בדמוה ( Damwah או Dumwuh) הסמוכה לקהירא היה בית־כנסת עתיק ומקודש, שמילא תפקיד חשוב בחייהם הדתיים של יהודי מצרים מאות רבות בשנים. גוטהייל מביא ב־Jewish Quarterly Review, XIX, 502 את דברי הסופר הערבי הידוע מקריזי (מת 1442 ) על בית־כנסת זה: בית כנסת זה – שברמוה – הוא בית התפלה הגדול ביותר2) השייך ליהודי מצרים. כל היהודים סוברים שזהו המקום שאליו הלך משה אחרי ששלח את התראותיו לפרעה –… היהודים חושבים שהבנין הקיים כיום נבנה כארבעים שנה אחר חורבן הבית השני ע"י טיטוס, וזהו כחמש מאות שנה לפני הופעת האיסלם. בחצר בית־הכנסת יש עץ…שהם חושבים שהוא מזמנו של משה. הם אומרים שמשה נטע אותו במקום זה3)… חגיגה מיוחדת קבועה בבית־כנסת זה, שאליו עולים היהודים לרגל עם בני ביתם בחג השבועות בחודש סיון. הם עושים זאת במקום העליה לרגל לירושלם.
במקום אחר מספר מקריזי, שהנוצרים חושבים שביכ“נ זה היה לפנים מנזר נוצרי, והיהודים קנוהו מן הנוצרים כשהיו במצב דחוק. אבל סופר נוצרי קדמון, הארמני אבו צליח, חי בש' 1173, אינו יודע מזה. בדברו על דמוה הוא מספר, שליהודים יש במקום זה ביכ”נ מוקף חומה, ובתוכה בית הכנסת אורחים וגן נטוע עצים ותמרים ובאר מים עם מוכני. במקום זה היו ויכוחים בין הרבנים והקראים על דבר הדלקת הנר (בשבת), מסופר שהנביא משה, בזמן פרעה, בקר במקום זה, התפלל וגם ישן בו.
ההיסטוריון ר' יוסף סמברי בספרו “דברי יוסף”4) מספר: “והיה בה (במצרים הישנה) חוץ לעיר בה”כ אחד ומכנין אותה בה“כ של משה רבינו ע”ה וגם כן הישמעאלים מכנין אותה כניסת מוסא. ובזמן הנגידים אשר היו קודם לכן בצוען מצרים5 ובמצרים אלקאהרה היו וכתבים אגרות לשון צח ומצוחצח בלשון ערבי באר היטב ושולחים שלוחים מכ“ה בכסלו במצרים ובכל עריה ברשיד ואסכנדריא ופרסבול ודאמיאט ובכל מקומות מושבותיה שביום ז' באדר יהיו שם מזומנים לצום ולהתפלל בזה ב”כ של עיר דמוה6) הנקרא כניסת מוסא וביום ח' בו לעשות יום משתה ושמחה, והיו מתקבצים בו נשים ונשים וטף ראשי אלפי ישראל… ועוד היאודים היו ועלים וחגגים בה בחג השבועות“7. ז' באדר הוא, כידוע, יום פטירתושל משה, ובחג השבועות נתן הקב”ה את התורה על ידי משה.
סמברי מספר לנו עוד על מאורעות הקשורים בביהכ“נ שבדמוה. בי”ב שבט שנת אלף ותקע“ו לשטרות, היא שנת חמשת אלפים וכ”ה ליצירה, מת בבית כנסת זה רבינו עובדיה, בנו של ר' אברהם בן הרמב“ם8. בשנת אתרי”ב לשטרות (ה“א ס”א – 1301), בזמן הרדיפות והשמדות על הנוצרים והיהודים במצרים, נסגר ביהכ“נ שבדמוה יחד עם חמשת בתי־הכנסת החשובים שבקהירא ובפוסטאט, ולא נפתחו אלא כעבור יותר מתשע שנים, בכ”ח אלול אתרכ“א (כצ"ל) לשטרות, היא שנת ה”א ע''9. בזמנו של סמברי היה בית־כנסת זה חרב כבר10, אבל אין הוא מודיע לנו על הזמן שבו נחרב. אמנם בשו“ת הרלב”ח סי' כ“ו מסופר על אחד שהלך לדמוה, “ואמרנו לו למה את ההולך לדמוה, לא חדש ולא שבת ולא זמן זיארה, כי שמענו שאינך הולך כי אם לקדש גרושתך לשם”11. והתשובה נכתבה בשנת רצ”ד, ומשמע שאז עדיין היה ביהכ“נ קיים. ר' עובדיה מברטנורה כותב באגרתו הידועה על מסעו לא זכיתי ללכת אל רמו12), הוא מקום חוץ למצרים שאומרים שבו היה מתפלל משה רבינו עליו השלום, ויש שם שני בתי כנסיות, אחד לרבנים ואחד לקראים, ולפעמים מתפללים שם בשבתות ובמעדים”13.
