לפני כחמישים שנה בערך רשמה שרה שלום¹, אשה רבת פעלים בסאראייבו, פתגמי־עם בספאניולית מפי היהודים תושבי המקום, ככתבם וכלשונם. מתוך פנקסה, קציר של עשרות שנים, הריני מעתיק בזה עשרים וארבעה פתגמים בתוספת באורים, מראי מקומות והשוואות מתוך האוסף שלי. המכנה המשותף של הפתגמים הוא נושאם: אחוה ואחדות.

 

א. אונדי איראס אמיגוס טופאראס    🔗

באשר תלך, ידידים תמצא.

השווה משלי י''ז 17 (בכל עת אוהב הרע ואח לצרה יולד), י''ח 24 (איש רעים להתרועע); כ''ז 10 (רע ורע אביך אל תעזוב… טוב שכן קרוב מאח רחוק); בבלי, תענית כ''ג ע''א (או חברותא או מיתותא), גויטיין־תימנים מס' תט''ו.

 

ב. לה אמברי אי איל פ’ריאו טראאן אלה פוארטה דיל אינימיגו    🔗

הרעב והקור מוליכים לפתחו של השונא.

ענינו: אדם בצר לו ישלים גם עם אויבו. ברוח זו אתה מוצא בתלמוד, מגילה ט''ז, ע''ב: תעלא בעידניה סגיד ליה (שועל בזמנו השתחוה לפניו), וכן ביידיש: “אז מ’דארף דעם גנב שניידט מען אים אראפ פון דער תליה” (כשזקוקים לגנב, חותכים ומורידים אותו מן התליה). השווה: אורקוועל כרך ד' עמ' 61, תרגום מבאסקית: אין ההר זקוק להר, אבל אדם זקוק לאדם. ובספר הקנה מובא תרגום מערבית, בלשון הגמרא: טורא בטורא לא פגע, אינש באינש פגע, וכלשון זו ממש באוקראינית.

 

ג. און אומברי סין אמיגו, איס לה מאנו סיידרה סין לה דיריג’ה    🔗

אדם בלא חבר כיד שמאל בלא ימין.

השווה ירושלמי הוריות, רפ''ג ה''ב: “טפח בחדא ידיה” וכו'; מבחר הפנינים כ' י''א: אדם בלא חברים כשמאל בלא ימין. וכן הוא ב"נחלת אבות" לדון יצחק אברבנאל. השווה המקבילות אצל דוידזון־משלים מס' 142. והשווה גם הפתגם השגור בין יהודי שאלוניקי: “קין נון טייני אירמאנוס, נון טייני פייזיס אי מאנוס” – מי שאין לו אחים, אין לו ידים ורגלים (עוזיאל־פולקלור עמ' 327, סי' ל''ג).

 

ד. אונה מאנו סולה – ני קאנטה ני ייורה    🔗

יד אחת לבדה – אינה שרה ואינה בוכה.

שעורו: טובים השנים מן האחד. השווה: תנחומא, נצבים א': אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת?

 

ה. אונה מאנו לאב’ה לה אוטרה, אי טודאסדוס לאב’אן לה קארה    🔗

יד אחת תרחץ את האחרת, ושתיהם רוחצות את הפנים.

השווה בבא קמא צ''ב ע''ב (אמרי אינשי): אי דלית דורא דלינא, ואי לא דלית לא דלינא (אם תסייע להגביה המשא עמי, אסייע לך, וכו'). וכיו''ב ברומית: Manus manum lavat – יד תרחץ יד (ומכאן בלשונות אירופה האחרות), השווה אלקושי־אוצר מס' 977. ודרך שחוק ניתן להתפרש כניגודו “יד ליד לא ינקה” (משלי ט''ז 5). השווה גם “ברזל בברזל יחד” (שם כ''ז 17), “אני לדודי ודודי לי” (שיר השירים ו' 3), “אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה” (בראשית רבה מ''ט א').

 

ו. קוארב’וס נון סי קיטאן לוס אוז’וס    🔗

עורב לעורב לא ינקר את עיניו.

כפתגם השגור ברומית: Cornix cornice (Corvus corvi) nunquam oclulus effodit

השווה: בראשית רבה כ''ז א'; בבא־קמא צ''ב ע''ב: כל עוף למינהו ישכון (והיא מבן־סירא); עירובין ל''ו ע''ב: “ניחא ליה בחבריה טפי מרביה”.

 

ז. איל בואיי אי לה אוב’יג’ה סיימפרי אין אונה קונסיג’ה    🔗

שור ושה הם תמיד בעצה אחת.

הכוונה כעין “שמעון ולוי אחים”, כלומר שניהם מזדמנים למקום אחד להזיק ולהרע. כנראה נקטו שור ושה בהשפעת הכתובים: “אם שור אם שה לד' הוא” או “שור ושה אשר יהיה בו מום” וכיוצא באלה. והשווה סנהדרין ק''ה ע''א: מדין ומואב לא היה להם שלום מעולם, משל לשני כלבים וכו'. וכן יאמר הספרדי: הורדוס אי פילאטוס סון אינימיגוס, פארא פרדר אל ג’וסטו סי אזין אמיגוס (הורדוס ופילאטוס הם שונאים, כדי לאבד את הצדיק הם אוהבים). השווה גם עוזיאל־פולקלור עמ' 330, סי' פ''א.

