באוסף קטעי־הגניזה אשר בקמברידג' מצאתי, בין שאר כתבים, שרידי תעודות אחדות, שאף שהן קטועות וחסרות, ועל כן אי־אפשר לעמוד בברור על זמנן ומקומן ועל כמה פרטים חשובים אחרים, מכל מקום ראויות הן לתשומת־לב, ואולי יתגלו במשך הזמן החלקים החסרים ותעודות אחרות הנוגעות להן ותופע עליהן נהרה.
הקטע הראשון הוא שריד ממכתבו של גר צדק לראשי קהלה יהודית אחת, ולא נשמרו ממנו אלא י“ג שורות מאמצעו. גר זה היה איש חשוב ומלומד, שהרי כתב י”ד קונטרסים שבהם הרצה את שאלותיו וטענותיו נגד הדת הנוצרית. בקונטרסים אלו דבר גם בשבחה של דת ישראל, ומבקש הוא שיקראו אותם "בתוך קהל ועדה "(שו' 8). בטוח הוא שלוּ קראו אותם הכומרים היו בעלי הדעת שבהם מקבלים את דת ישראל. את הקונטרסים מסר “לכומר הגדול [של] הכומרים”, ונראים הדברים שאף הכותב גופו היה אחד הכמרים או הנזירים. למכתבו זה צרף ששה קונטרסים, והוא מבקש את מקבלי המכתב “היודעים והנבונים”, שיקראו אותם בעיון ויוכחו שיש בכחם להשיב את קוראיהם לדת ישראל. הגר הושם בבית האסורים. נגזר עליו לחלל השבתות והמועדים ולהשתחוות לגילולים, אבל בעזרתו של אחד השומרים, שהוריד אותו בעד החלון בחבל, ניצל וברח עירום ועריה.
כיון שהמכתב חסר בראשו ובסופו, והקטע הקטן שלפנינו חסר שמות פרטיים ומאורעות כלליים, אי־אפשר לקבוע את זמנו אלא בדרך השערה, סגנון לשונו וכתבו נראים לקדומים, וקרוב בעיני שזמנו הוא זמן מסעי־הצלב. אפשר יש לנו עסק עם אחד הצלבנים שהתגייר, דוגמת “עובדיה הגר הנָרְמַנְדֻם אשר בא בברית אלהי ישראל בירח אלול שנת… דתתס”ב לבריאת עולם“2. ואמנם בסקירה ראשונה נצנצה המחשבה שאולי לפנינו אחד ממכתביו של עובדיה דנן. על מקרה אחר של גרות באותו זמן, שקרה בצרפת הדרומית, ידוע לנו מתעודה אחת שנתפרסמה ע”י מאן3: אשה עשירה ומיוחסת נתגיירה והתישבה בנרבונה. אחר כך נשאה לר' דוד, אחד מבני משפחתו של ר' טודרוס הנשיא המפורסם. ידועים גם כמה מקרים אחרים של התגיירות באותה תקופה. אחד מעושי דברו של ראש הגולה דוד בן דניאל בפוסטאט הוא “בן אליבר הגר”, הקובל למלכות על שר השרים הנגיד מבורך.4 בתעודה אחת מן ה“גניזה” בקמברידג' נזכר יוסף גר הצדק5. ידוע גם עובדיה גר הצדק הפונה אל הרמב"ם בשאלות6.
ועל מקומו וארצו של גר זה אין להחליט דבר. יתכן שהדבר קרה בביזנטיה או בארצות המזרח. באירופה המערבית – חוץ אולי מצרפת הדרומית – של אותו זמן ודאי שלא היתה לו תקומה, ולא היה מעיז להגיש את חבורו הערוך נגד הנצרות לראש הכומרים. בזמן הבא בחשבון לנידון שלפנינו ידוע רק מקרה אחד מעין זה, הוא הכומר Wecelinus, שנתגייר וגם כתב מכתבים להוכיח מן המקרא את צדקת מעשהו ואמונתו החדשה. המעשה קרה בש' 1012 (או 1014) והמיט שואה על קהלת מגנצא, כי – לדעת גריץ ואחרים – לרגלי זה גזר היינריך השני גזרת גירוש על קהלה זו.7
הקטע השני הוא סתום ועמוס עוד יותר מן הראשון. התעודה חסרה בחלקה הראשון.8 מן התקונים המרובים שנעשו בה תוך כדי כתיבה, בשורות גופן ובין השורות, נראה שלפנינו הטיוטא של המכתב, מה שמוכיח לכאורה שנכתב במצרים ונתגלגל אח"כ אל “הגניזה”. אולם מתוכן המכתב אין הדבר נראה כך.
המכתב נשלח לחכמי או דייני קהלה אחת, שבראשה עמד אדם חשוב ששמו היה רב אהוב (שו' 27). את השם הזה נפגוש בספרד ובאפריקה הצפונית ולעתים רחוקות מאד. ידועים: ר' אהוב או אוהב הנשיא ב“ר מאיר הנשיא ן' שרתמיקש9, משורר ופייטן, בן דורו של ר' משה ן' עזרא; אהוב (חַבִיב) אלמהדוי (ממהדיאה הסמוכה לקירואן בתוניס), ידידו של ר' יהודה הלוי10; אוהב בן אברהם, שפיוט ממנו נתפרסם ע”י מרקוס ב“חורב” ד' עמ' 23.11 אבל ברור שהמכתב לא נשלח לספרד, כמו שיוצא משו' 35 (הכותב מבטיח לכתוב לספרד), גם לא לאפריקה.
