במאסף “ציון” ספר ו' עמ' נ“ט ואילך, פרסם יעקב מאן את ספור מסעו של ר' אברהם לירושלים בש' תס”ב בלוית חבורה של כ“ה נפשות. תעודה זו הפיצה אור רב על פעולות ר' אברהם וחבריו, אבל נשארו עוד נקודות אחדות שלא נתבררו. מאן סובר שאחר שר' אברהם נסע בש' תס”ה או תס“ו לאירופה בתור שד”ר “כנראה לא שב כלל עוד הפעם לא”י, ובכ“ט בכסלו תע”ד נפטר במנטובה" (עמ' ס"ה)2, ואולם מן המסופר להלן ע“י ר' יהודה גירון יוצא ברור שר' אברהם נסע כשד”ר שלש פעמים, ומשתי נסיעותיו הראשונות חזר לא"י, רק כשיצא ממחיצתו בפעם השלישית לא זכה לחזור ונפטר במנטובה.
מענינת גם הידיעה שרוויגו מסר את כספו “סך עצום מאד ביד העשיר המופלג אופינהיים כדי לאכול פירותיהן שנה שנה לשובע על אדמת הקודש”. הכונה, כנראה, להבנקאי הידוע וסוכן החצר של הקיסר ליאופלד הראשון ר' שמואל אופינהיים, שנפטר בי“ז אייר תס”ג, כשנה אחרי עלייתו של רוויגו לא“י. אופינהיים תמך בידי ר' יהודה חסיד וחבורתו בעלייתם לא”י בש' ת“ס, ואף רוויגו תמך בידי בני החבורה בבואו לירושלים. אפשר אולי שמשלוח כספו של רוויגו לווינה לידי ר' שמואל אופינהיים היתה גם סיבת המלשינות שהלשינו על ר' אברהם לפני השררה של האפיפיור ברומא, ולזה מכוון ר' מרדכי אשכנזי, ידידו ונאמנו של רוויגו, בכתבו: “באשר כבר אותי שלח לפניו להורות לו בית הוראה בירושלים תוב”ב, וכבר צרור הכסף לקח ושילח על פני חוצות, כדי ללמוד וללמד בארץ אשר היא מקודשת מכל הארצות. והנה בעלי חיצים כוננו חיצים על יתר לירות במו אופל אצל השררה יר”ה… (שם עמ' ס"ב).
הקטע הבא להלן לקוח מתוך מכתב ששלח ר' יהודה גירון, רב בפירנצי בש' תע“ט – תצ”ח, לאחד מקרוביו שרצה לעלות לא“י, ושאל בעצתו. המכתב נשמר בכ”י אוכספורד Ms. Heb. c.62 שנרכש ע"י הספריה בשנים האחרונות, וטרם נרשם בקטלוג שבדפוס.
…גם עיניך לנכח יביטו כמה רבנים איתנים חסידים ואנשי מעשה בגלילות אלו / שהלכו לעולמם העליון… ולא עלתה על לבם לצאת ללכת ארצה כנען. וטוב לכלם הרב / המופלא המקובל האלקי מהר“ם זכות זצ”ל. ואלה אזכרה אגידה ואדברה, כי האלוף / המקובל החסיד רבך הר“מ ב”ך3 נר“ו עלה במחשבה לפניו לעזוב ארצו ונוה רבצו ולשים / פעמיו לדרך אה”ק כאשר ידעת עבר מפה פיורינצא ויחד הדבור עם אותו / צדיק יועץ וחכם חרשים מר אבא4 מ“כ (כי אהבת נפש אהבו) לשמוע מה / מפיו גם הוא, ומעכ”ת מ“כ5 החזירו מדעתו בדברים של טעם המתישבים על / לב נבון וחכם כמוהו, באמור אליו כונתך רצויה ומעשיך רצויים אך / אם יחשוב מעכ”ת לשבת בירושלים על המחיה ועל הכלכלה שלאנן ושלו / על משמרתו משמרת הקודש לישא וליתן במנוחה בארבע אמות של הלכה / ורבצו ואין מחריד כל ימי חייו אל יאמר המלך כן. והנה זאת עצתי