הקדמה    🔗

מחזה שנכתב עברית בוויטל. נראה שהמשורר עבד עליו כחודש ימים (ב – 17.1.1944 סיים את הפרק האחרון של “השיר על העם היהודי שנהרג”). זוהי יצירתו האחרונה שהגיעה אלינו, פרט ל“שיר לפורים” שנכתב, כנראה, בשביל הילדים העצורים במחנה, ולפי תוכנו ניתן לקבוע כי זמן כתיבתו חל בימים שבין 29 בפברואר 1944 ל־8 במארס אותה שנה.

זמנם של אירועי המחזה הוא ימי האקציה הגדולה בגיטו וארשה, ביום בו גורשו חנה, אשת המשורר, ושני בניהם לטרבלינקה. “מה היום? יום הארבעה עשר בו בשמיני! זכוֹר היום והשנה¹ זכוֹר: שנת מ”ב! היום הובל רחוב בווארשה אל הגרדום, עשרת אלפי יהודים הוצאו היום הזה להורג…" (ראה במחזה עמ' 293.)

בבית לוחמי הגיטאות שמור כתב־היד בשלושה נוסחים. מהם שניים מקוטעים. המערכה הראשונה נתפרסמה תחילה במהדורת תש“ז של “כתבים אחרונים”, ואילו המערכה השנייה ראתה אור מאוחר יותר, במהדורה השלישית, תשכ”ט.

 

הַנְּפָשׁוֹת    🔗

גֶּר, גֶּרִינְג

גֶּבּ, גֶּבֶּלְס

הוא, הִיטְלֶר

הַנַּעֲרָה, בת־זנוּנים להוּרסט וֶסֶל

בּוֹר, בּוֹרְמַן, ממלא־מקום הפירֶר

רוֹז, רוֹזֶנְבֶּרְג

הַנְס, חייל מגדוד־הכליון בטרבלינקי

הַיְּהוּדִי מִטְּרֶבְּלִינְקִי

הַגְּבֶרֶת, אֵשׁת גֶּרִינְג

 

עלילה ראשׁוֹנה    🔗

במצבאה הראשׁית, מימינו ומשמאלו שׁל הרואה.

אולם מטופט צבע־אפר אחד. החלונות – פס אחד כאמה מן התקרה למטה, מסביב לכתלי האולם כולו.

(נשׁמע צלצול. דלת בלתי־ניכרת נפתחת בקיר האפור משׂמאל לרואים).

גר (נדחף בכוח לתוך האולם והדלת נסגרת מאליה כשדחפתו).

גבּ (נפנה לאחוריו).

(שׁוב צלצול).

גר (נדחף אף הוא בדלת בלתי־נראית לכתחילה לעין מצד ימין לרואים. אף הוא נפנה מרוגז לאחוריו).

גבּ אַף אַתָּה!

גר מַאי “אַף”? כֹּה תְּהַתֵּלָה!

גבּ כָּמוֹנִי אֲנִי… נֶהְדַּפְתָּ קְצָת לְכָאן!

גר לַעֲזָאזֵל!

גבּ הַס… (נד לו בראשו) כָּמוֹנִי אֲנִי… אַתָּה פָּחוֹת, שֶׁבַּעַל־גּוּף אַתָּה, וַאֲנִי (מתרומם קצת מתוך קפיצה כלשׁהי)

קַלּוֹתִי… עַפְתִּי!

גר מִי הֲדָפַנִי?

גבּ לֹא אִישׁ… הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה מֵאֵלֶיהָ וְנֶהְדַּפְנוּ.

גר לֹא יָדַעְתִּי… לֹא הָיִיתִי פֹּה מִזְּמָן. (נפנה שוב לאחוריו, אל הדלת) קַבָּלַת פָּנִים מְצֻיֶּנֶת.

גבּ גַּם אֲנִי הָפְתַּעְתִּי… זֶה חָדָשׁ… מְכוֹנָה הִיא שֶׁהֲדָפַתְנוּ, אֵין רָע.

גר לֹא אִכְפַּת לְךָ… עִתּוֹנַאי אַתָּה, וַאֲנִי אִישׁ־צָבָא אָנִי.

גבּ מַרְשַׁל.

גר אֵיפֹה אָנוּ?

גבּ בִּסְבִיבוֹת מִינְסְק אֲנַחְנוּ, בַּדֶּרֶךְ

לִסְמוֹלֶנְסְק… הִרְחַקְנוּ! וְאַתָּה לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ,

בְּאֶכְּסְפֶּדִיצִיָּה זוֹ –

גר וְאַתָּה?

גבּ לֹא חָפֵץ אִישׁ בָּהּ… וְאוּלָם אַתָּה, – אַתָּה פָּצִיתָ פִּיךָ לַגִּיד לוֹ –

גר אֶת אֲשֶׁר יָרֵאתָ… אִם יִשְׁאָלֵנִי – עוֹד פַּעַם לוֹ אַגִּידָה –

גבּ הַס… הַיּוֹם – יָחִיד, חַד־בְּדֵעָה תִּהְיֶה בֵּינוֹתֵינוּ – הִצְלַחְנוּ.

גר (מתחת לחטמו) כָּךְ… לָמָּה אֲנִי לוֹ?

גבּ קְרָאֲךָ? לוֹנְדוֹן – הִיא הֵקִימָה רַעַשׁ: גֶּר!

הֵיכָן גֶּר? הִנֵּה כִּי יִתְאַכְזְבוּ הַיּוֹם הָאַנְגְּלִים, וְעַל

הַמַּכָּה בָּהּ הֻכֵּיתָ בֵּית מְאַהַבְךָ לֹא יֵדָעוּ… הוּא

קְרָאֲךָ?

גר גַּם אוֹתָכָה!

גבּ אֲנִי מֵרְצוֹנִי בָּא… (שׂבע־רצון) מִזְּמַן לִזְמָן.

גר אִם אֵינְךָ חוֹתֵר תַּחְתַּי?

גבּ (מתבונן בו מתוך חיוך ארסי) הָיִיתִי חוֹתֵר… אַךְ אֵין זֶה קַל! אֲנִי חוֹתֵר תַּחַת אֵלֶּה אֲשֶׁר יֵקַל תַּחְתָּם לִי

חֲתֹר. (מתמרמר) שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם! אֲנִי גַם תַּחַת רָהם וְהַיְנְס וְהַשְּׁאָר אָז לֹא חָתַרְתִּי… לֹא עֲזַרְתִּיךָ! אֲנִי תַּחַת אִישׁ

יְהוּדָה חוֹתֵר only! תַּחַת אֵלֶּה שֶׁאֵין אַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ

עָתִיד לִתֵּן אֶת הַדִּין… הֶרֶף!

גר סְלַח!

גבּ לֹא אֶסְלַח! אַתָּה מֵאָז חוֹשְׁדֵנִי, וַאֲנִי לֹא

אוּכַל הָבִין, בִּין… לֹא חַיָּל אֲנִי, לֹא טַיָּס, לֹא

אִישׁ־הִתְחָרוּת לְךָ. עִם רֶגֶל קְצָרָה זֹאת, צוֹלֵעַ וְעִם שֶׁכֶם

זֶה עָקֹם כְּלוּם אֶהֱרֹס לְתוֹךְ רְשׁוּתְךָ? תִּשְׂנָאֵנִי? – שְׂנָא,

מֻתָּר לְךָ! הֵן לֹא הוֹכַחְתִּי אֶת אַהֲבָתִי לְךָ… אַךְ לָמָּה

תַּחְשֹׁד בִּי? הַחֲשֵׁד!