נראה לי לשער, שהמכתב נכתב בזמן מסעי־הצלב. הכותב מתפלל למפלתם של הצלבנים: “יגאלנו מיד שוסינו… ויראנו נקמתנו מאדום” (שו' 8–9). לקהלתו של הכותב הובאו שבויים ואחרי שנפדו תמכו בהם, האכילום והשקום ומלאו כל מחסורם. מן הקהלה שאליה נשלח המכתב שלפנינו נתקבל מכתב שאף היא עשתה כך, והכותב שמח על זה (שו' 3–6). על מקום מוצאם של שבויים אלה סוּפר בודאי בחלקו הראשון של המכתב.
בחלק השני מדבר הכותב קשות על “פריצי בני עמנו מלשינים ורכילים… מעכבי הקץ מרחיקי הישועה… המונעים בני הנכר הנלוים אל יי' מהחסות תחת כנפי שכינת אלהינו”. דברים אלה אומרים: דרשונו. מי הם בני נכר אלה שרצו להתגייר ולחסות תחת כנפי השכינה? ומי הם פריצים אלה שמנעום לעשות זאת? הכותב מקללם בכל הקללות האמורות בתורה ושאינן אמורות, ודורש ממקבלי המכתב שיחקרו אם חזרו הפריצים למוטב, ואם לא חזרו יחרימום בשמותיהם ויבדילום מגליות כל ישראל, “וכתבו משמינו אל קהלות הקדש אשר בכל שערי ארץ אדום להחרימם ולהבדילם”. משמע שהכותב הוא אחד מגדולי הדור, שדבריו נשמעים לכל הקהלות אשר בארץ אדום.
מכתב זה ודאי שלא נכתב באחת מארצות אירופה המערבית, ואף לא באחד המרכזים הרוחניים באותו זמן: בבל או ארץ ישראל. לשם לא הובאו שבויים לפדיון ואף לא היה מקום לבני נכר שיבואו לחסות תחת כנפי השכינה. מן המכתב גם נראה, שהקהלה שאליה נשלח מכתב זה לא נמצאה במרחק גיאוגרפי רב מן המקום שממנו נשלח המכתב: שבויים הגיעו לשני המקומות גם יחד ובשניהם נעשתה פעולה מזורזת לפדיונם.12 לשניהם גם יחד צפויה סכנה ידועה היכולה להביאם לאבדון ולשבי, אך בזכות המצוה של פדיון שבויים, ש“מצוה רבה” היא, מביע הכותב תחנתו ותקותו, ש“אולי יחנן יי' ואולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד, כי אין אנחנו טובים מהם”, ומפני “היותנו זהירים במדה הזאת” של פדיון שבויים נזכה ש“לא נבוא לידי כמוה” (שו' 5–8). המרחק לא היה רב, אבל גם לא היתה קורבה יתרה בין שני המקומות.
דומני שיש למכתב שלפנינו קשר עם המכתב שפרסם מאן ב־Texts and studies, ח“א עמ' 354–356. באותו מכתב מסופר על שבויים רבים מארץ ־ישראל שנפדו ע”י יהודי ביזנטיה13, ובחזרם למקומות מושבותיהם מצאו עזרה וסעד בקהלות שעברו דרכם, הן כנראה קהלות סוריא. הכותב מתאר את הפעולה הכבירה שנעשתה לפדיון השבויים: “ונגבה מאת חנננו [השם ומכ]ל הסרים אל משמעתינו [ומכל אנשי] קהלותינו כחמשת אלפים [דינר זהב] סגור ונפדה בהם כמאתים, ואף על פי שלא היו למדי לגאול כל השביה ועודנו מתאמצים לפדותם ומתחזקים לגאלם. ובטוחים אנו על גואל חזק יי' צבאות שמו כי תרום הגאולה על יד אחינו עתה הבאים מהשבי יום יום מכל ג[בולות] ארץ אדום ומשעריה אשר נשבו בארץ הצבי נחזיק בהם וכל מערומי[הם נכסה] ונלבישם וננעילם ונאכילם ונש[קם ונסוכם]14 וננהלם לאט במישרים לכל כו[של]”. הכותב משתמש איפוא באותם ביטויים אשר במכתב שלפנינו בקשר עם פעולות הפדיון. אף הביטוי “שערי ארץ אדום” (שו' 34) נמצא שם: “ארץ אדום ושעריה” 15 . מאן משער שם, שאותו מכתב נשלח מדמשק או מחלב ונכתב ע“י ראש הגולה אשר שם. נוטה אני לחשוב, שהמכתב שלפנינו נשלח ע”י אותו כותב לאחת הקהלות אשר בביזאנטיה, אולי לקושטא.
הקטע השלישי הוא חלק ממכתב, שנשלח לקהלת אלכסנדריה ע“ד נביא שקם בצרפת וניבא, ש”בשנת תתקפ“ו יתחיל… הקיבוץ הגדול ויבוא אדוננו אליהו ז”ל… ובשנת תתקצ“ג יבוא משיח בן דוד… ותשוב ממלכה לבת ירושלם”. נראה שאת החסר בשורה האחרונה יש להשלים: [ובשנת חמשת אלפים תבוא הגאולה] ותשוב ממלכת לבת ירושלם. בין ביאת אליהו לביאת המשיח תעבורנה שבע שנים. לא בלי כונה נקבעה ביאת המשיח בש' תתקצ"ג, בדיוק שבע שנים לפני שנת חמשת אלפים.