בקטעים אחדים שנתגלו בגניזה הקהירית אנו מוצאים פרטים על הקדשות ספרים שהוקדשו לבית הכנסת שבדמוה. ברשימת ספרים עתיקה משנת אתצ“ג לשטרות14 (ד“א תתקמ”ב) שבה נרשמו ספרים שהיו בכנסת העיראקיין בפוסטאט רשום גם “מצחף15 תורה הקדיש אותו שמריה בר עמרם לכניסה דמוה”. ספר תורה זה הוקדש איפוא לכנסת דמוה זמן רב לפני זה ונתגלגל אחר כך לכנסת העיראקיין. בכ”י אוכספורד 2817³ נשמר קטע מסוף ספר בראשית, ובסופו כתוב: “קדש ליהוה אלהי ישראל לכניסת דמויה לא י{מכר] לא יגאל [ארור] מוכרו וארור [גונבו] אמן”.
בהיותי בסוף קיץ תרצ“ט בקמברידג' מצאתי באוצרות הגניזה אשר שם שתי תעודות מענינות נוגעות לבית־כנסת זה. הראשונה המסומנה T.־S. J 4 11 vמכילה את הסכמת זקני הקהל להחכיר את הרחבה אשר בה הבאר, הנמצאת בדרך הגובלת לכנסת דמוה, למשך שלשים שנה לר' אברהם הלוי “עטרת לויים”. גם הרשו לחוכר לבנות עליה, כדי שהכנסת לא תהיה בודדה. ומכאן שלא היה בסמוך לה ישוב יהודי קבוע או שלא היו בשכנותה בתים מיושבים ע”י יהודים. מטעם זה גם הוזילו את דמי החכירה. את הרחבה עם הבאר הקדיש מרנו ורבנו ישעיהו הלוי החכם והנבון בר כבוד שרנו וגדולנו מישאל החכם והנבון.
בתעודה זו לא נרשם הזמן שבו נעשתה הסכמה זו, אבל נוכל לעמוד על זמנה בקירוב אם יעלה בידנו לזהות את האנשים הנזכרים בה. קרוב בעיני הדבר שיש לזהות את המקדיש ר' ישעיהו הלוי ב“ר מישאל, שמן התארים שהוא ואביו מתוארים בהם נראה שהיו מחשובי היהודים במצרים, עם ר' ישעיהו החסיד ב”ר מישאל הרופא, הנזכרים במגלות היוחסין שנתפרסמו על ע“י מאן16 שהתיחסו על משפחת לויים ותיקה ומיוחסת בפוסטאט. ר' ישעיהו היה אבי אביה של אשת הרמב”ם ז“ל17 , והיה חכם חשוב וחיבר מאמר על הנפש בערבית18. ר' ישעיהו נזכר כחי בזמן שנעשתה הסכמה זו בעוד שאביו ר' מישאל נזכר בברכת המתים. את זמנו של א' ישעיהו יש לקבוע במחציתה הראשונה של המאה הי”ב, ואת זמן התעודה שלפנינו יש לקבוע בקירוב לאמצע המאה הזאת. אמנם יש מקום לבעל דין לבוא ולטוען שאפשר לזהות את המקדיש גם עם ר' ישעיהו ב“ר מישאל השני, גיסו של הרמב”ם, ולאחרה ליובל שנים, אבל הדעת נותנת לזהותם עם הראשון, שהיה חכם נכבד, והתוארים שהוא מתואר בהם בתעודה שלפנינו הולמים אותם יותר מאשר את נכדו, שעליו אין אנו יודעים כלום.