גר זֶה הַלַּעַג, גֶּבּ, עַל דַּל שְׁפָתֶיךָ גבּ (שׂבע־רצון) הָעִתּוֹנַאי הוּא אֲשֶׁר בְּקִרְבִּי יוֹשֵׁב… כָּל עִתּוֹנַאי, כָּל מִי שֶׁעֵטוֹ חֲרִיף־עֹקֶץ – לַעְגּוֹ רָב.

גר כָּתְבָא רַבָּא אַתָּה, כָּךְ… עִתּוֹנָאוּת זוֹ – לָמָּה הִיא לְךָ? שָׁבְקֶנָּה!

גבּ יָד לְפֶה… כְּאַחַד הַמּוֹ"לִים הַיְּהוּדִים תְּדַבֵּרָה!

גר הֵם מִקִּנְאָה. וְאָנֹכִי – אֵין אֲנִי מִתְקַנֵּא בְּךָ כְּלָל… תֵּן יָד!

גבּ (לוחצו בידו) זֶה לַעְגִּי – הֲרֵי הוּא עוֹקֵץ, כֵּן… (מתוך שׂחוק קל) הֲבִינוֹתִי… הֵן גַּם הוּא, אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, עַד שֶׁהִתְרַגֵּל לוֹ –

גר הַס…

גבּ גַּם הוּא לֹא־פַעַם נֶעֱלַב עַל־יְדֵי אֲרֶשֶׂת־שְׂפָתַי זוֹ, וְכִמְעַט הָיִיתִי בְּכָל רָע! זֶה לַעְגִּי,

עַרְמוּמִית אוֹרֶבֶת זוֹ, זוֹ הַצְּדִיָּה בְּזָוִיּוֹת פִּי

הָעִתּוֹנַאי – לֹא אוּכַל וַאֲנַעֲרוֹ מֵעָלַי גַּם בְּשִׁבְתִּי עִם

הַגֹּלֶם –

גר הס… (צופה לעברים).

גבּ הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ? וְאִישׁ־הָעֵט –

גר כֵּן, כָּתְבָא רַבָּא אַתָּה – יָדַעְתִּי,

וְלִלְעֹג אַתָּה צָרִיךְ, לַעֲגָה־לְךָ כְּכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה

נַפְשְׁךָ, אַךְ אַל־נָא אֶהְיֶה לְמַטָּרָה לְךָ אָנֹכִי – לֹא

אֶאֱהָבָה!

בּוֹר (מופיע בדלת הנפתחת לרווחה כלפי הרואים. עומד בפתח ונותן לאשׁה, עם צעיף יורד על פניה, לעבור; מְלַוָּהּ בדלֶת נפתחת בצד שמאל).

גר (בתמיהה אל גב) אִשָּׁה!

גבּ כָּךְ…

גר בְּצָעִיף!

גבּ כָּךְ…

גר וְדַי תּוֹסְסָה, טוֹפְפָה… טוֹף־טוֹף…

גבּ כָּךְ.

גר זֶה חָדָשׁ!

גבּ זוֹנָה.

גר לְאָסוּתָא לוֹ…

גבּ שׁוּב אַתָּה חוֹשֵׁד בּוֹ?

גר לֹא רְאִיתִיו זֶה מִזְּמָן. בְּקֶרֶב יָמִים אֵלֶּה אוּלַי הִתְרַחֵשׁ נֵס…

גבּ נֵס! אַל תַּאֲמִינָה…

גר וְזֹאת – זֹאת הָאוֹרַחַת?

גבּ לֹא הָא. הֲרֵי זֶה עִנְיָן שֶׁל כְּתָב־יָד וְלֹא יוֹתֵר… כְּתָב־יָד יֵשׁ לָהּ, לְרִיבָה זוֹ. וְשֵׁם לָהּ!

גר מִי זֹאת?

גבּ זוֹנָה בַּת זוֹנָה… וֶסֶל! זוֹ אִמָּהּ אֲשֶׁר יָדַע וֶסֶל בְּבֵית־הַבּשֶׁת. בִּתָּהּ הִיא.

גר וְלֹא בִּתּוֹ?

גבּ אוּלַי… וְאוּלַי? לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, לְאַחַר

רֶצַח וֶסֶל בְּבֵית־הַבּשֶׁת, סַרְנוּ לְדִירָתָהּ הָאַרְעִית

בְּבֵית־הַחוֹמָה, בְּמוֹאַבִּית², וְנִתְקַלְנוּ בָּהּ, בְּזוֹנָה בָּלָה, שֶׁסָּחָה לָנוּ בְּשִׁכְרוֹנָהּ

עַל מְאַהֲבָהּ, עַל וֶסֶל – וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר הֶרְאֲתָה עַל

נַעֲרָה שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁנִכְנְסָה לַבַּיִת – "הִנֵּה הִיא, זֹאת

בִּתּוֹ!”

גר זָכַרְתִּי.

גבּ זָכַרְתָּ כֹּל?

גר הֲרֵי כָּךְ, זֹאת הַשִּׁכּוֹרָה! לֹא יָדְעָה בָּרוּר אִם שֶׁל וֶסֶל הִיא וְאִם שֶׁל הַיְּהוּדִים –

גבּ (פורץ בצחוק, משכל ידיו: ימין לשמאל ושמאל לימין, בתנועה של שיכורה) כֵּן, שְׁנַיִם הָיוּ שֶׁהִקְדִּימוּ לוֹ לְוֶסֶל וְזֶה שֶׁאַחֲרָיו בָּא – חָה! חָה! (משכל שוב את ידיו) בַּת מִי הִיא?

גר כָּךְ זוֹנָה! זוֹנָה! אַךְ הָיָה מַשֶּׁהוּ בָּהּ מִן הָעֶדְנָה הַסּוֹרַחַת –

גבּ בַּת־עָם! מִמְּקוֹרוֹ… הִיא זֶה מִקָּרוֹב מֵתָה, וּבִתָּהּ זוֹ – הִיא בְּעִזְבוֹן אִמָּהּ מָצְאָה אוֹצָר.

גר הַיְנוּ?

גבּ כְּתָב־יָד… כְּבָר חָזְרָה אִתּוֹ עַל דַּלְתוֹת הַמַּעֲרֶכֶת אֶצְלִי – "כְּתָב־יָד לִי!” – הָבִי! – "לָאו־לָאו! רַק לוֹ. (בתנועת־יד אל עבר הפתח שלפני הרואים) לְיָדוֹ הוּא!”

גר הֲרֵי כָּךְ!

גבּ הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי: בִּתּוֹ הִיא שֶׁל אֶחָד

מִן הַשְּׁנַיִם… לֹא אֵדַע רַק אִם שֶׁל זֶה הִיא אֲשֶׁר

הִקְדִּימוֹ

לוֹ לְוֶסֶל אוֹ שֶׁל זֶה אֲשֶׁר בָּא אַחֲרָיו… יְהוּדִיָּה!

הוא (בא כבזק בדלת הפתוחה לרווחה כלפי הרואים) כְּתָב־יָד. כְּתָב־יָדוֹ מַמָּשׁ! (קורא) “דַּם הַיְּהוּדִים כִּי מִפִּי הַמַּאֲכֶלֶת יֵז” ³–

גבּ הִנֵּה כִּי זֶהוּ!

הוא זֶהוּ! הַהִמְנוֹן בּוֹ פָּתַחְנוּ, רֵאשִׁית שִׁיר

הוא לָנוּ, מְפֻרְסָם הוּא וְנָפוֹץ דַּיוֹ… לֹא רְאִינוּהוּ

בִּכְתָב־יָדוֹ זֶה… הֲרֵיהוּ כִּנְתִינָתוֹ. שָאֵהוּ, גֶּבּ, לְבֵית־הַנּכוֹת שָׂאֵהוּ (מושיט הכתב אל גבּ ולוקחו חזרה) חַכֵּה. (מושיטו אל גר) הִתְבּוֹנֵן לוֹ גַּם אַתָּה… אֶל כְּתָב־הַיָּד!

