מֵעוֹלָם לֹא סִפַּרְתִּי לְשׁוּם אָדָם

סִפּוּר־הַמַּעֲשֶׂה עַל אוֹדוֹת גַּזְלָנִים, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רָאִיתִי

“גַּזְלָן” מִיָּמַי, וְכִמְעַט שֶׁחָדַלְתִּי לְהַאֲמִין, שֶׁיֶּשְׁנָם

בְּעוֹלָם זֶה אֲנָשִׁים רָעִים כָּאֵלֶּה הַהוֹרְגִים נְפָשׁוֹת.

וְעַל אוֹדוֹת דָּבָר, אֲשֶׁר לֹא רָאִיתִי וַאֲשֶׁר אֵינֶנִּי מַאֲמִין בּוֹ, אֵינֶנִּי אוֹהֵב לְסַפֵּר.

אַךְ פַּעַם אַחַת יָשַׁבְתִּי בֵּין יְלָדִים,

וְהַיְלָדִים הָהֵם בִּקְשׁוּנִי עַד מְאֹד, שֶׁאֲסַפֵּר לָהֶם אֵיזֶה

סִפּוּר-מַעֲשֶׂה, כִּי יָדְעוּ הַיְלָדִים, שֶׁיּוֹדֵעַ אָנֹכִי לְסַפֵּר

סִפּוּרִים.

וְאוּלָם אֲנִי אָמַרְתִּי לָהֶם, לַקְּטַנִּים: אֱמֶת

הַדָּבָר, יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת זֹאת, וְאוּלָם יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֵדַע

לְסַפֵּר סִפּוּרִים, אֲנִי אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ אוֹתָם. סַפְּרוּ לִי אַתֶּם

הַפָּעַם!

אָז סְבָבוּנִי הַיְלָדִים, כִּתְּרוּנִי וְאָמְרוּ לִי:

אַף אָמְנָם, גַּם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וְאוּלָם לֹא

יָפִים הֵם הַסִּפּוּרִים אֲשֶׁר אָנוּ יוֹדְעִים, כִּי מִן הַסֵּפֶר

הֵם.

אֲנִי אַךְ שָׁמַעְתִּי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

וָאֶסְפֹּק כָּף, וָאֶקְרָא: אֲהָהּ, כָּךְ אַתֶּם מְדַבְּרִים

בְּסִפְרֵיכֶם אֲשֶׁר נָתְנוּ לָכֶם!

אָז קָרָא הַגָּדוֹל שֶׁבַּיְלָדִים: לֹא זֶה! לֹא זֶה!

גַּם הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ יָפֶה הוּא, וְאוּלָם סִפְרֵנוּ זֶה – הֲרֵי הוּא

רַק סֵפֶר!.. סֵפֶר בִּלְבָד… וְאַתָּה – מִן הַלֵּב אַתָּה מְדַבֵּר!

סֵפֶר וָלֵב, סֵפֶר וָלֵב? – הַלֵּב עָדִיף!

אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִבֵּר הַגָּדוֹל

שֶׁבַּיְלָדִים, וְאוּלָם זֶה הַגָּדוֹל שֶׁבַּיְלָדִים אַף הוּא עוֹד

קָטָן הָיָה, וְלָכֵן לְקַחְתִּיו בִּזְרוֹעוֹתַי וְנָשַׁקְתִּי לוֹ

בְּרֹאשׁוֹ, כִּי יָפֶה דָּרַשׁ, וְאִם כִּי לֹא צָדַק בְּדָרְשׁוֹ! אֲנִי

אָמְנָם אָמַרְתִּי לוֹ, אֲשֶׁר לֹא צָדַק. כִּי גַּם הַסְּפָרִים, אֲשֶׁר

אֲנַחְנוּ נוֹתְנִים לָהֶם לַקְּטַנִּים, גַּם הֵם כְּדִבְרֵי בְּנֵי אָדָם

חַיִּים – מִן הַלֵּב הֵם בָּאִים.

וְיֶלֶד קָטָן אֶחָד, אֲשֶׁר עָמַד מֵרָחוֹק, שָׁאַל

אוֹתִי: אוּלַי יוֹדֵעַ אַתָּה לְסַפֵּר לָנוּ סִפּוּר עַל־אֹדוֹת

גַּזְלָן?

אֲנִי הִסְתַּכַּלְתִּי בַּיֶּלֶד, אֲשֶׁר מֵרָחוֹק,

וְעָנִיתִי אוֹתוֹ קְצָרוֹת:

– עַל אֹדוֹת גַּזְלָן? אֵין גַּזְלָנִים בָּעוֹלָם!

הַיֶּלֶד הִתְרַחֵק מִמֶּנִּי עוֹד יוֹתֵר וְאָמַר:

– אֲנִי עַצְמִי, הֲרֵי גַּזְלָן אָנֹכִי, הָרַגְתִּי הַיּוֹם שְׁנַיִם

זְבוּבִים.

אֲנִי, חָפַצְתִּי לִצְחוֹק לְדִבְרֵי הָרוֹצֵחַ, וְאוּלָם

הֵיטֵב חָרָה לִי עָלָיו עַל אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הָרֶצַח הַזֶּה,

וָאֶתְאַפֵּק וְלֹא צָחַקְתִּי, רַק שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ:

– מַדּוּעַ? מַדּוּעַ הָרַגְתָּ אֶת הַזְּבוּבִים הַשְּׁנַיִם?

עֵינֵי הַיֶּלֶד הַקָּטָן הִבְרִיקוּ כְּאֵשׁ מַמָּשׁ וְעָנָה לִי:

– קִנֵּאתִי בָּהֶם, בַּזְבוּבִים, שֶׁהֵם עָפִים, וַאֲנִי – גָּדוֹל אֲנִי מֵהֶם וְחָזָק מֵהֶם, וְלָעוּף אֵינֶנִּי יָכוֹל.

הֲנִיעוֹתִי עָלָיו בְּרֹאשִׁי וָאֹמַר:

– אִם כֵּן, עוֹד רַע אַתָּה מִלָּקִישׁ הַגַּזְלָן,

שֶׁהוּא רַק גַּזְלָן הָיָה, אַךְ בַּעַל־קִנְאָה לֹא הָיָה, וְאַתָּה –

גַּזְלָן אַתָּה וּבַעַל־קִנְאָה גַּם יָחַד!

