“ידיעתנו על מצבם של יהודי ארץ ישראל וגורלם בימי כבוש הארץ ע”י צבאות מסע הצלב הראשון היא דלה וקלושה מאד… גם במה שנתפרסם עד עכשיו מאוצרות “הגניזה” כמעט שלא נמצא דבר על גורל היהודים ומצבם בא“י בימי מסע הצלב הראשון”2. אפשר להוסיף על זה כי ידיעותינו על רוב הקהלות שהתקיימו בארץ מזמן הכיבוש הערבי עד מסע הצלב מועטות ביותר3, ויש קהילות שעליהן לא הגיעה אלינו עד היום כל ידיעה. רוב התעודות שנתגלו בגניזה נותנות לנו ידיעות מרובות על הקהלות הראשיות כירושלים ורמלה, ופחות מזה על טבריה וקצת ידיעות על מספר קהלות שניות במעלה כגון אשקלון, צור ועוד. אולם היו ללא כל ספק עוד כמה וכמה קהלות, ומהן אפילו בעלות חשיבות, שלא הגיעה אלינו עליהן כל ידיעה. והוא הדין גם בזמן שקדם לכיבוש הערבי. על כן יש חשיבות מיוחדת לידיעות הנמסרות לנו בקינה המתפרסמת בזה.
את הקינה מצאתי באוסף קטעי הגניזה שבקמברידג'. כתובה היא על קלף עתיק. חסרה היא לצערנו ראש וסוף, וקרועה באמצעה. מסדר האלף־בית שבה נשמרו רק האותיות ג־ז, ובכן הגיע אלינו ממנה רק החלק החמישי בערך. אילו הגיעה אלינו בשלימותה ודאי שהיינו מוצאים בה ידיעות על כמה וכמה ישובים יהודיים אחרים. אפשר גם שהיה רשום בה זמנה ושם מחברה והיינו פטורים מלשער השערות שונות. חבל על דאבדין.
בקטע שלפנינו נזכרו ישובים אלה:
“כפר חברונה” שבה “נפלו גיבורים קלים כצבאים על ההרים… [חכמי]ם4 סופרים, בתורה ובתורת כהנים [מהירים]” (שש' 8־10). והנה הידיעות שישנן בידינו על הישוב היהודי בחברון בתקופת המשנה והתלמוד הן דלות ביותר5, והוא הדין גם בתקופה הערבית עד מסעי הצלב. מן התעודות המועטות שנתפרסמו עד עתה מכירים אנו רק שמות של חכמים אחדים, בנים למשפחה אחת, שישבו בה במאה הי“א, והם “יוסף המומחה (=דיין מומחה, השופט) החברוני” ואביו “סעדיה החבר בסנ' (=בסנהדרין) גדולה המשרת אבות עולם”6. כשנכבשה חברון ע”י הצלבנים בקיץ של שנת 1100 גרשו משם את היהודים והעיר חרבה7. ר' בנימין מטודילה לא מצא בה אף יהודי אחד. יש לשים לב לכינוי כפר חברונה, ואמנם בימי אוסיביוס נחשבה “לכפר גדול”8.
אונו. על ישוב יהודי באונו בתקופה הערבית אין לנו עד היום שום ידיעה. הידיעה המאוחרת ביותר שהגיעה לידינו על אונו היא, כנראה, זו שבאיכ“ר א', י”ז: “צוה ה' ליעקב סביביו צריו כגון… לוד לאונו”, היינו שאנשי הצבא, או התושבים הגוים שבלוד, צררו את יושבי אונו היהודים, ומאמר זה שייך למאה הרביעית9. מן הקינה שלפנינו יוצא שיושבי אונו הרבו לעסוק בתורה והיתה שם ישיבה, “חבורה”. הצרים “טבחו חבורת אונו” והפייטן מקונן על “אונו הרכה והענוגה, בספר יומם ולילה הוגה” (שש' 15־16). הרי לפנינו כאן ידיעה חשובה ביותר על אונו היהודית.