גר (לוקחו, מסתכל בו).

הוא כָּךְ!… הִצִּיעַ מִי מִכֶּם לִי – אֵעָנֶה לוֹ! אֲנִי אֶת צְלָב־הָאַבִּירִים אֶתֵּן לָהּ!

גבּ (מחניק מתוך נהימה משונה את צחוקו הפורץ, הנהימה משתשלת ונהפכת לעטישת־רווחה).

הוא (נפנה באחת לעברו, נותן בו, יהיר ומתוך תמהון, את עיניו) הָא מַאי?

גבּ זוֹרַרְתִּי. (קונח פניו ממושכות במטפחתו).

הוא (אינו גורע את עיניו מגבּ) צְלָב־אַבִּירִים עִם עֲלֵי־אַלּוֹנִים!

גר עִם הַחֲרָבוֹת וְהַיַּהֲלֻמִּים.

הוא (נפנה לצד שמאל לעבר גרינג) מָה?

גר זוֹרַרְתִּי.

הוא (תמוה) מָה?

גר צָחַקְתִּי.

הוא חֲזִיז וָרַעַם, וּלְכָל הָרוּחוֹת אֶתְכֶם – מָה?

מַה יֵּשׁ? (אל גר) אַתָּה! אַתָּה, אִם אֲצַוְּךָ, תְּפָאֲרֶנָּה בּוֹ, בַּצְּלָב.

גר לֹא אֲנִי וְאַף לֹא אַחֵר!

הוא (מתוך חיוך קל ואנוס) כָּךְ אָמְנָם אֹהַב… לֹא תִּשְׁמַע לִי בָּזֶה.

גר לֹא אֶשְׁמַע.

הוא תַּרְהִיבָה… הֵן לֹא בְּקֶרִי תֵּלֵךְ עִמִּי… יֵשׁ טַעַם לְךָ וְנִמּוּק, כֵּן, יָדַעְתִּי… מַאי טַעְמָא? וּמַדּוּעַ

לֹא תַּצִּיעוּ לִי הַדָּבָר? (אל גר) אֱמֹר לִי –

גר הַצְּלָב, צְלָב־הַהִצְטַיְּנוּת – הַחַיָּל זוֹכֶה בּוֹ. אִישׁ־הַצָּבָא עַל שְׂדֵה־הַקֶּטֶל, הַגִּבּוֹר בַּמִּלְחָמָה!

הוא הְם… (נוטל מידו את כתב־היד, מסתכל בו, נותנו מתוך חשש) אֶת הַמֵּדַלְיָה שֶׁל גֵּיטֶה⁴ אוּלַי נִתֵּן לָהּ?

גב (פורץ שוב מתוך נהימה־שבצחוק המסתיימת בעטישה).

הוא (מפנה חיש את ראשו אל גבּ) שׁוּב!

גבּ (מתקנח במטפחתו) כֵּן, זוֹרַרְתִּי.

הוא (מתבונן בו יהירות) נַזֶּלֶת!

גבּ גַּם אֶת הַמֵּדַלְיָה לֹא נִתֵּן לָהּ…

אֲנַחְנוּ נִשְׁמֹר עָלָיו, עַל כְּתָב־הַיָּד, כְּעַל

בָּבַת־עַיִן, רַק נַחֲשֶׁה, נַחֲרִישׁ דֹּם… מִי כָּמוֹךָ יֵדַע אֲשֶׁר יֶשְׁנָם דְּבָרִים שֶּׁהַשְּׁתִיקָה נָאָה לָהֶם… אֵין כְּדַאי

לְפַרְסֵם, שֶׁלָּמַדְנוּ אֶת הַהִמְנוֹן לֹא מִמְּקוֹרוֹ…

הוא נַעֲנֵיתִי לְךָ, גַּם לְךָ… (אל גר) לוּלֵא אַתָּה, לֹא הָיָה גֶבּ מֵעֵז פָּנָיו וּמְסָרֵב לִי. תְּקַלְקֵל אֶת

אֲנָשַׁי, גֶר, אֶת הַמְּצַיְּתִים לִי…

גבּ (פניו מתכרכמים, אומר להגיב).

הוא (עוצר בעדו בתנועת־יד) בַּת־קְדוֹשִׁים זוֹ – מַה יְהֵא עָלֶיהָ?

גבּ זוֹ בַּת־הַקְּדֵשָׁה – נֵיטִיב עִמָּהּ, נְשַׁלֵּם

לָהּ בִּמְזוֹנוֹת. שׁוֹבְרֵי־מָזוֹן נִתֵּן לָהּ. מָנָה אַחַת אַפַּיִם!

פִּי שְׁלשָׁה! אַרְבַּעְתַּיִם וְעוֹד… זֹאת נוּכָלָה.

הוא (מסתכל שוב בכתב־היד) אֶת בָּבוּאָתָהּ תֵּן בְּ“רַיְךְ” שֶׁלְךָ עִם כְּתָב־הַיָּד הַזֶּה. בַּת־וֶסֶל וְשִׁירוֹ זֶה – הֵם תְאוֹמִים.

גבּ אֶת בַּת־וֶסֶל? לֹא אָנִי. גַּם רוֹז, אָפוּנָה,

אִם יֵאַסְפֶנָּה הוּא, אַף הוּא! זֹאת הַשְּׁחַרְחֹרֶת – מֵאַיִן לוֹ

לְוֶסֶל קְוֻצּוֹת־שְׁחוֹר? וְאִמָּהּ? לֹא נָקְעָה נֶפֶשׁ אִמָּהּ גַּם

מִיהוּדִים, לֹא בָּחֲלָה הַיַּצְאָנִית גַּם בָּהֶם.

הוא הֲבִינוֹתִי… קַצְתִּי בָּהּ! גַּם אֶת הַמְּזוֹנוֹת לֹא נִתֵּן לָהּ תּוֹסֶפֶת.

בּוֹר (חוזר מחייך, הדלת פתוחה).

הוא שְׁלַחְתָּהּ!

בּוֹר הִיא מִתְחָרֶטֶת. אֶת כְּתָב־הַיָּד הִיא רוֹצָה, אֶת עִזְבוֹנָהּ.

הוא (קורע את פיסת־הניר קרעים־קרעים) הִיא תֶּאֱסֹף אֶת הַפְּתוֹתוֹת, אַךְ אַל תִּקָּחֵן אִתָּה. (אומר לשוב על עקביו, מחזיר פניו לרגע) גֶר! גַּם אַתָּה, גֶבּ, – אֲנִי לָכֶם אֶצְטָרֵךְ… עוֹד מְעַט וְאֶפָּנֶה. (יוצא ונעלם במבוא).

הנערה (פורצת בדלת הפתוחה) כְּתָב הַיָּד! אֶת כְּתָב־הַיָּד הָשִׁיבוּ לִי! (משליכה באחת את הצעיף מעל פניה).

בּוֹר לֹא נָסַעַתְּ?

הנערה הוּא מַמְתִּין לִי, הַנֶּהָג… אֶת כְּתָב־הַיָּד! זֶה הוֹן… אִמִּי אָמְרָה לִי – הוֹן! זֶה הוֹן! כְּתָב־יָד שֶׁל אַבָּא!

גר וֶסֶל?!

הנערה כֵּן… הוֹשִׁיעָה!… אַתָּה מִי? אִם לֹא גֶר אַתָּה? הִכַּרְתִּיךָ!

