רקע
ישראל כהן
סֵפֶר הָגוּת

ספר המסות החדש (דמויות וחזיונות, תרצ"ד) ליעקב שטיינברג אח הוא לקודמו, ספר הרשימות. מעטים מאד הספרים העבריים המקוריים כמוהו, שיש בו כדי להרתיע אותנו מן השיגרה והסירכא שבאופן־המחשבה. גם הללו, שהקפידו למצות כל רשימה תיכף להופעתה ובכל מקום שהופיעה, נמשכים מתוך גרוי של זֵכֶר מדושן רשמים לקרוא שנית פרקי־הגות ופיוט אלה במקובץ. למקרא שורות ראשונות אתה נכנס שוב להיכל זה, מעשה ידי אדריכל יחיד, ומתהלך באכסדרותיו ובחדריו הפנימיים עקב בצד אגודל. השלך הס. רק דמויות וחזיונות אתה רואה, דמויות מחותכות להפליא, דמויות שַיִש טהור. הנה יעקב אבינו התם, הערום, האוהב והסובל. קו לקו, טיף לטיף ודיוקן בתכלית השלמות קם ויהי. ואתה חש מחדש ביקר תפארתו של אחרון־אבות זה. הוסף פסוע פסיעות קטנות אחדות ועיניך תראינה קומוניסטים יהודים, המרבים רשע תפל לבני גזעם בשם אידיאל עליון. טורים קצרים מעמידים אותך על טיבם וטבעם, אור גזעי טרגי משתפך על הויתם וגם אם אינך מכת הסלחנים לא תוכל עמוד בפני הרגשת־הכיפורים השופעת מנפשך עליהם, על טיפוחי גורל מתנקם. הנה ילדים ודמעותיהם. מסה קטנה שמקפלת בה הסתכלות נוקבת, דעת־אנוש ומוסר השכל דק מן הדק, מוסר השכל שאינו משמיע על עצמו: הנני! אלא מרחף כנוגע־ואינו־נוגע בנפש הקורא וכופתו למשמעתו. רואים אנחנו את עצמנו אטומי־תחושה לגבי אותו יצור, שכולו מסכת־פלאים של גרויים ותגובות במישרין, בעקיפין ובערמימות. והנה “סמל הדיבוק”. בתוכו הצניע המחבר ביאור מאיר עינים לאדיר שבחזיונות החיים, חזיון האהבה, בהוית ישראל בגולה שהיתה כפופה ל“נוטר שלשת־הראשים – דת־משה והתלמוד וספרי היראים” (סמל הדיבוק). הגבר בישראל לא ידע אהבה, היא נתגלגלה אצלו במידה של “גבורה רבה ביחס לעולם העליון, אשר שם האלוהים” (בעבותות התנ"ך). מעין סובלימציה היתה כאן, ואילו העלמה, בת־ישראל, לא ויתרה על האהבה עם מעופה הארצי ונדבקה בעוז בנפש אדם. ו“הרואים השתאו אל האהבה הגאיונה הזאת, כנו אותה בשם פלצות ודבוק”.

למותר למנות את כולן. יש בספר זה כבקודמו חטיבות־יצירה, שהן גבישים של עבודת־מוח ועמל־רוח מרובה, הכוללות גם מחקר, גם התרשמות עמוקה וגם אמנות בטוי נעלה וקוסמת. יצירות כמו “ירושלים” “השורה”, “בעבותות התנ”ך", “מורשת הגלות” וכו' הן מונומנטליות ממש. את “ירושלים” קראתי עוד לפני שראיתי אותה עין בעין. ועד היום אין אני בן־חורין לראות ולחוש בחוצות ירושלים שלא מתוך אותה אספקלריא; יש בה בראייתי היום אחד מששים של אותה חזות. ברשימה זו נצטברו, כביכול, כבמוקֶדֶת רוב התגין והרשמים, שעינו של יהודי ולבו יכולים לראות ולחוש בחוצות ירושלים. היא טובעת את צורת ירושלים והדמויות המרחפות בחללה טביעה שאינה נמחית לעולם. כך נטבעות בנו רק דמויות שבאגדה או שבספרי־המופת המוגשים לנו בימי הילדות.