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אַךְ יָצְאוּ מִפִּי וְכָל

הַיְלָדִים סְבָבוּנִי מֵחָדָשׁ, כִּתְּרוּנִי כֻּלָּם וְקָרְאוּ: –

לָקִישׁ הַגַּזְלָן! לָקִישׁ הַגַּזְלָן! יוֹדֵעַ אַתָּה לְסַפֵּר

עַל־אֹדוֹת לָקִישׁ הַגַּזְלָן! אָנָא, סַפֶּר נָא לָנוּ!

הוֹי, כַּמָּה אֵינִי אוֹהֵב אֶת סִפּוּרֵי

הַמַּעֲשִׂיּוֹת עַל־אֹדוֹת הַגַּזְלָנִים, וְאוּלָם עַל־דְּבַר לָקִישׁ

הַגַּזְלָן סִפַּרְתִּי לָהֶם, כִּי בִּקְשׁוּ אוֹתִי הַיְלָדִים

עַד־מְאֹד, וּבֵינֵיהֶם גַּם אוֹתוֹ מְרַצֵּחַ־הַזְּבוּבִים הַקָּטָן,

אֲשֶׁר קָרַב אֵלַי לְאַט-לְאַט וְנָתַן בִּי שְׁתֵּי עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת

וּבוֹעֲרוֹת כְּלַפִּידִים, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָרֵאתִי מִפְּנֵי הָעֵינַיִם

הַלָּלוּ כָּל־עִקָּר. אָדָם אֲנִי וְלֹא זְבוּב. וְאַף אָמְנָם טוֹב

הָיָה, שֶׁלֹּא הָיוּ לִי כְנָפַיִם. לוּ הָיוּ לִי כְנָפַיִם

וַהֲרָגָנִי.

הֵם כֻּלָּם יָשְׁבוּ מִסָּבִיב לִי, אֲנִי בַּתָּוֶךְ יָשַׁבְתִּי וְהַחִלּוֹתִי אֶת סִפּוּרִי בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים:

א

אֶת לָקִישׁ לֹא יְדַעְתֶּם? טוֹב, טוֹב שֶׁלֹּא יְדַעְתֶּם אוֹתוֹ, כִּי הָיָה לָקִישׁ יֶלֶד רַע עַד־מְאֹד.

פַּעַם אַחַת יָצָא לָקִישׁ מִבֵּית אָבִיו וְאִמּוֹ וְלֹא שָׁב עוֹד הַבַּיְתָה יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה.

אַחַר הַצָּהֳרַיִם יָצָא. אָבִיו יָשַׁן שֵׁנָה שֶׁל

אַחַר הַסְּעֻדָּה, וְאִמּוֹ יָצְאָה אֶל הַשְּׁכֵנָה – וְלֹא יָדְעוּ כִּי

הָלַךְ בְּנָם.

לְעֵת־עֶרֶב, כַּאֲשֶׁר יָשְׁבוּ הָאָב וְהָאֵם אֶל

הַשֻּׁלְחָן, הָיָה הַכִּסֵּא הַשְּׁלִישִׁי רֵיק, כִּי נִפְקַד מְקוֹם

הַבֵּן. שָׁאַל אַבָּא אֶת אִמָּא: אַיֵּה בְּנֵךְ?

עָנְתָה אִמָּא לְאַבָּא: הַגֵּד לִי קֹדֶם אַיֵּה בִּנְךְ אַתָּה, וְאַגִּיד לְךָ אָנֹכִי אַיֵּה בְּנִי.

הֶחֱרִישׁ אַבָּא רֶגַע וְשָׁאַל: אַיֵּה בְּנֵנוּ?

וְלֹא עָנְתָה אִמָּא לְאַבָּא דָּבָר, כִּי לֹא יָדְעָה

אַף הִיא אָנָה הָלַךְ הַיֶּלֶד. קָמוּ בְּאֶמְצַע אֲרֻחָתָם וְהָלְכוּ

וְשָׁאֲלוּ אֶת הַשְּׁכֵנִים, אַבָּא – נֵתַח הַבָּשָׂר בֵּין שִׁנָּיו,

אִמָּא – כַּף הַמָּרָק בְּיָדָהּ, הָלְכוּ וְשָׁאָלוּ:

– אֶת לָקִישׁ בְּנֵנוּ אוּלַי פְּגַשְׁתֶּם? אֶת לָקִישׁ בְּנֵנוּ אוּלַי רְאִיתֶם? כִּי נֶעְלָם לְפֶתַע פִּתְאֹם!..

שָׁמְעוּ הַשְּׁכֵנִים שָׁמָעוּ, תָּמָהוּ, הִרְחִיבוּ עֵינַיִם, מָשְׁכוּ בַּכְּתֵפַיִם! לֹא רָאוּ, לֹא יָדָעוּ.

שָׁבוּ הַהוֹרִים לְבֵיתָם, נֶאֱנָחוּ, בָּכוּ וְלָקִישׁ אֵינֶנּוּ.

ב

וְלָקִישׁ הָלַךְ לוֹ אֶל הַיָּעַר. רַק לְשָׁעָה יָצָא, וְכֹה אָמַר לָקִישׁ בְּצֵאתוֹ:

– אֵלֵךְ לִי מְעַט אֶל הַיַּעַר, אֶהְיֶה שָׁם רֶגַע וְאָשׁוּב.

הָלַךְ לוֹ, הָלַךְ לוֹ לָקִישׁ, רָאָה אֶת הַיַּעַר

מֵרָחוֹק, וְאָמַר: כְּבָר אֲנִי רוֹאֵהוּ, קָרוֹב הוּא: אַךְ לֹא הָיָה

הַיַּעַר קָרוֹב. רַק נִדְמָה לוֹ, שֶׁהוּא קָרוֹב… כָּכָה הֵמָּה

הַיְּעָרוֹת. מַשְׁחִירִים הֵם מֵרָחוֹק, מֵרָחוֹק… וְרוֹמְזִים לָנוּ:

קְרוֹבִים אָנוּ! קְרוֹבִים אָנוּ!

וְלָקִישׁ לֹא יָדַע אֶת טֶבַע הַיְּעָרוֹת וְהָלַךְ לוֹ,

הָלַךְ לְמַרְאֵה עֵינָיו. שָׁעוֹן הָיָה לוֹ בַּצַּלַּחַת, שָׁעוֹן עָגֹל

עִם שְׁנֵי מְחוֹגִים, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטֹן, וְאוּלָם מְחִירוֹ

הָיָה אֲגוֹרָה אַחַת, וּמִשּׁוּם שֶׁהָיָה מְחִירוֹ רַק אֲגוֹרָה אַחַת,

הָיָה הַשָּׁעוֹן אִלֵּם. הַמְּחוֹגִים הָיוּ עוֹמְדִים בְּמָקוֹם אֶחָד,

לֹא נָעוּ, לֹא זָעוּ, וְכַאֲשֶׁר שָׂמוּ אוֹתוֹ עַל הָאֹזֶן, לֹא הָיָה

מַשְׁמִיעַ דָּבָר, כִּי עַל כֵּן הָיָה מְחִירוֹ רַק אֲגוֹרָה

אֶחָת.

