות נופש, בבתי-הארחה בקיבוצים ובאכסניות נוער. התקדמות בשטח זו בולטת כמובן הרבה פחות לעין מבניית מלונות-פאר ולכן גם מדברים עליה פחות. אולם היא מצויה.
בתוך דיון כזה על הצד המשקי והארגוני של התיירות אַל לנו לשכוח דבר שהוא, אולי, העיקר: את התיירות כמבצע-הסברה אדיר, הסברה ציונית והבאת דבר המדינה לעולם גם יחד.
קשה להעלות על הדעת אמצעי אחר שיוכל להשתוות עם התיירות כמכשיר הסברה. כולנו יודעים על בעיית העליה של יהודי ארצות הרוָחה. העליה משם אינה גדולה, אולם התיירות גדולה. אולי – כך על כל פנים עלינו לקוות – תהיה התיירות לרבים מהם הגשר לעליה, להם ולבניהם. איני יודע אם את כולנו החכים אוירה של ארץ-ישראל, אבל אולי יש בו, כפי שאומר השיר, “איזה משהו”, משהו המשאיר את אותותיו ביהודי הבא לכן, הרואה את הארץ, את אנשיה ואת מעשיהם. אבל גם לגבי התייר שאינו יהודי, אין דומה מראה-עינים למשמע-אזנים. כל הסברה, כל פרסומת, כל הוצאה, כל מודעה בעתונים גדולים – אינם יכולים להשתוות לשבוע אחד, ואפילו ליום אחד, בתוך הארץ עצמה.
כמו בכל שנה, נפתחו גם השנה לתיירים ולאזרחי ישראל גם יחד גנים לאומיים חדשים. עם התפתחות הפעולה הזאת הוקמה עכשיו רשות הגנים הלאומיים, וזהו מאורע בשטח זה.
לענין זה, של שיפור נוף הארץ, צמוד דבר שימורם של אתרים היסטוריים. קשה שלא להתרגש לשמע הידיעות ב“קול ישראל” על עבודת החופרים במצדה בראשותו של הפרופסור יגאל ידין, שגילו את חמודות ארמנותיו של הורדוס, על ציורי הקיר ועל הפסיפסים שבהם; כאשר נזרק אור על אורח חייהם של הקנאים ועל מציאות החיים היהודיים של ימי הבית השני. המגילות התנ“כיות והאחרות, שנמצאו במקום, מגלות לעינינו את ספרות התקופה ואת חייה בפניה האמיתיים. כך מתחזקת החוליה שבינינו לבין מצדה; משמעותה הסמלית לגבי דורנו עלתה מחדש ב”מסדה" של המשורר יצחק למדן, קומץ נאמנים דבקו במקום עצמו לעלות אליו, לחקרו ולטפחו, עד שבא מועד החשיפה הגדולה.
אולם לא רבים מתארים לעצמם במה כרוכה חשיפתו של אתר כזה, בכל חשיבותו הארכיאולוגית והלאומית. כל זמן שהיתה מצדה מכוסה עפר לא היה צורך לדאוג לשמירתה. העפר שמר עליה. כעת חייבים אנחנו בשמירתה, והפעולה לשיפור המקום ולשימורו נעשית בד בבד עם חשיפתו. סכומי-כסף גדולים וזמן יידרשו להשלמת המלאכה. נשתדל למצוא את הכסף ונקוה שהציבור יבין את ההכרח להוקיר רגלי מבקרים ממצדה עד שייכון השימור.
כאמור, זהו רק מבחר קצר, מעין אפס קצהו, מכל מכלול הבעיות שמשרד ראש-הממשלה מוצא את עצמו עוסק בהם.
הקושי להקיף את בעיות משרד ראש-הממשלה בסקירה כזאת נובע מאָפיו המיוחד: שאר המשרדים יש להם נושא עיקרי, ואילו משרד ראש-הממשלה הוא מעין צרור של יחידות שאין מן ההכרח שיהא בינן קשר עניני וטבעי. אולם כמעט לכולן יש יסוד משותף: אלה הן יחידות כלל-משרדיות. הן משרתות את כל משרדי הממשלה או את קצתם, אם זה תכנון כלכלי או סיוע טכני, סטטיסטיקה, הסברה, גנזך המדינה, או “קול ישראל”, שביחס אליו אנו עומדים בשלב מתקדם להקמת רשות השידור.
אולי אפשר להוציא מכלל זה את היחידות העוסקות בתיירות במישרין או בעקיפין. אולי אין סיבה ארגונית לצירופן למשרד ראש-הממשלה דוקא, אף כי יש לכך סיבות עניניות ומעשיות משכנעות. על-כל-פנים נדמה לי שאין לנו להתחרט על כך. במשרד ראש-הממשלה נמצאו יזמה, העזה, כושר מעשה והתמדה, שהעלו את התיירות לאחד מענפי ההסברה והמשק החשובים ביותר במדינה. לא המדרש עיקר אלא המעשה.
וכ“עולה חדש” (יחסית) במשרד ראש-הממשלה, אולי מותר לי לומר, שיש בזה משהו אפייני. המשרד מסרב, תמיד סירב, לשקוט על שמריו ולשקוע בשיגרה. הוא תמיד מוכן להיחלץ למשימות חדשות. רעיונות ומפעלים זכו לא פעם לדחיפתם הראשונה, או אף לגאולתם, במשרד זה.
יוזם, מתסיס, דוחף, עושה צבת ראשונה, עומד בפרץ בתנופת העזה – כזה הוא משרד ראש-הממשלה, וכזה הוא צריך להיות.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.