לכאורה, אין סדרים בנושאי הרשימות; הם כאילו לקוחים באקראי מן הבא ביד וממה שהזמן גרם. לפרקים נוסף אפילו ריח פובליציסטיקה “טריה” מן הנושאים: “יהודים ואנגלים”, “חברון”, אוקראינים" וכו'. אך אלה הם רק דפוסים לצקת בהם הגות ורחשים המובלעים ועומדים בישות המחבר ומצפים ללבוש. אפשר להמשיל כל רשימה לכדור חוויות קטן. זה על יד זה רובצים הכדורים, לא עיגול לפנים מעיגול, כי אם עיגול בצד עיגול ללא סולם־מעלות והבדלים שבשיעור. אולם כולם יחד נתונים בתוך עיגול־הנפש הגדול, אשר נשימה רחבה של הסתכלות בעולם מלפפתו כאד סמוי. וגם מבחינה זו דומות הרשימות הללו לכדורים: מה כדור זה אין לו תחילה ואין לו סוף ואתה יכול לנעוץ את נקודת־הראשית היכן שתרצה, אף כאן כך. אפשר להתחיל כל רשימה בוא“ו־החיבור, כאילו נמשכת היא אל מה שהיה, וכן אפשר לשיירה בלא חתימה, בלא סוף־פסוק ונקודת־סיום. ואעפ”י כן מדמה לו שטיינברג טבורו של כל כדור, שאליו הוא קולע. לפיכך חשים אנחנו, שהופעה זו שהוא עוסק בה, השוכנת כבוד בעולם הרוח, הפוליטיקה או חיי־המעשה, הוארה מן הנקודה החיונית שלה, ממרכזה הנפשי. נקלפות מעליה כל הפצלות והוראות־הלואי, הוצנעו כאילו בכונה כל שאר הצדדים שבה, ונבלט בה מה שנראה לו כעיקר, כמהותי ביותר או כעילתה של ההופעה.

שטיינברג חותר לגלות גלוי חריף ומובלט את היסודות הראשונים של תרבות ישראל ושל חזיונות תרבות וחברה בכלל. הוא מתחקה על שרשי הגינזיס של כל תופעה ואופי, אופי־אדם ואופי־יצירה. לא הלבוש החיצון והמקרי חשוב בשבילו, זה איננו בלתי אם סימן־דמינכר שהמהות הגרעינית מתעטפת בו. תכלית היגיעה שנדע אותו תוך, אותו אישון שבעין, שבלעדיו עיורת התופעה והיא בבחינת גבב של חמרי־גלם. שטיינברג רואה את כל תולדות ישראל בגולה ועצמות יצירתו בה, ניזונים מן ההארה האלהית שהבריקה בדור הקדמונים ונכלאה בספר התנ“ך. הוא כופר בעצם במסע ההתקדמות של תרבות ישראל לאחר שנחתם חזון הנביאים. כל התנאים והאמוראים והרבנים פרטו את דינרי הזהב של תרבות קדמוניה זו לפרוטות ונתפרנסו מהן. רק אם נתאזר בגבורת התנ”ך תבוא עלינו תקנה. ואעפ"י שקשה להסכים להשקפה זו, הן מחמת החשש שמא הפרזה כאן והן מחמת התקלה החינוכית הכרוכה בכך, שכן היא עשויה להמית כל מניע עצמי ולבטל את ההוקרה של גלוי כוח־אחרונים – אין להכחיש, שדרך ההוכחה הנקוטה בידי שטיינברג, חריפות ראיותיו הדלויות מן המצולה והמשקל הרב אשר לרוח דבריו מאלפים ומפרים הפראה גדולה גם את החולק עליו בסעיף מן הסעיפים.