יש לשים לב גם לזה, שהחוכר ר' אברהם הלוי מתואר כ"רצוי הגאונים19 “הרחוקים והקרובים”. אפשר שהכונה היא לראשי ישיבת ארץ הצבי, שמקומה היה אז בדמשק. על כל פנים יוצא ברור גם מזה שאין לאחֵר בהרבה את זמנה של תעודתנו מן הזמן שקבעתי.
התעודה השניה המסומנה.T.־S. 20.117 היא קרועה לצערנו לכל ארכה וחסרה בסופה. היא מכילה תקנות שנתקנו ע“י בית הדין וזקני הקהלה המכוונות לשמור על קדושת ביהכ”נ העתיק הזה. רובן ככולן קשורות עם העליה לבקר בבית הכנסת שבדמוה. נראין הדברים שבמקרים מרובים היו באים אליו גם מחוץ לימים הקבועים לכך, ז' באדר וחג השבועות, שבהם היו עולי הרגל מרובים ביותר. אחת מן התקנות מזכירה לנו את התקנה שנעשתה בירושלם לפני כארבע מאות וחמשים שנה בקשר עם העליה לרמה, לקברו של שמואל הנביא, כדי לשמור על התנהגות הוגנת ולהתרחק מן הפריצות.
ביהכ"נ מקודש זה עמד כנראה תחת השגחתה של קהלת פוסטאט – קהירא. גם בזמן שהיה בדמוה ישוב יהודי, כי ישוב זה ודאי היה קטן, והמקום קרוב ביותר לקהלה היהודית הגדולה ביותר במצרים. אולם הישוב היהודי במקום זה פסק אולי במאה השש עשרה, ואפשר עוד קודם, ואחרי זה נחרב גם בית הכנסת. סמברי מספר: “ועוד היום יש במצרים אלקאהרה משפחות מיוחסות וקורין להם משפחת בית אלדמוהי על שם העיר הזאת וזאת הכנסת נחרבה גם כן עד היסוד בה”20). הישוב בדמוה פסק איפוא לפחות דורות אחדים לפני זמנו של סמברי, ובני המשפחות המיוחסות מדמוה השתקעו בקהירא.
ממשפחת אלדמוהי נתפרסם ביחוד ר' משה אלדמוהי, הנקרא גם “בעל הנס”, על שם הנס שנעשה על ידו ליהודי מצרים21. כן מזכיר סמברי בין חכמי מצרים את ר' זרח דמוהי22. ר' משה ור' זרח חיו במחציתה השניה של המאה הט“ז. בשו”ת דרכי נועם, חושן משפט סי' נ“ז, חתום ר' משה על פסק דין יחד עם ר' בצלאל אשכנזי ור' יעקב קאשטרו. בכ”י קמברידג‘.־S. 8 J 8²³ T.־ בשטר משנת של“ז נזכר יוסף בכמה”ר משה דמוהי יצ"ו. בכן היה ר’ משה בחיים עוד בש' של“ז. בכ”י ־S. 8 J 6²² T.־בשטר במיום י“ז סיון שכ”ג שנכתב בקהירא כתוב: “בפנינו עדים חתומי מטה הודה כ”ר זרח דמוהי יצ“ו שקבל מכ”ר משה מתקן הספרים ידיע מג’מגם יצ“ו, ארבעה כנאדקה זהב”.
יש לחשוב שבדיקה מדוקדקת באוצרות הגניזה תוסיף עוד כמה ידיעות בנוגע לבית־הכנסת המפורסם ועל הישוב היהודי בדמוה.
היני מודה בזה לידידי הד"ר ד. צ. בנעט שהואיל בטבו לתרגם את התעודות לעברית וגם הוסיף להן כמה הערות.