מסורת רווחת היתה בידם של אבותינו, שבסוף האלף החמשי תבוא הגאולה: “וזהו שאנו עתידין לגאל במהרה בימינו בסוף האלף החמשית כך מסור כל עת בידי ישראל… וזה שמסור בידנו מביאת הגואל בסוף האלף החמישית כך מסור ומסודר בכמה [מן] ההגדות שדרשו רבותינו ז”ל"16. והשעה היתה שעת תסיסה משיחית. הרי אף בכבושיהם של המונגולים, שהרעו והשחיתו את דרכם, ראו מאותות המשיח וצפו מהם לגאולה קרובה17. עד כמה צפו לישועה באותו זמן בארצות שונות, הרחוקות זו מזו גם במובן הגיאוגרפי וגם במובן המדיני והרוחני, תעיד התעודה שלפנינו.
את המכתב הזה מצאתי בין קטעי הגניזה שבקמברידג‘, והוא מסומן T.S. 13 J 8 26. קרוע הוא לכל ארכו ומחציתו השניה חסרה. ע"י זה מתקשים אנו בהרבה פרטים, אבל מכל מקום נשמרו בחלק שלפנינו הפרטים העיקריים. המכתב נשלח לקהלת אלכסנדריה, אבל אין אנו יודעים מי הוא השולח ומה הוא מקום מושבו.18 הכותב מודיע, שבעיר מושבו נתקבל מכתב מר’ יוסף ור' אברהם ממרשיליה ש“שמעו ספור ולא עלה על הדעת [שאינו אמת?]”. מן השורות 8–9 נראה שנשלחו בענין זה מכתבים למקומות שונים, ואף לקהלות אפריקה הצפונית כתונס וקאבס (שו' 36), קצתם היו כתובים עברית, וקצתם (ביניהם המכתב שהגיע לידי הכותב) ערבית. במכתב שהגיע לידי הכותב – שכאמור היה כתוב ערבית (שו' 9) אלא שבהתחלתו באו פסוקים אחדים מעין המאורע (שו' 9–13), כרגיל בכמה מכתבים מאותו זמן – נמסר תכנו של מכתב שנכתב בלשון הקודש (שו' 35), והוא המכתב הנז' בשו' 14: “הגיע אלינו מכתב מן… “. באותו מכתב סופר כי “הגיעו מכתבים מצרפת מאת… … 19 מנשה מן שנטש שקם ביניהם נביא”, שאין להטיל ספק בנבואתו וחסידותו, שכן נתקיימו דבריו אשר דבר (שו' 17–18). הנביא אמר שבשנת תתקפ”ו יתחיל “הקיבוץ הגדול” של גליות ישראל ויבוא אליהו הנביא, ובש' תתקצ”ג יבוא משיח בן דוד, “ותשוב ממלכת לבת ירושלם”.
הנביא הראה גם אותות ומופתים (שו' 24). מתוך הענן שמעו קול מדבר אל הנביא, כמו שדבר הקב“ה עם משה רבינו (שו' 25–26). כדי לברר את אמתות דבריו עמד חכם אחד גדול בתפלה ובתחנונים שלשה ימים עם לילותיהם, אולי כדי לעשות שאלת חלום, ואף ר' אלעזר מגרמישה, בעל הרוקח, שאל גם כן בענין זה, ונתברר להם שכל דבריו אמת ואין בפיו רמיה (שו' 28–31). גם באר הנביא בתלמוד דברים שלא שמעום מימיהם וגילה סתרי תורה ונביאים וכתובים.20 מי הוא נביא זה? נראה לי לשער שהוא ר' עזרא הנביא ממונקטור.21 ויש סמוכין לדבר. ב”מאמר על שנת הגאולה" שפרסם פרופ' מארכס22 מפירוש קדמון למסכת אבות שנתחבר קרוב לסוף האלף החמישי, ובכן באותו זמן שבו נכתב מכתבנו, נאמר ש“הנביא ממונקטור עלה בשמים ושאל הקץ לחגי זכריה ומלאכי, וכל אחד ואחד מהם כתבו שלש חרוזות23 כל אחד ובכל אחת ה'”. הרי שהקץ שקבע ר' עזרא הוא ה' אלפים, מה שמתאים למסופר במכתב שלפנינו, שהגאולה תתחיל בתתקפ“ו אבל תסתיים רק בשנת ה' אלפים. ר' עזרא היה מתלמידיו של ר”י הזקן וחי עוד בשליש הראשון של המאה הי“ג. מה שסיפר ר' מנשה משנטש24 ש”קם ביניהם נביא", אין הכוונה שהנביא קם דוקא בעיר שנטש, כי בין שנטש ומונקטור אין המרחק רב.
ר' יוסף הנזכר כאן כאחד מתושבי מרשיליא נ“ל שהוא זה המובא בתוספות לברכות נ”א א‘: פי' הרב יוסף ממרשיליא. חשובה בשביל עניננו ביחוד הפיסקא שבס’ מנחת יהודה על התורה (בס' דעת זקנים מרבותינו בעלי התוס' עה“ת, ליוורנו תקמ”ג) דף ע“ה ע”ב: “וכן מצאתי בילקוטים בשם הר"ר יוסף ממרציליא בשם הנביא, ולא פי' מה שמו”, וכבר שער גרוס(Gallia 376) שנביא זה הוא ר' עזרא ממונקטור. אם השערה זו היא נכונה יוצא שר' יוסף הביא גם דברי תורה בשם ר' עזרא.