לוד. אף על הישוב היהודי בלוד בתקופה הערבית אין לנו כל ידיעה. ודאי הוא שאחרי שנבנתה רמלה ובה נקבע מרכז השלטון עברו אליה רוב התושבים מלוד. בתעודות שנכתבו ברמלה באותה תקופה היו רגילין לכתוב: “ברמלה סמוכת לוד נחלת בני יהודה”10, זכר לימים ראשונים שאחרי בנינה של רמלה, שלוד היתה עוד עיקר ורמלה טפילה לה. בקינה זו ידובר (לפי ההשלמה) על “עשרת הר[וגי לוד”] (ש' 29). והנה “הרוגי לוד” נזכרו בתלמוד (פסחים ז‘, ע“א; ב”ב י’, ע"ב)11 וכן בקה"ר ט‘, י’ ועוד, אבל אין לומר שהפייטן מרמז כאן להם, כי בכל המקורות ידובר רק על שני הרוגים והם לוליינוס ופפוס או שמעיה ואחיו, ובכלל נראה שבכל הקינה הוא מדבר על מה שאירע בזמנו. מדובר בה על “מפולת בחומה”12 (ש' 30) והצר שם גם את “ציוניך לשממה” (ש' 31). הכוונה כנראה לציוני בית הקברות. הצרים גם “בקעו הרות ללוד” (ש' 26).
בין הערים שסבלו נזכרת גם יפו. בתקופת התלמוד היתה בה קהלה יהודית הגונה. כמה מחכמיה, כר' יודן, פנחס ואחרים, נזכרים בתלמוד. הגיעונו יותר מששים מצבות שרובן הוא מן התקופה הביזנטית13. מן התקופה הערבית הגיע אלינו רק גט שנכתב בשנת ד“א תתל”ז (1077) וחתום עליו יפת החזן בר אברהם החזן14. משמע שהיתה בה קהלה יהודית קטנה. לפי המסופר באחת מאגרותיו של הגאון הא“י בן מאיר נפטר אביו של רב סעדיה גאון ביפו15). את פרטי המאורעות ביפו איננו יודעים, כי הקטע קרוע במקום זה. נראה שחכם הקהלה, “זקינה המכובד” (ש' 23), נהרג ע”י השונאים. הצלבנים מחריבים את הקהלה. ר' בנימין מטודילה מוצא בה רק יהודי אחד – צבע.
חוסיפה, היא עוספיה שעל יד חיפה16. בה נתגלו שרידי בית־כנסת מן המאה הששית17. אין לנו כל ידיעות אחרות על הישוב היהודי אשר בה מן התקופה הביזנטית והערבית. במקום זה “טבחו זקינים” ונלקחו שבויים שנמכרו לעבדים: “זכור י”י לעבדות חוסיפה". אפשר גם לפרש שטביחת הזקנים היתה בחיפה.
חיפה. בה אנו מוצאים קהלה יהודית גם בתקופה הערבית. באחת התעודות מן הגניזה חותמים “אנשי מבצר חיפה… בירח מרחשון בשנה הששי[ת לשבוע]”…18. בשעת מצור חיפה ע“י הצלבנים בקיץ 1100 לוקחים היהודים חלק חשוב בהגנת העיר19. בחיפה נמצא בשנים האחרונות שלפני מסע־הצלב “בית־הועד”. רב אליהו גאון הולך בשנת מותו (תתמ"ד – 1083) ל”חיפה לקדש את השנה, ויחדש את הגאונות ואת הסמיכה בחיפה בבית הוועד“20. בית הועד במקום זה הוא מושב הסנהדרין ובית דין הגדול. לזה מכוון כנראה הפייטן באמרו: “חיפה העיר ההוללה עליך ליבתי אמולה. מישראל כבוד גלה ושבתו זקני עגולה” (שש' 37־38). “עגולה” זהו כינוי לסנהדרין ש”היתה כחצי גורן עגולה" (סנהדרין ל“ו, ע”ב). הצלבנים מחריבים לגמרי את הישוב היהודי אשר בה, ור"ב מטודילה לא מצא בה יהודים. הפייטן אף הוא מדבר על “חורבן חיפה” (ש 36).
הצרים והמחריבים של ישובי היהודים הם אדום – רומא, הנוצרים, החיה הרביעית שבס' דניאל: “אימתני ותקיפה21 זעמה עלי חספה זבולי הרבה וחרפה” (שש' 34 – 35, והשווה גם ש' 17). על כן היה נראה לי בתחילה שהקינה הזאת מספרת לנו על חורבן הקהלות בא“י בזמן מסע הצלב הראשון, ביחוד בקיץ שנת תת”ס שבו כבשו הצלבנים את חיפה, ולנכון גם את חוסיפה = עוספיה הסמוכה ואת חברון, ובקיץ שלפני זה כבשו את רמלה ובודאי גם את אונו ולוד הסמוכות. אולם כשהראיתיה לחברי פרופ' ש. קליין [ז“ל] הביע את דעתו שהיא קדומה בהרבה לזמן הצלבנים. ואם להקדימה יש לקבוע את המסופר בה לסופה של התקופה הביזנטית, למחציתה השניה של המאה הששית או תחילת השביעית22, שהרי מזמן הכבוש הערבי עד מסעי־הצלב לא היתה יד אדום בקהלות ישראל שבא”י. אפשר, כמובן, להביא סיוע לדעה זו מן המסופר בה על לוד ואונו וחוסיפה, שכאמור לעיל אין לנו כל ידיעה על ישוב יהודי שהיה קיים בהן בתקופה הערבית, אבל יש להשיב על זה שלא ידענו אינה ידיעה.
