בשנת תרצ''ב נתפרסמו בסאראייבו “קומפלאס די פורים”, שהיו ידועות עוד בתקופה שקדמה לגירוש ספרד ונדפסו הרבה פעמים. הקומפלאס מכילות ראשית חמשה חרוזים של הפזמון “אזכיר חסדי־אל” עם תרגום ספאניולי. ממקום אחר נודע שהמחבר הוא אברהם חיון בר שלמה. כן נדפסו שם:
א) קומפלה המתחילה במלים אלו: “אימפאסארי אה קונטאר”, וזהו תוכנה בערך: המחבר מזמין להודות לאל בשמים שגזר על המן מות “בלי מחילה” (סין דולינסיה). הוא הסכיל לקבוע את המועד להריגת היהודים ביום שנולד בו משה רבנו. כאשר שאל המן מתינוקות של בית רבן על פרשת השבוע, הם ענו: “וארא”, פרשה שבה הגדיל האל את אברהם; וגם זה היה סימן רע לו. הדברים האחרים בשיר מתאימים לסיפור המגילה, אך מרדכי נקרא בשם “סינסן”, כשם שהוא ידוע בספרותנו בכינוייו: “פתחיה”, “בלשן”, “מלאכי” (מכאן כינויו של מרדכי באיטלקית “אנג’ילו” – מלאך, ובגרמנית – “גומפל” בדומה לשם עוף “גימפל” שמלמדים אותו לדבר). השם “סנסן” (שיר השירים ז', ט) נודע בתקופת התלמוד כשם פרטי.
ב) “לה כתובה די המן”. בין הסבלונות של זרש היו: כתונת מדור המבול, כולה מלאה חורים; בגד מקורי עכביש; שמיכה מעור ינשוף; סדין טלוא בקליפות תפוחים; שתי אנפילאות, אחת קרועה ואחת טלואה; ארבעה תחתונים מעור של ברווזות; שרוכים מעור של חתולות; כובע של קליפות אבטיח, ירושת המן מאבי אביו; כ''ד מגבות, אשר הגדולה שבהן נועדה לכסות את זפק הכלה; ענק של צימוקים שחורים; גרבים שכל אחד מהם מכיל מאה כוש (טורים) קטנים כזבובים; מחט כדי לחצוץ בה את השיניים; מעטה עשוי סמרטוטים של ארג, וטלוא בפסולות עור וכפתורי (גלולות) עזים וכו'.
ג) ב"כתובה של המן", אף על פי שהיא נועדת להציג תלבושות אספאניוליות, ואנו למדים ממנה את שמותיהן, יש גם שמות של מלאכים, כך בשיר־היין האתחלתה שלו היא: “אי קון די אל דייו”. במיוחד נזכרו משקאות ואמצעים גורמי צמא, למשל: סרדיניות, דגים ממולחים, צנוניות, דולסי (ריבות), קונפיטיס (סוכריות), שאמפאניה, “אגואה די קאנילה” (מי קינמון), וכן טשיבוקיס (מקטרות) רחבות ומלאות. אגב יש להוסיף למאכלי־פורים: פ’ולאריס, שקוראים עליהם את השבת לפני פורים, היינו מאכל של בצק עם ביצים; רוסקאס (צנימים) או פינדולאס די סימולה, ז.א. חרט של סולת, ביצה, דבש ושמן הממולאים במעשי־חלב (גומו), אגוזים וסוכר או דבש; באקלאב’ה, עוגה ממולאה באגוזים (בז’רגון אשכנזי שטרודל); ביסקוטס (כעכים). הפורטוגיזים בהאמבורג אכלו בפורים עוגות בחמאה.
רשימת מאכלים כאלו נמצאות גם במסכת פורים לר' קלונימוס בן קלונימוס ועוד.
ד) קינה של התפנוק המודרני, אשר האתחלתה שלו היא: “אורדינאר קירו און קאנטאר דיל פ’יליק קי פאסה”, בתרגום עברי: אודך האל על הנס שעל ידו אבד הוא שהיתה לו רשות לאבד אותנו. ועתה הננו כורעים תחת גזרה חדשה, היינו הנשים מתלבשות לפי האופנה האחרונה וכדי לאסוף את נדונית הבנות, יש לחפש אחר דרכים עקלקלות. מצד אחר המלמדים רעבים וחוזרים על הפתחים. אבל בצוק עתים כזה, מצווה היא לעזור איש לאחיו. ביחוד בפורים זה, על העשירים לפתוח את ידיהם למען הדלים הרבים בעיר הזאת (קושטא).