- [כ"י קמברידג' T.־ S. 10 J 4ˡˡ]
בשרח
נקול אנו הזקנים הישרים הכשרים החתומים למטה אננא קד אמצינא ורצינא באן נחכר אלסחה אלתי פיהא אלביר אלמעין אלדי בדמוה אלדי עלי אלטריק אלמג’אורה ללכניסה אלמעמורה אלמקאבלה לחצנהא ובמסתאנהא מדה תלתין מנה לפלאן במא מבלגה מאיה ותמנין דרהם כל סנא סתה דר ליעמרהא במא
5 יסהלה אללה סבחאנה לה מן רזקה ופצלה וכרמה ותבקא לה ולולדה מן בעדה טול הדה אלמדה ותעוד ללהקדש עלי אלחכם אלאול אלדי כאן אדשהא כבוד גדולת קדושת מרנו ורבנו וזקינינו וגדולינו ישעיהו הלוי החכם הנבון בר כבוד גדולת קדושת שרינו וגדולינוחשובינו מישאל החכם ונבון זכר צדיק לברכה ופעלנא דלך ורצינא בה למא פיה מן אלחט ולמצלחה23)
10 לאנם אלכניסה ולמגאורתהא בלעמארה למן יצלח פאתפק ראינא אנו עלי אחכארהא ללשיך אלנגיב כבוד מר' ור' אברהם הלוי הזקן הנכבד עטרת הלוים אות השרים רצוי הגאונים הרחוקים והקרובים מחמד הזקינים איש העצה אשר להם ולנו ישמ' אלוהינו ויחיה חמודו יחידו גזע השרים וינצרו אל שוכן מעונים משמי מרומים וכן יהי רצון מלפני רחמים ועלי…. א
15 וקע אלתראצי מנא ולאכתיאר ולם נבק לאחד פי דלך אנכאר ואגתמע ראינה וכט כל מנא פי הדא אלמסטור וצובנא אלראי פי דלך ואעתמדנא עליה וגעלנא למחתכר הדה אלסאחה אן יעמדהא במא שא ואכתאר וליס עליה תחכם ולא תעקב פי הדה אלמדה אד קד אמצינא דלך
על הגליון: אמצא שרעי ולמחתכרהא זראעה ארצהא ואדארה סאקיה עליהא במא ימכנה פי טול הדה אלמדה חסב טאקתה ומקדרתה ושלום והכל שריר וקיים.
(תרגום)
בש[מך] רח[מנא]
אנו הזקנים הישרים הכשרים החתומים למטה אומרים: אנחנו החלטנו והסכמנו להחכיר את הרחבה אשר בה הבאר שמימיה לא־אכזב אשר בדמוה, הנמצאת בדרך הגובלת לכנסת רבת המתפללים24, ממול למבצרה, לפרדסה25 למשך שלשים שנה לפלוני26 בסכום מאה ושמונים דרהם, בכל שנה ששה דרהמים, על מנת שיבנה עליה27 במה שיחנהו ה' יתברך מהענקתו וחסדו ונדיבותו. ו[הרחבה] תשאר לו ולבניו אחריו במשך הזמן הנ“ל ותחזור להקדש כמשפט הראשון כפי שהקדיש אותה כבוד גדולת קדושת מרנו ורבנו זקינינו וגדולינו ישעיהו הלוי החכם הנבון בר כבוד גדולת קדושת שרינו וגדולינו חשובינו מישאל החכם והנבון זכר צדיק לברכה, עשינו והסכמנו על זה משום הרווח והתועלת שיש בזה שהכנסת לא תהיה בודדה, ותהיה שכנה לאנשים מהוגנים ע”י הבניה28. והתאחדה דעתנו אנו להחכיר אותה לזקן המצוין מר' ור' אברהם הלוי הזקן הנכבד עטרת הלוים תאות השרים רצוי הגאונים הרחוקים והקרובים מחמד הזקנים איש העצה אשר להם ולנו ישמרהו אלוהינו ויחיה חמודו29 יחידו גזע השרים וינצרו אל שוכן מעונים משמי מרומים וכן יהי רצון מלפני רחמים, על [זה] באה ההסכמה והברירה מצדנו ולא השארנו לאיש [מקום] לערער על זה והתאחדה דעתנו ונרשמו דברינו בכתב זה ומצאנו את ההחלטה30 בענין זה נכונה ואשרנו אותה. ונתנו לחוכר הרחבה הזאת רשות לבנות עליה31 כפי שהוא רוצה ומבכר, ואין עליו דין ודברים ולא תרעומות במשך הזמן הנ“ל, שהרי החלטנו על כך החלטה בעלת תוקף חוקי. ולחוכר [הרחבה] הזכות לזרוע אדמתה ולסובב גלגל שאיבה32 במה שאפשר לו במשך הזמן הנ”ל, כפי כחו ויכלתו. ושלום והכל שריר וקיים.
