בפרוס השנה השבע־עשרה לעצמאות ישראל, אני מביא את ברכת הממשלה לבית ישראל במדינה ובתפוצות הגולה. תהא שנת העצמאות הבאה שנת עליה, בטחון ובצרון.
נאחל ביום זה לעם בישראל ובתפוצות להעמיק ולהאדיר את תודעת הייעוד הלאומי המשותף לביצור המדינה ולשגשוגה ולמלא את החיים בתפוצות תוכן יהודי.
שוב זכינו והיתה לנו השנה שעברה שנת עליה; הועמדנו במבחן כשרונו להעלות ולקלוט – ועמדנו בו בכבוד.
העליה של השנה הזאת מקרבת אותנו עוד יותר לדליית אוצרות האנוש של עמנו מגלויות המצוקה הפתוחות לעליה. נציין זאת בסיפוק ובדאגה גם יחד. הסיפוק – על המעשה הגדול שנעשה במשך השנים הללו, ובשנה האחרונה, והדאגה היא להמשך.
יהא לבנוּ מופנה ביום זה לפתיחת שערים ולחידוש המגע עם אותם קיבוצי ישראל, ובהם אחד גדול ונכבד מאד, שעודם מנותקים מחיי העם ומהשתתפות במעשה הגאולה.
נַפנה ביום זה את עינינו גם אל ארצות הרוָחה, בתביעה אל קיבוציהם היהודיים, שיתנו מבניהם ומחילם לביצור המדינה בכמות ובאיכות. נגלה בתוך עצמנו את הכוח לסייע להם לחשוף מחדש את ניצוץ המהות היהודית של חייהם ולעשות דרכם לאורו.
בבואי לומר עתה דברים לסיכום השנה שחלפה ולהתויית דרכנו להבא, אפתח בבעיות בטחון. אינני בא לבטא בכך סולם חשיבות, אלא את הרעיון הפשוט, כי בלי שיובטח קיומה הפיסי של המדינה לא נוכל לעשות דבר בשטחי חיינו האחרים.
עברה עלינו שנת שלוה יחסית בגבולות. לצערי, לא לוּוה הדבר הזה בהפוגת איומי מלחמה מצד שכנינו; לא קם בהם הרצון להשלים עם קיום ישראל כיסוד להסדר של שלום.
אויבינו מתנשאים להכריז, כי סוף המלחמה עם ישראל לבוא; הם מדמים בנפשם, כי הם אשר יקבעו את תאריכה. חייבים אנו להקשיב לאיומים. הם מצוים עלינו כוננות גם לימים הקרובים, וגם לימים רחוקים יותר, כאשר יאמרו אויבנו בלבם, כי נתעצמו דים לשוב ולנסות לבצע את מזימותיהם. עלינו להיות מוכנים באיכות הנשק ובכמותו, באיכות אדם ובבצרון המשק, להדוף את אויבינו ולשבור את העוז שיצברו. עלינו לשמור על כוחו המרתיע של צה"ל, כדי שלא תעלה על לב המחשבה הנפשעת, כי אפשר לנסות ולהתגרות מלחמה בישראל.
בשנה שחלפה הגברנו את כוחנו בהעלאת רמת הצבא, בקליטת רכש חדש ובהרחבת הייצור העצמי. משהו מזה ישתקף מחר במצעד צה"ל בבאר־שבע. עלינו להאדיר את כוחנו בכל אלה – ובשכמוֹתם – גם בשנה הבאה, באשר חפצי חיים אנו.
וצורך לבבי הוא לי היום לשלוח מכאן ברכה מיוחדת לצבא־הגנה־לישראל ולעובדי מערכת הבטחון כולה. בידיכם הנאמנות מופקדים חיינו, קיום המדינה ועתידו של עם ישראל. אתם עושים את מלאכתכם במסירות גדולה, תוך קשיים רבים ולעתים אף תוך אלמוניות מוחלטת. תחזקנה ידיכם.
אותה דאגה, להבטחת קיומה של המדינה מול פני מזימות אויבים, מונחת ביסוד מחשבתנו גם ביחסי־החוץ שלנו.
נמשיך במאמצינו לכונן יחסי הידברות ושלום. איננו נתפסים לראִיה הפשטנית, כי הניגוד היהודי־ערבי הוא הקו המפריד היסודי בין כל העמים במזרח התיכון. ההפרדה החמורה היא בין עמים שוחרי שלום ובין תוקפנים. כשם שעלינו להיות נכונים לקדם פני סכנות מצד תוקפנים, כן עלינו לתור אחרי כל גורם, בלי הבדל אומה ולשון, הרוצה להרבות שלום ויציבות באיזור, ולהושיט לו יד לשלום ולידידות.
ואכן, מעבר לחומת ההתנכרות המקיפה אותנו נתַנו ונִתן יד לעמים המחדשים את חייהם. אלה הם, ברובם הגדול, עמים שנשתחררו זה לא כבר מאפטרופסות זרה. יש ביכולתנו לבוא אליהם כאחים לשחרור מעול זרים ולהעניק להם את פרי הנסיון והידע שרכשנו בבנין הארץ והמדינה – במדע ובחרבה, בטכנולוגיה ובערכים. במאמץ להבטיח יציבות ושלום באיזור נועד תפקיד נכבד למעצמות הגדולות. היה זמן, והוא איננו רחוק, כאשר מנו כהישג את עצם ההכרה בקיום ישראל. עתה יבואו נא אדירי עולם ויסייעו לכל ארצות האיזור במלאכת ההתפתחות, בהעלאת רמת החיים והחברה ובהשגת יציבות ושלום. המדובר הוא בפיתוח אמיתי, המבטיח רוָחה להמונים מבית והמבטל את האפשרות להפנות את מרירותם כלפי חוץ. יתחרו המעצמות בעזרה כזאת, ולא במתן נשק בידי מתנכלים, המכריח גם אותנו להקדיש לענין הבטחון חלק גדול מן האמצעים המיועדים לפיתוח בונה ויצרני והמחייב אותנו לחפש ולתבוע את כלי־המגן הדרושים.