הקינה הזאת, שנאמרה לנכון בט“ב, הכילה, כנראה, עשרים ושתיים מחרוזות כמספר אותיות האלף־בית. כל מחרוזת ומחרוזת מחולקת לשנים: החלק הראשון מסודר בא”ב בתמניא אפי ובחלקה השני באים ששה חרוזים המשמשים לה חתימה23. כל אות מסתיימת בשם מקום: הג' בכפר חברונה. הד' באונו, ה' ביפו, ו' בלוד, ז' בחיפה, והחרוז שאחריה מתחיל בשם המקום שנסתיים בו החרוז הקודם. יש איפוא יסוד לחשוב, שלכל הפחות נזכרו בקינה זו יותר מעשרים ישובים יהודיים.
[כ"י קמברידג', T.־S. Loan 51]
………..
[עמ' א] [ב]…. [ב] זכרה ימי עֳינּות24…
……… תיך / פתאום בא יום [פקודתיך]25
……… י הדרתיך / ובאבחת26 [חרב]… [תיך]
השליכי על י’י' יהב.. [תיך] / יפן…. [א]ת רפואתיך27
5/ גבה לב….. [נה] / [ג]. ון חו.. עלי שננה
גבול ארמון28 באש.. [נה] / [ג]. ליו לשׁבי נתנה
גשה להכחיד מי מנה29 / [ג]… דומה נפשי שכנה
גודל ידה עלי [נתנה] / גערתה היעודה30 בכפר חברונה
ח’ב' 31…. [נ]פלו גיבורים / קלים כצבאים על ההרים
10/……. ם סופרים / בתורה ובתורת כהנים [מהירים]
העת תשוביב32 נמהרים וסופרים / וינקום [דמם] מלך מתיר אסורים
דללו כל בחור מיקנו / [דבק חיך יונק אל] לשונו
דבק צר חרב על נירנו33 / [דר]ך ש…. מנו
דקרו עולם ושיכנו34 דאבה מימפלתו עינו
15/ דוהרי חרב רחמים לא היקנו / וטבחו חבורת אונו
א' ו' 35הרכה והענוגה / בספר תורה יומם ולילה הוגה
אימתני36 בזה לך ול[עגה] / וישח לבביך בדאגה
דלפה37 נפשי מיתוגה / עד צור ישיב ללבי הפוגה
[מ' ב'] היניף צר כפו / הצ[ד] כל צעדיי בזעפו38
20/ [ה]…. [פו] / [ה]….. טרפו
החריב כני [ושרפו] 39 / [ה]….. בזעפו
הפריע פ….. [פו] / [ה]….. סמון יפו40
י’פ' י’ת'……[בד]41 /…..זקיניך המכובד
……… [בד] /….. בחימה איבד
25/ הוחי[לי].. ככל.. [בד] /….. תקותיך לא תאבד
ועשו צרים…. [וד] / ויבקעו הרות ללוד
ובחור[ים] מע… [וד]42 / [ושׂק] תפרו עלי גלוד43
וכשלו ברחוב י… [וד] / ושיכלם אם הילוד44
ועל זאת נ…. אסלוד / ואהמה על עשרת הר[וגי לוד]
30/ [ל’ו'] 45…. המפולת בחימה / דרכך היך הו… [מה]
……ציוניך46 לשממה / ויאבל בך חיל וח[ומה]
[ועל זאת] נפשי עגומה / עד יקוממיך אל…. [מה]
[זדים] היתחברו בחוצפה / זימנו…… [פ]ה
[ז]… אימתני ותקיפה / זעמה עלי חספה47
35/ זבולי48 חרבה וחרפה / זכור י’י' לעבדות חוסיפה
זקינים טבחו ונפשי דלפה / זלעפה49 אחזתני על חורבןב חיפה
ח’י' העיר ההוללה / עלייך ליבתי אמולה50
מישראל51 כבוד גלה / ושבתו זקני עגולה
ראה52 י’י' והביטה כי היתי זולילה / נא מינחלתך רחמים לא תיכלה
40/ [ח] – – – – – – – – [ח] – – – – – – – –
תמונה 1
-