 

ח. מי קונסואלו קי נו סו סולו    🔗

נחמתי היא שאינני לבדי.

 

ט. מאל די טורוס – קונסואלה די לוקוס    🔗

צרת רבים – נחמת שוטים.

השווה: צרת רבים חצי נחמה – פתגם נפוץ בינינו והוא מובא בפירושו של אבן כספי לאיכה (פ' אעידך), ב"לחם שלמה", קע''א, וב"מלאכת מחשבת", ל''ה. והשווה: “כל צרה שהיא של יחיד – צרה ושאינה של יחיד אינה צרה” (דברים רבה ב' כ''ב); "וואס סט’זיין מיט כל ישראל – ט’זיין מיט רבי ישראל – מה שיהיה על כל ישראל – יהיה על רבי ישראל. וכיוצא באלה בספרדית, איטלקית ובכמה שפות אחרות. בספר חינוך מצוה סי' של''א, מובא נוסח אחר: צרת רבים – נחמה. ויש גם: צרה נחמת שוטים. והשווה המקורות אצל דוידזון־משלים מס' 2713 ואצל סבר־מכלול עמ' 1631.

 

י. קוראסון איספיז’ו דיל אוטרו    🔗

לב (האחד הוא) – מראה של האחר.

שעורו: אין אדם רואה אלא מהרהורי לבו.

 

יא. איל דייו איס אונו אי ישראל איס אונו    🔗

האלוהים הוא אחד וישראל אחד.

השווה: קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל חד (זוהר, פרשת אחרי־מות ע''ג), קודשא בריך הוא וכנסת ישראל אקרי אחד (שם, פרשת אמור, צ''ג).

 

יב. קומו איל אחדות די לוס ג’ידייוס נו פואידי אב’יר    🔗

כמו אחדות היהודים לא תמצא כלל.

 

יג. ג’ידייו קון ג’ידייו נו צ’ורושייה    🔗

יהודי עם יהודי לא ישתוו ביניהם.

וניגודו בפתגם ביידיש: “צווישן יידן קומט מען אויס”, ומשמעו של “אויסקומען” כפול. האחד: משתווים, האחר: חוזרים למוטב, כגון מומר החוזר ליהדות.

 

יד. דוס (או: דיאס) ג’ידייוס אי קוואטרו סינאגוגאס (או: אין טריס קהילות)    🔗

– שני יהודים וארבעה בתי־כנסיות (או: שלוש קהילות).

השווה (ביידיש): צוויי יידן און דריי פארטייען (שני יהודים ושלוש מפלגות) – משל שגור ביידיש ושלום־עליכם אמרו.

ארבעת המשלים המובאים לעיל (י''א־י''ד) סותרים זה את זה ועניינם: כלפי חוץ מעלים על נס את אחדות היהודים והיותם ערבים זה לזה, ואילו בינם לבין עצמם, בחיי הקהילה ובבתי־הכנסיות, הם מפורדים ונחלקים בדעותיהם ובאגודותיהם.

 

טו. קאדה אונו פור סי – איל דייו פור טודוס    🔗

כל אחד בשביל עצמו, והאלוהים בשביל הכל.

השווה: כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם (סנהדרין ל''ז ע''א, במשנה).

 

טז. קין מירה אלה ג’ינטי – נון ביב’י קונטינטי    🔗

השם לב לבריות לא יחיה בקורת־רוח.

שיעורו: הקנאה מוציאה את האדם מן העולם; מובא גם ע''י עוזיאל־פולקלור עמ' 330 סי' ע''ה. והשווה פסחים פ''ו ע''ב: זכה ירבעם להימנות עם מלכי יהודה, מפני שלא קיבל לשון הרע…

 

יז. ייו הארטו, מיס איז’וס הארטוס, ליב’אנטאד לוס פלאטוס    🔗

אני שבע, בני שבעים, הסירו את הצלחות.

עניינו: אין השבע מאמין לרעב. והוא שגור ביידיש: “דער זאטער גלויבט נישט דעם הונגעריקן”. משל זה יסודו במעשה שהיה: אורח רעב נזדמן לביתו של כילי בשעת סעודה. אכלו בני הבית ושבעו, ואילו האורח ישב וסיפר חדשות מן העולם הגדול. כשגמרו לאכול, אמר בעל הבית את המשפט דלעיל. הורידו את הכלים מן השולחן ולא נתנו כלום לאורח.

 

יח. אין פאסוס די אוטרוס סיין פאלוס    🔗

על כף רגלם של אחרים – מאה מלקות.

שיעורו: כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו (משנה נגעים ב' ה'). והשווה ביידיש: “א געשוויר איז גוט ביי יענעם אונטערן ארעם” (טובה מורסה בבית שחיו של אחר). נוסח אחר: “ס’גוט צו האבען א מכה ביי יענעם אונטער דעם ארעם” (טובה מכה בבית שחיו של אחר).

