השווה הביבליוגראפיות המקיפות אצל חבושה – פולקלור, הערות 3–5, 11–16, 20, ארמיסטד – התפתחויות, ארמיסטד – פידאל, כץ – ירושלים.  ↩︎

המיספר מבוסס על הביבליוגראפיות הנרמזות בשתי ההערות הקודמות. אין המיספר מתייחס למאמרים שראו אור בקבצים ובכתבי־עת.  ↩︎

על תרומת מ"ל ואגנר לחקר היהדות־הספרדית בכלל והסיפור העממי בספאניולית בפרט, השווה: Giacinto Manupella, “Bibliografia di Max Leopold Wagner”, Boletin de Filologia (Lisbon) 15 (1955), pp. 1–86; Yakov Malkiel, “Max Leopold Wagner”, Romance Philology 16 (1963), pp. 281–289; Cynthia M. Crews, “In Memoriam Max Leopold Wagner”, Tesoro de los Judios Sefardies (Jerusalem) 7 (1964) pp. V–VI  ↩︎

ב"ארכיון הסיפור העממי בישראל" שמורים בסוף 1979 למעלה מ־12,500 סיפורי־עם שנרשמו בישראל (מאז 1955) ע"י רושמים מתנדבים מפי מספרים שונים; השווה להלן, על ההרכב האתני של סיפורי הארכיון. בסידרת הפרסומים מגנזי אסע"י ראו אור עד סוף 1979 ארבעים ילקוטים, ובהם 720 סיפורים מוערים (5700 עמ'). השווה הסיכומים והמפתחות ב"ילקוט הארבעים" (חחו"ס 1978).  ↩︎

על שם הרושם שמורים בין 12,500 סיפורי אסע"י 292 סיפורים, על שם המספרת, ילידת טאנג’יר, – 52. אם כי המספרת שמעה את הסיפורים במארוקו הספרדית, בספאניולית, הרי היא רגילה לספרם בעברית ובשפה זו הם נרשמו ע"י הרושם.  ↩︎

רובם של 30 הסיפורים הרשומים על שם משה אטיאש באסע"י נרשם על־ידיו מזכרונו. תולדות חייהם של שניים מן המספרים, רחל קבילי (1894–1962) ואברהם מזרחי (1902–1973), הועלו על הכתב על־ידי דניאל אטיאש, בנו של החוקר־הרושם; השווה אטיאש – יוון עמי 20–22. רחל קבילי נולדה באיזמיר שבטורקיה ואברהם מזרחי ברובע היהודי שבירושלים העתיקה, אך את מקור יניקתם של סיפוריהם מהווה העיר שאלוניקי. רחל היא בת למשפחת מהגרים ביוון שנישאה ליליד לאריסה, בירת תיסאליה ביוון הדרומית; אברהם מזרחי, בן לאם ספרדיה ולאב מעולי קורדיסטאן, שמע את רוב סיפוריו בילדותו, מפי יוצאי שאלוניקי בירושלים.  ↩︎