גר (מתעורר, מושך בכנף בגד־השרד אשר עליו) כָּךְ…

הנערה מִיָּד! אַךְ רְאִיתִיךָ… רֻטְפַשְׁתָּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַל הַצִּלּוּמִים. גַּם הוּא (מראה על גבּ) הוּא יָפֶה יוֹתֵר בְּחַלּוֹן־הָרַאֲוָה! גַּם שָׁם לֹא יִיף… שָׁם כָּתֵף לוֹ יְשָׁרָה! שְׁמָעוּנִי, הַמַּנְהִיג יִתֵּן צְלָב לִי. לָמָּה לִי הַצְּלָב? יִתֵּן

סְכוּם לִי, יִתֵּן מֹהַר לִי. בַּיִת יִבְנֶה לִי! בַּיִת!

גר (מוציא מלוֹא החופן שׁטרות־נייר מכיס מכנסיו ומוֹשיט לה) הֲרֵי לָךְ.

הנערה כַּמָּה אַתָּה טוֹב! אַךְ לֹא אַתָּה הוּא!… (לעבר הפתח שכנגד הרואים) הוּא יְשַׁלֵּם לִי, הוּא אֶת כְּתָב־הַיָּד מִמֶּנִּי לָקַח… (מתוך כווני־חן שׁל קלת־דעת) אַתָּה לוּ הוֹאַלְתָּ תֵּת לִי –

גר מַה?

הנערה טַיָּס! כִּמְדֻמָּנִי – אַתָּה הוּא הַמְמֻנֶּה

עַל צְבָא הַטַּיָּסִים? אִם אַתָּה הוּא אֲשֶׁר הָפְקַדְתָּ עֲלֵיהֶם?

אִם הוּא זֶה? (על גבּ)

בּוֹר הוּא כַּתָּב יִתֵּן לָךְ… כַּתָּב!

הנערה (מנערת ידיה) כַּתָּב! כַּתָּב! אִי, אִי… לֹא אֶחְפֹּץ בָּם, בִּמְכַתְּבֵי־עָמָל וְטוֹפְלֵי־שֶׁקֶר אֵלֶּה!

גר ובּוֹר (פורצים בצחוק ממושׁך)

גבּ (מתוך חיוך אנוס) הֵן גַּם אָבִיךְ! אָבִיךְ – מִי?

הנערה שְׁמִי וֶסֶל.

גבּ וֶסֶל סוֹפֵר הָיָה, תּוֹפֵשׂ־עֵט…

הנערה לֹא הָיָה אָבִי כַּתָּב, לֹא עִתּוֹנַאי סְתָם.

פַּיְטָן הָיָה! הוּא שָׁר… הוּא בְּשִׁכְרוֹנוֹ שָׁר! גַּם זֶה הַשִּׁיר

– (בתנועת־יד אל עבר הפתח שכלפי הרואים) בְּשִׁכְרוֹנוֹ כְּתָבוֹ, וְאִמִּי עָזְרָה לוֹ –

גר גַּם הָאֵם! וַאֲנַחְנוּ לֹא יָדַעְנוּ…

הנערה כֵּן, עָזְרָה לוֹ!

גר בְּשִׁכְרוֹנָהּ, בְּלִי כָּל סָפֵק, הִיא, אַף הִיא?

הנערה אִם לְפֶלֶא הוּא בְּעֵינֵיכֶם? גַּם אֲנִי חוֹרֶזֶת! כּוֹס אַחַת, שְׁתַּיִם אִם שָׁתִיתִי, וְאֶחֱרֹזָה.

גר מַחֲלָה הִיא, כַּנִרְאֶה, מַחֲלַת מִשְׁפָּחָה…

הנערה (צוחקת אף היא) אָמְנָם, אַף, אֲנִי, בְּשִׁכְרוֹנִי… כָּךְ – לֹא אֹהַב! אָב פַּיְטָן מַסְפִּיק לִי. לֹא

אֲהֵבַתְהוּ אִמִּי עַד מְאֹד, שֶׁקִּלִּלָהּ נִמְרָצוֹת וְגַם הֵרִים

יָד. רַק לְאַחַר אֲשֶׁר מֵת – כָּךְ הֵם הַפַּיְטָנִים, לְאַחַר מוֹתָם,

כִּכְלוֹת הַכֹּל, אָז יִשְׁתַּבָּחוּ. לֹא אֶחְפֹּץ בָּם, גַּם בָּם!…

(בכליוֹן־לב אל גר) טַיָּס!

הַטַּיָּסִים! הַטַּיָּסִים –

מַה לִּבִּי בִּי יְכַל

לַיָּפִים וְלַנָּאוִים,

מַמְרִיאִים וּמִתְנַשְּׂאִים

לְלֵב עָבִים,

אֶל כּוֹכָבִים,

אֶל עָל.

הַטַּיָּסִים! הַטַּיָּסִים!

הָהּ, לִבִּי עָלַי דַוָּי –

כִּנְשָּׁרִים אֶל חֵיק זָרִים

נִשָּׂאִים הֵם וְטָסִים –

הוֹי, לָמָּה תֹּאבֵדוּ?

טוֹב תַּעֲשׂוּ – רְדוּ

אֵלַי!

(גוחנת אל גר) הַטַּיָּסִים – טוֹבִים הֵם מֵאֲדוֹנֵיהֶם… (מחניפה לו) וְאִם לֹא רַע, לֹא רַע הוּא. וְהַכַּתָבִים – אִי, כָּמוֹהוּ הֵם… לֹא אֶחְפֹּץ בָּם!

בּוֹר (פותח לפניה הדלת משׂמאל, כמבקשׁה לצאת) אֶל הַמְּכוֹנִית!

גבּ עוֹד רֶגַע. אַתְּ בְּטֶרֶם תֵּלְכִי תַּאַסְפִי וְתִקְחִי לָךְ אֶת אֵלֶּה – זֶה כְּתָב־הַיָּד!

הנערה (גוחנת, מרימה קרע אחד, מתבוננת בו) אַלְלַי לִי! (באגרופים קפוצים אל עבר הפתח שׁלפני הרואים כאומרת לפרוץ שׁם)

בּוֹר (תופשׂה בערפה) לְתוֹךְ הַמְּכוֹנִית, בַּת!

גבּ (לוחש אל אזנו בסחוב אותה בּור) אֶל הַבּוֹלֶשֶׁת!

הנערה אוֹיָה לִי, זֶה הוֹן! (מוצאת על־ידי בּוֹר).

גר (מחזיר פניו לעבר הקיר, לצד שׂמאל).

גבּ (זועם, נתן עיניו בגבו שׁל גר) חֲצוּפָה זוֹ –

בּוֹר (שׁב יהיר) מַדּוּע אֶל הַבּוֹלֶשֶׁת? אֲנִי אֶל בֵּיתָהּ אֶשְׁלָחֶנָּה.

גבּ (מפנה אליו את פניו) אֶל הַבּוֹלֶשֶׁת!

בּוֹר לָמָּה?

גבּ אֶל הַבּוֹלֶשֶׁת!

גר (מחזיר פניו) לְבֵיתָהּ תֵּלֵךְ.

גבּ וְאָנֹכִי בְּשֶׁלִּי!

גר חֲדַל מִמֶּנָּה, גֶבּ!

גבּ הִיא מְפַטְפֶּטֶת.

גר לֹא מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיהָ. הַנַּח לָהּ.

גבּ הִיא מְפַטְפֶּטֶת… הִיא עַל הַצְּלָב יוֹדַעַת…

גר יוֹדַעַת… לֹא הִיא אֲשֵׁמָה.

גבּ (מתבונן בו, בוחנו) מִי?

גר (מתבונן בו בעברה) אֲנַחְנוּ!

גבּ כֵּן… לֹא נֶאֱשַׁם יוֹתֵר! לֹא בִּתּוֹ הִיא –

הוא (מופיע בפתח שׁכלפי הרואים) מַה יֵּשׁ? הַמְשִׁיכוּ –

גבּ (לגר) לֹא בִּתּוֹ הִיא, וּפַטְפְּטָנִית.