וְלֹא יָדַע לָקִישׁ, שֶׁעָבְרָה כְּבָר הַשָּׁעָה,

עָבָרָה, וְעוֹד אַחַת אַחֲרֶיהָ וְעוֹד שְׁלִישִׁית, שָׁלֹשׁ

שָׁעוֹת!

ג

רָמַז לוֹ הַיַּעַר: קָרוֹב אָנִי! קָרוֹב אָנִי! וּלְסוֹף

נַעֲשָׂה קָרוֹב. וְאוּלָם בִּהְיוֹת הַיַּעַר קָרוֹב אֵלָיו הִתְחִיל

הָרָעָב לְהָצִיק לוֹ לְלָקִישׁ. וַיַּעֲמֹד לָקִישׁ וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ:

הִנֵּה רָעַבְתִּי, אִם אֹמַר: אָשׁוּבָה הַבַּיְתָה, אֶרְעַב עוֹד זְמַן

רָב, וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: בְּתוֹךְ הַיְּעָרוֹת יֵשׁ אֲשֶׁר

מוֹצְאִים פְּרִי־גַרְגְּרִים; אֲלַקֵּט-נָא אֶת הַפְּרִי הַשָּׁחוֹר

וְהַמָּתוֹק הַזֶּה, אֶבְלַע אוֹתָם זֶה אַחַר זֶה וְלֹא אֶרְעָב.

נִכְנַס לָקִישׁ אֶל הַיַּעַר, תָּר אַחֲרֵי

פְּרִי־גַרְגְּרִים בַּיַּעַר הַגָּדוֹל הַהוּא וְלֹא מָצָא אַף גַּרְגַּר

אֶחָד. וַיֹּאמַר: יֶשְׁנָם: יֵשׁ פְּרִי־גַרְגְּרִים בְּיַעַר זֶה,

וְאוּלָם מִן הַצֹּרֶךְ הוּא לָלֶכֶת בּוֹ עָמֹק־עָמֹק…

אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע עָמַד וְאָמַר:

-

– אַף אָמְנָם עָמֹק הוּא הַיַּעַר וְאֵיךְ אֵצֵא מִתּוֹכוֹ? אֵיךְ אֶמְצָא אֶת דַּרְכִּי הַבָּיְתָה?

בִּקֵּשׁ וּמָצָא עֵצָה: סִימָן יַעֲשֶׂה לוֹ! אֵיזֶה?

“מִכָּל עֵץ שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו לָקִישׁ יִקְטֹף עָלֶה, וְכַאֲשֶׁר יָשׁוּב – יַכִּיר אֶת הָעֵץ שֶׁיֶחֱסַר לוֹ הֶעָלֶה…”

הָעֵצָה הַזֹּאת אֵינָהּ מְחֻכָּמָה בְּיוֹתֵר,

וְהַסִּימָן אֵינוֹ טוֹב, וְגַם לְלָקִישׁ נוֹדַע הַדָּבָר הַזֶּה, אֶלָּא

לְאַחַר זְמָן!

פְּרִי־גַרְגְּרִים לֹא מָצָא, וּמִן הַיַּעַר לֹא יָצָא.

כִּי יָרַד עָלָיו הָעֶרֶב לְפֶתַע פִּתְאֹם. בָּעִיר וּבַשָּׂדֶה יוֹרֵד

הָעֶרֶב לְאַט־לְאַט, אַךְ בַּיַּעַר בָּא הָעֶרֶב פִּתְאֹם. שָׁכַח

לָקִישׁ אֶת רַעֲבוֹנוֹ וְצִמְאוֹנוֹ וְרָצָה לָשׁוּב וְלֹא יָדָע.

נִתְבַּלְבְּלוּ לוֹ אַרְבַּע פִּנּוֹת הָעוֹלָם, לֹא זָכַר מֵאַיִן

הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה וּלְאָן הִיא שׁוֹקַעַת, לֹא יָדַע אֵיפֹה הִיא לוֹהֶטֶת

בַּצָּהֳרַיִם וְאֵי הִיא נִצְפָּנָה לְעֵת עָרֶב. רָצָה לָצֵאת מִן

הַיַּעַר וְעוֹד הֶעֱמִיק בּוֹ.

עָמַד לָקִישׁ פִּתְאֹם כּוֹעֵס וּמִתְמַרְמֵר וְקָרָא:

הוֹי, לוּ יָדַעְתִּי שֶׁכּוֹאֵב לָהֶם לַעֲצֵי הַיַּעַר, וְהִכִּיתִים,

הַכֵּה וּפָצֹעַ.

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁיָּדַע לָקִישׁ שֶׁלֹּא יִכְאַב לָהֶם

לַעֲצֵי הַיַּעַר, הֵרִים אֶת רַגְלוֹ בְּכָל־זֹאת, בָּעַט בּוֹ בָּאִילָן

בַּחֲמָתוֹ הָרַבָּה וְקִלֵּל אוֹתוֹ קְלָלָה נִמְרָצֶת.

זֹאת הָיְתָה הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה וְהַקְּלָלָה הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר הֻכָּה וַאֲשֶׁר קֻלַּל אִילָן הַיָּעַר.

הֵן זֶה הָעֵץ, אֲשֶׁר עָמַד בְּתוֹךְ גַן־הָעֵדֶן

וַאֲשֶׁר הִשִּׂיא בְּפִרְיוֹ מָוֶת עַל כָּל הַחַי, גַּם הוּא לֹא הֻכָּה

וְלא קֻלָּל, וְאִילָן זֶה, אֲשֶׁר לֹא חָטָא לוֹ לְלָקִישׁ וְלֹא הֵרַע

לוֹ, הוּא נֶעֱנָשׁ כֹּה קָשֶׁה.

אַחֲרֵי רֶגַע, כְּשֹׁךְ חֲמַת לָקִישׁ, אָמַר לָקִישׁ בְּלִבּוֹ:

– מַכָּתִי וְקִלְלָתִי מְעַטּוֹת הֵן לוֹ, אֲנִי עוֹד

אָרַע לוֹ מִזֶּה: אֲנִי אֶעֱלָה עַל אִילָן זֶה! אֵשֵׁב עָלָיו

הַלַּיְלָה, וּמָחָר בַּבֹּקֶר אֵרֵד וְאֵלֵךְ הַבָּיְתָה.