- [כ"י מברידג' T.־ S. 20.117 ]
הסכימה דעת בית דין והזקנים […
ולעד יהי בעזרם לדעת אחת לקדש […
את מקדשותיו וגם לקנא למקדש הקרו[י…..
השרוי בעיר הקרואה דמוי והסיר מנהון [מכשול וקבלו]
5/ עליהם תקנה מקוימת מתוקנת בכוונה [ברורה על דעת רבים]
שאין לה הפרה בתקנת חכמים יראי ש[מים…. ועל דעת]
הקדוש ברוך הוא ולקבל שכר בעולם ה[בא קבלו עליהם]
ועל הבאים אחריהם בברית לקיים את […
עלי מא יאתי שרחה פי הדא אלכתאב מ […
10/ אלכאלק גלת קדרתה באן יכון כוונת גמיע […
מנה ליצות ואן לא יגרי פיהא ולא פימא […
יוחכא אנה כאן יגרי פיהא ממא קבו[ ח…
מן דלך אלא יגרי שי מן אלכיאל ולא מא שא [כל דלך ולא מא יגרי]
הדא אלמגרי ולא יועמל פי אלמוצע מזר […
ולא פושיע אן יכרוג מעה אלי אלמוצע לא רג[ול?…
15/ מע אלנסא ולא תכרוג אמראה אלי אלמוצע אלמד[כור
אכוהא או ולד להא באלג אלא אן תכון עגוז כב[ירה…
ולאכראם אלמקדש ואן ילתזם גמיע מן יכרג […
אלאכראם להא ואלתבגיל נציר גמיע אלכנא[ים…
20/ צביאן ולא רגל מא צבי לאלא אן יתעלק בה[ם…
לא יתערץ אחד אלי פעל אן33 יסבב אשמעה ב […
ואן לא יתעדא אנסאן לא רגול ולא אמראה אלי […
מלכה ולא משום שבות לא ילעב בסטרנג ולא [….
ממא יונכר פעלה פי מקש ולא ילעב אחד בבטיך וטין […
25/ ולא בטש ולא תספיק ולא גנא ולא רקץ ולא יוסתקא מא פי אלסבת אלא מא יושר[ב…
מן קרי לא לזודנה ולא ללעב ואן לא יתערץ אחד […
מן מאכול ולא מן גירה לא ליל ולא נהאר לא לי וג[ה מלגד ולא עלי וגה]
אלמוזאח ולא יכתלט רגל באלנסא ולא יקרב מוצעה […
אן לא יגוז לה נצרהא בל יכונו לנסא פי אלעלו ואלרג[ אל מן תחת עלי מא גרת]
30/ בה אלסונה ואן לא יכרוג אחד אלי אליציעה אלמדכורה אל[א…
פי האגה לה לא ללעב ולא לתערץ אלי שי בפעל או בל[פט…
סכנה או שכיה או אדיה ללמוצע או לאחד מן ישרא[ל…
הדא אלמוצע אלמדכור אלא באלמפאתיח או יערפה מן תכון ל[…
אן אל מוצע מפתוח ולא לאחד רשות אן ידוק גלק ולא א [….
35/ בגומלה לא מן אלגנאן ולא מן חאיט ואדנת אלגמאעה אלמקדס[ ה…
ינוב עמהם פי מראעאה אלכנוסה אלמדכורה חרסהא אללה […
יתעדא על [… ] אלתקנה או פעל פע [ ל…
(תרגום)
כפי שיבואר בכתב הזה [… בעזרת]
10/ הבורא, תתגדל גבורתו שתהא כוונת כל…
ממנו ליצות34, ושלא יארע בו ולא במה ש[סביב לו דבר ממה]
שמספרים שהיה קורה בו ממעשים מגו[נים…]
מזה שלא יוצגו שום משחקי צללים35 ולא מה שדומה לזה…
[וכ]יוצא בזה, ולא יעשה שם…36. [ולא ירשה איש לגוי (?)]