 

יט. איג’ה טו פאן אלה אגואה, אל קאב’ו לו טופאראס    🔗

תרגום הפסוק (קוהלת י''א 1): “שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו”. השווה: ויקרא רבה ל''ד ח': יותר ממה שבעל הבית עושה עם עני, העני עושה עם בעל הבית וכו'. אבות דרבי נתן פ''ג, ט': מעשה בחסיד אחד שהיה רגיל בצדקה… בפולין ובארצות אחרות נוהגים לחפש גופת טבוע במים רבים בדרך זו: שולחים כיכרות לחם על פני המים ובמקום שהכיכר נעצרת או מסתובבת מחפשים את המת, והיא על דרך הפסוק: שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו (את הטבוע).

 

כ. קין אלמה טיאני, אלמה קריאי    🔗

כל בעל נפש יאמין לנפשו של האחר.

השווה: כל נפש משיב את הנפש (בן סירא י''ב 6, ברכות מ''ד ע''ב), אפילו עופות מכירין בצרי עין (סוטה ל''ח ע''ב), אפילו עופות ודגים אין נכנסין למצודתם של צרי עין (מדרש משלי פ''א), אפילו האבן שנכשלין בה עתידה ליתן את הדין (תנא דבי אליהו רבה פרק כ''ד), הוי אוהב את העניים כדי שלא יבואו בניך לידי אותה מידה (דרך־ארץ זוטא פ''ט). ביידיש: “ווער ס’האט נישט קיין רחמנות אין הארצן, דער קומט נישט ארויס פון יידן” (עיין ביצה ב' ע''ב); “אז גאט האט פרנסה געגעבן, זאל מען אנדערע אויך לאזן לעבן” (אם ה' נתן פרנסה, יותן גם לאחרים לחיות).

 

כא. פ’ריאטי אין לה אזייטי אי נו דימאנדיס די לה ג’ינטי    🔗

בשל את עצמך בשמן ואל תשאל את הבריות.

שעורו הוא: עשה מה שתמצא ידך ואל תישען אל בינת אחרים. והשווה: "אדם קרוב אצל עצמו (יבמות כ''ה ע''ב, סנהדרין ט' ע''ב ועוד), מה שנשתבש בפי העם: אדם קרוב לאפ־צאפ (או: האפ־לאפ). וכדוגמתו בשפות רבות: רומית (Tunica propior palliost – הכותונת קרובה מן המעיל, אצל פלאוטוס, או: Proximus sum egomet mihi – אני הוא הקרוב ב יותר אצל עצמי, אצל טרנטיוס), גרמנית (Jeder ist sich selbst der Nächste – כל אחד קרוב אצל עצמו) וכן ברוסית: כותונת עצמו קרובה יותר לגוף. ובדומה ליידיש: “דאס העמד איז נענטער צום לייב”. השווה עוזיאל־פולקלור עמ' 328, מס' 50, אלקושי־אוצר מס' 1340, 1564.

ולפי גירסת ר' יוסף עוזיאל משאלוניקי, בעל המגדל הלבן: פ’ריאטי אין טו אזייטי אי נו דימנדיס די לה ג’ינטי – תבשל את עצמך בשמן שלך ואל תבקש מן הבריות. ושעורו הוא כעין: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות (שבת קי''ח ע''א), או: פשוט נבילתא בשוקא ושקיל אגרא ולא תימא: כהנא אנא וגברא רבא אנא… (פסחים קי''ג ע''א), ור' אשר ברוידס הפך את הסדר: פשוט הבריות בשוק ואל תצטרך לנבלות.

 

כב. אזה ביין אי נון מיריס אה קין    🔗

עשה טובה (צדקה) ואל תראה למי.

כלומר: אין בודקין למזונות. השווה: "אפילו בשעה שעושין צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים, כדי שלא יקבלו עליהם שכר (בבא קמא ט''ז ע''ב), "צריכים אנו להחזיק טובה וכו' (בראשית רבה ב' א'), גויטיין־ימניקה סי' 1420.

 

כג. אזיר אי נון אגראדיסייר סייגר אי נון ב’יר    🔗

לעשות (טובה) ולא לקבל תודה, (כאילו) להתעוור ולא לראות.

הכוונה לכפוי תודה ולמתכחש לטובה שעשו עמו. השווה: עבודה־זרה כ''ב ע''א: האי דמסרך וכו'; בן־סירא ד' 26, י''ב 3.

 

כד. אזיר ביין קון פירוס    🔗

היטיב עם כלבים.

שעורו: אין להיטיב לרשע, כי יתכחש לך וישלם לך רעה תחת טובה. השווה: בן־סירא ד' 26: טב לביש לא תעביד (טובה לרע לא תעשה), בראשית־רבה כ''ב; גויטיין־ימניקה סי' תר''ע. וכן ביידיש: "אז מען טוט א הונט גיטס (קרי: גיס) גיט ער נאכהער א ביס (כשעושים לכלב טובה, אחר כך עודו נושך). ונוסח אחר: טו א הונט גיטס, בילט ער (עשה לכלב טובה, הוא נובח).