ד

יָשַׁב לָקִישׁ עַל הָעֵץ, רָעֵב וְצָמֵא וְעֵר. לֹא עָצַם אֶת עֵינָיו כִּי יָרֵא פֶּן יִפֹּל.

וַיְהִי הוּא יוֹשֵׁב עַל הָעֵץ – וְהַיָּרֵחַ יָצָא

מִבֵּין הֶעָבִים וְהֵאִיר אֶת פְּנֵי הַיַּעַר, וַיַּרְא לָקִישׁ אֶת כָּל

הַנַּעֲשֶׂה מִלְּמָטָּה. רָאָה וְהִנֵּה שׁוּעָל עָבַר עַל יַד הָעֵץ

וְתַרְנְגֹלֶת בְּפִיו. הַתַּרְנְגֹלֶת עוֹד פִּרְפְּרָה אַךְ הַשּׁוּעָל

לא הִרְפָּה מִמֶּנָּה. כַּאֲשֶׁר רָאָה לָקִישׁ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, לֹא

חָמַל עַל הַתַּרְנְגֹלֶת, רַק קַנֵּא קִנֵּא בַּשּׁוּעָל, וְכֹה אָמַר

לָקִישׁ בְּלִבּוֹ:

– לוּ הָיְתָה הַתַּרְנְגֹלֶת בְּיָדִי וְלֹא הִרְפֵּיתִי מִמֶּנָּה אַף אָנִי.

רָעֵב הָיָה לָקִישׁ מְאֹד, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה לָקִישׁ רָעֵב הָיָה רַע בְּיוֹתֵר.

בְּרֶגַע זֶה שָׁמַע לָקִישׁ קוֹל צִפְצוּף עַל־יָדוֹ,

הִבִּיט כֹּה וָכֹה וְרָאָה עַל יָדוֹ מַמָּשׁ קֵן שֶׁל צִפֳּרִים. תָּחַב

לָקִישׁ אֶצְבָּעוֹ לְתוֹךְ הַקֵּן וְהוֹצִיא מִתּוֹכוֹ אֶפְרֹחַ, וְעָשָׂה

לוֹ אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה הַשּׁוּעָל לַתַּרְנְגֹלֶת.

אַךְ הוּא עוֹדֶנּוּ עוֹשֶׂה כֹּה וָכֹה וְהִנֵּה צִפּוֹר

בָּאָה אֵי־מִזֶּה, וַהֲרֵי הִיא סוֹבֶבֶת בִּמְהִירוּת נִפְלָאָה

מִסָּבִיב לְרֹאשׁוֹ. הֵרִים לָקִישׁ אֶת עֵינָיו – וְהַצִּפּוֹר נָעֲצָה

מַקּוֹרָהּ הַחַד בְּעֵינוֹ הָאַחַת וְנִקְּרָה אוֹתָהּ. צָעַק לָקִישׁ,

שָׂם יָדוֹ עַל עֵינוֹ שֶׁחָשְׁכָה בַּעֲדוֹ וְנָפַל מֵעַל הָעֵץ.

ה

כָּל הַלַּיְלָה שָׁכַב לָקִישׁ תַּחַת הָעֵץ, כָּאֲבָה

לוֹ הָעַיִן וְלֹא נֶאֱנַח: יָרֵא הָיָה אֶת הַחַיּוֹת, אֲשֶׁר יִלְּלוּ

בְּמַעֲמַקֵּי הַיָּעַר. לֹא בָּכָה גַם בְּכִי חֲרִישִׁי, כִּי

הַדְּמָעוֹת צָרְבוּ אוֹתוֹ בָּעַיִן הַמְנֻקֶּרֶת. מֶה עָשָׂה? קָפַץ

לָקִישׁ אֶת יָדָיו וְאָמַר בְּלִבּוֹ:

– מִן הַיּוֹם הַזֶּה אֶשְׂנָא אֶת הַצִּפֳּרִים תַּכְלִית שִׂנְאָה וְאָרַע לָהֶן כְּכָל אֲשֶׁר אוּכַל.

וַיְהִי בַּבֹּקֶר, וַיָּקָם לָקִישׁ עַל רַגְלָיו

וַיֵּלֶךְ. לֹא הַבַּיְתָה הָלָךְ. רֵאשִׁית – לֹא יָדַע אֶת הַדֶּרֶךְ,

וְשֵׁנִית – הִתְבַּיֵּשׁ לָבוֹא לְבֵיתוֹ בְּעַיִן אֶחָת. הַיַּעַר הַהוּא

גָדוֹל הָיָה תַּ“ק פַּרְסָה עַל תַּ”ק פַּרְסָה. לָקִישׁ לֹא יָדַע, עַד

כַּמָּה גָדוֹל הוּא הַיַּעַר, לֹא יָדַע לָקִישׁ מַה זֶה תַּ"ק, וְאוּלָם

אָבִיו יָדַע כַּמָּה הֵם תַּ"ק. תּ' – הֲרֵי הֵם אַרְבַּע מֵאוֹת, ק'

–הֲרֵי הֵם מֵאָה. אַרְבַּע מֵאוֹת וּמֵאָה – הֲרֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת

פַּרְסָה.

וַיָּקָם לָקִישׁ וַיֵּלֶךְ. כְּשֶׁרָעַב אָכַל צִפֳּרִים,

צָד אוֹתָן וַאֲכָלָן. לְכַתְּחִלָּה הָיָה לִבּוֹ מַכֵּהוּ בְּטָרְפוֹ

בְּכַפּוֹ אֶת בַּעֲלֵי־הַכָּנָף הָרַכִּים, וְאוּלָם לְאַט לְאַט חָזַק

עָלָיו לִבּוֹ, וְכֹה הָיָה מִתְנַחֵם בְּבָלְעוֹ אֶת צֵידוֹ:

– הֵן גַּם בַּבַּיִת אָכַלְתִּי בָּשָׂר, בְּשָׂר

בְּהֵמָה וְעוֹף! וְכִי מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי בַּיַּעַר יִגָּרַע

חֶלְקִי?

וּבְכֵן, כְּשָׁרָעַב אָכַל צַיִד וּבְצָמְאוֹ שָׁתָה

מַיִם מִן הַנַּחַל אֲשֶׁר שָׁטַף בַּיַּעַר, כְּכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה

וְהַיָּעַר.