מנהגו ודרכו, לטפל במראות הנגעים של העם, שבליסטראות כבדות נקלעו בהם, אינם אלא גלוי של אותה תכונה להבליט צד־עיקר הבלטת־יתר אפילו אם יש בה משום האפלה על זכויות ויתרונות. ההתרסה כלפי מידה זו מוצדקת רק אם היא מכוונת לגודש־הסאה שבה, אבל טעם־לפגם בה אם היא רואה בכל בן־ברית יורש־עצר של נביאי־ישראל. בכל עבודת־סופר כבכל אמנות גנוזה עצה והוראת־דרך, בין שהיא באה גלויה ובמתכוון ובין שהיא סמויה ושלא במתכוון. ואין התיקון חל על לקויים שמצניעים אותם. המרצה בדרך כזו על עוונות ומומים שנתייסר בהם מישהו קרוב, מעיד על עצמו, שאהבה גדולה בלבו אליו ורצון לו לראותו מושלם יותר, נקי־כפים, בר־לבב ושגיא־כוח יצירה. בכלל זולה היא אותה אהבה נקלה, שרואה חובה לעצמה לדקלם תשבחותיו וחין־מעלותיו של העצם האהוב. יש בזה משום מַתְְקָנוּת ההופכת בפי הטועם למרירות־לענה. אהבה כזו, שנאה טובה הימנה. גם בעלי התוכחה־למופת, הנביאים, שגורל העם היה הגיגם כל היום, לא תינו את המידות התרומיות, שהיו בודאי גם אז בעם, אלא בשעות־חסד מיוחדות, וכנגד זה הצביעו, השכם והצבע, על המגרעות והתועבות. ודאי לא נעלמו גם מעיניו של שטיינברג האפופיאה החלוצית, מעשי־הבנין הנועזים והנסיונות לצקת מטבעות חיים חדשים על אדמת א"י, אולם כאמן־פדגוג, שחיבתו מסותרת, מכריז הוא דוקא על הפסולים והסיגים, על בליל הלשונות, על הפקחות הגלותית של היהודים החוזרת כאן ועל טבע־הרוכלים הקם לתחיה בארץ־התחיה והתקומה.

המשלים והציורים הם מעצמוּת כתיבתו והסברו של שטיינברג. מתבטאת בהם לא רק חכמת־חיים, כוח־הסתכלות נוקבת והשראה פיוטית גדולה, כי אם גם הרצון לעשות קפנדריא, ללמד את משנתו על דרך הקיצור והתמצית הבהירה ולהמנע מחזרות ולהג: ליתן סיכום מסוכם, קב ונקי. אין הוא רוצה להתודות לפני הקורא כמה מעיקה שאלה פלונית ובאילו נפתולים היתה כרוכה מסקנה פלמונית. אין הוא מכניס את הקורא לפני־ולפנים של מהלך ההתרחשות. הוא מעלים ממנו את הלַבָּה ומראה לו את תוצאותיה. עם כל רוח הספקנות המרחפת על פני הרשימות, ספקנות שהיא, כמדומה, שורש נשמתו, מציע הוא את מחשבתו בדרך שלוה וכבושה, בדרך כמעט־ודאית. ואין לך עצה טובה לכך מן המשל והציור. בהם יש תמיד מן המוחלט והודאי, כי אין חולקין על מעשה שהיה, או על תמונה או תכונה בעולם הדומם, הצומח והחי. הנמשל, גם אם איננו עולה בד בבד עם המשל, זוכה לכך, שהחלטיותו והסתברותו הפנימית של המשל או הציור אוצלות מנפשן עליו ואף הוא חדל להיות בגדר מחלוקת.

סגנונו ומבנה כתיבתו של שטיינברג הם הישג גדול ומיוחד במינו לשפה ולספרות העברית. הם מעידים על יחוד של סגולות ועל כשרון ארכיטקטוני נהדר. כל החושים נהנים בשעת קריאה. ביחוד מתענג חוש השמע על המוסיקליות שבלשון העתיקה־החדשה. על תוֹאַם־המלים ועל תשלובת המשפטים המאירים. כל מלה – מלואים במשבצת; כל תיבה נעוצה במקומה, לפי כבודה וערכה; כל משפט – מחרוזת נאה ושלמה, אשר שכולה אין בה וכל רשימה – חדר מפואר ושקוף, שאפשר לסקור ממנו על פני מרחקים. עם קריאה אתה חושש לאבדת מלה, כי כל אחת משמעותה מוכחת ומציאותה מחוייבת. ובימינו אלה, שאבד חנן ויפין הראשוני של המלים, מחמת שהן מתחללות ע"י שימוש פזיז וקל־ראש של ידים עסקניות, המגלגלות בהן כבעדשים, גדול ערכו החינוכי של ספר כזה. בהשתקעך ברשימות אלה אתה נוכח איזו נשמה גדולה מתלבטת בכל מלה. מין אתר רוחני אופף את השורות הזעירות והקבוצות הללו ויראת הרוממות מפני הלשון חוזרת לשרות עליך. זוהי המליצה העברית בהזדככותה ובגמישותה הגדולה. כך נענית הלשון רק לנאמן־ביתה ולמי שבא בסודה הפנימי־שבפנימי.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 48883 יצירות מאת 2703 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20830 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!