לקהלות אפריקה הצפונית, כגון תונס וקאבס, נשלחו המכתבים ממרשילייה. יש בידינו גם קצת ידיעות אחרות על קשרים בין עיר זו ובין אפריקה הצפונית. והרי, למשל, תעודה אחת שפרסם הירשפלד ב־XVI,JQR, 575 שבה ידובר על משה בן יעקב קאבסי שבא בתביעה לפני בית־הדין שבקירואן. יעקב אבי משה נפטר בסיציליה ואחיו סהלון באלכסנדריה. אחיו של משה, יוסף בן יעקב מטריפולי, נמצא באותו זמן במצרים. אמו של משה היתה ימאמה בת יעקב בן הרון בן אלגסוס ממרשיליא.25
המכתב שלפנינו נכתב ודאי זמן לא רב לפני שנת תתקפ“ו. ר' אלעזר מגרמישה, בעל הרוקח, נזכר כחי. אמנם הוא לא נפטר בכל אופן לפני שנת תתקפ”ה, ויש גם מאריכים את ימיו עד תתקצ"ח.26
יש לשער שבאחד מאספי “הגניזה” תמצא עוד מחציתו השניה של המכתב27. על העתקתו ותרגומו של הקטע שלפנינו עלי להודות לידידי הד"ר ד. צ. בנט, שהוסיף לו גם הערות והארות.
א. [כ"י קמברידג' 12.732 T.S.]
המלכות על כרחי שלא בטֹבתי כי אחר שנמלתי בשר ערלתי והתחלתי לעשות מועדי יי הכתבים [בתור]ה
והשבתות ידעו והבינו הערלים כי עזבתי דתם ובחרתי דת ישראל ויראתי שלא יהרגוני ואחליף מי…
וכתבתי יד קוטְרָסִים28 והגדתי בהם מענותי ושאלותי ונתתי לכומר הכומרים29 הגדול ואמרתי לו ידע תדע אדני כי
עזבתי דת הערלים בעבור אלו השאלות והטענות אשר הם כתובים בספר הזה ואם יטיבכם האל תקראו זה גם
5 הספר ביראת הא' ואם עשיתי רעה כי עזבתי הדת הורוני ולמדוני והשיבו לי תשובות ומענות טובות
[ובמהר]ה אשוב ואני הייתי בוטח בחסד אל כי לו קראו אותם היו כל בעלי דעת בהם היו ישיבו אל דת ישראל
ומקצת הספר ההוא כתבתי הנה ו' קוטרסים וחפצתי אתן אותם לכם היודעים והנבונים שתקראו אותם
ומהם תבינו כי לֻא קראו דברי בתוך קהל ועדה אם השיבו אל דת ישראל ואם לא. אבל לא היו זכים לפני יי'
שיושעו ויי' השמין לבם ולא חפצו שיקראו אותם אבל הוציאו לי מפניהם בחמה גדולה וגזרו עלי שאחלל
10 השבתות והמועדים ואשתחוה לגילולים ואם לא יהרגוני או יוליכוני בגלות על אי חרב שאמות שם ושמו לי
בבית האסורים עד שיראו אם אעשה דברם ואם לא ואז היטיב יי' [לאחד מהם מן שומרי האסורים] לשר בית הסוהר30 והוציאני בלילה
…. בעד החלון מן החומה בחבל כי ראה חלום האיש ההוא בעבורי ואמר לי חי יי' אל תפחד בא ואמלטך
…… לו והורידני בחבל וברחתי מבית האסורים עירום ועריה ובחרתי לבקש לחם
ב. [כ"י קמברידג' 458.12 T.S.]
………… עה אשר פגעה בני(?) ע…
ועומדים מנגד ומחרישים… היש מקוה לישראל על זאת. ועד הנה הבאים
מהשבי אחרי הפדויים נחזיק בהם וכל מערומיהם נלביש31…. וננעילם ונלבישם ונאכילם ונשקם
ונסוכם ונושיבם בתוכינו ונפיקם(?) די מחסורם בכל צרכיהם ונשבירם שבר רעבון בתיהם ונאמר אל אחינו
5 ונחונן32 אותם אולי יחנן יי' ואולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד33 כי אין אנחנו טובים מהם.
וכשמעינו [מאגרת כתבכם] התחזקכם גם אתם על המצוה הלזו שמחנו כשמחת בקציר וששנו כעל כל הון ויי' אלהינו
מבטח לנו להיותינו זהירים במדה הזאת כי לא נבוא לידי כמוה וכי גואלינו יי' צבאות שמו קדוש ישר'
יגאלנו מיד שוסינו ויפדנו מיד רחק ממנו ויראנו נקמתינו מאדום כאשר הבטיחנו34 ונתתי
נקמתי באדום ביד עמי ישראל וג. ראשיתו מגיד עצבונים, לא שמעו כהם ראשונים
10 ואחרונים, כי יש מפריצי בני עמנו מלשינים ורכילים, להם באפו
יחלק חבלים, הולכי רכיל ומסורות, יבעתום מצוקות וצרות. וישֵׁב עליהם את אונם.