וַיִּגְדַּל לָקִישׁ בַּיַעַר, עִם עֵצָיו גָּדַל וְעִם

צַמְּרוֹתָיו צָמַח. גַּם שַׂעֲרוֹ גִדֵּל פֶּרַע. אֶת אָבִיו שָׁכַח וְגַם

אֶת אִמּוֹ שָׁכַח, גַּם אֶת רַבּוֹ לֹא זָכַר עוֹד וְגַם אֶת

חֲבֵרָיו.

נִשְׁאַר לָקִישׁ בַּיַּעַר כָּל הַיָּמִים. מָצָא

מְעָרָה, יָרַד לְתוֹכָהּ, רָאָה שָׁם נָחָשׁ, מִהֵר, הֵרִים אֶבֶן,

הִשְׁלִיךְ בּוֹ וְרָצַץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ. הָיְתָה הַמְּעָרָה לוֹ.

הָיָה יָשֵׁן בָּהּ בַּלָּיְלָה.

בְּגָדָיו נִקְרְעוּ וּבָלוּ עַל בְּשָׂרוֹ, אַךְ לֹא

דָאַג לָזֶה לָקִישׁ שֶׁהוּא לָבוּשׁ קְרָעִים. הָיָה לוֹ קַר רַק

בַּלָּיְלָה. הִתְכַּסָּה בִּבְגָדָיו הַקְּרוּעִים וְלֹא חִמְּמוּ אוֹתוֹ.

מֶה עָשָׂה? חִכָּה עַד הָעֶרֶב, בָּעֶרֶב יָצָא אֶל כְּפָר קָרוֹב,

הִתְגַּנֵּב לְחָצֵר אַחַת, שִׁבֵּר קָנֶה אֶחָד בַּלּוּל, חִנֵּק שָׁם

תַּרְנְגֹלֶת וּלְקָחָהּ אִתּוֹ. בְּדַרְכּוֹ אֶל הַיַּעַר רָאָה וְהִנֵּה

חַיָּט עָנִי נִרְדָּם מִתַּחַת לְעֵץ, קָרַב אֵלָיו חֶרֶשׁ, שָׁם יָדָיו

בְּכִיסֵי בִּגְדוֹ. הָיוּ הַכִּיסִים רֵיקִים, עָנִי הָיָה הָאִישׁ;

מִשֵּׁשׁ בְּדַשִּׁי בִּגְדוֹ וְהוֹצִיא מִשָּׁם אֶת הַמְּחָטִים, נָעַץ

אֶת הַמְּחָטִים בִּבְשַׂר הַתַּרְנְגֹלֶת, הָלַךְ אֶל מְאוּרַת הַדֹּב

שֶׁבַּיַּעַר, הִשְׁלִיךְ אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת אֶל הַמְּאוּרָה.

בַּבֹּקֶר בָּא לָקִישׁ אֶל הַמְאוּרָה – וְהַדֹּב שׁוֹכֵב

שָׁם מֵת בְּפִשּׁוּט רַגְלָיו הַשְׂעִירוֹת. הוּא אָכַל אֶת

הַתַּרְנְגֹלֶת עַל הַמְּחָטִים וּמֵת.

הִפְשִׁיט לָקִישׁ אֶת עוֹרוֹ מֵעָלָיו וְאָמַר: עַתָּה יֵשׁ לִי בַּמֶּה לְהִתְכַּסּוֹת, עַתָּה יֵחַם לִי בַּלָּיְלָה.

גַּם לְלֶחֶם לֹא רָעֵב. בִּהְיוֹת לָקִישׁ רָעֵב לְלֶחֶם,

הָיָה הוֹלֵךְ וְאוֹרֵב לַאֲנָשִׁים. כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ שְׁנַיִם יַחַד

בַּיַּעַר, לֹא יָצָא מִמַּאֲרָבוֹ. גָדוֹל כֹּחַ הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד.

וְאוּלָם בִּרְאוֹתוֹ אִישׁ אֶחָד הוֹלֵךְ לְבַדּוֹ, הָיָה מִתְנַפֵּל

עָלָיו מֵאָחוֹר וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ: תֵּן לִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לְךָ, וְאִם

אַיִן, אֲנִי הוֹרֵג אוֹתְךָ. נָתַן לוֹ הָאִישׁ אֶת לַחְמוֹ אֲשֶׁר הָיָה

לוֹ בַּתַּרְמִיל וְאֶת כָּל כַּסְפּוֹ. אֶת הַלֶּחֶם לָקַח לָקִישׁ,

וְאוּלָם מִן הַכֶּסֶף לָקַח רַק אֶת הַפְּרוּטוֹת, כִּי מַטְבְּעוֹת

הַכֶּסֶף וְדִינָרֵי הַזָּהָב לֹא נֶחְשְׁבוּ בְּעֵינָיו וְהֶחֱזִירָם לוֹ

לָאִישׁ. לֹא יָדַע לָקִישׁ, שֶׁמַּטְבְּעוֹת כֶּסֶף וְזָהָב אֵלּוּ, אַף

הֵם כֶּסֶף עוֹבֵר לַסּוֹחֵר הוּא. הוּא יָדַע וְהֶאֱמִין רַק בִּפְרוּטָה.

כִּי אִמּוֹ הָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם פְּרוּטָה,

וּבִפְרוּטָה זוֹ הָיוּ מוֹכְרִים לוֹ מַמְתַּקִּים.

רַק זוֹ הַפְּרוּטָה – יֵשׁ לָהּ עֵרֶךְ!

וּמִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם יִגְזֹל לָקִישׁ מֵאֵת הָאִישׁ אֶת אָכְלוֹ וְאֶת פְּרוּטוֹתָיו וְיַעַזְבֵהוּ לְנַפְשׁוֹ.

פַּעַם אַחַת רָאָה לָקִישׁ שׁוֹטְרִים בַּיַּעַר, וְלֹא

יָדַע לָמָּה בָּאוּ. רָאָה אֶת הַשּׁוֹטְרִים וְהִנֵּה יָשְׁבוּ מִתַּחַת

לְעֵץ אֶחָד. קָרַב בִּצְעָדִים חֲרִישִׁים אֶל עֵץ קָרוֹב, עָלָה עָלָיו,

הִטָּה אָזְנוֹ לִשְׁמֹעַ אֶת אֲשֶׁר יְדַבְּרוּ בֵּינֵיהֶם

הַשּׁוֹטְרִים.

וְהַשּׁוֹטְרִים כֹּה דִבֵּרוּ:

– בַּיַּעַר הַזֶּה הוּא! כֹּה אָמַר הָאִישׁ, בַּיַּעַר

הַזֶּה הִתְנַפֵּל עָלַי הַמְרַצֵּחַ הַשּׁוֹטֶה אֶתְמוֹל, כֶּסֶף וְזָהָב

לֹא נֶחְשְׁבוּ בְּעֵינָיו, רַק פְּרוּטוֹת יִגְזֹל וָלֶחֶם. אַךְ זֶהוּ

מְרַצֵּחַ שׁוֹטֶה.