נדפסה בידיעות החברה העברית לחקירת א“י שנה ז‘ עמ’ 60־66, וע”ע קליין, שם עמ' 107־109. ↩
-
ב“צ דינבורג בפתיחת מאמרו ”לתולדות היהודים בא“י בימי מסע הצלב הראשון”, ציון ב‘ (תרפ"ז), ע’ 38 ואילך. ↩
-
עי‘ מה שכתבתי במבוא לספר הישוב כרך ב’, עמ' יב – כד. ↩
-
ואולי יש להשלים [כהני]ם סופרים, בתורה ובתורת כהנים [מהירים]. ↩
-
עי‘ ספר הישוב א’. בידיעות שבאו שם אין אף ידיעה אחת ממקור עברי. לדעת קליין, שם עמ' 25־26, ספק הוא אם ישבו בה יהודים בכלל בסוף התקופה הביזנטית. ↩
-
I. Mann. The Jews in Egypt, II p, 203. ועל חברון ראה להלן, במאמר לתולדות הישוב היהודי בא“י. ועי‘ מבוא לס’ הישוב כרך ב‘ עמ’ כא־כב. בתעודה אחת שזמנה הוא תחילת המאה הי”א יסופר בפרטות על בנין בית־כנסת בה, אם כי המושל לא נתן רשיון לכך. ↩
-
עי‘ דינבורג, שם, ע’ 56־59 ↩
-
עי‘ קליין, ארץ יהודה, ע’ 193. ↩
-
עי‘ ספר הישוב, כרך א’, ע' 3, הערה 9. ↩
-
מאן‘ שם ע’ 355; וכן בקצת תעודות. שעוד לא נתפרסמו. ↩
-
וע‘ בתענית י"ח; ונתערבו השמות לוד ולודקיא, ולוליאנוס ופפוס הם שמעיה ואחיה (או ואביה אז ואחיו) כדעת מאלטר, ועי’ במקורות שהביא בפירושו לתענית ע‘ 69, ואמנם מה שכתב כי עם לוליאנוס ופפוס נהרגו גם אחרים טעון עוד הוכחה ובירור. וע’ גם בערוך ע‘ הרג, ודבריו לקוחים מפירוש ר“ח לב”ב פרק א’, שפרסמתי בסוף כרך תשובות הגאונים, ירושלים תש"ב, עמ' 211. ↩
-
כך יש כנראה לקרוא במקום “בחימה”; ואמנם היוד היא ארוכה קצת יותר מן הרגיל. וכמו שהפייטן מסיים: ויאכל בך חיל וחומה. ↩
-
עי‘ ספר הישוב כרך א’; קליין, ארץ יהודה, ע' 169. ↩
-
מזרח ומערב א‘ עמ’ 358; ספר הישוב, ב, 15. ↩
-
Saudyana, עמ' 10. ↩
-
כמו שהעיר לי חברי פרופ‘ קליין [ז"ל]. אפשר ששמה העברי חוספיה או חוסיפיה ורק לשם החרוז הושמטה הי’ אחרי הפ'. ↩
-
ספר הישוב א‘ ע’ 113, ושם בהערה. ↩
-
מאן, שם, ע‘ 203; ספר הישוב, ב’ 9. ↩
-
עי‘ דינבורג, שם, ע’ 56־64. ↩
-
מגלת אביתר, saadyana ע‘ 89; כהנא, ספרות ההסטוריה הישראלית ח"א ע’ 163; ועי‘ בורנשטיין, מחלקת רס"ג ובן־מאיר עמ’ 34, ובהערה 4 שם. ↩
-
עי‘ דניאל ז’, ז; וארו חיוה רביעיא דחילה ואמתני ותקיפא יתירה… אכלה ומדקא ושארא ברגליה רפסה. ↩
-
קליין, במאמרו הנז', קובע את זמן המאורעות שעליהם מדבר הפייטן לאמצע המאה הרביעית, אבל “אין זה מחייב שהקינה גופא נתחברה באותם הימים”. ↩
-
והעירני ידידי הד“ר מ. זולאי שבניה כזו ממש של המחרוזת אנו מוצאים גם בקינתו של הקליר המתחילה: ”זכור איכה אנו שפתינו“, עי' אוצר השירה והפיוט לר”י דודזון ז"ל, ולדעתו אין מצד המבנה והסגנון של הקינה שלפנינו שום דבר שיתנגד לקביעת זמנה בימי הפייטנים הראשונים. ↩