כי / מחשבתו לא תקום. דהני רבנן רבנן תנאי ירושלמאי גיוותנין נינהו, ויכריחו / למר בלשון רכה בתוך הקשה6 כפעם בפעם, כלכל שאר חכמי העיר כגר / כתושב, ללכת מגוי לגוי וממלכה אל עם אחר ולשוט בארץ ולהתהלך בה / לארכה ולרחבה לאסוף ולכנס מן הקהלות הקדושות את הנידר והנידב / לעניי ירושלים כנהוג, ומה גם עתה לנברא רבה כוותיה דמר, תורה וגדולה / במקום אחד שיצא טבעו ומוניטין שלו בעולם, בנימין ידיד ר‘, בודאי שישימו / המשרה הזאת על שכמו, כי יאמרו זה יעצור ויאצור בעמנו. וכללא / דמלתא האדון לא יתן מעדנים לנפשו, כי היה יהיה כפוף לפניהם ולעבד / נמכר ולא בן חורין ובמעשה ידיו יכרעון אחריו בדברים האלה. והמורם / מהם כיוצא מהם. זכורני בלי ספק, שספר לי מר אבא מארי מ"כ / לא אחת ולא שתים, שיצאו מפיו פה קדוש לאוזן שומעת הרב החסיד / כהן גדול הנז’. ויהי מימים הנסיון הוכיח שרוה“ק נצנצה בו במר אבא והא קמן / מאי דקא מסהיד עלן הרב רוויגו ז”ל, ופוק חזי מאי סליק ביה, שאחרי שקעקע / כל הבירה לגמרי ופזר נתן מעותיו סך עצום מאד בידי העשיר מופלג / אופנהיים כדי לאכול פרותיהן שנה שנה לשובע על אדמת הקודש נכזבה / תוחלתו, כי לא היו ימים מועטים שהגיע לארץ שפתוהו גם יכלו לו לצאת / ממחיצתו שלא בטובתו פעם ושתים ושלש כמפורסם (במשך שתים עשרה שנה בלבד / שחי אחרי כן), לכתת רגליו לעבור אורחות ימים ולהיות נע ונד בארץ / לא לו לצוד ציד להביא בטלטולא דגברא7 הקשה, ולא שלו ולא שקט, והנה / שכרו אתו מפעולתו, כי בדבר שנצטער בו אותו צדיק8 נכשל כרע נפל, וענה / בדרך כחו קצר ימיו, וסוף סוף לא זכה להקבר בארץ כי נפטר / במנטובה בדאגה ובשממון, ואבד העושר ההוא בענין רע, ומה שבקש לא נתנו לו ומה שבידו נטלו ממנו9, ולו הואיל וישב בבית מדרשו של שם ועבר / ולמות שם עם קבר אביו ואמו לא היה מקרהו כדבר הזה להיות / נגזר מארץ החיים האמתיים היא למוד התורה עץ חיים… /
פיורינצא יום ג' בסדר שֵב אל ארץ אבותיך ולמולדתך תפ“א לפ”ק. / הצעיר יהודה גירון.
-
“ציון” שנה ו‘ עמ’ 156 – 157. ↩
-
אף בהערה שם למטה כותב מאן: “אחרי איזה שנים הוכרח לעזוב את ירושלים בתור שד”ר, ואין לנו שום ידיעה שחזר לא“י מנסיעתו זו”. ↩
-
הוא הרב המקובל המפורסם ר‘ בנימין כהן, ידידו וחברו של ר"א רוויגו שהיה רב בריגייו, חותנו של ר’ ישעיהו בסאן רבו של רמח"ל. ↩
-
הוא הרב יוחנן גירון, שהיה רב בפירנצי בש‘ 1684 – 1716, ועמד בחליפת שו“ת עם ר”ש אבוהב ואחרים מגדולי איטליא, עי’ עליו תוג"י באיטליא עמ' 161. ↩
-
= ומעלת כבוד תורתו מנוחתו כבוד. ↩
-
עי‘ סנהדרין נ"ב ב’. ↩
-
כתובות כ"ח א'. ↩
-
ב"ק נ‘ א’. ↩
-
סוטה ט"ו ב'. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.