¹

(לתולדות היהודים בקנדיא)

ידיעות בודדות הגיעו אלינו על זה, שבכמה מקומות הוכרחו היהודים למלא במשך זמן רב את התפקיד הבזוי של תליינים. כל הידיעות שיש לנו בענין זה הן ממקומות שעמדו לפנים תחת שלטון ביזנטיה. חובה זו לא הוטלה על היהודים בשום מדינה אחרת. רק בממשלת ביזנטיה הרשעה, שדיכאה את היהודים עד עפר, הוגו רעיון רשע זה². ואף אחרי שעברו גלילות ביזנטיים ידועים לשלטונות אחרים לא נפטרו היהודים מצרה זו. שלטונות קורפו היו מכריחים את היהודים למלא תפקיד זה גם בזמן שהאי נמצא ברשותם של מלכי נאפולי מבית אנז’ו.³ למקום הוצאת משפטי המות לפועל בחרו להם את בית־הקברות היהודי. מאגרת־המסע של ר' עובדיה ברטנורא לארץ־ישראל אנו יודעים שכך נהגו גם בפלירמו, שאף היא עמדה לפנים תחת שלטון ביזנטיה. הוא מספר שיהודי פלירמו הם בזויים בעיני הגוים “ואנגריא של מלך כבדה עליהם מאד… וכי יהיה באיש חטא משפט מות או מכות ויסורים ימיתו וייסרו אותו היהודים”⁴.

מן החובה הקשה הזאת לא נפטרו גם יהודי קנדיא. אי זה היה כפוף לשלטון ביזנטיה מאות בשנים. ואף אחרי שנכבש האי ע"י הריפובליקה הוינציאנית (בשנת 1204) המשיכו שלטונות האי ביחס ליהודים את המדיניות הקודמת, ועוד במאה החמש עשרה ותחילת השש עשרה הכריחו את יהודי קנדיא לתת מתוכם את התליינים. ידיעות מפורטות על זה אנו מוצאים בתשובה אחת של החכם וההיסטוריון הידוע ר' אליהו קפסאלי⁵. ידיעות מפורטות כאלו בנושא זה אין אנו מוצאים בשום מקום, וכדאי להביאן במלואן.

בשנת רפ“ח (?)⁶ הוציא ר' אליהו ב”ר שלמה קורוניאו קול שקידש בעיר קניאה את בת החכם ר' יוסף הלוי מירושלים. הנערה הכחישה את הדבר. אז הושיבו בעיר קניאה בי“ד של שלשה לברר את הדבר, ושלשה עדים באו להעיד על הקידושין: אחד מהם היה אבשלום סיסיליאל⁷ הקוסטניר. השאלה הובאה לפני כמה מגדולי הדור, וביניהם ר' יוסף קארו, וכלם פסקו שהיא צריכה גט. רק הרב ר' אליהו הלוי, שהיה מתלמידיו של ר' משה קפסאלי ותלמיד חבר לר' אליהו מזרחי, ואחד מגדולי הרבנים בקושטא, הורה להקל. הוא נתלה גם בזה שאחד מן העדים הוא קוסטינר, וקוסטינר פסול לעדות ורוצח איקרי, שהרי הוא הורג אפילו ישראל אם נתחייב מיתה בדיניהם. מתמרמר הוא על זה שיהודי מקבל עליו תפקיד כזה, “ואעפ”י שגזרת האדנות היא על היהודים לתת קוסטינר אינה חובה להיות יהודי, שאפשר להיות איש מצרי, ואפילו אם גזרה להיות יהודי לא גזרה על זה”, ז. א. שדווקא פלוני יהיה הקוסטינר, וכל אחד צריך להשתמט מזה. “וזה המעשה אצלנו קשה מאד, ואילו בא – הקוסטינר – שבוי אצלנו לא היינו פודים אותו ואפילו נמכר ללודים”⁸.

להשיב על דבריו יצא ר' אליהו קפסאלי. הוא כותב: “אדרבה, לו בא קוסטינר אצלנו היינו עודפים על פדיונו, ואף על גב שאין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהם וכו', דכיון שאנו צריכים לו צריכים אנו להתפלל בשלומו… את זה שמעתי ואספרה, כי פעם אחת רצתה השררה להרוג גוי ולא נמצא קוסטניר ליהודים, והוצרכו כל היהודים לברוח ולהחבא במנהרות ובמערות ובמצדות, וכראות השררה כן חרה להם, ולהכעיס שלחו ותפשו את זקנו של אבא מארי זלה”ה בהיותו מחשובי זמנו בעושר ובתורה ויראת ה' היתה אוצרו. והצר לו לרוב וגעו כל הקהל בבכיה עד שהוצרך לתת יותר מחמשים פרחים לאחד מן צעירי הקהל להרוג ההרוג ההוא. גם עתה בזמנו⁹ לא נמצא קוסטניר בריטימו (Rhetimo), ורצו להרוג אדם וברחו היהודים מהקהל בהרים ובגבעות, ושלח הריטו“ר למצא אדם בקהל ואין, ויבקשו בכל הדרך ולא מצאו, ותיכף עשה כרוז שכל היהודים יתאספו בקנס תליה עד כ”ד שעות בקהל, ובראותם כי כלתה עליהם הרעה ויאמרו: הנה זאת הרעה מאת ה' צבאות מה נוחיל עוד¹⁰. ויתאספו כאיש אחד בקהל, קמו בקהל ישועו גם אין מקשיב גם אין שומע, עד שהתחננו לרוב לציציליין¹¹ אחד שנמצא שם ונתרצה להיות קוסטניר. אבי ראה גם ראה אם אנו צריכים להתפלל בשלומו ולפדותו בכל ממון שבעולם. ומה לנו ולכם אם לא הייתם רוצים לפדותו. ונהרא נהרא ופשטיה, כל שכן שאין זה מנהג אלא חק מלכות ועול על לחיינו… ועוד, הלא מעשים בכל יום אצלנו שאנו מצרפים את הקוסטניר בכלל עשרה לכל דבר שבקדושה ולא חזינן מאן דפצה פה ומצפצף מכל חכמי קהלתנו חדשים גם ישנים, ולדעת כ“ת… להסתכל בפניו אסור לצרפו בעשרה לא כל שכן”.