נענינו, במלוא האחריות והרצון הטוב, ליזמה להוציא מכלל האמצעים לפתרון סכסוכים בינלאומיים את השימוש בכוח הזרוע. אנו זכאים לצפות לכך, שיוזמי הקריאה הזאת, וגם מעצמות אחרות, יבהירו הבהר היטב לשכנינו, שעקרון זה חל על הכל, בלי יוצא מן הכלל.
אין מדינה יכולה להתראות כשוחרת שלום, על־ידי נקיטת עמדה חיובית לגבי סכסוכים שאינם נוגעים לה, ובאותה שעה לצחצח חרבות למלחמה בשכניה הקרובים. לפי שעה לא קיבלו עליהם אויבנו את עקרון הקיום־יחד אפילו בדיבור פה ואיומי האלימות נמשכים. נעריך כל גילוי עמדה ברורה מצד מעצמות ידידותיות, שלא יינתן לאיש לאסור עלינו מלחמה.
אך לא די לנו בדיבור פה לביצור בטחוננו, ואף לא נוכל להסכים לתלות ברצונם הטוב של אחרים לשבט או לחסד. כמו בכל שטחי יצירותינו – במשק, בחברה ובתרבות – נוסיף להישען בראש וראשונה על עצמנו, ואנו מצוּוים על האדרת כוחנו העצמי.
שמחנו לכל עזרה שניתנה לנו בעבר, לביצור יכלתנו המשקית, וידענו לנצלה כראוי. האנושות עומדת עתה על סף תקופה, שבה ינוצלו אוצרות מי־הים להרויית אדם ואדמה. בעיית המים מחריפה במקומות רבים. אנו חיים באחד המקומות המעטים שבהם חריפה השאלה לאלתר. אנו מקוים להיות חלוצים בשטח זה, של המתקת מי הים, לרווחת תושבי המדינה וארצות האיזור ולתועלת העולם כולו. נדע להעריך כל עזרה, בידע ובאמצעים, למטרה זו.
ועוד: אנו נכנסים עתה לשלב ממשי ביחסנו עם ארצות השוק האירופי המשותף. זו רק ראשית מצערה. עדיין אנו רחוקים מהשגת הדרוש לנו. אין אנו פטורים מעשיית כל מאמץ להרחבת אפשרויות היצוא שלנו להידוק קשרי הסחר, כדי שנוכל להתפתח ולהתקדם לקראת עצמאות כלכלית. רק עצמאות כלכלית היא שתתן משמעות מלאה לעצמאותנו המדינית ותשיב לנו זכותו וכבודו של עם חי על עמלו. אין זו משימה לשנה אחת; זוהי התויית כיווּן ונטיית קו. חייבים אנו לצמצם עד סוף העשור הזה את הפער בין היבוא לבין היצוא שלנו ולהתקרב לחיסולו במשך השנים. הדבר מחייב מאמץ עצום בפריון הייצור ובאיכותו. כן חייבים אנו לנהוג סדר עדיפויות חמור בבואנו לספק תביעות כלכליות.
אכן, אחוזה ודבוקה התפתחותנו המשקית בסולם ערכינו החברתיים. לא תכּוֹן חברתנו על סולם הערכה, קיבוצית ואישית, לפי מידות ההנאה מן החברה ולא לפי מידת התרומה לחברה. עולם הפוך שכזה הוא המביא אצלנו לידי תביעות מן המדינה, גם מצד שכבות שאינן דוקא מקופחות ונחשלות, לפעמים – תוך פגיעה קשה בצרכי הכלל. הוָי־חיים פסול, הרצוף צריכת ראוָה, של מעטים האצים להעשיר והנוחים לבזבז, אינו צריך להיות אור רמיה, הקורא לתבוע עוד ועוד.
כל שטחי העשיה שלנו, כל משימותינו המרכזיות, תלויים לא במעט בדמות החברה שאנו יוצרים וביכלתנו להתלכד סביב ערכים חברתיים ולאומיים. להשבת כבודם של ערכים, זקוקים אנו לחינוך מכוּון. אנו נתבעים להרחבת החינוך לסוגיו במשמעות של השכלה וידע. השגנו בזה הרבה ועדיין לא די בכך. אבל לא נוכל להקנות דעה בלי להקנות רוח; לא נוכל לרכוֹש קנינים, אם נשליך מאחורי גֵוֵנוּ ערכים. ההתנדבות, ההיחלצות, ההליכה לפני המחנה, מה שאנו מכנים בשם חלוציות אישית, חייבת ללווֹת אותנו בדרכנו שנים רבות.
המדינה חייבת להיערך למשימה חלוצית קיבוצית ממושכת, עליה ליצור את המסגרת, לגייס ולספק אמצעים, לתת את הכיווּן, לעודד, לדרבן ולהמריץ. בכל אלה זקוקה היא לנושא אנושי חלוצי חי המזהה את עצמו עד תום השליחות כבדת־ההיסטוריה שנטלנו על עצמנו.
חגי עצמאות לשמחה!
ג' אייר תשכ"ד – 15 באפריל 1964
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.