הוא מִי?

בּוֹר זוֹ עִם הַשִּׁיר… אֲנִי לְבֵיתָה אֶשְׁלָחֶנָּה.

גבּ אֶל הַבּוֹלֶשֶׁת – (בחרון) אָמַרְתִּי. (אל גר) לֹא בִּתּוֹ הִיא!

גר וְאִם לֹא בִּתּוֹ – בַּת אִמָּהּ הִיא.

גבּ זֶה מְעַט… יֵשׁ חֲשָׁד. שַׂעֲרוֹתֶיהָ, אֲרֶשֶׁת

שִׂפְתוֹתֶיהָ. גַּם פַּטְפְּטָנִית הִיא. זֹאת בַּת הַיְּהוּדִים.

שָׁמַעְנוּ! הִיא בּוֹעֲטָה בַּצְּלָב. (אל אותו ברנשׁ) הִבְטַחְתָּ צְלָב לָהּ?… (אל בּור) אל הַבּוֹלֶשֶׁת –

הוא אֵלָי… (שׁב על עקביו).

גבּ (באצבע נטויה אל בּור) הֲרֵי לְךָ! לֹא נִשְׁתַּמַּעְתָּ לְכַתְּחִלָּה לִי…

בּוֹר (יוצא בדלת קיר השמאל)

גר (מסב את פניו לעבר הכותל ימינה).

גבּ (מביט נכוחה, זועם, למרות שהוא מגחך בזוהמתו).

בּוֹר (חוזר עם הנערה, מוליכה עד הפתח שלפני הרואים).

הנערה (מחזירה ראשה במבוא הפתח כלפי הרואים, מסירה מתוך תנועת־יד מיואשת צעיפה. פניה חיורים, מושיטה מתוך בקשת־רחמים אינסטינקטיבית את ידיה לגבּ ותוך כדי תנועה לעבר גר).

בּוֹר (מראה לה בידו אל פנים הפתח לצד שמאל).

הנערה (כנדחפת לשם באין ברירה, נעלמת).

(דממת־רגע. יריה).

בּוֹר (ננער ממקומו אחרי דממה ממושׁכה, יוצא לצד שׂמאל).

הוא (מופיע שׁוב) גֶּבּ! (קורא מעל גליון שׁבידו) הַאי מֻחַמַּד אַמִין אֶל הוּסֵינִי⁵ – מִי הוּא?

גבּ (ברשׁלנות) הַמֻּפְתִּי.

הוא יָדַעְתִּי… מִי הוּא? מַה הוּא? – בּוֹר!

בּוֹר (נראה בפתח שׂמאל).

הוא (פונה לעברו, בתנועת יד לצד פתחו) הַמַּרְתֵּפָה! זֶה מִיּוֹם אֶתְמוֹל – עוֹד הוּא נִמְצָא שָׁם?

בּוֹר הוּצָא.

הוא מֵת?

בּוֹר מֵת, לֹא מֵת…

הוא קֻבַּר?

בּוֹר שׂרַף.

הוא טוֹב!

בּוֹר (יוצא ונעלם בפתח שׁלפני הרואים).

הוא (אל גר ואל גבּ, לצדדין) לֹא שְׁמַעְתֶּם כְּלוּם. (מתבונן שׁוב מתוך חיוך בגליון, אל התמונה) הַמֻּפְתִּי! (מושיט הגליון לגר) רְאֵה, מֻפְתִּי אֶחָד וְהוּא יְהוּדִים מֵאָה!

גר כֵּן, זֶהוּ. (משׁיב את הגליון לאותו ברנשׁ).

הוא (תולה עיניו בגבּ) מִי הוּא?

גבּ הוּא מֵאֵלֶּה שֶׁתָּלוּ בָּנוּ תִּקְווֹת שַׂק, וְעַתָּה –

הוא שַׂק שֶׁל טְעָנוֹת לוֹ? יְדַעְתִּים! לֹא חַבְתִּי לְשׁוּם עָם! עַרְבִי הוּא? אֲגָרְשׁוֹ!

גר לִפְנֵי זְמַן־מָה עָמַד זֶה אֶצְלֵנוּ עַל סֵדֶר־הַיּוֹם.

הוא מַה? מָה?

גר הוּא אֲשֶׁר אַחֲרֵינוּ חִזֵּר לְאַחַר אֲשֶׁר

הָדְבְּרָה תַּחְתֵּינוּ צָרְפַת, הוֹלַנְדִיָּה וּבֶּלְגִיָּה

וְחוֹפֵי־יַמָּן כֻּלָּם. הוּא אֲשֶׁר מְשָׁכָנוּ אָז אֶל הַמִּזְרָח… אֶת הַמִּזְרָח כֻּלּוֹ חָפֵץ לָנוּ תֵּת!

הוא הוּא!

גר הוּא! אִם לֹא עֲצַתוֹ הִיא: בְּאוֹתוֹ זְמַן הָרוֹס לְתֻרְכִּיָּה, בְּאִם לֹא בִּרְצוֹנָהּ תִּפְתַּח שְׁעָרֶיהָ לָנוּ,

כְּמוֹ בֻּלְגָּרִיָּה? הֵן הוּא אֲשֶׁר עוֹרְרָנוּ לָהּ, לְרֵאשִׁית

דֶּרֶךְ אָז: בֻּלְגָּרִיָּה, תֻּרְכִּיָּה, חֲצוֹת בָהּ וְעָבוֹר אֶל

עֲרָב, מִזְרְחָה־שֶׁמֶשׁ! "עֲרָב! עֲרָב – זֶה אָנִי!”

הוא (בבוז) הוּא!

גבּ הוּא מִלֵּל רַבְרְבֵי.

גר רַבְרְבֵי! וְאַתָּה – אַתָּה? לֹא רַבְרְבֵי

תְּדַבֵּרָהּ? כָּמוֹנִי אָנִי, כֵּן, כָּמוֹנוּ אָנוּ, דִּבַּרְנוּ

רַבְרְבֵי וְגַם יָכֹלְנוּ, גַּם הוּא…

גבּ אֵיזֶה דִמְיוֹן! אֲנִי… אֲנִי – עֲנָק נוֹלַדְתִּי, גְּבַר הַנִּיבֶּלוּנְגֶן⁶… אֵיזֶה דִמְיוֹן! אֲנִי וְזֶה הַמֻּפְתִּי. נְחוּת־דַרְגָּא זֶה, בֶּן־בְּלִי־שֵׁם, בֶּן־שֵׁם… לוּלֵא אוֹתוֹ הַיְקוֹמִישׁוֹנֶר, הַיְּהוּדוֹן סָמוּאֶל⁷, אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ

גר וְאַתָּה – מְרַנְּנִים אַחֲרֶיךָ: מִכָּל מְלַמְּדֶיךָ בְּבֵית־מִדְרַשׁ־הַמַּדָּעִים לֹא הִשְׂכַּלְתָּ אֶלָּא מִלִּקְחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רַב יְהוּדִי –

גבּ לֹא מְרַנְּנִים – אֲנִי הֲפִיצוֹתִי אֱמֶת זוֹ

בָּרַבִּים, וַאֲנִי – אֲנִי, לוּ הָיָה עוֹד בַּחַיִּים, הָיִיתִי שָׂם

לוֹ קֵץ… הַטּוֹב שֶׁבַּיְּהוּדִים – הֲרֹג!

הוא מֵימְרָה הִיא בְּפִי הַיְּהוּדִים.