וחוץ מזה יש לומר, “דאפילו לדעת כ”ת שהקוסטניר פסול הני מילי במי שהמית יהודי ח“ו ועשה מעשה בפועל… אבל לגבי אבשלום זה, שקרא לו ה' שלום מכל עבריו מסביב, ומעולם לא שלח ידו בע”ה ביהודי ואפילו להלקותו בדיניהם למה נפסלהו. ואין לומר משום דמתחילה כשנתמנה על כך נמנה וגמר להרוג גם היהודים – דאדרבה משום הוי דן את כל אדם לכף זכות יש לנו לומר, שזה האיש לא עלה בדעתו להרוג זולתי גוים, ואם חס ושלום יקרה בידו יהודי ינוס לנפשו מהלאה לנהרי כוש… והכי נמי מסתברא שזה וכיוצא בו כשנמנים בזה השרות לא סליק אדעתי’הו להרוג יהודים, שאין זה כי אם אקראי בעלמא ומלתא דלא שכיהא ודבר שאינו מצוי… וכן קרה הנה היום שלשים שנה כפי המסופר לי שיהודי אחד הרג יהודי אחר ונתפס לטמיון ורצתה השררה להורגו, וכשנודע הדבר לקוסטניר צעק ומרט ראשו וזקנו, כי פחד לנפשו לשפוך דמי היהודי, והיה בוכה יומם ולילה ורצה לברוח, והוצרך מורי הרב ז“ל וכל גדולי הקהל לפייסו ולהתחנן לו לעשות דינו, כי אמרו כיון שעתיד ליהרג מוטב שיהרג ע”י יהודי משיהרג ע“י גוי ויצערהו… וכן עשה, ואחרי קוראו פסוק ראשון של קרית שמע עודנו מאריך בד' של אחר… הסיר ראשו מעליו בפעם אחת ולא צערו. ושמעתי מפי מגידי אמת, שאפילו אחר התזת הראש הלשון היתה רוחשת בדלת של אחד, והיה בדבר קדוש השם. וכי מפני זה נאמר שהקוסטניר הלז יהיה פסול לעדות”. וסנגוריה זו יש ללמד לדבריו על כל הקוסטנירים. הוא מביא עוד ראיות לדבריו מן התלמוד ומאריך בתשובתו.

אך בכת“י של בית הספרים בירושלים (שלא נסמן עוד) מצאתי תשובה אחת בענין זה לר' שם טוב ב”ר אברהם ן' מכיר. הוא מתנגד לדעת ר“א קפסאלי, ואגב הוא מתאר את התנהגותו של אבשלום הקוסטניר: “ליתיה בתורה ולא במשנה ולא בתפלה ולא במצות ולא בדרך ארץ… והוא מפורסם בק”ק קניאה יצ”ו שכל ימיו לא נכנס בבית הכנסת אפילו ביום הכפורים, ושלא נתעסק בשום מצוה אפילו שלא לשמה, ושהוא מחלל שבתות בפרהסיא והולך בשבת לשחוק עם הגוים בהשליך אבנים מרחוק שקורין אַמָאדֵיש כמנהג הגויים בימי אידם, ובמקום מאה ברכות נשבע מאה שבועות שוא ושקר בכל יום".

על רשעת היונים יושבי קנדיא בסוף המאה הט"ו יעיד ר' משלם מוואלטירה. הוא מספר שבתי הכנסיות של היהודים עומדים על יד דרך המלך, והסוכות שבהן הם מוכרים את סחורתם עומדות על הדרך, “ופלא הוא איך אינם נסקלים מן הגוים היונים, שהם רשעים גמורים, עבור הבתי כנסיות והסוכות שעושים בדרך, ולמען תדעו את רשעתם דעו נא כי אסור ליהודי כשיקנה איזה דבר מהם שישים ידו על הסחורה או על הפרי מהמוכר, כי אם יגע בו יד יצטרך על כרחו לקנות אותו ולתת לו כל מה שישאל”¹².