– בַּיַּעַר הַזֶּה לא נִמְצָא אוֹתוֹ עַל־נְקַלָּה; גָּדוֹל הוּא הַיָּעַר.

– אֲבָל אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אֶת תָּאֳרוֹ: עֵינוֹ הָאַחַת

מִנֻקֶּרֶת, עֵינוֹ הַשְּׁנִיָּה בּוֹעֶרֶת, עוֹר דֹּב הוּא לָבוּשׁ,

וְכוֹבַע לְרֹאשׁוֹ לֹא חָבוּשׁ.

צָחַק לָקִישׁ עַל הָעֵץ וְאָמַר בְּלִבּוֹ:

– אוֹתִי הֵם מְבַקְשִׁים! אָכֵן שׁוֹטֶה הָיִיתִי עַד

כֹּה, וְאוּלָם לֹא מְרַצֵּחַ, כִּי לֹא הָרַגְתִּי עוֹד אִישׁ. מֵעַתָּה

לֹא אֶהְיֶה עוֹד שׁוֹטֶה וְאֶהְיֶה מְרַצֵּחַ! זֶה הָאִישׁ, אֲשֶׁר

הִתְנַפַּלְתִּי עָלָיו אֶתְמוֹל וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמוֹ וְאֶת

פְּרוּטוֹתָיו, הוּא שָׁלַח אֶת הַשּׁוֹטְרִים לְתָפְשֵׂנִי. מֵעַתָּה אִם

אֶפְגֹּשׁ אָדָם, אֶקַּח אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְאַחֲרֵי־כֵן אֶרְצָחֵהוּ

נָפֶשׁ.

ח ¹

מִן הַיּוֹם הַהוּא הָיָה לָקִישׁ לְגַזְלָן בֶּאֱמֶת.

בָּרִאשׁוֹנָה לֹא חָמַל עַל עוֹף, עַל בְּהֵמָה וְעַל

חַיָּה, וְאַחֲרֵי־כֵן לֹא חָמַל גַּם עַל בְּנֵי־־אָדָם. גַּם יְלָדִים

וּזְקֵנִים לֹא נֶחְשְׁבוּ בְּעֵינָיו, כָּל מִי שֶׁעָבַר בַּיַּעַר לֹא

בָּטַח בְּחַיָּיו. חָדְלוּ הָאֲנָשִׁים מִבּוֹא אֶל הַיַּעַר הַהוּא.

פַּחַד לָקִישׁ נָפַל עֲלֵיהֶם. אָרַב לָהֶם לָקִישׁ, אַךְ לַשָּׁוְא! יוֹם

עַל יוֹם עָבַר, לַיְלָה עַל לַיְלָה, וְאֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא.

וַיְהִי הַיּוֹם וְלָקִישׁ עוֹמֵד מִתַּחַת לְעֵץ

וְלוֹטֵשׁ אֶת סַכִּינוֹ, וְהִנֵּה קוֹל צְעָדִים עוֹלֶה בְּאָזְנָיו.

פָּנָה לָקִישׁ כֹּה וָכֹה, הִטָּה אָזְנוֹ, לָטַשׁ אֶת עֵינוֹ

הָאֶחָת:

– הוֹ, שֵׁד מִשַּׁחַת! אָדָם הוֹלֵךְ, אָדָם בָּא!

כֹּה קָרָא לָקִישׁ, בְּלַחַשׁ קָרָא, הוֹצִיא סַכִּינוֹ מִנַּרְתִּיקָהּ, וְחִכָּה, וְחִכָּה –

וּפִתְאֹם יָצָא מִמַּאֲרָבוֹ וְרָץ לִקְרַאת הָאָדָם.

ט

וְאוּלָם זֶה לֹא הָיָה עוֹד אָדָם מַמָּשׁ, אָדָם כִּדְבָעִי, זֶה הָיָה נַעַר קָטָן.

אַךְ רָאָה הַנַּעַר אֶת לָקִישׁ וְעָמַד בְּלִי נוֹעַ

וּבְלִי נִיד, פָּנָיו הִלְבִּינוּ כְּסִיד, כָּל עַצְמוֹתָיו רָעֲדוּ,

עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו אָבָדוּ. אַחֲרֵי רֶגַע אָמְנָם הִתְאוֹשֵׁשׁ הַנַּעַר,

אֶלָּא שֶׁלֹּא יָדַע מַה לַעֲשׂוֹת; לִבְרֹחַ אֵינוֹ יָכוֹל. הֲיִתְחַנֵּן

לִפְנֵי הָרוֹצֵחַ הַנּוֹרָא הַזֶּה? מַה יוֹעִיל, אִם יִתְחַנֵּן? הֵן

פָּנָיו כֹּה נוֹרָאִים, נְחִירֵי אַפּוֹ כֹּה נָעִים, וְזָעִים, רַק עַיִן

אַחַת לוֹ – וְאוּלָם כַּמָּה הִיא מַבְרִיקָה, וְזוֹ סַכִּינוֹ הוּצְאָה

מִנַּרְתִּיקָהּ… עָמַד הַנַּעַר רוֹעֵד כֻּלּוֹ וּמַחֲרִישׁ.

קָרַב אֵלָיו לָקִישׁ בַּחֲמָתוֹ וְקָרָא בְּקוֹל גְעָרָה: אֲנִי לָקִישׁ, הִכּוֹנָה!

הִתְבּוֹנֵן אֵלָיו הַנַּעַר רֶגַע וְהִתְחִיל צוֹחֵק: הַאַתָּה זֶה לָקִישׁ? הַאַתָּה זֶה לָקִישׁ?

– אֲנִי הוּא! - קָרָא לָקִישׁ, – וְלָמָּה תִצְחָק?

אָז מָחָא הַנַּעַר כַּף וְקָרָא בְּשִׂמְחָה: הֵן אָחִי אַתָּה! אֶת אָחִי לָקִישׁ אֲנִי מְבַקֵּשׁ!

לָקִישׁ, שֶׁכְּבָר הֵרִים אֶת כְּלִי־הַמַּשְׁחִית מֵעַל

לְרֹאשׁ הַנַּעַר, נִרְתַּע בְּרֶגַע זֶה לַאֲחוֹרָיו, הוֹרִיד תֵּכֶף אֶת

יָדוֹ עִם כְּלֵי־זֵינוֹ וְאָמַר:

– הַאֻמְנָם אָחִי אַתָּה? אֲנִי אֵינֶנִּי זוֹכֵר, אִם

הָיָה לִי אָח, גַּם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי אֵינֶנִּי זוֹכֵר, הֶהָיוּ לִי

אָב וָאֵם?

אָז יִקְרַב אֵלָיו הַנַּעַר, אָז יִפֹּל עַל צַוָּארָיו וְיִקְרָא: הוֹ אָחִי, לָקִישׁ אָחִי!

לָקִישׁ הֶחֱרִישׁ רֶגַע וְאָמַר:

– חַכֵּה, חַכֵּה, אַל תִּשַּׁק לִי בְּטֶרֶם יִוָּדַע לִי הַדָּבָר אֶל־נָכוֹן.

אִם אָחִיךָ הוּא לָקִישׁ, אֱמֹר מָה הֵם סִימָנָיו?

עָמַד הַנַּעַר לִפְנֵי לָקִישׁ וְהִגִּיד לוֹ סִימָנָיו:

עֵינוֹ הָאַחַת מְנֻקֶּרֶת,

עוֹר הַדֹּב לוֹ אַדֶּרֶת.

רוֹצֵחַ הוּא וְגָר בַּיַּעַר –

לִרְצֹחַ הוּא אוֹמֵר אֶת אָחִיו הַנַּעַר.

אָז יִשָּׂא לָקִישׁ אֶת כַּפָּיו הַשָּׁמַיְמָה וְיִקְרָא:

– אַף אָמְנָם אֵלֶּה הֵם סִימָנָי. הָבָה אֶשָּׁקְךָ,

כִּי אָחִי אַתָּה! בּוֹא־נָא אִתִּי אֶל מְעָרָתִי, אַאֲכִילְךָ,

אַשְׁקֶךָ, אַשְׁכִּיבְךָ עַל מִשְׁכָּבִי, אֶלְחָצְךָ לִלְבָבִי, אֲכַסְךָ

בְּעוֹר הַדֹּב, וְחַם לְךָ וָטוֹב, וְאֶעֱמֹד וְאֶשְׁמֹר עָלֶיךָ לְבַל

תְּאֻנֶּה לְךָ רָעָה.

י

וְכַאֲשֶׁר אָמַר כֵּן עָשָׂה. לָקַח לָקִישׁ אֶת הַנַּעַר

בְּיָדוֹ. הֱבִיאוֹ לִמְעָרָתוֹ, הֶאֱכִילוֹ, הִשְׁקָהוּ, עַל מִשְׁכָּבוֹ

הִשְׁכִּיבָהוּ, אֶל לִבּוֹ לְחָצָהוּ, בְּעוֹר הַדֹּב כִּסָּהוּ. הַנַּעַר

עָצַם אֶת עֵינָיו וְנִרְדָּם, וְלָקִישׁ יָשַׁב עַל־יָדוֹ

וּשְׁמָרָהוּ.

הַנַּעַר פָּקַח לִרְגָעִים אֶת עֵינָיו וְאָמַר לוֹ: הוֹ

לָקִישׁ, בּוֹא וּשְׁכַב גַּם אַתָּה, לָמָּה תִשְׁמְרֵנִי? אִם אַתָּה לֹא

תַהַרְגֵנִי, לֹא יַהַרְגֵנִי שׁוּם אָדָם.

וְלָקִישׁ גַּם שָׁמוֹעַ לֹא יִשְׁמַע לוֹ: יְשַׁן, יְשַׁן, אָחִי… אֲנִי אֶשְׁמֹר עָלֶיךָ.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִרְדַּם הַנַּעַר, קָם לָקִישׁ,

הִדְלִיק אֶת הַנֵּר בַּמְעָרָה, וּלְאוֹר הַנֵּר הִתְבּוֹנֵן אֶל פְּנֵי

הַנַּעַר וְלָחַשׁ לוֹ לְעַצְמוֹ:

– מַה־טּוֹב שֶׁנִּמְצָא לִי אָחִי, כַּמָּה יָפֶה הוּא,

כַּמָּה טוֹב הוּא, כֹּה רַךְ הוּא, כֹּה צַח הוּא. הוֹ, כַּמָּה אֲנִי

אוֹהֵב אוֹתוֹ!

וְלָקִישׁ שַׁח עָלָיו וְעָשָׂה לוֹ אֶת אֲשֶׁר לא עָשָׂה

עוֹד לְשׁוּם אִישׁ בְּחַיָּיו: הוּא נָשַׁק לוֹ בְּמִצְחוֹ, בְּעֵינָיו

נָשַׁק לוֹ, עַל פִּיו, וּבָכָה, בָּכָה חֶרֶשׁ מֵרֹב שִׂמְחָה:

– יֵשׁ לִי אָח!

יא

וַיְהִי בַּבֹּקֶר, וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו וַיַּבֵּט כֹּה וָכֹה וַיִּבָּהֵל: אַיֵּנִי?

הֶחֱלִיק אוֹתוֹ לָקִישׁ בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר לוֹ: אִתִּי אַתָּה בַּמְּעָרָה.

הִתְבּוֹנֵן בּוֹ הַנַּעַר, תָּמַהּ וּשְׁאָלוֹ בְּפַחַד: מִי אַתָּה?

חִבֵּק לוֹ לָקִישׁ וְאָמַר: הֲלֹא אֲנִי לָקִישׁ אָחִיךָ!

וְהַנַּעַר שָׁכַח אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָה אוֹתוֹ אֶתְמוֹל,

וְאֶת אֲשֶׁר שִׁקֵּר לוֹ בְּאָמְרוֹ לוֹ, כִּי אָחִיו הוּא, וַיִּקְרָא:

לֹא אָחִי אַתָּה, אֵין לִי אָח, בֶּן־יָחִיד אֲנִי לְאָבִי

וּלְאִמִּי!

אָז קָם לָקִישׁ, סָפַק כַּף וְקָרָא: הוֹי, לָמָּה רִמִּיתָנִי, לְהַגִּיד לִי כִּי אָחִי אַתָּה?

בְּרֶגַע זֶה זָכַר הַנַּעַר אֶת אֲשֶׁר הָיָה אִתּוֹ

אֶתְמוֹל, וַיֶחֱרַד הַנַּעַר חֲרָדָה גְדוֹלָה, פָּנָיו חָוְרוּ, חָוָרוּ,

שַׁעֲרוֹתָיו סָמְרוּ, סָמָרוּ, פָּתַח אֶת פִּיו וְגִמְגֵּם: אַךְ אָחִי,

אָחִי אַתָּה!