גבּ אֶצְלָם מֵימְרָה וְאֶצְלֵנוּ מַעֲשֶׂה. אַךְ

הִקְדִּימַנִי זָקֵן זֶה וּמֵת מֵאֵלָיו, נִסְתַּלֵּק מֵהַאי עָלְמָא

בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, נֶאֱסַף אֶל עַמָּיו מְלַמְּדִי זֶה לְהוֹעִיל, עַל

כֵּן שָׁלַחְתִּי אֶת בָּנָיו, אֶת נְכָדָיו לְפּוֹלַנְיָה.

גר מַדּוּעַ לֹא יְהִי הַמֻּפְתִּי כְּאֶחָד מֵאִתָּנוּ? הוּא בִּגְדוֹלוֹת יֵלֵךְ, אֶת נַפְשׁוֹ יִשָּׂא.

הוא (שׁומר מוצא־פי שניהם, מנענע לכל אחד מהם, מתוך הסכמה פורתא).

גבּ לֹא נִצַּחְתַּנִי… נִכְנַסְתָּ רַק לִרְשׁוּתִי –

גר לַהֲסָתָה?

גבּ לְתַעֲמוּלָה.

גר לֹא תַּעֲמוּלָה הִיא אִם לֹא תַּצְלִיחַ. אָכֵן,

אַתָּה הוּא אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ תּוֹעֲפוֹת־כֶּסֶף לוֹ, הוֹן רַב

וָנֶשֶׁק

גבּ הֲסִיתֵהוּ בָּם, בַּיְּהוּדִים.

גר אָנֹכִי לֹא לַיְּהוּדִים נִתְכַּוַּנְתִּי עַתָּה,

לַמִּזְרָח כֻּלּוֹ אֶתְנַכֵּלָה, לְהוֹצִיא בֶּלַע מִפִּי אַנְגְּלִים…

אַךְ אַתָּה, אָתָּה! בַּמֶּה שֶׁשַּׁיָּךְ לִיהוּדֶיךָ אַתָּה – לָמָּה

זֶה עָמַדְתָּ בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ?

גבּ לֹא עָמַדְתִּי, נָתַתִּי לוֹ, לְעַרְבִי זֶה,

אַרְכָּה לִזְמַן־מָה… אֵין לוֹ פְּנַאי! לָמָּהּ בָּא אֵלֵינוּ? אִם עִיר־הַמִּקְלָט תִּהְיֶה בֶּרְלִין לוֹ? לָמָּה עָזַב אֶת

יְרוּשָׁלַיִם? מְקוֹמוֹ הוּא! עֶמְדָּתוֹ! שָׁם הוּא מֻפְתִּי וְכָאן

אַנְדְּרוֹגִינוֹס הוּא!

הוא (כנשׁוך נחשׁ) מָה אָמַרְתָּ?

גבּ אַנְדְּרוֹגִינוֹס… אָנֹכִי עַל הַמֻּפְתִּי! לָמָּה עָזַב אֶת יְרוּשָׁלַיִם, אֶת הַמִּשְׁמֶרֶת?

גר הוּא בָּרַח.

גבּ מִפְּנֵי מִי?

גר נוּ… הַבְּרִיטִים הִתְנַכְּלוּ לוֹ.

גבּ הַבְּרִיטִים! לֹא הָיוּ נוֹגְעִים בּוֹ…

הַבְּרִיטִים – הֵן הֵמָּה עֲזָרוּנוּ, אַף הֵם תָּמְכוּ

בּוֹ. מַה שֶּׁשָּׁקַלְנוּ לוֹ עַל יָד אֲנַחְנוּ – לֹא הִסְפִּיק לוֹ.

גַּם לֹא זֶה שֶׁהֶעֱנִיק לוֹ מוּסוֹלִינִי. הַבְּרִיטִים – הֵם אַף הֵם

לְמַרְאִית־עַיִן גָּעֲרוּ בּוֹ, בּוֹ אָנְפוּ… וְעַתָּה רְאֵה מָה עוֹלֵל שׁוֹטֶה זֶה: הוּא בָּא אֵלֵינוּ!… הַחַסְרֵי־שׁוֹטִים אָנּוּ, טְעוּנֵי טְעָנוֹת וְטִינוֹת, טִינוֹת, טִינוֹת, וְהִנֵּה נוֹסַף אַף

הוא … שׁוֹטֶה זֶה! לָהֶם, לְעַרְבָיו וְלַבְּרִיטִים שָׁם, אַף לָהֶם

הוא חָסֵר, וְלָנוּ, לָנוּ כָּאן מְיֻתָּר!

גר תְּהַתֵּלָה. בַּעַל־בְּרִיתֵנוּ הוּא, אֲנַחְנוּ שֶׁהֵסַתְנוּ אוֹתוֹ –

גבּ בְּמִי הֵסַתְנוּ אוֹתוֹ? בַּיְּהוּדִים הֵסַתְנוּהוּ!

גר הַיְּהוּדִים! אִם לֹא אֲמַתְלָא הֵם, הַיְּהוּדִים,

לָנוּ? עֵינֵינוּ אֶל הַבְּרִיטִים. הֵן אֶל הַבְּרִיטִים נִתְכַּוַּנּוּ

תָּמִיד בַּהֲסָתַת פִּרְאֵי פַּלֶשְׂתִּינָא בִּפְלִיטֵי אַרְצוֹתֵינוּ…

אָכֵן, גַּם אַנְגְּלִיָּה מַחֲנִיפָה לָהֶם, לִנְחוּתֵי־דַרְגָּה

אֵלֶּה, לְשִׁבְטֵי בְּנֵי־עֲרָב, כְּשֶׁהִיא מְצֵרָה לְעַם אֲהַסְוֵר

זֶה… הֵן לֹא הֻכֵּינוּ בְּסַנְוֵרִים! אַךְ לוּ כִּדְבָרֶיךָ: אִם הַיְּהוּדִים הֵם מַטָּרָה בִּפְנֵי עַצְמָה, דָּבָר שֶׁבְּתַכְלִית

לְגַבֶּיךָ – מַדּוּעַ לֹא הָרַסְנוּ, לֹא נַהֲרֹס שָׁם אֲלֵיהֶם? אִם

תַּמּוּ כְּבָר הַיְּהוּדִים מִן הַמִּזְרָח?

גבּ פֹּה יֶשְׁנָם יוֹתֵר… וְעוֹד זֹאת: שָׁם הֵסַתְנוּהוּ אָנוּ, וְכָאן מֵסִית הוּא אוֹתָנוּ. חִלּוּף

הַתַּפְקִידִים!

גר וּלְוַאי שָׁמַעְנוּ לוֹ!

הוא לֹא נִשְׁמַע לוֹ. גַּם לְךָ לֹא נִשְׁמַע, גֶר,

הֱוֵה בָּז לִקְטַנּוֹת וּבִגְדוֹלוֹת לֵךְ… כֹּה תְּשַׂכֵּל יָדְךָ,

לְלֹא צֹרֶךְ, תַּפִּיל פּוּר! פּוּרִים! לֹא נִהְיֶה כְּהָמָן,

שֶׁמִּמָּרְדְּכַי הִתְחִיל, מִן הָעָם נַתְחִילָה. כְּבָר

הַחִלּוֹנוּ.