כי רגל על לשונם35. תתקפם מבוכה ומהומה ובהלה. כי חמת עכשוב תחת שפתימו
… יתנם לכלה[ולבלהה] ולחרץ.. איש לשון בל יכון בארץ. וכדור על ארץ רחבת ידים יצנפם
צנפות. ואיש חמס רע יצודם ולמדחפות. המה הפריצים החנפים [הרשעים והמרעים] (מעכבי הקץ) האורבים
15 [ע]ל [דרך לנפ]שות אביונים נקיים [ה]עושים…. [מע]כבי הקץ מרחיקי הישועה לבוא
………… המונעים בני הנכר הנלוים אל יי'
מהחסות תחת כנפי שכינת אלהינו. מי שמע כזאת או הן היתה כזאת. [יקול הוא… אלפט36] אלות סיני
וקללות ערבות יריחו תדביקם. וחרם [יהושע] בן נון ואלת [דוד] בן ישי לבן צרויה תאביקם37.
וקללת אלישע בן שפט וחרם זרובבל בן שאלתיאל38 שהחרים בו את הכותים
20 תחבקם. וחרם עזרא הסופר ואלת נחמיה התרשתא תבוקקם. והאלה היוצאת
על פני כל הארץ תמיקם. וכלתם ואת עציהם ואת אבניהם39. וחרמות בין דין העליון
ובית דין התחתון תציקם והאלה היוצאת ובכל לוטין וחרמין יהון עביטין. דבספר
אוריתא כתיבין וחריטין וכל לוטאתא ומומתא ושמותא ידבקו בגופיהון. ובארבע
מאה שיפודי דשמתיה ברק למירוז40 ישתמתו בהון. [והם יבדלו מקהל הגולה.] ויהיו לשבועה ולאלה. לוקח מהם
25 קללה. ועליהם לבדם עונשם. ודמם בראשם. ואנחנו ואתם נקיים מיי' ומישראל. ומעונש
הפריצים האל. עתה אחינו זרע הקדש ברוכי יי' בהגיע מכתבינו זה
אליכם התחזקו והיו לבני חיל אתם ומרב אהוב ראש קהלכם ואספו עם קדשו קהל קבצו זקנים
והזעיקו כל איש ישראל אל מועדי האל41 ודרשו וחקרו ושאלו
ובקשו על אודות הפריצים האלה. אם שבו מדרכיהם הרעים. או רעות במגורם בקרבם
30 כמרעים. והזהירום והתרו בהם. והוכיחום נגד פניהם. ואם ישובו אליו [בלבב שלם] ישוב אליהם כי..
עיניו משוטטות בכל הארץ להתחזק עם לבבם שלם אליו. ואם עוד הם מתמכרים לעשות
הרע ומכעיסים כלפי מעלה ומעיזים פניהם על התראתינו והתראתכם החרימום
בשמותם [בכל]42והבדילום מגליות כל ישר' וכתבו משמינו אל קהלות הקדש אשר בכל שערי
ארץ אדום להחרימם ולהבדילם וכתבו אלינו כדי להסכים על הסכמתכם ולחזק על ידיכם ולכתוב
35 אל קצוי מזרח ומערב [וספרד] ואיי הודו ושבא ורדן ואל כל המקומות אשר ישר' נפוצים שם. לגלות
בקהלותם רעתם ולקללם בשמותם. והיה כל שומע שמעם ידוד מהם ונוסרו (כל ישראל)
כל פושעי ישראל ולא יעשו כרעות האל. וליי' [היוצר והבורא] אשר אין כמוהו מורה. יורם בדרך הטובה והישרה.
על הגליון: ויצילם מעברה וזעם [וצ]רה. וישימם מבעלי תשובה. וירפא משובתם יאהבם נדבה. ככתוב ארפא משובתם וגֹֹ
ג.[כ“”י קמברידג' 826 J 13 T. S.]
כה אמר י'43 שמרו משפט ועשו צדק[ה כי קרובה ישועתי לבא
אלגמאעה אלגלילה אלפצילה אלאצילה. […
…. אסכנדריה ישמרם44 צורם וי[הי בעזרם…
כרים תמים חפיל גזיל טייב מברך […
5 אלדי וגב בה אעלהמכם צאנכם אללה […
מרשיליה מן ענד ר יוסף בר אברה[ם…
ודאלך אנהם סמעו חדיתא ולם יצור […
[.]ם כתבא וכרש45 אלי תונס46 כתאב ואלאכר […
אלכתאב אלואצל אלינא בלפץ47 אלערבי ב[….. חזקו ידים רפות]
10 וברכים כושלות(!) אמצו הנה אנכי ש[ולח לכם את אליה הנביא וג']
ופדויי י' ישובון וג" והיה באחרית [הימים נכון יהיה הר בית י' בראש]
[הה]רים ונשא מגבעות ונהפכו (!) אליו כ[ל הגוים והלכו עמים רבים ואמרו לכו]
ונעלה אל הר י' וג" יראו עינינו וישמ[ח לבנו ותגל נפשנו בישועתו באמת]
ודאלך אעזכם אללה וצל אלינא כתאב מ[ן…
25 וצלח כתב מן צרפת מן ענד אל… […
מ[נ]שה מן שנטש אן קאם בינ48הם נביא […
נכותה וחסידותו אנוה49 תלא50 ארץ על […