אגב: היו מזמרים עוד קינה על החידושים וירידת הדת (אואיד איסטאס קופלאס): עת לעשות לד'. לא למזל היו לנו “שווי הזכויות” (“טאנסימאט”): עתה אוכלים חמץ, בפסח, שותים יין נסך, אין מכבדים את התורה ואין שומעים בקול המורה. כסף, כסף והאופנה הצרפתית, יענו את הכל. פסקה ברית מילה, אין נוטלים ידיים או נוטלים אותן בלי ברכה, מגלחים את הזקנים, מחללים את השבת ומתנהגים כצדוק ובייתוס…
דומה לכך ה"ליד פון די קוגל" (שיר על הפשטידה, מאכל שבת ידוע) של יוסף אהרנס והוא פרודיה על “די גלוקה” (הפעמון) של פרידריך שילר וחודה מופנה נגד החידושים הדתיים שב"טמפל" (בית הכנסת הריפורמי) בהאמבורג. מן הראוי להשוות קינות פארודיסטיות אלו אל קינת הבדחן חיים הרש ברגר מהוליץ, שנכתבה באונגריש־אוסטרה והאתחלתה שלה היא (ביידיש): הירט מיר צו, מייני ליבן הירין. “שמעו אלי רבותי. בכל העולם אין שליט אלא אהבת ממון, והכל הולך אחרי אפנת פראג. כל השבוע מתעסקים בהבל הבלים כדי לעשן בשבת סיגרה טובה. בליל פסח אין קוראים את ההגדה ונהנים רק מן הכופתאות שבמרק. חג השבועות אינו חג מתן תורה, כי בו מוכרים בפרהסיה סחורה. בט' באב יושבים בבית הקפה, משחקים בקלפים ואומרים: למה להתענות בעד אחרים” וכו'.
מלבד ארבעת העניינים המפורטים לעיל, יש ב"קומפלאס די פורים" גם:
ה) פתגמים וניבים, כגון “קין מאנדה פלאטיקוס, ריסיב’י פלאטיקוס” (מי ששולח מנות בפורים מקבל מנות); “לה סעודה די פורים” (על סעודה שנמשכה זמן רב, כמו “לאנגע מגילה” אצל האשכנזים), “דיספואיס די פורים פלאטיקוס” (משלוח מנות אחרי פורים, כמו “אתרוגים אחר סוכות”); “אזירסי דיל מרדכי” (הוא עושה עצמו חרש וטיפש); “ויזתה” (ארוך ודק); בהתאם לכתיבת המגילה, באסתר ט', ט, צריך למתוח את ויזתה על עמוד תליה שעושים אותו מעץ פשוט וארוך. ויזתה הוא שנתלה מעל לבני המן על העץ ההוא ומטעם זה המן בצוואתו לבניו – הנמצאת גם היא בספר הנ''ל – נד לויזתה יותר מלכולם), “ממוכן” (שם־גנאי הוא, וביחוד בצרפת הדרומית מפני שלפי דברי חז''ל המן היה מוכן לפורענות לתליה, וממוכן אינו אלא המן).
ו) שירי ילדים: השיר הידוע “פורים לנו וכו” ניתן עם תרגום ספאניולי וזה תוכנו: למזמרים את שירי־פורים תתנו מתנות ותמלאו את כיסיהם, כי זוהי מצווה. אחד השירים כולל דברי לעג לקמצניות: “קאיה טו פיריש וכו'” ותרגומו: מה את עושה, טיפשה? לא יאה לך לדבר. עבורך מוכן עץ התליה שישמש אותך בפורים. תני למלמד התינוקות, למען הקטנים, כמה אדומים".
במאנטובה מזמרים הילדים באיטלקית: “פורים בין וויניטו, פורים בין טורנאטו; דיל בואון מארדוקיאו”, בעברית: ברוך בואך, פורים, וברוך אתה בשובך! כן שותים לכבוד מרדכי הטוב, לועסים המן (ז.א. “אורילי די המן” היינו “אוזני המן” או שאר מאפי־פורים הנקראים בשם “המן” לפי טעמו של כל אדם), אוכלים, רוקדים, מתענגים. ואני, בת טובה, בחופש בית־הספר אתחבר בחגיגה עם קרובי. בסוכריות מתוקות אני אשנן את שיני ואומר: תחי אמא! יחי אבא! יחי מכיר התודה! קולי ירים מזמור לד'".
מזמור דומה הוא השיר של “ליאוני רבינו אוסימו”: “בינקי פיצ’נו איו סיאה, קון פוקו סאלי אין טיסטאה” בעברית: “אף כי עודני קטן ומעט מלח (שכל) בראשי, לא אוכל לשתוק בחג העליז הזה. אציע בקשה, אציע בקשה לפני ד' אלקינו ששמר מרע את עמי החרד. אמרו לי כי תפילת ילד רצוי לו. אמרו לי כי טובתו בעדנו היא אינסופית. לכן הנני נודר נדר בקול שפל ובלב מלא חרדה. מבקש אני ממנו את טובתו, ברצונכם, שישמור על חייכם. שתחיו מסובים תמיד בשמחה ובשלום”!
גם אצל האשכנזים נוהגים הילדים לבקש מתנות ומזמרים את החרוזים הנ''ל בשינויים רבים: “גוט פורים, גוט פורים, ליבי לייט” וכו' בעברית: פורים טוב, פורים טוב, ידידינו, יודעים אתם מה ענין הפורים? פורים הוא חג להתענג ולתת מתנות".
בעדות המזרח נהגו בעיקר הילדים לתלות טבעת ובה בובה ולהצית תחתיה אש. דומה לכך המאכל הנ''ל רוסקאס אי פינדולאס (רמז להמן התלוי), הדומה למאכלי האשכנזים בפורים – כופתאות בצק ממולאות בשר שנתלו מקודם כדי ליבשן ובשר מעושן שקוראים לו “המן”.
כל המנהגים האלה, ובכללם גם ההכאה בפטישים בשעת קריאת המגילה, באים להביע את משאלת הלב, שכן ייעשה לבני־המן גם בימים ההם ובזמן הזה.
ותחזינה עיננו בזאת, במהרה בימינו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות