עַתָּה הִנְנִי גָדוֹל. כָּל הַיּוֹם הִנְנִי עָסוּק, מִצְחִי מִתְקַמֵּט לִרְגָעִים, כִּי יֵשׁ שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שֶׁבַע מְלָאכוֹת בְּבַת אַחַת, וַאֲנִי עוֹמֵד, קוֹמֵט אֶת מִצְחִי וּמִתְיָעֵץ עִם לִּבִּי, אֵיזוֹ עֲבוֹדָה לַעֲשׂות רְאשׁוֹנָה? הֲלָלֶכֶת אֶל הַסּוֹחֵר? הֲלַעֲשׂוֹת אֶת הַחֶשְׁבּוֹן קֹדֶם, אוֹ לִכְתֹּב כַּמָּה מִכְתָּבִים נְחוּצִים וְלַהֲרִיצָם תֵּכֶף?

אוּלָם יֵשׁ שֶׁאֲנִי שָׁב בָּעֶרֶב לְבֵיתִי, חָפְשִׁי מִכָּל עֲבוֹדָה וְאֵינִי מוֹצֵא שָׁם אַף אִישׁ אֶחָד, וְאָז אוֹהֵב אֲנִי לְהַקְרִיב כִּסֵּא אֶל הַחַלּוֹן, הַמָּפְנֶה אֶל הַכִּכָּר הַיִרֻקָּה, לָשֶׁבֶת עָלָיו וְלִזְכֹּר אֶת יְמֵי יַלְדוּתִי. אוֹהֵב אָנֹכִי לְהַעֲלוֹת עַל לִבִּי זִכְרוֹנוֹת נִשְׁכָּחִים, מַעֲשִׂיּוֹת יְשָׁנוֹת, בִּשְׁעַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, בְּשִׁבְתִּי אֶל הַחַלּוֹן וּבְהַשְׁקִיפִי אֶל הַכִּכָּר הַשּׁוֹמֵמָה.

יוֹתֵר מִכֹּל אוֹהֵב אֲנִי לִזְכֹּר אֶת עִיר מוֹלַדְתִּי הַקְּטַנָּה אֶת חֲבֵרַי הַקְּטַנִּים שֶׁלָּמְדוּ עִמָּדִי בְּ“חֶדֶר” אֶחָד.

כִּמְעַט אֶת כָּל חֲבֵרַי אֲנִי זוֹכֵר, זוּלָתִי אֲחָדִים מֵהַשַּׁתְקָנִים הַפְּשׁוּטִים. הָיוּ שָׁם בַּ“חֶדֶר” יְלָדִים, שֶׁלָּמְדוּ אִתִּי שָׁנִים אֲחָדוֹת וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי אוֹתָם, בַּיְּשָׁנִים הָיוּ, וְקָשֶׁה הָיָה לָהֶם לְהוֹצִיא מִלָּה מִפִּיהֶם, וּכְשֶׁבִּטְּאוּ דְבַר-מָה הָיוּ פְנֵיהֶם מִתְאַדְּמִים, וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְכַלּוֹת מַה שֶׁהֵחֵלּוּ לְהַגִּיד.

רוֹצִים אַתֶּם לָדַעַת אֶת חֲבֵרַי? הָרִאשׁוֹן הוּא:

הַפַּחְדָּן    🔗

אַךְ זֶה הָיָה פַּחְדָּן! עֵינָיו הָיוּ נוֹצְצוֹת וְרוֹעֲדוֹת. צוֹפוֹת לִרְגָעִים לְכָל עֲבָרִים, שֶׁמָּא עוֹמְדִים לוֹ מֵאֲחוֹרָיו. אֶת כּוֹבָעוֹ לֹא חָבַשׁ בְּרֹאשׁוֹ, כְּכָל הַיְלָדִים, כִּי אִם הוֹרִיד אוֹתוֹ עַל אָזְנָיו, וּמְעִילוֹ הַקָּטָן הָיָה מְפֹרָף תָּמִיד, כְּאִלּוּ נָכוֹן הָיָה בְּכָל רֶגַע לִבְרֹחַ מִפְּנֵי אֵיזֶה דָּבָר. כַּאֲשֶׁר רָאָה כֶּלֶב, חָשַׁב שֶׁזֶּה זְאֵב; כַּאֲשֶׁר רָאָה מֵרָחוֹק חָתוּל מְקַפֵּץ, חָשַׁב שֶׁזֶּהוּ נָמֵר קָטָן, דּוֹהֵר; כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת צִלּוֹ עַל הַקִּיר, חָשַׁב שֶׁזֶּהוּ שֵׁד שָׁחוֹר.

אַךְ זֶה הָיָה פַּחְדָּן!

אֶל הַ“חֶדֶר” הָיָה בָּא עִם אִמּוֹ; גַּם בַּיּוֹם יָרֵא לָצֵאת הַחוּצָה. וְלִי הָיָה נוֹתֵן תָּמִיד מַמְתָּקִים כְּדֵי שֶׁאֲלָוֶּה אוֹתוֹ יוֹם יוֹם לְבֵיתוֹ. קָרָה אָמְנָם פַּעַם שֶׁלֹּא רָצִיתִי לָלֶכֶת עִמּוֹ, כִּי סוֹף סוֹף לא יָכֹלְתִּי לְהִתְרוֹעֵעַ עִם פַּחְדָּן שֶׁכָּזֶה. חָפַצְתִּי שֶׁיִּתְרַגֵּל לָלֶכֶת בְּעַצְמוֹ הַבַּיְתָה, אוּלָם כָּל תַּחְבּוּלוֹתַי לֹא הוֹעִילוּ. הוּא הָיָה נִגְרָר אַחֲרַי כְּצֵל אַחֲרֵי אִישׁ, כְּעֵגֶל אַחֲרֵי הַפָּרָה. נִכְנָס אֲנִי לִרְחוֹב אֶחָד – גַּם הוּא שָׁם, בָּא אֲנִי לִרְחוֹב שֵׁנִי – הוּא אַחֲרָי! אֲנִי רָץ בְּכַוָּנָה אֶל הַשּׁוּק – אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת צְעָדָיו! אָמַרְתִּי לוֹ: לֶךְ-לְךָ הַבָּיְתָה! וְעָנָה לִי: לֹא אֵלֵךְ!

– מַדּוּעַ? – שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ, – אֲנִי יָרֵא… – טִפֵּש! – הָיִיתִי מִתְמַרְמֵר אֵלָיו, אֶת מִי אַתָּה יָרֵא? – וְהוּא בְּאַחַת: כָּךְ… אֲנִי יָרֵא!.. וְעַל כָּרְחִי הָיִיתִי מְלַוֵּהוּ לְבֵיתוֹ, לֹא לְבֵיתוֹ מַמָּשׁ… בְּמֶרְחָק שֶׁל צְעָדִים אֲחָדִים מִמְּעוֹנוֹ הָיִיתִי עוֹמֵד וְאוֹמֵר לוֹ: רוּץ! וְהוּא הִתְחִיל לָרוּץ וְקָרָא לִי מִתּוֹךְ מְרוּצָתוֹ: עֲמֹד פֹּה, עֲמֹד פֹּה עַד אֲשֶׁר תִּשְׁמַע אֶת שְׁרִיקַת דֶּלֶת בֵּיתֵנוּ בְּפָתְחִי וּבְסָגְרִי אוֹתָהּ…

פַּחְדָּן שֶׁכָּזֶה!

מִקְרֶה אֶחָד מְגֻחָךְ אֲנִי זוֹכֵר, שֶׁקָּרָה אֶת הַפַּחְדָּן, וְהַמִּקְרֶה הַזֶּה מְעוֹרֵר בִּי צְחוֹק עוֹד עַכְשָׁו. בַּ“חֶדֶר” שֶׁלָּנוּ יָשְׁבוּ כָּל הַתַּלְמִידִים צְפוּפִים זֶה לָזֶה; רֵאשִׁית: מִפְּנֵי שֶׁבְּעִיר קְטַנָּה, בְּעִיר מוֹלַדְתִּי, לא הָיוּ בָתִּים עִם חֲדָרִים גְּדוֹלִים וּמְרֻוָּחִים; וְשֵׁנִית: לוּ גַם הָיוּ חֲדָרִים מִרֻוָּחִים בְּעִירֵנוּ, כִּי גַם אָז לֹא הָיָה “הָרַבִּי” שֶׁלָּנוּ שׂוֹכֵר לוֹ דִירָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה, אַחֲרֵי שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לְשַׁלֵּם אֶת הַמְּחִיר הַגָּדוֹל שֶׁדּוֹרְשִׁים בְּעַד דִּירָה נָאָה… וַהֲרֵי אֵין רַע גַּם כְּשֶׁיּוֹשְׁבִים צְפוּפִים. אֲנַחְנוּ הַתַּלְמִידִים הָיִינוּ בְּנֵי גִיל אֶחָד, וּבְנֵי קוֹמָה אַחַת וְאָהַבְנוּ לָשֶׁבֶת צְפוּפִים, כִּי אָהַבְנוּ זֶה אֶת זֶה מְאֹד, וְחָיִינוּ בְּשָׁלום.

הַפַּחְדָּן יָשַׁב תָּמִיד בְּצִדִּי, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַדּוּעַ בָּחַר תָּמִיד לָשֶׁבֶת אֶצְלִי, אוּלַי מִפְּנֵי שֶׁהָיִיתִי חָזָק וּבֶן-חָיִל. עַתָּה, מִכֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ כְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת, יָכוֹל אֲנִי לְגָלּוֹת סוֹד זֶה: אֲנִי לֹא הָיִיתִי חָזָק כְּלָל, אֶלָּא שֶׁהָיִיתִי מַעֲמִיד פָּנִים כְּבַעַל-כֹּחַ גָּדוֹל וּמַפִּיל חִתִּיתִי עַל חֲבֵרַי: הוֹי, גּוּרוּ לָכֶם מִפָּנַי! וְאוּלָם בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה כֹּחִי גָדוֹל מִשֶּׁל חֲבֵרָי. אִמִּי הָיְתָה מִתְאוֹנֶנֶת עָלַי בְּאָזְנֵי אָבִי, שֶׁאֵינִי אוֹכֵל וְאֵינִי שׁוֹתֶה, וְאֵין לִי כֹּחַ לַעֲמֹד עַל רַגְלָי. אַךְ בְּעֵינֵי חֲבֵרַי הָיִיתִי נֶחְשָׁב לְגִבּוֹר-חָיִל.

וְהַפַּחְדָּן? הוֹי, הוּא אָהַב אֶת הַחֲזָקִים!

כַּאֲשֶׁר שָׂחַקְנוּ פַּעַם בֶּחָצֵר, אֲנִי וְכָל הַתַּלְמִידִים (הָרַבִּי הָיָה חוֹלֶה קְצָת וְהִרְשָׁה לָנוּ לָצֵאת לְשָׁעָה קַלָּה הֶחָצֵרָה)

עָלָה עַל דַּעְתִּי לְהֵאָבֵק עִם חֲמִשָּׁה חֲבֵרִים בְּפַעַם אֶחָת. הִגַּדְתִּי לָהֶם אֶת חֶפְצִי, וְהֵם – נֵאוֹתוּ, עוֹד לא הִסְפִּיקוּ חֲבֵרַי לְהִתְנַפֵּל עָלַי, וַאֲנִי לָפַתִּי אֶת הָאֶחָד וְהִפַּלְתִּיו. בְּאָחֲזִי כְּבָר אֶת הַשֵּׁנִי, נִתְלָה הַשְּׁלִישִׁי בְּשִׁכְמִי מֵאֲחוֹרַי. אֲנִי עָמַדְתִּי בֵּין שְׁנֵי חֲבֵרַי כְּסֶלַע. הֵם הֵנִיעוּ אוֹתִי הֵנָּה וָהֵנָּה (כַּנִּרְאֶה, רָצוּ לְהַפִּילֵנִי), וַאֲנִי רוֹאֶה כְּבָר אֶת הָרְבִיעִי מִתְקָרֵב אֵלֵינוּ. אֲנִי כִּוַּנְתִּי אֶת הָרֶגַע וּבָעַטְתִּי בוֹ בָרֶגֶל, הוּא נָפַל! (לֹא טוֹב עָשִׂיתִי, הַיּוֹם לֹא הָיִיתִי בּוֹעֵט, כָּךְ אֵין נֶאֱבָקִים). אֲנִי הִתְרַגַּשְׁתִּי עוֹד יוֹתֵר וְהַחִלּוֹתִי לְנַעֵר מֵעָלַי בְּכֹחַ אֶת הַשְּׁנַיִם שֶׁדָּבְקוּ בִּי. לֹא עָבַר רֶגַע אֶחָד וְגַם הֵם, גַּם הָרְבִיעִי וְהַחֲמִשִּׁי, נָחוּ לָהֶם כִּכְבָשׂוֹת כְּפוּתוֹת עַל הָאָרֶץ, וַאֲנִי צָעַדְתִּי בְּיָדַיִם שְׁלוּבוֹת עַל הֶחָזֶה הֵנָּה וְהֵנָּה כְּמַרְאֵה גִּבּוֹר.

– הֲרָאִיתָ? – שָׁאַלְתִּי אֶת הַפַּחְדָּן שֶׁנִּתְקַל בִּי בְּאוֹתוֹ רֶגַע. – גִּבּוֹר אַתָּה! – קָרָא הַפַּחְדָּן בַּעֲלִיצוּת. – הַגִּידָה נָא, אַתָּה בְּוַדַּאי לֹא תִירָא לִפְקֹחַ אֶת עֵינֶיךְ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה וּלְהַבִּיט לְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה?…

אוּלָם לֹא אֶת זֶה חָפַצְתִּי לְסַפֵּר, רוֹצֶה אֲנִי לְסַפֵּר אֶת הַמִּקְרֶה הַקָּטֹן וְהַמְגֻחָךְ: פַּעַם אַחַת, זֶה הָיָה בַּקַּיִץ, וְהַחַלּוֹן הַקָּטֹן הָיָה פָּתוּחַ; אֲנַחְנוּ, כָּל הַתַּלְמִידִים, יוֹשְׁבִים וְחוֹזְרִים עַל הַחֻמָּשׁ שֶׁלָּמַדְנוּ, כָּל זְמַן שֶׁיָּשָׁב הָרַבִּי בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן וְהִשְׁגִּיחַ… לֹא גָּרַעְתִּי אֶת עֵינַי מֵעַל הַחֻמָּשׁ הַפָּתוּחַ, (לא מִיִּרְאָה עָשִׂיתִי זֹאת. אֶלָּא פָּשׁוּט, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא חָפַצְתִּי לִגְרֹם צַעַר לָרַבִּי). אוּלָם תֵּכֶף כְּשֶׁיָּצָא מִן הַבַּיִת הַעִיפוֹתִי עֵינַי הַחוּצָה, בְּעַד הַחַלּוֹן… חָסְרָה לִי הַסַּבְלָנוּת, אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לִלְמֹד דָּבָר אֶחָד עֵת אֲרֻכָּה. כִּמְעַט שֶׁלְּרֹב תַּלְמִידֵי חֶדְרֵנוּ הָיָה טֶבַע כָּזֶה. רַק הַפַּחְדָּן יָשַׁב בְּצִדִּי הַשְּׂמָאלִי, וְשָׁנָה וְחָזַר עוֹד הַפַּעַם, וְעוֹד הַפַּעַם עַל אוֹתָם הַפְּסוּקִים הָאֲחָדִים, וְלֹא הָיוּ לוֹ לְזָרָא. עוֹדֶנִּי מַבִּיט בְּעַד הַחַלּוֹן, וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁצִפֹּרֶת כְּרָמִים לְבָנָה עָפָה לָהּ יָשָׁר אֶל הַבַּיִת דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן, עָפָה הִיא בְּתוֹךְ הַחֶדֶר, עֵינַי הוֹלְכוֹת אַחֲרֶיהָ וּפִתְאֹם וְהִיא נֶעְלֶמֶת. אֲנִי מַבִּיט לְכָאן וּלְכָאן – אֵינֶנָּה. וְהִנֵּה חָבֵר אֶחָד קוֹרֵא לִי! “הִנֵּה הִיא עוֹמֶדֶת עַל כּוֹבָעֲךָ!” בְּחָפְזָה הֲרִימוֹתִי אֶת יָדִי לְכוֹבָעִי, וְהִנֵּה הַפַּחְדָּן צָעַק בְּקוֹל נוֹרָא וְהֵלִיט אֶת פָּנָיו בְכַפּוֹת יָדָיו.

– מַה זֶּה הָיָה לְךָ? לָמָּה צָעַקְתָּ?

– נִדְמָה לִי שֶׁאַתָּה הֲרִימוֹתָ עָלַי אֶת יָדְךָ לְהַכּוֹתֵנִי! אוֹיָה. עַד כַּמָּה נִבְהַלְתִּי!

אַךְ אָז צָחָקְנוּ! אֲנִי שׁוּב הֲרִימוֹתִי אֶת יָדִי פִּתְאֹם לְאָזְנִי וְשׁוּב נִבְהַל פַּחְדָּנִי, וְשׁוּב פָּרַץ צְחוֹק מִפִּי כֻלָּנוּ.

פַּחְדָּנוּתוֹ הַגְּדוֹלָה עָשַׂתְהוּ קְצָת לְטִפֵּשׁ: אֲנַחְנוּ לָמַדְנוּ אָז חֻמָּשׁ, וְלָמַדְנוּ כֵּיצַד עָשָׂה נֹחַ אֶת הַתֵּבָה הַגְּדוֹלָה קֹדֶם הַמַּבּוּל, כֵּיצַד אָסַף אֵלָיו וְהִכְנִיס לְשָׁם שְׁתַּיִם, שְׁתַּיִם מִן הַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת וְכֵיצַד נִכְנְסוּ לְשָׁם גַּם הוּא, אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו.

– רַבִּי… – שָׁאַל הַפַּחְדָּן.

– וְכִי מָה אַתָּה רוֹצֶה לִשְׁאֹל, בְּנִי? – פָּנָה אֵלָיו הָרַבִּי בְּחִבָּה. – הֶאָכַף ה' על נֹחַ וּבָנָיו שֶׁיִכָּנְסוּ אֵל התֵּבָה? – הוֹסִִיף הַפַּחְדָּן לִשְׁאֹל בִּמְעַט מוֹרָא.

– לֹא מֵחָכְמָה אַתָּה שׁוֹאֵל, בְּנִי… אֵיזֶה “אָכַף”! הֲרֵי הֵם בְּעַצְמָם הִתְפָּרְצוּ אֶל הַתֵּבָה, בְּחֶפְצָם לְהִנָּצֵל מִמֵּי הַמַּבּוּל!

– וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי נִכְנָס אֶל הַתֵּבָה בְּשׁוּם אֹפֶן, – קָרָא הַפַּחְדָּן וְרָעַד.

– מַדּוּעַ?

– הָיִיתִי יָרֵא אֶת הַחַיּוֹת אֲשֶׁר בַּתֵּבָה… הָיוּ

שָׁם שְׁנֵי פִּילִים גַּם כֵּן, עַם הֶחֳטָמִים שֶׁלָּהֶם הַגְּדוֹלִים.

הַצְּחוֹק שֶׁפָּרַץ מִפִּינוּ הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה עַל דִּבְרֵי הַפַּחְדָּן.

הָרַבִּי הִסָּה אוֹתָנוּ. תִּקֵּן אֶת מוֹשָׁבוֹ עַל הַכִּסֵּא וְסִפֵּר בִּדְבָרִים רַכִּים: – אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד… אָמְנָם, צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִן הַחַיּוֹת הָרָעוֹת הָאוֹהֲבוֹת בְּשָׂר חַי וְדָם חָם. אוּלָם יֵשׁ שֶׁגַּם לִבָּן נִכְמָר בָּהֶן, וּמִתְעוֹרֵר לְחֶמְלָה עַל הַבְּרִיּוֹת וְלֹא תָרַעְנָה לָהֶן.

וְהָרַבִּי סִפֵּר לְהַלָּן מַה שֶּׁקָּרָה לְנָבִיא עִבְרִי דָנִיֵּאל, שֶׁלָּקְחוּ אוֹתוֹ אֲנָשִׁים רָעִים, וְהִשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ לְבוֹר עָמֹק בֵּין חַיּוֹת רָעוֹת, וְהֵן לֹא נָגְעוּ בּוֹ, לֹא שָׂרְטוּ בִּבְשָׂרוֹ אַף שָׂרֶטֶת קַלָּה, לֹא פָּצְעוּ אוֹתוֹ אַף פֶּצַע כָּל־שֶׁהוּא! אַדְרַבָּא! כָּל הָאֲרָיוֹת, הַכְּפִירִים וְהַזְּאֵבִים שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ בּוֹר סוֹבְבוּ אוֹתוֹ וְלָקְקוּ אֶת בְּגָדָיו, אֶת עוֹר יָדָיו. אֵיזֶה נָחָשׁ עָלָה וְנִתְלָה בְּצַוָּארוֹ, וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁדָּנִיֵּאל לָבַשׁ זֵר שֶׁל סַפִּירִים נוֹצְצִים.

“אַחַד הַשׁוּעָלִים הָעֲרוּמִים אָמְנָם קָרַב וְלָחַשׁ בְּאָזְנֵי הָאַרְיֵה שֶׁבְּשָׂרוֹ שֶׁל “אָדָם” זֶה מָתוֹק וְטוֹב לְמַאֲכָל, וְלַמֶּלֶךְ לֹא שֹׁוֶה לַהֲנִיחוֹ… אוּלָם בָּזֶה הֶעֱלָה אֶת חֲמַת הָאַרְיֵה וְקָרַע אוֹתוֹ, מִתּוֹךְ כַּעְסוֹ, כְּדָג”.

הַפַּחְדָּן הִקְשִׁיב וְעֵינָיו גָּדְלוּ מִפַּחַד… אֲנִי לֹא אָהַבְתִּי אֶת הַפַּחְדָּן מֵעוֹלָם, אוּלָם עַכְשָׁו אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלָיו, וְתָמִיד כְּשֶׁאֲנִי זוֹכֵר אוֹתוֹ, אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת לִבִּי: אַיֵּה הוּא עַתָּה? בְּוַדַּאי לֹא רָפְתָה מִמֶּנּוּ פַּחְדָּנוּתוֹ… גַּם עַתָּה, כְּשֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ קוֹל יְרִיָּה בַּחוּץ, הוּא חוֹשֵׁב בְּוַדַּאי שֶׁכָּל הָעוֹלָם מִתְעַרְעֵר וְנוֹפֵל תַּחְתָּיו?…

הָבָה אַעֲלֶה נָא בְּזִכְרוֹנִי אֶת יֶתֶר חֲבֵרַי… הִנֵּה זָכַרְתִּי אֶת:

הַשַּקְּרָן    🔗

הַשַּׁקְּרָן! רַבִּים מִן הַתַּלְמִידִים קָרְאוּ לוֹ כָּךְ. הַאֻמְנָם הָיָה הַתַּלְמִיד, בַּעַל הָעֵינַיִם הַשְּׁחוֹרוֹת, שַׁקְּרָן? לֹא וָלֹא! הוּא אָמְנָם יָדַע לְשַׁקֵּר. תָּמִיד בִּשְׁעַת הָעֶרֶב, אַחֲרֵי שֶׁהָלַךְ רַבֵּנוּ לְהִתְפַּלֵּל, הָיָה יוֹשֵׁב בֵּינֵינוּ, יוֹשֵׁב וְשׁוֹתֵק, וּכְשֶׁהָיִינוּ מְבַקְשִׁים מַאֵת נַחְמָן – שְׁמוֹ הָיָה נַחְמָן – כְּשֶׁהָיִינוּ מְבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ: “נַחְמָן, סַפֶּר-נָא לָנוּ דְּבַר-מָה!” – וְהָיָה מַתְחִיל מְסַפֵּר. וְכֻלָּנוּ יָדַעְנוּ שֶׁכָּל מַה שֶׁהוּא מְסַפֵּר, הֲרֵי זֶה שֶׁקֶר וְכָזָב.

וְאוּלָם שַׁקְּרָן לֹא הָיָה בְּכָל אֹפֶן… רַבִּים בְּשָׁעָה שֶׁרָבוּ אִתּוֹ קָרְאוּ אַחֲרָיו: “כַּזְּבָן, כַּזְּבָן!” וְאוּלָם אָנֹכִי וְעוֹד כַּמָּה מִן הַחֲבֵרִים הִתְנַפַּלְנוּ עֲלֵיהֶם וְהִתְרִינוּ בָּם: חָרְפוּ אוֹתוֹ בְּכָל שְׁמוֹת הַגִּדּוּפִים, רַק לא בְּשֵׁם שַׁקְּרָן…

אֲנַחְנוּ אָהַבְנוּ אֶת שְׁקָרָיו… הַשְּׁקָרִים הַיָּפִים! יֶשְׁנָם בָּעוֹלָם הַרְבֵּה מִינִי שַׁקְּרָנִים, שַׁקְּרָנִים פְּעוּטִים, הַמְשַׁקְּרִים בְּלִי כָּל צֹרֶךְ וּבְלִי כָּל טַעַם, כְּאוֹתָם הַ“חֲכָמִים” הַמְּעִידִים: שֶׁדֹּב עָף בָּאֲוִיר, שֶׁחָתוּל לָמַד אֵיזֶה שִׁיר עַל-פֶּה וְשֶׁעֵז רְעֵבָה אַחַת יָצְאָה בְּלַיְלָה אֶחָד מֵרִפְתָּהּ, נִתְקְלָה בְּ“רַבִּי” יָשֵׁן אֶחָד, וְתָלְשָׁה וְאָכְלָה אֶת זְקָנוֹ, וּלְאַחַר שֶׁהֵקִיץ לֹא הָיָה לוֹ אַף סִימָן שֶׁל זָקָן, וְהַתַּלְמִידִים שֶׁבָּאוּ בַּבֹּקֶר אֶל הָ“חֶדֶר” לֹא הִכִּירוּ אֶת רַבָּם".

שְׁקָרִים נִבְעָרִים!

הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁלַּדֹּב אֵין כְּנָפַיִם, וְכָל מִי שֶׁאֵין לוֹ כְּנָפַיִם הֲרֵי הוּא נִצְמָד אֶל הָאֲדָמָה כְּאֶבֶן בְּמַרְצֶפֶת; הַהֶבְדֵּל הוּא בָּזֶה שֶׁהָאֶבֶן – כֵּיוָן שֶׁזּוֹרְקִים אוֹתָהּ לְאֵיזוֹ חָצֵר, הֲרֵי הִיא נָחָה שָׁם עַד שֶׁתֹּאחַז בָּהּ יָד אַחֶרֶת וְתַשְׁלִיכָהּ אֶל הַפַּחַת אוֹ מֵעֵבֶר לַגָּדֵר, וְהַדֹּב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ רוּחַ-חַיִּים, מִתְנוֹעֵעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מִמְּאוּרָה לִמְאוּרָה וּמִכַּוֶּרֶת לְכַוֶּרֶת; וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁגַּם הַדֹּב אֵינוֹ יָכוֹל לָזוּעַ מֵרִבְצוֹ לְאַחַר סְעֻדָּה שְׁמֵנָה, כְּאֶבֶן מַמָּשׁ, וְרַגְלָיו מוּנָחוֹת כְּפוּתוֹת מִתַּחַת לִכְרֵסוֹ, עַד שֶׁיָּבוֹא הַצַּיָּד עִם הַ“כֵּלִים” שֶׁלּוֹ וּפוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אֶת דַּם הַכִּבְשָׂה הַתְּמִימָה, שֶׁזֶּה עַתָּה שָׁפַךְ לָאָרֶץ…

הַכֹּל יוֹדְעִים גַּם כֵּן שֶׁאֵין חָתוּל מוֹצִיא מִפִּיו אַף הֲבָרָה אַחַת זוּלָתִי מְיָאוּ, מְיַאוּ. וְלוּ גַם יִקְרֶה נֵס לְאֵיזֶה חָתוּל, שֶׁתְּהִי לְשׁוֹנוֹ מְדַבֶּרֶת, גַּם אָז לֹא הָיָה יָכוֹל בְּשׁוּם אֹפֶן לְשַׁנֵן עַל-פֶּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא הִנֵּהוּ הַשַׁכְחָן הַיּוֹתֵר גָּדוֹל בָּעוֹלָם, וּכְבָר הִתְפַּלְּאוּ רַבִּים, מַה שֶּׁאֵין הַחֲתוּלִים שׁוֹכְחִים לְיַלֵּל אֶת מִלָּתָם הַיְחִידָה מְיַאוּ-מְיַאוּ…

הַבְּדוּתָה הַתְּפֵלָה עַל אֹדוֹת הָ“רַבִּי” וְהָ“עֵז” – אֵין כְּדַאי גַם לְדַבֵּר עָלֶיהָ. וְהַגַע בְּעַצְמֶךְ: הָעֵז תּוֹלֶשֶׁת זְקַן אָדָם וְאוֹתוֹ אָדָם אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ… כְּאִלּוּ קָנוּי הַזָּקָן בְּחָנוּת וְדָבוּק אֶל הַסַּנְטֵר. הֲבָלִים, וְלֹא כְלוּם!> שַׁקְּרָנִים פְּעוּטִים!

נַחְמָן לֹא הָיָה מֵעֵין אֵלֶּה… עַל כָּל מַה שֶּׁלֹּא רָאָה, עַל כָּל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע – יָדַע לְסַפֵּר! יָמִים רַבִּים הָיִיתִי יָרֵא אֶת הָרְעָמִים. אֲנִי אֵינֶנִּי פַּחְדָּן כְּלָל, אֶלָּא רַעַם הָיָה מַפְחִידֵנִי תָמִיד… תָּאֵר לְךָ: הֲרֵי אַתָּה יוֹשֵׁב לִפְנֵי הַמּוֹרֶה עַל גַבֵּי הַחֻמָּשׁ הַפָּתוּחַ וְאוֹמֵר: וַיֵּצֵא יַעֲקב מִבְּאֵר שָׁבַע…" וּפִתְאֹם – קְרְרַח! מָה? מָה? שֶׁמָּא נָפַל הַגָּג? שֶׁמָּא נֶהֱרַס הַתַּנוּר וְתַבְשִׁילוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה נִשְׁפַךְ לְגַמְרֵי? אֶלָּא מִיּוֹם שֶׁנַּחְמָן סִפֵּר לִי עַל אֹדוֹת הָרַעַם אֵין הוּא מַפְחִידֵנִי כָּל עִקָּר! וְסִפּוּרוֹ כָּל-כָּךְ פָּשׁוּט וְטִבְעִי!

כְּשֶׁהָיָה הוּא, נַחְמָן, בֶּן אַרְבַּע-חָמֵשׁ שָׁנִים, תָּעָה מִבֵּיתוֹ. הֲרֵי אֵין בָּזֶה כָּל פֶּלֶא?! כְּלוּם לֹא יִקְרֶה לַיֶּלֶד שֶׁיֵּתַע מִבֵּיתוֹ? בַּקַּיִץ הָאִמָּהוֹת מַרְשׁוֹת לַיְלָדִים לָצֵאת הַחוּצָה, לְשַׂחֵק בַּחוֹל, בִּרְדִיפוֹת, בְּמַחְבּוֹאִים… נוּ, יוֹצֵא לוֹ, לְמָשָׁל, יֶלֶד קָטָן לְבַקֵּשׁ אֶת חֲבֵרָיו הַקְּטַנִּים בְּנֵי הַשָּׁכֵן, וְאוּלָם הַיֶּלֶד הֲרֵי הוּא יֶלֶד! תַּחַת שֶׁעָלָיו לְהֵימִין בָּרְחוֹב הוּא מַשְׂמְאִיל, עוֹבֵר עַל פְּנֵי בָּתִּים אֲחָדִים, הַבָּתִּים עַל פִּי רֹב דּוֹמִים זֶה לָזֶה, לְכָל הַבָּתִּים יֵשׁ חַלּוֹנוֹת, דְּלָתוֹת, גַּגּוֹת, מַעֲקוֹת; יָדוּעַ גַּם כֵּן שֶׁיֶּלֶד אֵינוֹ מֵיטִיב לְהַבְדִּיל בֵּין גְּוָנִים… וַהֲרֵי הוּא תוֹעֶה! וְזֶה קָרָה גַם לְנַחְמָן, הוּא תָעָה וְתָעָה עַד שֶׁיָּצָא אֶת הָעִיר וּבָא לְיַעַר גָּדוֹל. הוּא הָיָה עוֹד קָטָן, וְלֹא יָדַע שֶׁיֵּשׁ לִירוֹא לָלֶכֶת יְחִידִי בְּיַעַר גָּדוֹל, וְהָלַךְ. “אוֹי, אוֹי! עַכְשָׁו לֹא הָיִיתִי הוֹלֵךְ יְחִידִי הַיַּעֲרָה בְּעַד כָּל כֹּפֶר!” – כָּךְ קָרָא נַחְמָן בְּסַפְּרוֹ, וְאוּלָם אָז הָלַךְ… בָּרִאשׁוֹנָה, בְּעָמְדוֹ רָחוֹק קְצָת מִן הַיַּעַר, חָשַׁב שֶׁהָעֵצִים הֵם יְהוּדִים גְּדוֹלִים, הָעוֹמְדִים זְקוּפִים וּמִתְפַּלְּלִים “שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה”, רַק אָז, כַּאֲשֶׁר קָרַב אֲלֵיהֶם וְנָגַע בָּהֶם בְּאֶצְבַּע, רָאָה שֶׁהֵם עֵצִים וְזָכַר שֶׁגַּם הָעַמּוּדִים בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ הֵם עֵצִים, עֵצִים בְּלִי קְלִפּוֹת…

עוֹדֶנוּ פּוֹסֵעַ עַל קַרְקַע הַיַּעַר הַיָּרֹק, וְהִנֵּה זְאֵב סָרוּחַ תַּחַת אַחַד הָאִילָנוֹת וּמְנַמְנֵם. "עַד הָעֵת הַהִיא לֹא רָאִיתִי אֶת מַרְאֵה הַזְּאֵב גַּם בְּסֵפֶר, – סִפֵּר נַחְמָן, – וְחָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה כֶּלֶב… וְכֶלֶב הֲרֵי אֶפְשָׁר לְלַטֵּף.

אֲנִי דָמִיתִי שֶׁאִם יִיקַץ, יִקְפֹּץ עַל בִּרְכַּי, יוֹצִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ וִילַקֵּק אֶת יָדִי, כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה הַפּוּדֶל שֶׁבַּחֲצֵרֵנוּ, אוּלָם מַה נִּבְהַלְתִּי כְּשֶׁקָפַץ הַזְּאֵב מֵרִבְצוֹ, פָּעַר אֶת פִּיו, כָּכָה… וְאָמַר לְבָלְעֵנִי. אֲנִי גַם לִצְעֹק לֹא יָכֹלְתִּי. גַּם עַכְשָׁו, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי נִבְהָל, אֵין אֲנִי יָכוֹל לְהוֹצִיא אַף הֶגֶה מִבֵּין שְׁפָתַי, הַלָּשׁוֹן מִתְקַשָּׁה בַּפֶּה כָּאָבֶן… הַזְּאֵב כְּבָר הִתְנַפֵּל עָלַי וּתְפָשַׂנִי בְּרֹאשִׁי, וְתָקַע בִּי שֵׁן אַחַת. רְאֵה, הֲרֵי פֹּה עוֹד יֵשׁ סִימָן, פֹּה, בְּמִצְחִי… עוֹד דַּקָּה אַחַת, וְנַחְמָן הָעוֹמֵד כַּיּוֹם בָּזֶה וּמְדַבֵּר, הָיָה כְּלֹא הָיָה! אַךְ בָּזֶה הָרֶגַע הִרְעִים קוֹל אֱלֹהִים בַּיָּעַר: “חֲדָל!” הַזְּאֵב נִבְעַת, הִפִּיל אֶת טַרְפּוֹ מִפִּיו וּבָרַח עָמֹק-עָמֹק בַּיָּעַר… אֲנִי רַצְתִּי הַבַּיְתָה, עוֹד לבִּי פָחַד בִּי, שֶׁמָּא תִּתְחָרֵט אוֹתָהּ הַחַיָּה הָרָעָה וְתָשׁוּב וְתִדְלֹק אַחֲרָי… כַּאֲשֶׁר בָּאתִי הָעִירָה מָצָאתִי בָּרְחוֹב אֶת חֲבֵרִי הַקָּטָן שֶׁאָמַר לִי: הַאִם שָׁמַעְתָּ אֶת קוֹל הָרַעַם?

– אֵיזֶה רַעַם? – אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתוֹ בְּתִמָּהוֹן. – זֶה עַתָּה! זֶה עַתָּה! – קָרָא חֲבֵרִי הַקָּטֹן. אֲנִי כְּבָר חָפַצְתִּי לִבְכּוֹת, וְלָקְחָה אִמִּי וְהֶחְבִּיאָה אֶת רֹאשִׁי וְאֵת אָזְנַי בְּסִנָּרָהּ…

אַךְ אָז זָכַרְתִּי כִּי קוֹל ה' שֶׁקָּרָא לַזְאֵב: “חֲדָל!” זֶה הוּא הָרַעַם… אַתָּה חוֹשֵׁב בְּוַדַּאי, שֶׁרַעַם הוּא רַעַם פָּשׁוּט, רַעַם בְּעָלְמָא? לֹא! אֱלֹהִים לֹא יַרְעִים עַל לֹא דָבָר. תָּמִיד, כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל רַעַם, דַּע לְךָ, שֶׁבְּאֵיזֶה מִדְבָּר אוֹ בְּאֵיזֶה יַעַר, אוֹ בְּאֵיזֶה מָקוֹם רָחוֹק, פָּעֲרָה חַיָּה רָעָה אֶת לוֹעָהּ לְבְלֹעַ אֵיזֶה יֶלֶד שֶׁתָּעָה מִבֵּיתוֹ, וֵאלֹהִים חָשׁ לִקְרֹא עָלֶיהָ בְּקוֹלוֹ שֶׁתֶּחְדַּל, וּמַצִּילוֹ. וְאוֹי, אוֹי לוֹ לַיֶּלֶד שֶׁאֵחַר אֱלֹהִים רֶגַע בְּרַעֲמוֹ!"

אֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁסִּפּוּרוֹ הוּא שֶׁקֶר מֵרֵאשִׁיתוֹ עַד קָצֵהוּ, יָדַעְתִּי שֶׁמְאֹרָע כָּזֶה לֹא יִתָּכֵן, שֶׁנַּחְמָן לֹא רָאָה זְאֵב מִיָּמָיו… וְשֶׁלּוּ נִזְדַּמֵּן לוֹ זְאֵב בֶּאֱמֶת, כִּי אָז לֹא הָיָה לוֹמֵד אִתִּי עַכְשָׁו בְּ“חֶדֶר” אֶחָד, וְלֹא הָיָה יוֹשֵׁב אִתִּי יַחַד עַל סַפְסָל אֶחָד, וְלֹא הָיָה לוֹמֵד חֻמָּשׁ וְתַנַּ"ךְ וְאֶת חָכְמַת הַחֶשְׁבּוֹן…

יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי שֶׁנַּחְמָן בָּדָה זֹאת מִלִּבּוֹ, וְאוּלָם אָנֹכִי הֶחֱרַשְׁתִּי, רַק הֶעֱמַדְתִּי פָּנִים תְּמֵהִים… וּכְלוּם לֹא יוֹתֵר!

וְאָמְנָם מִפְּנֵי הָרְעָמִים לֹא עוֹד יָרֵאתִי… תָּמִיד כְּשֶׁהָיִיתִי שׁוֹמֵעַ אַחַר-כָּךְ קוֹל רַעַם, הָיִיתִי מְהַרְהֵר: ה' גּוֹעֵר בַּזְּאֵבִים…

נַחְמָן זֶה הָלַךְ אִתָּנוּ בְּלַ"ג בָּעֹמֶר, יוֹם קַיִץ יָפֶה, אֶל מִחוּץ לָעִיר. מוֹרֵנוּ הָלַךְ אַחֲרֵינוּ לְאַט. כְּשֶׁעָמְדוּ רַגְלֵינוּ בַּשָּׂדֶה, הִתְחִיל הָרַבִּי מְעַיֵּן בַּסֵּפֶר שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ, וַאֲנַחְנוּ הִתְחַלְנוּ מִתְגַּלְגְּלִים, רָצִים וּמִתְחַבְּאִים בָּעֵשֶׂב הַיָּרֹק וְהָרַךְ. לִבּוֹ שֶׁל נַחְמָן לֹא הָלַךְ אַחֲרֵי הַמִּשְׂחָקִים הַלָּלוּ, רַק גָּחַן עַל גַּבֵּי הַצִּיצִים וְהַפְּרָחִים וַיִּתְלְשֵׁם אֶחָד אֶחָד וְעָשָׂם לַאֲגֻדָּה אֶחָת.

כַּאֲשֶׁר עָיַפְנוּ מִן הָרִיצָה וְהָגִּלְגּוּלִים, קָרַבְנוּ לְנַחְמָן וְשָׁאַלְנוּ אוֹתוֹ לְאֵיזֶה צֹרֶךְ תְּלָשָׁם מִן הָאֲדָמָה, וְעָנָה אוֹתָנוּ:> – אֲנִי אוֹהֵב אֶת פִּרְחֵי הָאֲדָמָה… לְפָנִים כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן, אֲהַבְתִּים עוֹד יוֹתֵר. – שַׁלָּמָה? – שָׁאַלְנוּ כֻּלָּנוּ פֶּה אֶחָד. יָדַעְנוּ שֶׁנַּחְמָן יְסַפֵּר לָנוּ עַל דְּבַר הַפְּרָחִים. וְאָמְנָם הוּא נָשָׂא אֶת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים, יָשַׁב בְּתוֹכֵנוּ עַל הָעֵשֶׂב, וְהִתְחִיל מְסַפֵּר:

– אַתֶּם שׁוֹאֲלִים, מַדּוּעַ? חַכּוּ רֶגַע… אֲנִי אֲבָאֵר לָכֶם… חַכּוּ רֶגַע… חַכּוּ רֶגַע… – בֵּין כֹּה וָכֹה בָדָה מִלִּבּוֹ אֶת סִפּוּרוֹ הֶחָדָשׁ.

– לְפָנִים, – הִתְחִיל חֲבֵרֵנוּ לְסַפֵּר, – לְפָנִים חָשַׁבְתִּי שֶׁרַק עַל הָאָרֶץ הַשְּׁחוֹרָה צָצִים פְּרָחִים, וּבַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים אֵינָם, וָאֵדַע שֶׁהַמַּלְאָכִים גָּרֵי הַשָּׁמַיִם לוֹעֲגִים לִי וְלִפְרָחַי וּמַרְאִים לִי אֶת הַכּוֹכָבִים שֶׁלָּהֶם הַנּוֹצְצִים בְּאוֹר שֶׁל זָהָב… פַּעַם אַחַת, בְּעוֹדִי יֶלֶד, וַאֲנִי עוֹמֵד בְּגַנִּי וְצוֹחֵק לְשׁוֹשָׁן שֶׁבְּיָדִי וְאוֹמֵר מִתּוֹךְ הִתְפָּעֲלוּת: “יָפֶה אַתָּה, פִּרְחִי מִכָּל הַכּוֹכָבִים הַפְּזוּרִים עַל פְּנֵי כָּל הָרָקִיעַ, אֲנִי לֹא אָמוּת, אֲנִי לֹא אֶעֱזֹב אֶת הָאֲדָמָה לָנֶצַח אַחֲרֵי שֶׁפּוֹרְחִים עָלֶיהָ פְּרָחִים אַדְמוֹנִים כָּאֵלֶּה!” עוֹדֶנִּי מְדַבֵּר, וּבַת-קוֹל יוֹצֵאת מִלֵּב הַשָּׁמַיִם וֹמְצַלְצֶלֶת בְּאָזְנַי: “אֶפְשָׁר שֶׁצָּדַקְתָּ בְּאָמְרְךָ, שֶׁפִּרְחֲךָ יוֹתֵר נָאֶה מִן הַכּוֹכָבִים, אוּלָם דַּע לְךָ, יֶלֶד, שֶׁלֹּא מֵחָכְמָה אַתָּה בּוֹחֵר לָשֶׁבֶת עַל הָאָרֶץ לְעוֹלָם, וְלִבְלִי עֲלוֹת הַשָּׁמָיְמָה. חוֹשֵׁב אַתָּה, שֶׁהַכּוֹכָבִים לְבַדָּם הֵם תִּפְאֶרֶת הַשְּׁחָקִים. כְּלוּם לֹא תֵדַע לְךָ, שֶׁיֵּשׁ גַּם שֶׁמֶשׁ לַשְּׁחָקִים? עֲמֹד פֹּה, עַד שֶׁיַזְהִיר הַשַּׁחַר וְתִרְאֶה בְּעֵינֶיךָ בַּעֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בִּפְאַת הַמִּזְרָח”. וַאֲנִי אַךְ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שָׁמַעְתִּי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה קֹדֶם בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם, כִּי לֹא קַמְתִּי עוֹד בִּשְׁעַת הַבֹּקֶר, אַחֲרֵי שֶׁלֹּא הָלַכְתִּי עוֹד לְבֵית-הַסֵּפֶר, וְלָכֵן אָהַבְתִּי לִישֹׁן עַד הַשָּׁעָה הָאַחַת-עֶשְׂרֵה…"

אַחֲרֵי שָׁמְעִי אֶת הַדְּבָרִים הַחֲדָשִׁים וְהַנִּפְלָאִים גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לְחַכּוֹת לִזְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ. אֲנִי עָשִׂיתִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בַּחֲשָׁאי, לְבַל יִוָּדַע לְהוֹרַי, כִּי לוּ יָדְעוּ זֹאת הָיוּ מַפְרִיעִים אוֹתִי מִמַּחֲשַׁבְתִּי. הַבֹּקֶר אַךְ הִתְחִיל, עוד לֹא נִמְחוּ כָלִיל עִקְּבוֹת הַלַּיְלָה, וַאֲנִי רָאִיתִי אֶת קְצוֹת שְׁמֵי הַמִּזְרָח וְהִנָּם הוֹלְכִים וּמִתְכַּסִּים בְּזָהָב, וּמִתּוֹךְ גַּלֵּי הַזָּהָב הִתְחִילָה מְבַצְבֶּצֶת שֶׁמֶשׁ יָפָה וּגְדוֹלָה וְנִשְׂגָּבָה; לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַתְּמוּנָה הַהִיא! בָּרֶגַע הַזֶּה זָרַקְתִּי אֶת הַפֶּרַח הַיָּפֶה שֶׁהָיָה בְּעֵינַי, בְּאוֹתוֹ רֶגַע, כְּאֵיזֶה סְמַרְטוּט בָּלֶה, וְנָשָׂאתִי אֶת יָדַי בִּבְרָכָה לְשׁוֹשַׁן הַשָּׁמַיִם.

– מִנִּי אָז לֹא הוֹסַפְתִּי עוֹד לוֹמַר: “אֲנִי לֹא אָמוּת, אֲנִי לֹא אֶעֱזֹב אֶת הָאֲדָמָה לָנֶצַח!…” רוֹצֶה אֲנִי לַעֲלוֹת בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים הַשָּׁמַיְמָה וְלִנְגֹעַ בְּיָדִי בְּשׁוֹשַׁן הָרָקִיע הַנֶּהְדָּר, הַצָּץ לְנֶגֶד עֵינַי בְּכָל יוֹם וָיוֹם. וְאֶת הַפְּרָחִים הַפְּעוּטִים וְהַנּוּגִים שֶׁעַל הָאָרֶץ לֹא חָדַלְתִּי לֶאֱהֹב גַּם עַתָּה… הֵן רוֹאִים אַתֶּם, כֵּיצַד אֲנִי מְאַמֵּץ אֲגֻדַּת פְּרָחִים זוֹ אֶל לִבִּי, כֵּיצַד אֲנִי נוֹשֵׁק לָהּ בְּמוֹ-פִי… אוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁהַפְּרָחִים הַלָּלוּ הוֹלְכִים וְנוֹבְלִים, הוֹלְכִים וְצוֹמְקִים בְּיָדַי, אָז נִזְכָּר אֲנִי בְּבַת-קוֹל שֶׁשָּׁמַעְתִּי לְפָנִים, וְאָז אֲנִי יוֹדֵעַ בָּרוּר אֶת הַיּוֹם וְאֶת הָרֶגַע שֶׁבּוֹ אֶעֱלֶה הַשָּׁמַיְמָה, וַאֲנִי שָׂמֵחַ עַל זֶה מְאֹד…"

נָדַם קוֹלוֹ שֶׁל נַחְמָן, וְכֻלָּנוּ עוֹד יוֹשְׁבִים סְבִיבוֹ עַל גַּבֵּי הָעֵשֶׂב הָרַךְ וְהַטָּלוּל, וְשׁוֹמְעִים… וְרוֹצִים לִשְׁמֹעַ עוֹד… גַּם הַשֶּׁמֶשׁ נִצְּבָה בְּאֶמְצַע הַשָּׁמַיִם וְחִכְּתָה, שֶׁמָּא יַמְשִׁיךְ נַחְמָן אֶת סִפּוּרוֹ, וְגַם צִפֳּרִים שֶׁהָיוּ חֲבוּיוֹת בָּעֳפָאִים, צִפְצְפוּ אֵלָיו וְתָבְעוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיּוֹסִיף לְסַפֵּר.

וְהִנֵּה הִתְעוֹרֵר אֶחָד מֵחֲבוּרָתֵנוּ הַשּׁוֹתֶקֶת, הֲרֵי זֶה מִיכָה הַפֶּתִי וְהַסַּפְקָן, לִשְׁאֹל בְּקוֹל נָמוֹךְ:

– הַאֻמְנָם, נַחְמָן, כָּל זֶה אֱמֶת? הַאֵינְךָ מְשַׁקֵּר?

אַךְ זֶהוּ פַּקְפְּקָן! לוּלֵא נַחְמָן שֶׁכִּהָה בָּנוּ, הָיִינוּ מַרְאִים לוֹ “הַאֵינְךָ מְשַׁקֵּר?” וְנַחְמָן הֲלֹא שִׁקֵּר בְּכָל זֹאת! אָמְנָם שְׁקָרָיו לֹא הָיוּ שְּׁקָרִים בְּעָלְמָא! שְׁקָרִים יָפִים וְנָאוִים… בְּאוֹתָה הַשָּׁנָה, שֶׁנַּחְמָן סִפֵּר לָנוּ אֶת הַסִּפּוּרִים הַלָּלוּ, יָדַעְתִּי כְּבָר לִקְרֹא בַּסְּפָרִים; דּוֹדִי שֶׁלִּי שֶׁאֲהֵבַנִי קָנָה בִּשְׁבִילִי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת וּקְרָאתִים. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי קוֹרֵא אֶת סִפְרֵי הָאֲגוֹרָה הָהֵם, הָיְתָה מְנַצְנֶצֶת בִּי נְבוּאָה: נַחְמָן זֶה, לִכְשֶׁיִגְדַּל, יִכְתֹּב גַּם כֵּן סִפּוּרִים…

וְהַנְבוּאָה בָּאָה!

עַכְשָׁו – וַאֲנִי גָדַלְתִּי כְּבָר, הַיָּמִים עוֹבְרִים עָלַי בִּטְרָדוֹת רַבּוֹת, וְהַלֵּילוֹת בְּמַחֲשָׁבוֹת וּבְחִשְׁבוֹנוֹת… אוּלָם בְּשָׁעָה פְּנוּיָה אֲנִי אוֹהֵב לְעַיֵּן בְּאֵיזֶה סִפּוּר-מַעֲשֶׂה חָדָשׁ… וְלִפְעָמִים קְרוֹבוֹת מִזְדַּמְּנִים לְיָדִי סְפָרִים רְאוּייִם וְטוֹבִים בֶּאֱמֶת, אֲנִי הוֹפֵךְ בָּם וְקוֹרֵא בְּשַׁעַר הַסְּפָרִים: “קֹבֶץ בְּדָיוֹת וּפַנְטַסִּיוֹת, אַגָּדוֹת וְדִמְיוֹנוֹת מֵאֵת נַחְמָן”… מֵאֵת נַחְמָן… מֵאֵת נַחְמָן… אוֹתוֹ קָטָן שֶׁהָיָה קָרוּא בְּפִי חֲבֵרָיו “הַשַּׁקְּרָן”… הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי!

כָּל הֶהָמוֹן הָעִבְרִי יוֹדְעִים עַכְשָׁו אֶת נַחְמָן, הַכֹּל מְהַלְּלִים אֶת הַסּוֹפֵר הֶחָבִיב הַזֶּה, וְאָמְנָם סְפָרָיו מְצֻיָּנִים מְאֹד. בְּכָל פַּעַם שֶׁהֵם בָּאִים לְיָדִי, אֲנִי נֶהֱנֶה מֵהֶם הֲנָאָה מְרֻבָּה.

– מֵאֵת נַחְמָן… מֵאֵת נַחְמָן… וַהֲרֵי הוּא לֹא הָיָה מַכִּירֵנִי הַיּוֹם! וְאוּלַי?… לוֹ הָיוּ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וּשְׁחוֹרוֹת…