ות[ב]ת קולה וקאל אן סנת תתקפו יבתדי[…
אלגמע אלעצים51 ויגי אלסייד אליהו זל […
20 ו[פ]י סנת תתקצג יגי משיח בן דויד וי[…
ותשוב ממלכת לבת ירושלם יראו […
ישראל ועאד קאל פי הדה אלסנה יגי[…
גאזו הו ואכותוה52 אלי ארץ ישראל ירגע […
איאת ובראהין אן שאללה53 והדא אלנבי […
25 בחצרה54 אלמולא ובחצרה אלנאס כאפה […
מן וצט55 אלגמאם וסמעו צותא יכאטב […
לידוה56 שי מן אלשם המפורש יכייל […
עליה אלחכם אלפאצל הרב הגדול הח […
ג איאם בליליהא57 ואקף אלא אלצלה58 ואלדע[א…
30 ר אלעזר מגרמישה סאל איצא כדאלך […
אמאת ואן59 בפיו רמיה תם אן האולא […
כלמא אמתחנוה60 צאדקא תם אנה אכ61 […
פי אלתלמוד מא סמעוהא קט וכשף […
ואלכתובים מא סמעוהא קט הדא הו[…
35 בלשון הקודש והדה62 אלכתאב נץ כתאב…
והדא נצכת אלכתאב אלמרסול אל קאב[ס…
הגדול ולבנין אריאל אמן נצח סלה וש[לום
(תרגום)
כה אמר ה‘63 שמרו משפט ועשו צדק[ה כי קרובה ישועתי לבא וגו’]
הקהלה הנכבדה, המעולה האצילה […
…. אלכסנדריה ישמרם צורם ויה[י בעזרם. יבואכם מאת ה' עזר]
נדיב, תמים (?), רב, בשפע, טוב, מבורך (?) […
5 מה שצריך להודיעכם, ישמרכם ה' [הוא שנתקבל אצלנו מכתב מן]
מרשיליה, מאת ר' יוסף ב"ר אברה[ם…
וזה שהם שמעו סיפור מעשה ולא עלה על הדעת64
.. מכתבים… אל תונס(?) מכתב והאחר(?) […
המכתב שהגיע אלינו בלשון הערבית […. חזקו ידים רפות]65
10 וברכים כושלות אמצו הנה אנכי66 ש[לח לכם את אליה הנביא וגו']
ופדויי ה‘67 ישובון וגו’ והיה באחרית68 [הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש]
[הה]רים ונשא מגבעות ונהפכו (!) אליו כ[ל הגויים והלכו עמים רבים ואמרו לכו]
ונעלה אל הר ה' וגו' יראו עינינו וישמ[ח לבנו ותגל נפשנו בישועתו באמת]
וזה, ירים ה' מעלתכם: הגיע אלינו מכתב מן […… ובו נאמר כי]
15 הגיעו מכתבים מצרפת69 מאת […
מ[נ]שה מן שנטש: שקם ביניהם נביא […
נבואתו וחסידותו70 שהוא קרא ארץ על(?) [,,,
ונתקיים (?) דברו ואמר: בשנת תתקפ"ו יתחיל […
הקיבוץ הגדול71 ויבוא אדוננו אליהו ז"ל […
20 ובשנת תתקצ"ג יבוא משיח בן דויד […
ותשוב ממלכת לבת ירושלם יראו […
ישראל. ועוד אמר בשנה הזאת יבוא […
עברו הוא ואֶחָיו אל ארץ ישראל72 ישוב […
אותות ומופתים אם ירצה ה'. והנביא הזה […
25 במעמד האדון73 ובמעמד כל האנשים […
מתוך הענן ושמעו קול מדבר אל [הנביא…
לידו דבר מהשם המפורש שגורם לדַמּות74 […
עליו החכם המעולה הרב הגדול הח […
ג' ימים עם לילותיהם עומד בתפלה ובתחנו[נים…
30 ר' אלעזר בגרמישה שאל ג"כ כך […
אמת (?) ואין בפיו רמיה75. אחר כך הרי אלו […
כל פעם שבחנו אותו (מצאוהו) דובר אמת. אח"כ הנה הוא בי[אר76…
בתלמוד שלא שמעון מימיהם וגילה [סתרי תורה ונביאים]
וכתובים שלא שמעום מימיהם. זהו [תוכן המכתב הכתוב]
35 בלשון הקדש. והמכתב הזה שוה לנוסח מכת[ב…
וזאת היא העתקת המכתב שנשלח אל קאב[ס… 77
הגדול ולבנין אריאל אמן נצח סלה וש[לום
-
נדפס ב"ציון, שנה ה‘ עמ’ 112 – 124. ↩
-
עי' עליו אדלר,LXIX,REJ 129–134; פוזננסקי, שם LXX, 70–73; מאן שם LXXI, 89–93 ושם LXXXIX, 245–259 וב“התקופה” כרך כ"ד 336–338. ↩
-
.32 I,Texts und Studies ↩
-
.90,Saadyana ↩
-
365 T.S. 8.J: “אל יוסף גר הצדק וצל אלי מליג והו דאעי לסידנא הוא ואלגמאעה”. ↩
-
עי‘ פריימן במבוא לתשובות הרמב"ם עמ’ XLVI. ↩
-
ארוניוס, Regesten, 144, 147 ובמקורות המובאים שם. ↩
-