גר מַה לִּי וְלָהֶם?… לָהֶם תִּמְצָא יָדִי תָּמִיד, אָנֹכִי בְּשׂוֹנְאֵנוּ כֹּחַ אֲדַבֵּרָה,

בְּאַלְבִּיּוֹן⁸… הַלְוַאי שָׁמַעְנוּ לוֹ לְהוּסֵינִי! מַה? אֶת תֻּרְכִּיָּה יָרֵאנוּ? בִּמְחִי־יָד אֶחָד

וּשְׁחַקְנוּהָ, וּבַשְּׁנִיָּה –אֶת סוּרְיָה, בָּבֶל מִצַּד זֶה וְאֶת

פַּלֶשְׂתִּינָא, חֶבֶל יָם מִצְרַיִם וְאֶת הַסּוּאֶץ מִזֶּה, אוֹי,

אוֹי –

הוא בְּאֵלֶּה תִּצְדַּק! פַּפֶּן! ⁹ הוּא… יֶאֱרֹב אִישׁ־מִרְמָה זֶה, כֵּן יִתְהֶה, יְהוֹתֵת כֹּה, כֹּה יֶאֱרֹב – אַךְ טֶרֶם אֵדַע לְמִי? קַצְתִּי בּוֹ! זוֹ

חִוְרַת־פָּנָיו שֶׁאֵינָהּ מִתְכַּרְכֶּמֶת וְלִבְבוֹתָיו שְׁנַיִם, לֵב

וָלֵב – עוֹד אַכֶּנּוּ נֶפֶשׁ!

גר לֹא הוּא!

הוא מִי? מִי הוּא?

גר הֶס!… הוּא, הוּא! רַק הוּא לְמוֹסְקְבָה מְשָׁכָנוּ.

הוא אֲנִי, אָנֹכִי! אֲנִי לְאַנְגְּלִיָּה שְׁלַחְתִּיהוּ¹⁰, אֶת יֶלֶד־שַׁעֲשׁוּעַי, אֶת בְּחִירִי, אֶת הַטּוֹב, הַמְצֻיָּן שֶׁבָּכֶם, לַמֹּלֶךְ

הִקְרַבְתִּיהוּ! רוּחַ עֲבָרַנִי רַע – מַדּוּע לֹא כִּהִיתֶם

בִּי?

גר כִּהִיתִי בְּךָ.

הוא אַתָּה! אַתָּה הוּא הַמְסָרֵב תָּמִיד לִי… עוֹד

אֶהֱרָגְךָ, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתִּי. – הֵן אַתָּה הוּא שֶׁעָמַדְתָּ עַל

הַמִּשְׁקֹלֶת אָז עִם רֶהם¹¹ וְהַיְנֶס¹² וְעִם הַשְּׁאָר. אָז הָכְרְעָה הַכַּף בֵּינֵיכֶם, וְהָכְרָעוּ. הֵם הָכְרְעוּ. מַמְרִים

הָיוּ. גַּם צַר, לִפְעָמִים צַר לִי… מַדּוּעַ זֶה נָשָׂאתִי אֶת

פָּנֶיךָ? הֵן אַתָּה כְּמוֹהֶם מַמְרֶה… אֶת כּוֹסָם תִּשְׁתֶּה, גֶר!

הִזְהַרְתִּיךָ (נושא עיניו למעלה מתוך כלות־נפש) הֶס! ¹³ רָצִיתִי בּוֹ! חֲסַרְתִּיו עַתָּה, עַתָּה… הוֹ כַּמָּה

הָיָה שָׂשׂ הַיּוֹם לְמַעֲשַׂי… הוּא עָצוּר שָׁם וְעָזוּב שָׁם

בְּאַנְגְּלִיָּה… לַעֲזָאזֵל! אַךְ טוֹב! גַּם טוֹב עָשִׂיתִי

שֶׁשְּׁלַחְתִּיהוּ.

גבּ טוֹב!

הוא אַל יִהְיֶה לָהֶם, לָאַנְגְּלִים, פִּתְחוֹן־פֶּה… הֵן אֲנִי חָפַצְתִּי אֲלֵיהֶם אָז הֲלֹךְ.

גר אֲנִי הֲנִיאוֹתִיךָ.

גבּ גַּם אֲנִי.

הוא (אל גר) הֲנִיאוֹתַנִי גַם מִשְּׁלֹחַ אוֹתוֹ…

גר לֹא לְטוֹבָתוֹ.

הוא יָדַעְתִּי… לֹא חָפַצְתָּ בּוֹ בְּשֵׁנִי לִי.

גר גַּם לֹא חָפַצְתִּי בּוֹ בְּמַרְשׁ עַל רוּסְיָה… הוא הֶחֱרָה הֶחֱזִיק בּוֹ, עוֹרֶרְךָ לְשֵׁם כָּךְ, הוּא

הִשִּׂיאֶךָ.

הוא לֹא הוּא! הוּא נַעֲנָה רַק לִי.

גבּ גַּם אֲנִי לְךָ נַעֲנֵיתִי –

הוא כֵּן! (מתלקח) אֲנִי! אָנֹכִי עַל רוּסְיָה הִשְׂתָּעַרְתִּי! אֲנִי נָתַתִּי צָו, אֲנִי עָבַרְתִּי בָּהּ,

חֲצִיתִיהָ, שְׁטַפְתִּיהָ בְּצִבְאוֹתַי, שָׁטוֹף וְעָבוֹר… אֲנִי!

אֲנִי! אֲנִי! וְאַתָּה – מָה? לֹא תַּחְפֹּץ?!

גר לֹא אֶחְפֹּצָה!

הוא (מתנפל עליו, תופסו בגרגרתו) כֹּה אָשִׂים מַחֲנָק לְךָ!

גר שִׂים!

הוא אָשִׂימָה! (אל גבּ) אַתָּה עֵד! (עוזבו) הִשָּׁמֶר־לְךָ, מָה? עַל סְטָלִין יֵצַר לְךָ? עַל עַמָּיו צַר

לְךָ?

גר לֹא יֵצַר לִי עֲלֵיהֶם… אַךְ אַנְגְּלִיָּה קוֹדֶמֶת לָהּ לְרוּסְיָה.

גבּ אִם לֹא הִצְלַחְנוּ? רַגְלֵינוּ עוֹמְדוֹת

בִּצְפוֹן עַרְבָתָהּ וּבִדְרוֹם לָהּ, עַל הַרְרֵי קַוְקַז כְּבָר

נַעְפִּילָה. הִגַּעְנוּ אֶל שַׁעֲרֵי סְטָלִינְגְרַד –

גר הִצְלַחְנוּ, כֵּן, וְאֵין פֶּלֶא… אך רוּסְיָה – הִיא כַּיְּהוּדִים, הִיא לְחַכּוֹת תּוּכַל לִגְזַר־דִּינָהּ… אֶת רוּסְיָה לֹא נְאַחֵר, וְאֶת אַנְגְּלִיָּה – מִי יִתֵּן וְלֹא

אֵחַרְנוּ!

הוא אִם לֹא נִסִּינוּ לְכַתְּחִלָּה דַבֵּר גַּם

אֵלֶיהָ? טַיָּסַי בַּהֲמוֹנִים אַיָּם? הִפְקַדְתִּיךָ עַל טַיָּסַי

כֻּלָּם! לֹא חַסְתָּ, לֹא חָמַלְתָּ עַל רִבְבוֹת טַיָּסַי, אַיָּם?

שְׁלַחְתָּם גַּלִּים, גַּלִּים אֶל הָאִי וּלְלֹא שׁוּב… טַיָּסַי הָבָה

לִי!

גר טַיָּסַי הֵם אֲשֶׁר כָּעֵת יַמְרִיאוּ בִּשְׁמֵי

רוּסְיָה לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כֻּלָּהּ, וּמַפְלִיאִים שָׁם

עֲשׂוֹת, טַיָּסַי הֵם אֲשֶׁר אֶת כְּרֵתִים כָּבְשׁוּ.

הוא וּלְאַנְגְּלִיָּה לֹא יָכֹלוּ.

גר לֹא לְאַנְגְּלִיָּה שֶׁל הָאִי הִנְנִי מִתְכַּוֵּן.