-
ימי ענות, על דרך הכתוב באיכה א‘ ז’; תהלים כ“ב, כ”ה. ↩
-
ישעיה י‘ ג’; הושע ט‘ ז’. ↩
-
אבחת: יחז‘ כ"א, כ’. ↩
-
תהלים נ“ה, כ”ג. ↩
-
ארמון כנוי לביהמ“ק: ירמיה ל' י”ח: וארמון על משפטו ישב. וגבול ארמון היא ירושלים. – אולי יש להשלים [גדו]ליו, או [גאו]ליו, לשבי נתנה. ↩
-
מי מנה. כנוי לישראל; על דרך הכתוב במדבר כ“ג, י‘. – דומה וכו’ תהל' צ”ד, י"ז. ↩
-
היעודה, הקריאה מסופקת, ואפשר שיש לקרוא: היעורה. ↩
-
ח‘ב’ = חברונה ↩
-
תשובב נמהרים – ישעיה ל“ה, ד'; מ”ט ה'. ↩
-
דבק וכו‘ נירנו, אולי הכונה לבית הנשיאים, ניר דוד, מלכ“א י”א, ל“ו; ט”ו, ד’; מלכ“ב ח' י”ט ועוד. ↩
-
דקרו עולם ושיכנו. אולי צ“ל: אולם ושוכנו, ויש כאן רמז לגיטין נ”ו, ע“ב: נטל סייף וגידד את הפרוכת וכו‘ וכסבור הרג את עצמו. ופרופ’ קליין מציע לתקן: ”דקרו עולֵנו ושָבֵינו". ↩
-
א‘ו’ = אונו ↩
-
אימתני וכ‘, על דרך הכתוב בדניאל ז’. וישעי' ל“ז, כ”ב. ↩
-
דלפה וכו‘ תהל’ קי“ט, כ”ח. ↩
-
עדה“כ באיכה ד' י”ח: צדו צעדנו. ↩
-
החריב כני, על דרך הכתוב בתהל‘ פ’ טז: וכנה אשר נטעה ימינך. – [ושרפו], או וספו, כהצעת ד"ר מ. זולאי. ↩
-
סמון יפו. לא ידעתי פירושו. הס‘ מסופקת ואפשר בקושי לקרוא: חמון, ואפשר שצ"ל: המון. ופרופ’ קליין מציע להשלים: [אפר]סמון, וכנוי הוא לתורה. ↩
-
י‘פ’=יפו. י.ת. לא ידעתי פירושן של אותיות אלו. ואפשר שאלו הן פליטת קולמוסו של הסופר. ↩
-
“ובחורים מע…”, אפשר שיש להשלים: מעץ, על־דרך הכתוב באיכה ה‘, י"ג. – ושק תפרו וכו’ על־דרך הכתוב באיוב ט“ז, ט”ו. ↩
-
הד“ר זולאי העירני על סליחה עתיקת יומין הנמצאת במוזיאון הבריטי כ”י מס' A5557 דף ל"ז, שיש בה ציטטה שלמה מן הקינה שלפנינו:
שחה נפשינו ומק גופינו מחלוד
ושק תפרנו על גלוד
ואיה זכות עשרת הרוגי לוד
הן הבט נא עמך כלנו
טור זה חוזר בסוף כל בית וכן השאלה: “ואיה…”. ויש לה דמיון רב עם הקינה הקלירית: אז בהלוך ירמיה על קברי אבות. ואף מזה קצת סיוע לקדמות הקינה שלפנינו. ↩
-
ושיכלם. נראה שצ"ל: ושיכלה. ↩
-
ל‘ו’ = לוד ↩
-
ציוניך מלשון ובנה אצלו ציון (יחז' ל“ט, ט”ו). ויאבל וכו‘ איכ’ ב‘, ח’. ↩
-
חספה = חשפה. ↩
-
זבול = ביהמ“ק; מלכ”א ח', י"ג. אפשר גם שהכונה למקדש מעט, כלומר בית הכנסת. ↩
-
זלעפה – תהל' קי“ט, נ”ג. ↩
-
ח‘י’ = חיפה – ליבתי אמולה, יחז‘ ט"ז, ל’. ↩
-
מישראל וכו‘, שמו"א ד’, כ"א. ↩
-
ראה וכו‘ איכ’ א‘, י"א. – רחמים וכו’ תהל‘ מ’, י"ב. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.