וכנראה מן הרשום על הגליון מן הצד חסר בה חלק הגון, כי שם רשום:… [אמר]ו חכמים הוי [מתפלל בשלומה של מלכות ואף ירמיהו הנביא אומר ודרשו] בשלום העיר וג'. וכל הנמצא בחצאי־מרובע היה כתוב לאורך הגליון החסר בשורה אחת. ↩
-
עי‘ סוף ספר הקבלה להראב"ד; שירמן, ידיעות המכון לחקר השירה העברית, כרך ד’, עמ' רע"ז. ↩
-
דיואן הוצ' בראדי ח"ב 251: אהוב קראוך אבותיך. ↩
-
עי‘ מש“כ דודזון ז”ל ב־,JQR, n.s.כרך כ"ט, עמ’ 369, בהערה 87. ↩
-
יש להזכיר שקהלות פוסטאט ואלכסנדריא עסקו הרבה בפדיון שבויי ביזאנטיה, שהיו מובאים לחופי מצרים ע“י שודדי ים סרצינים, עי' The Jews in Egypt ח”א עמ‘ 87–93 וח"ב עמ’ 87–93, 241, 289, 316, 344, 363; Texts and studies ח"א 139, 366–370. ועי' עתה גם בספרו של סטאר The Jews in the Byzantine Empire 32, 39, 42, 43, ובתעודה שפרסם בעמ' 245. ↩
-
אל התאמצותם של יהודי ביזנטיה במצות פדיון שבויים יסופר גם במכתבה של אשה אחת מן המאה הי“ב: ”הלא תראה אנשי קהלות רומאניה כי אם יִשבו מהם ילכו קרוביהם להשיבם“ (מאן, T. S. Loan 8. (307 II, The Jews in Egypt מכיל אגרת מאת אבונאי (?) בן אבולמאני מן קוסטנדינא לחותנו יוסף אלבונדאדי במצרים. בו הוא כותב לו:,דע אדוני כי כשגזר הגוזר להראותני צרות רבות נתננו ביד שובינו, והביאוני עם כמה אנשים ונשים ונמכרנו הנה בקוסטנדינא ופדאונו בעזרת הבורא…”. ↩
-
נטיתי בזה מהשלמתו של מאן. ↩
-
הכינוי “ארץ אדום” לביזנטיה מצוי הרבה במכתבי אותה תקופה. עי‘ מאן שם II 89, 92, 272. ושם עמ’ 93: קהל הקודש השוכנים בארץ יון המפוזרים בשדה אדומיים". ועי' גם במכתב שפרסם נייבואיר ב־IX.JQR. 32: “הקהלות הקדושות… הדרים בארץ אדום בבצרה, עיר המלוכה הנקראת קושטנדינא…”. ↩
-
פי‘ ספר יצירה לר"י ברצלוני עמ’ 239. ואף בקטע שהדפיס נייבואיר בסר החכמים ח“א עמ' 193 מכ”י נאמר: והדין היה לכלות לו ולהתם אמונת ישו לסוף ה‘ אלפים אך בעונותינו יצאו מהם מה שיצאו מהם. ועי’ עתה בבראשית רבתי המיוחס לר“מ הדרשן עמ' 17 ובהערת ר”ח אלביק שם שהביא כמה מקורות אחרים לכך. ועי‘ עוד ב“מאמר על שנת גאולה” שפרסם מארכס בהצפה לח"י שנה ה’, עמ' 194 ואילך. ↩
-
עי‘ ארוניוס, Regesten, 530; שירמן, קטע מתוך שיר משיחי של ר’ משלם דאפיירה, “הארץ” מיום ו‘ כ“ד טבת ל”ש. בשיר זה הובאה השמועה שבצבאות המונגולים משתתפים גם בני עשרת השבטים, ועי’ עתה מש“ב י. ג. אפשטיין ב”תרביץ“ שנה י”א עמ' 218–219. ↩
-
ישב כנראה באפריקה הצפונית. עי‘ שו’ 36: “וזאת היא העתקת המכתב שנשלח אל קאבס”. ↩
-
אולי יש להשלים את החסר: מאת [חכם נכבד ומעולה ושמו ר‘] מנשה וכו’, ולפי זה היה מנשה כותב המכתבים. ↩
-
עי‘ גם בשו“ת הרשב”א ח"א סי’ תקמ"ח במסופר על הנביא מאוילה. ↩
-
עי‘ עליו גרוס, Gallia Judaica, 377; ג. שלום, תרביץ שנה ב’ 244, 514. ועל “נביאים” בצרפת עי‘ גם במאמרו של ווייס בהצפה לח"י שנה ה’, עמ‘ 46–47. [ועי’ ג. שלום,.(Major trends in Jewish Mysticism, 366 ↩
-
הצפה לח"י, שנה ה‘ עמ’ 194. ↩
-
שם עמ' 197 למטה. ויחד עם מארכס אני אומר: “חבל שהמחבר (או המעתיק) לא הביא מאמר זה בשלימותו ולא נמצאו החרוזות ביחס לאחרוני הנביאים ע”ד הקץ." ↩
-
שנטש או שנטאש, כנראה SAINTES, בה ישב גם חכם אחר ר‘ יצחק הנזכר בכלבו וארחות חיים עי’.659 Gallia ↩
-
אמנם לי נראה ש“אלמסילי” הנז‘ שם אינו אלמרסילי כי אם נקרא כך ע"ש מוצאו מעיר מסילה אשר באפריקה הצפונית, הנזכרת בתשובות רב שרירא שפרסמתי בגנזי קדם ספר ה’ עמ‘ 115, ועיי"ש עמ’ 110. ↩
