מהנבון מר צבי מרדכי הלוי הי"ו

מורה בהמכללה שבקנטאבריגיא [קאמברידג']

היום ברחובות קריה עברתי, לתמי אלך ולא שמרתי – פעמי. כאין עינים אגשש – וכעור בצהרים אמשש – סובבתי בשוקים מכל עבר ועבר, – והנה בית אחד מבתי שם ועבר – אכן מקרה הוא והאלקים אנה – והבית מלא קול תודה ורנה – שירי זאטוטים בכל פנה ופנה.

אל צעירי הצאן קרבתי נגשתי – מי כל המחנה הזה אשר פגשתי – אזי אשתומם ואתבונן – אמרתי בית הספר אתלונן – ואבא החדרה, בחוץ למה אעמוד – אם לא אלמד – למוד גם אלמוד. – אם אשוב ריקם יבוזו לי בוז – כי מפי עוללים ויונקים יסדת לי עוז –

על כן ישבתי בתוך הבנים – ושם ראיתי ילד רך בשנים, אשר על ראשו לא עלה תער – כי אם מורא אלקים, והנער נער – ואשאלהו ואחבקהו ואפתהו במתנה – העגה הזאת תהיה לך למנה – פסוקך פסוק לי בחור מורם מעם – פן בשבט אכך כאתון בלעם – אם לא תדע היפה בנערים – היה תהיה כאחד הבערים.

ויען הנער אף הוא – וימהר ויפתח את פיהו –

בגדול ממך אל תדרוש,

בשדה אחר בל תחרוש,

בחזק ממך בל תחקור,

פן תטע ואחר יעקור.

ועתה יראתי גם אני – פן כמשל בן סירה כך יקרני – פן יאמרו המושלים מי הוא זה – איש דק דקדוקי עניות ונבזה – איש עור ובעיניו חזון יחזה – אשר מלאו לבו לגשת אל השיר – ואיננו רק גר ותושב בעיר – מי אמר ללוי במקום כהן לברך, בספר כזה יקר הערך, – אוי לו לתלמיד אם ידרוש בפני רבותיו, והיה כבן סורר ומורה נגד אבותיו – מי אני שאפתח פי לשיר ולברכה – איך אעיז מצחי לקרב אל המלאכה – כי ספרו של הרב המחבר מלא כרמון – ולארז כזה איך יעמוד לפניו אגמון – מה נמלצה מלתו מדבש מתוקה – מה נפלאה שירתו בזהב רתקה – הנה ברך לקחתי וברך לא אשיבנה – קח נא אתי ברכתי אשר הובאת אחזתיה ולא ארפנה.

וסוף סוף הנה באתי לאשר את מעלת כבוד המחבר ולברכהו על המוגמר, על אשר השלים גם הוציא לאור את ספרו הזה הנקרא “פרקי שירה” אפריון תוכו אהבה וריעות, כל בית נכתה הראנו, אוצר מלא מזכרת דודים ודברי ניחומים, תפלות ותשבחות וניבי חכמה ובינה כלן בנויות ברמה, ועל אבני שש יסודן. ישמח הקורא ויוסיף לקח, והכותב חזק יתחזק, הוא האיש אדני הארץ, אשר שמו הטוב כבר יצא ונודע בשערים לשם ולתפארת בכל פאה, גם בקצוי הארץ הזאת גם בערי מזרח ומערב ובמצרים מקום שבתו על כס דין לפנים, ועוד זכרו משובח ומפורסם וריחו היום ניחוח בארץ הצבי, מקום איתנו, בית מולדתו, משכנות אבותיו אדירי עם אשר שבו ציונה אחרי גולת ספרד ארץ מגוריהם, ויגדל שם טוב כשם הגדולים אשר בארץ המה ואדירים אשר נקבו בשמות –

הלא הוא כבוד מורנו החכם השלם

רבי שם טוב גאגין שליט“א אי”ת

משוש דורו, העומד כעת על משמרת הקדש, גבר הוקם על דין ומשפט, מפיץ תורה ברבים, משגיח על דת ישראל ומקנא לאלקים, יושב במושב הרבנות תוך אמוני ק“ק “שער השמים” יזיי”א ריש מתא גם ריש מתיבתא באהל משה ויהודית בשער האיל –

וטרם אשים קץ למלין ואחרית לתהלתי לכבוד ידידי המסדר פרקי שיריו בעט סופר מהיר. וטרם אניחנו בברכות עד בלי די, בתשואות חן חן, בלוית חן מיד לוי – כי מלאכתו היתה דים והותר מי יערכנה, ידבר נא עבדך דבר כי נכבדות ידבר בספר הזה, אולי ידבם לבם לקרוב ללמוד ולקרוא נועם מיליו, לטוב להם ולתועלתם.

תמו דברי מכבדו ומברכו

צבי מרדכי בלא“א כה”ר יעקב חיים הלוי יצ"ו

נכד לאותו צדיק

מבין מורה מחכים כמוהר“ר אליעזר בן מרדכי נ”ע

ראש ישיבת אהל משה ויהודית.

יום שהוכפל בו כי טו ג' אדר

ש' והאמינו לקול האות האחרון לפ"ק.