וְלֹא נָתַן לוֹ לָקִישׁ לִגְמֹר אֶת דְּבָרָיו, וַיֹּאמֶר

לוֹ: כָּל הַלַּיְלָה אֲהַבְתִּיךָ, יַעַן כִּי אָחִי הָיִיתָ. בַּלַּיְלָה

הַזֶּה לָמַדְתִּי לָאֱהֹב, יָשַׁבְתִּי עָלֶיךָ כָּל הַלַּיְלָה

וַאֲהַבְתִּיךָ. וְהַיּוֹם אֲנִי אֹהַבְךָ גַּם אִם אֵינְךָ אָחִי… אַל

תִּירָא, אֲנִי לא אָרַע לָךְ. אָכֵן, טוֹב עָשִׂיתָ כִּי בָאתָ אֵלַי

כְּמוֹ שֶׁבָּאִים אֶל אָח… לוּ קָרַבְתָּ אֵלַי כְּמוֹ אֶל אָדָם זָר

וַהֲרַגְתִּיךְ!…

לָקִישׁ הֶחֱרִישׁ רֶגַע, עֵינוֹ הָאַחַת נִתְמַלְאָה

דְמָעוֹת, וְאַחַר־כָּךְ פָּתַח אֶת פִּיו וְאָמַר דְּבָרִים יָפִים

וּמְחֻכָּמִים עַד־מְאֹד, וְאֵלֶּה הֵם הַדְּבָרִים הַמְחֻכָּמִים

בְּיוֹתֵר, אֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ בְּדִמְעוֹת עָיִן:

– הוֹי, לוּ נִפְגְּשׁוּ הָאֲנָשִׁים כְּאַחִים – וְלֹא הֵרֵעוּ זֶה לָזֶה לְעוֹלָם.

יב

רָצָה הַנַּעַר לָלֶכֶת הַבַּיְתָה וְלֹא יָדַע אֶת הַדָּרֶךְ; הָלַךְ אִתּוֹ לָקִישׁ לַנְחוֹתוֹ.

כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ אֶת הַיַּעַר, רָאָה הַנַּעַר מִגְדָּלָהּ שֶׁל אֵיזֹה עִיר מֵרָחוֹק, וַיִּקְרָא: זֹאת עִירִי!

רָצָה לָקִישׁ לוֹמַר לַנַּעַר שָׁלוֹם וְלָלֶכֶת, אַךְ

הַנַּעַר עֲצָרָהוּ וְשָׁאַל: אוּלַי עִירִי זוֹ, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה, הָיְתָה

גַם עִירְךָ לְפָנִים?

עָנָה לוֹ לָקִישׁ: אוּלַי… וְאוּלָם אֶת שֵׁם אָבִי

וְאֶת שֵׁם אִמִּי שָׁכַחְתִּי, בְּוַדַּאי מֵתוּ, וְאִם לֹא מֵתוּ,

הִזְקִינוּ, וּכְשֵׁם שֶׁלֹא יַכִּירוּ אוֹתִי בְּעֵינִי הָאַחַת, כֵּן לֹא

אַכִּירֵם אַף אֲנִי.

לֹא נָתַן לוֹ הַנַּעַר לָלֶכֶת וְאָמַר לוֹ: אֶת שִׁמְךְ

לָקִישׁ אַתָּה יוֹדֵעַ וַהֲרֵי זֶה דָי, נֵלֵךְ מִבַּיִת לְבַיִת

וְנִשְׁאַל: אוּלַי פֹּה גָרִים אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁל לָקִישׁ?

נֵאוֹת לוֹ לָקִישׁ וְהָלַךְ אִתּוֹ. בָּאוּ שְׁנֵיהֶם

הָעִירָה. מָצָא לָקִישׁ בְּאֹפֶן זֶה אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ. זְקֵנִים

הָיוּ הוֹרָיו, אַךְ הֵם הִכִּירוּהוּ, מִשּׁוּם שֶׁלֹא קָרָה עוֹד

בָּעוֹלָם אֲשֶׁר לֹא יַכִּירוּ אָב וָאֵם אֶת יַלְדָּם.

טָפַח לָקִישׁ בְּיָדוֹ עַל מִצְחוֹ, טָפַח אַחַת

וּשְׁתַּיִם וְזָכַר אוֹתָם אף הוּא: שָׁב לָקִישׁ וְהָיָה לְאִישׁ טוֹב.

כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִפְגְשׁ עַל דַּרְכּוֹ יְבָרְכוֹ וְיִקְרָא לוֹ: קְרָא

לִי “אָחִי” – וַאֲנִי לֹא אָרַע לְךָ וְגַם אַתָּה לֹא תָרַע לִי.

בַּבֹּקֶר הָרִאשׁוֹן לְבוֹא לָקִישׁ הַבַּיְתָה הֵקִיץ וְהִנֵּה צִפּוֹר מִתְדַּפֶּקֶת בָּאֶשְׁנָב.

קָפַץ לָקִישׁ, פָּתַח אֶת הָאֶשְׁנָב וְהִנֵּה דְבַר־מָה

עָגֹל וְנוֹצֵץ נוֹפֵל מִמַּקּוֹרָה לְתוֹךְ מִטָּתוֹ. רָאָה זֹאת לָקִישׁ

וְקָרָא:

– אֶבֶן יְקָרָה זָרְקָה לִי צִפּוֹר זוֹ לְתוֹךְ הַמִּטָּה!

אוּלָם בַּהֲרִימוֹ אֶת הָאֶבֶן הַיְקָרָה רָאָה וְהִנֵּה

לֹא אֶבֶן יְקָרָה הִיא, רַק עַיִן, שָׂם אוֹתָהּ בְּחוֹר עֵינוֹ, וְהִנֵּה

אַף אָמְנָם עֵינוֹ הִיא! שָׂמַח לָקִישׁ עַל עֵינוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר

יִשְׂמַח אִישׁ בְּאֶבֶן יְקָרָה.

וְאוּלָם אֲנִי מַאֲמִין בְּכָל אֲשֶׁר קָרָה לְלָקִישׁ,

אַךְ בָּזֶה, שֶׁהֵשִׁיבָה לוֹ הַצִּפּוֹר אֶת הָעַיִן, אֲשֶׁר נִקְּרָה

בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד רַע – בָּזֶה קָשֶׁה לִי לְהַאֲמִין. אָמְנָם יָפֶה

הַדָּבָר הַזֶּה, וְאוּלָם קָשֶׁה לִי לְהַאֲמִין, שֶׁעַיִן מְנֻקֶּרֶת -

חוֹזֶרֶת.