-
עי‘ ר“א אפטוביצר, מבוא לראבי”ה עמ’ 317;. 453,Germania Judaica ↩
-
כדי להקל על החיפוש פרסמתי ב“ציון”, שם, את הפקסימיליא שלו, ובינתים הלכה הגלופה לאיבוד. ↩
-
= קונטרסים. וכן גם במכתבו של שלמה הכהן מדלתון, לעיל עמ' 40. ↩
-
צ"ל של כומרים. ↩
-
על שלשת המלים האלו יש קו של מחיקה וביני חיטי כתב: “לאחד מהם מן שומרי האסורים”. ומכאן נראה לכאורה שלפנינו עצם כתב־ידו של גר זה. ↩
-
דה“י ב' כ”ח ט"ז. ↩
-
דה“י ב' כ”ח ט"ז. ↩
-
יונה א‘ ו’. ↩
-
יחזקאל כ“ה י”ד. ↩
-
תהלים ט"ו ב'. ↩
-
מלים ערביות: יגיד הנה…. את המלים. ↩
-
= תחבם. עי‘ עבודה זרה י"ד ב’. ↩
-
עי‘ תנחומא פר’ וישב ובפדר“א פל”ח. ↩
-
זכריה ה‘ ד’ ושבועות ל"ט א'. ↩
-
שם ל"ו א'. ↩
-
לבתי הכנסת, תהלים ע"ד ח'. ↩
-
בכל יום או בכל שני וחמישי. ואולי בכל הקהלות. ↩
-
שם הוייה מקוצר בכ“י בצורה הדומה לצורת אות טי”ת בכתב האשכנזי הקורכיבי. ↩
-
קו מעל אות או אותיות אחדות פירושו שהקריאה מסופקת. ↩
-
האותיות ברורות כמעט, לא כן המובן. שמא במקום כראס=קונטרסים? ↩
-
במקום האות השלישית אפשר לקרוא גם כ. האות האחרונה מסופקת מאד (אולי מ). ↩
-
במקום באללפט. ↩
-
כך (בכתיב עברי) בכ"י. ↩
-
במקום אנה, כמו למטה בשורה 23 ואכותוה ובשורה 27 לידוה. הכתיב נמשך אחרי ביטוי רווח. ↩
-
אפשר לקרוא ג"כ: צלא. ↩
-
במקום אלעטים. ↩
-
במקום ואכותה, עיין לעיל. ↩
-
גם כאן כתיב לפי ביטוי מצוי, במקום אן שא אללה. ↩
-
הנקודה של אות צ חסרה. ↩
-
במקום וסט. ↩
-
במקום ליַדַהַ, עיין לעיל. הביטוי היה לֵיַדֻה. ↩
-
במקום בליאליהא. ↩
-
נראה שהכוונה “עלי אלצלאה”. אפשר ג“כ ”[אנקטע]… אלי אלצלאה“=התמסר… לתפלה. בסוף השורה הקודמת אולי היה הפעל ”אקאם" = שהה. ↩
-
כנראה במקום אמת ואין. המלים “ואין בפיו רמיה” כאלו הן מורכבות משני פסוקים א) ולא מרמה בפיו (ישעיה נ"ג ט'), ב) ואין ברוחו רמיה (תהלים ל"ב ב'). ↩
-
חסר כאן הפען “וגדוה” או כיו"ב. ↩
-
קרוב לוודאי שיש להשלים “אכ[רג]” במובן “ביאר”. ↩
-
“הדא” ו“הדה” מתחלפים לעתים גם אצל הרמב"ם: עיין, למשל, ד. ילין, תרביץ שנה א‘ ספר ג’ עמ' 96. ↩
-
ישעיה נ"ו א'. ↩
-
ולא עלה על הדעת (בתרגום מלולי: צוייר) שדבר כזה יוכל לקרות, או: שהידיעה שקר, מפני שבאה מפי עדים נאמנים. ↩
-
ישעיה ל"ה ג'. ↩
-
מלאכי ג' כ"ג. ↩
-
ישעיה נ“א י”א. ↩
-
שם ב‘ ב’. ↩
-
מרשילייה לא נחשבה אז על ממלכת צרפת. ↩
-
העדות על נבואתו וחסידותו היא שהוא קרא פסוק וניבא דבר בקשר לזה והדבר נתקיים? אולי הפסוק “תלה ארץ על בלימה” (איוב כ"ו ז', ועיין חולין פט.), ומלת “תלה” נשמטה מפני דמיונה למלת “הלא” אבל איני יודע מה ענין הפסוק כאן. ↩
-
קבוץ גלויות: ואפשר ג"כ: צבא עצום. ↩
-
אחריח שיבואו הוא (המשיח?) ואחיו (בשני ישראל?) לא"H, ישוב (השלטון לידי ישראל?). ↩
-
בערבית “אלמולא”. בארצות האיסלאם משמשת מלה זו לתארים שונים, אך קשה לקבוע מה מובנה כאן, שהמדובר, כנראה בארץ נוצרית. ↩
-
נראה שחשדו ב“נביא” שבעזרת השם המפורש עשה להטים שגרמו לעם לראיה ושמיעה דמיונית בלבד לגבי דבור ה' אל הנביא והוא נשבע שלא בא לידו שום דבר מהשם המפורש (הפעל הערבי כיל משמש לעתים קרובות בעניני להטים). ↩
-
עיין בהערה לנוסח הערבי. ↩
-
ביאר מקומות סתומים בתלמוד, בהכניסו בהם בלי ספק מובן משיחי. ↩
-
Gabes או Cabes, בתוניס על חוף הים התיכון. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.