15/ ולא [ל]פושע [ישראל] שיצא עמו אל המקום לא אי[ש ולא אשה, ולא יצא גבר] עם הנשים, ולא תצא אשה אל המקום הנז[כר, מבלי שילוה אותה בעלה או] אחיה או בן מבוגר לה, אלא אם כן היא זקנה מ[אד…]
ולכבד את המקדש ושיתחייב כל מי שיצא [אל בית הכנסת הזה…]
לכבדו ולהוקירו כמו כל בית הכנ[סיות, ולא יצאו לשם]
20/ שני (?) נערים [לבדם] ולא איש עם נער שלא ידבק בה[ם חשד37
לא יכניס איש עצמו במעשה שיגרום לשמועה [רעה…
ושלא יעבור אדם, לא איש ולא אשה, אל [… לא משום
מלאכה ולא משום שבות, לא ישחקו באשקאקי ולא [יעשה שום דבר]
ממה שמגונה לעשותם במקדש, ולא ישחק איש באבטיח וטיט…
25/ ולא מעשה אלמות (?) ולא ספיקת כפים ולא זמרה ולא ריקוד ולא ישאבו מים בשבת אלא כדי שת[יה…
מי שקרא [בתורה?] לא ל… ולא למשחק ושלא יכניס עצמו איש…
ממאכל ולא מזולתו, לא בלילה ולא ביום, לא בדרך [כובד ראש ולא בדרך]
צחוק, ולא יתערב גבר בין הנשים ולא יקרב מקומו [ממקומן, כל שכן]
שלא מותר לו לראות אותן 38, אלא יהיו הנשים למעלה והגברים למטה כפי ]
30/ הנהוג, ושלא יצא איש אל היציע הנזכר אל[א..
לדבר צורך, לא למשחק לא כדי להכניס עצמו באיזה ענין שהוא בפעולה או ב[דבור…
סכנה או מחלה או נזק למקום או לאחד מישראל [… ואל יצא איש אל]
המקום הנזכר אלא במפתחות, או שיודיענו מי שנמצאים [בידו המפתחות (?)]
שהמקום פתוח39, ואין רשות לאיש לדפוק על מנעול ולא [להכנס בדרך אחרת]
35/ כלל לא מהגנים ולא מגדר. והקהלה הקדושה40 מילאה ידי…
להיות בא כחה בהשגחה על בית הכנסת הנזכר. ישמרנו ה' [… ומי]
שיעבור על… התקנה או עשה מעשה…
-
נדפס ב“מלילה” I, מנשסטר תש"ד, עמ' 18 – 25. ↩
-
אפשר גם לתרגם: החשוב ביותר. ↩
-
אחרי זה מסופרים ספורים שונים על העץ. ↩
-
הספר הזה נשלם בש' תל"ג. ↩
-
=פוסטאט. ↩
-
אמנם להלן (סדר החכמים‘ שם עמ’ 137) הוא כותב: “ועוד הלכו לכפר אחד מכפרי מצרים הנקרא דמוה ובה בה”כ אחד ומכנין אותה כניסת מוסה“. אבל בתעודה השניה המתפרסמת להלן: ”השרוי בעיר הקרואה דמוי". ↩
-
לקוטים מדברי יוסף לר‘ יוסף סמברי, סדר החכמים לנויבויאר כרך א’ עמ' 120. ושם הוא מביא גם את “נוסח פתשגן הכתב אשר נכתב בשם הנגידים ונחתם (כצ"ל) בטבעת המלך, מאן מלכי רבנן חכמי ושרי מצרים” על ענין העליה “לכניסה אלדמוהיין” בחודש אדר. ↩
-
שם עמ‘ 120 ועמ’ 137. גבקטע מכ“י הוואטיקאן המובא ע:י פריימן, ”אלמה“, 17, יש לתקן דמוה במקום דמטה, ולא כדעת פריימן שם ובעמ' 20 הערה 4. ועיי”ש גם בכתבי־היד המובאים שם עמ' 18 – 19. ↩
-
שם עמ‘ 137. ועי’ מאן Texsts and Studies, II 206. ↩
-
שם עמ' 120: “וזאת הכנסת נחרבה גם כן עד היסוד בה”. ↩
-
העירני על זה ידיד ד"ר א. ח. פריימן. ↩
-
צ"ל: דמוה. ↩
-