נביא כאן מידגם ביבליוגראפי של סוגי הפרסומים שבהם ניתן למצוא חומר היגודי יהודי־ספרדי (בסוגריים שאחרי העיול ניתן הסימול העברי הנהוג בקובץ זה; הסדר הוא לפי הא"ב של המחברים). רשימה מלאה רואה אור במאמר חבושה – פולקלור, הערות 28, 30, וכן במונוגראפיה חבושה – טיפוסים: Emma Adatto, “Two Judeo – Spanish Folktales Having the Same Theme: One from Skoplje, South Macedonia, one from Seattle, Washington”, Folklore 83 (1972), pp. 41–60 (אדאטו – מעשיות); S.G. Armistead and J.H. Silverman, “El Kismet de la Hija del rey”, Estudios Sefardies 1 (1978), 99. 153–160 (ארמיסטד – סילברמן – קיסמט); K. Baruch, “El judeo – español de Bosnia”, Revista de Filologia Española 17 (1930), pp. 113–151 (ברוך – בוסניה); C.M. Crews, “The Friend and a Half”, The Slovanik Review 47 (1938), pp. 312–319 (קרוס – א"ת 893); D. Elnecave, “Folklore de los sefardies de Turquía”, Sefarad 23–25 (1963–1965), pp. 325–335) (אלנקוה – טורקיה); Zh. Kolonomos, Proverbs, Saying the Tales of the Sephardi Jews of Macedonia, Belgrade 1978, 99. 133–155 (קולונומוס – מקדוניה); L. Lamouch, “Quelques mots sur le diatecte espagnol parlé par les Isralites de Salonique”, Romanisch Forchungen 23 (1907), 99 969–991 (לאמוש – שאלוניקי); J. Martinez Ruiz, “Textos judeo – españoles de Alcazarquivir (Marruecos), 1948–1951”, Revista de Dialectología y Tradiciones Populares 19 (1963), 99. 78–115 (מארטינז – אלקאזארקיביר); M. Molho, Literatura Sefardita Oriente, Madrid 1960, 99. 117–133 (מולכו – ספרות); W. Simon, “Charakteristik des judenspanischen Dialekts von Saloniki”, Zeitschrift für romanische Philologie 40 (1920), 99. 655–689 (סימון – שאלוניקי); Stephen Stern, The Sephardic Jewish Community of Los Angeles: A Study in Folklore and Ethnic Identity, Bloomington 1977 (סטרן – לוס אנג’לס; בדיסרטאציה, המבוססת על עבודת־שדה, נכללים 5 סיפורים וכמה מהתלות שנרשמו מפי יהודים ספריים בלוס אנג’לס; בסך הכל רשם סטרן 79 טקסטים סיפוריים). השווה גם בביבליוגראפיה שבקובץ זה, להלן עמ' 239–246; מיוחס – מעשיות (15 “מעשיות ספרדיות”, שמוצאן – ירושלים, סופיה, מונאסטיר, בין 28 המעשיות שבאסופה).  ↩︎

הרשימה אינה כוללת כ־20 סיפורים שנרשמו מפי יוצאי סוריה, לבנון ומצרים והגיעו למסַפריהם בספאניולית. המיספר הקטן של סיפורים מסוג זה בכל אחת משלוש העדות וכן העדר מספרים ראויים לשמם שלרשותם רשומים סיפורים רבים ממוצא ספאניולי, לא איפשרו את הכללת הארצות האלו במבחר. בסופו של דבר הורכב המידגם מי"ב מספרים מובהקים שכל אחד מהם סיפר לפחות 7 סיפורים והם מייצגים את מארוקו (15 סיפורים), יוגוסלביה (10), בולגריה (8), יוון (15), טורקיה (25), ארץ ישראל (28).  ↩︎

סיפורי־אסע"י שמורים במוסיאון לאתנולוגיה ולפולקלור של עיריית חיפה וב"מרכז לחקר הפולקלור" של האוניברסיטה העברית בירושלים.  ↩︎

אנו מקווים כי האוספים הפרטיים האלה או העתקים מהם יימסרו בעתיד ע"י רושמיהם לאסע"י. נציין כאן כמה מן האוספים האלה: אגב רישום רומאנסות ושירי־עם מפי יהודי מארוקו הספרדית בשנים 1692–1963 אספו ארמיסטד וסילברמן 75 סיפורים; השווה ארמיסטד – סילברמן – יונה, מבוא. בשנים 1975–1977 אספה ג’ינט חבושה בישראל מפי ילידי ירושלים, יפו, חברון, סופיה, שאלוניקי, איסטמבול, סמירנה, בראגמה, מונאסטיר, טאנג’יר ועוד, למעלה מ־600 יחידות סיפוריות; השווה חבושה – פולקלור הערות 33–38 וכן חבושה – ערכים. השווה גם לעיל, סוף הערה 9.  ↩︎