א. יערי, אגרות י"א, עמ' 124. ↩
-
נתפרסמה ע"י גוטהייל בכפר הזכרון לישראל אברהמס, 164. ↩
-
בכינוי זה משתמשים לספר שלם של חמשת חומשי תורהאו לתנ"ך. ↩
-
The Jews in Egypt and in Palestine, II,319. ↩
-
עי‘ א. ה. פריימן, שלשלת היחס של משפחת הרמב“ם ”אלמה“, ירושלם תרצ”ו, עמ’ 11 ובטבלה המצורפת למאמרו. ↩
-
שם עמ' 16. ↩
-
נזכרים אנו בתואר “רצוי הישיבה”, אחד התארים שהיו נהוגים בישיבת א“י, עי' מאן שם ח”א, 279 הערה 4 וח“ב 337. על התואר ”רצוי הנשיאות“ עי' שם ח”א 272, והתואר רצוי שתי ישיבות" שם 279 הערה 5. ↩
-
סדר החכמים, 120. ↩
-
שם ועמ' 160. ↩
-
שם עמ‘ 160, וע"ע עליו ועל ר’ משה בס‘ “טוב מצרים” לר’ רפאל אהרן ן‘ שמעון. על ר’ משה דמוהי עי‘ גם במקורות קב למהריק"ש סי’ קל"א. ↩
-
כן במקום ואלמצלחה (כתיב פונטי), וכן לחלן בלעמארה ולאכתיאר. כדאי לציין שהאותיות אל אינן מופיעות מקושרות בתעודה זו. ↩
-
מעמור = נושב או מבוקר ע“י אנשים רבים; ואולי כאן, כפי שהורני ידידי פרופ' מאיר קיצור המליצה ”אלמעמורה בד‘כר אללה" = המלאה זכר שם ה’“. אפשר ג”כ, שאין זה אלא לשון בקשה: “הלואי שתהא…” עכ"פ אין כאן אלא מליצה, שאין להסיק ממנה מסקנות על המספר תושבי המקום. ↩
-
נראה שהכינויים חוזרים לבית־הכנסת, וכבר ראינו לעיל בדברי הסופר הארמני, שלביכ"נ זה היה גן נטוע והיה מוקף חומה בצורה. ↩
-
ההחלטה הראשונה היתה להחכיר את המקום למי שהוא; החלטה שניה קבעה למי יוחכר. ↩
-
או שיעבד את הקרקע (בזריעה או נטיעה) ↩
-
או: ע"י עיבוד הקרקע. ↩
-
=בנו. ↩
-
בעצם: הדעה. ↩
-
או: לעבד אותה. ↩
-
ע"י בהמה שאפשר לו להעביד בזה? ואולי הכוונה: לזרוע מה שהוא יכול לזרוע ולהצמיחו בעזרת מנגנון ההשקאה. ↩
-
על “אן” זה ר‘ ידיעות החברה העברית לחקירת א"י ועתיקותיה, שנה ז’ חוב‘ א’ עמ' 25 הערה 1. ↩
-
ליצנות. ↩
-
תיאטרון הבובות הידוע בשם קרא גוז. ↩
-
אולי {אם מזר בא במקום מזאר) מקום עליית רגל, כגון קבר של איש קדוש. ↩
-
על משכב זכר. ↩
-
עי‘ בתקנות ירושלם שהובאו במסעות א"י לר’ משה באסולה, הוצ‘ בן־צבי עמ’ 83: “שלא ילכו שתויי יין להתפלל לרמה מקום שמואל ע”ה וכל זמן שיעמדו שם לא ישתו יין, וזה נעשה כי היו הולכים אנשים ונשים ושותים ומשתכרים וגדרו בו משום חשש עברה, כי מנהג המדינה שהנשים הולכות מכוסות פניהן ומעוטפות ובלכתן שם הולכות מגולות" ↩
-
משמע שבסביבות ביהכ"נ לא היה ישוב, והוא היה סגור ברוב ימות השנה. ↩
-
כנראה קהלת פוסטאט־קהירא. מתקני תקנות אלו היו לפי המשוער בית־הדין שבקאהירא וזקני עדתה. על זמנן של התקנות קשה להגיד דבר ברור, אבל אם לדון לפי צורת הכתב – הרי הן?????[מקור לא ברור. הערת פב"י] ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.