אֲנִי לְאַנְגְּלִיָּה שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁל פַּלֶשְׂתִּינָא, שֶׁל

אֲרַם־נַהֲרַיִם, לְאַנְגְּלִיָּה שֶׁל כָּל הָעֵרֶב, וּלְהֹדּוּ!

הֹדּוּ! הֹדּוּ!

גבּ תָּפַשְׂתָּ מְרֻבֶּה, גֶר!

גר בְּרוּסְיָה אָנוּ תּוֹפְשִׂים יוֹתֵר…

הוא (נהנה ומנענע לו אילם ראש).

גר אַךְ רוּסְיָה – הִיא לֹא הָיְתָה בּוֹרַחַת

מֵאִתָּנוּ… וְאַנְגְּלִיָּה – גַם זוֹ שֶׁל עֲרָב בּוֹרַחַת,

וּבִבְרִיחָתָה מִתְחַזֶּקֶת… אִלְמָלֵא רוּסְיָה וְיָכֹלְנוּ לָהּ

לְאַנְגְּלִיָּה בַּמִּזְרָח עַל־נְקַלָּה.

הוא גַּם עַתָּה, אִם יִהְיֶה צֹרֶךְ… הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי: פַּפֶּן! גַּם רִיבֶּנְ¹⁴. מוֹנְעֵנִי. אֵי רִיבֶּנְ.? הוּא שָׁלַח לִי אֶת פְּנֵי הַמֻּפְתִּי

לְפָנָיו, (על הגליון שבידו) וְהוּא אֵינֶנּוּ. (צלצול. הדלת ביד שמאל נפתחת ואין איש בא)

הכל (נפנים אל פתח הדלת).

הוא (נפנה לפתחו שכלפי הרואים) בּוֹר!

בּוֹר (מופיע משם).

הוא מִי בָּא?

בּוֹר רוֹז… (מחייך קצת) הוּא נִדְחַף פַּעַם בְּבוֹאוֹ וּמַמְתִּין לִי עַל־יַד הַסָּף.הוּא (מחייך אף הוא) אִסְטְנִיס… לֵךְ, הֲבִיאֵהוּ.

בּוֹר (יוצא לקראת רוז, עומד בפתח ומזמינו לבוא).

הוא נֶפֶשׁ יָפָה לוֹ לַבַּלְטִי וְסוֹלֶדֶת – (אל גר) וְאַתָּה? הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ? (טופח על גבו) אֵין רַע, אֵין רַע, לֹא נִשְׁבְּרָה עֶצֶם בְּךָ, דּוֹמָנִי… וְלֹא נִתַּן סִמָּן בְּךָ… זֶה יַכְנִיעֲךָ קְצָת, אֵין רַע, בְּאֵיזוֹ דֶלֶת בָּאתָ?

גר בָּזוֹ.

הוא (בצחוק) גַּם זוֹ! טוֹט¹⁵ . זֶה מֵעִזְבוֹן טוֹט לִי.

גר לֹא יָדַעְתִּי… לֵץ, וּלְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ אָהֵב.

הוא לֹא כָּךְ! הַמְצָאָה זוֹ – מִתּוֹךְ חֲרָדָה לִי

עֲשָׂאָהּ. תֵּת מֹרֶךְ בּוֹ מְעַט וּלְהַגִּיעֵהוּ, אֶת הַבָּא אֵלַי

בְּלֵב וָלֵב, עַד דַּכָּא. בְּשֶׁל מִתְנַכְּלִים וּמִתְאַנִּים לִי

וּלְחַיַּי הוּא עֲשָׂאָה. יִסְבְּלוּ גַּם אוֹהֲבִים

וְאַנְשֵׁי־בְּרִית… גַּם אַתָּה, גֶּבּ, קִבַּלְתָּ מַתְּנַת־יָד – אֵין לְהַכִּיר כְּלָל… מָחִיתָ פֶּה, אֹהֲבְךָ! וְהַלָּה, זֶה רוֹז, הוּא

כַּתַּרְנְגֹל הַהֹדִּי הִתְנַפֵּחַ.

גבּ פֶּתִי!

הוא מַדּוּעַ תִּשְׂנָאֵהוּ?

גבּ נוּ… קִנְאָה הִיא שֶׁבֵּינוֹתֵינוּ, קִנְאַת סוֹפְרִים.

הוא שְׁנַיִם אַתֶּם לִי, שְׁנֵי שְׁתִילֵי־זֵיתִים – יוֹסֵף וּבִנְיָמִין!

גבּ שְׁנַיִם, כֵּן, וְשׁוֹנִים.

הוא כֵּן, שׁוֹנִים… הוּא הַמְלֻמָּד אֶצְלִי, אִישׁ

הַמַּדָּעִים, הַתֵּיאוֹרֵיתִיקָן, הוּא הָאוֹסְטֶן

טְשֶׁמְבֶּרְלֵין¹⁶, הוּא גוֹבִּינָא! ¹⁷ וְאַתָּה – אַף אַתָּה ד"ר! וְזָרִיז, זָרִיז יוֹתֵר וּמְהִיר־מַעַשׂ, עַל כֵּן מִינִיסְטֶר נְתַתִּיךָ –

אֲהַבְתִּיךָ! הִשְׁלַמְתָּ עִם רַעְיָתֶךָ?

גבּ כֵּן, הִיא הָרָה.

הוא אֵין זוֹ רְאָיָה… הִיא הָרָה, הִיא אַף הִיא… סוּר אֵלַי, דָּבָר לִי אֶל רוֹז.

גר גַּם אָנִי.

הוא גַּם אַתָּה תִּשְׂנָאֵהוּ לוֹ, לְרוֹז?

יָדַעְתִּי… תָּמוּהַּ קְצָת, לֹא סָפְרָא – סַיְפָא אָתָּה. מַה לְּךָ

אֵצֶל קִנְאַת סוֹפְרִים?

גבּ לֹא קִנְאָה זֹאת לוֹ, כִּי אִם שִׂנְאָה גְרֵידָא…

לֹא קִנְאַת – אֶלָּא שִׂנְאַת סוֹפְרִים אֶצְלוֹ מִנִּי אָז. לֹא

יֶאֱהַב עִתּוֹנָאִים.

גר אָכֵן.

גבּ רַק בִּי לְבַדִּי יֶחְפָּץ… הַאַף אֵין זֹאת? תֵּן, גֶּר, יָד, נִכָּנֵס.

הוא הִכָּנְסוּ, שְׁבוּ, אֶצְטָרֵךְ עוֹד לָכֶם. יָבוֹא רִיבֶּנ., הִים יָבוֹא, וְנִוָּעֵצָה.

גבּ וגר (נכנסים לפתח שכלפי הרואים ונעלמים).

הוא רוֹז.

רוֹז (נכנס, משתחוה, מושיט לו יד, מתבונן לצדדין) אֵין פֹּה אִתָּנוּ אִישׁ.

הוא הָיוּ. גֶּבּ…

רוֹז (קריר) כֵּן.

הוא וְגֶר.

רוֹז גַּם הוּא… הִשְׁלִים לְךָ?

הוא מַמְרֶה הוּא כְּדַרְכּוֹ.

רוֹז מְאֹד.

הוא לֹא נוֹרָא בְּיוֹתֵר… אָנֹכִי אוֹהֲבוֹ.

רוֹז וַאֲנִי לֹא כָּךְ… לֹא דִבֵּר בִּי?

הוא לֹא בְּךָ… בְּהֶס! עַל הֶס חֲמָתוֹ… לֹא יָדַע, שֶׁאַתָּה הוּא הַמְחַרְחֵר בְּרוּסְיָה.

רוֹז אִם רַק אָנִי?

הוא אַל תִּבָּהֵל כֹּה… אֲנִי! אֲנִי חָפַצְתִּי צֵאת

לִקְרָאתָה, לִקְרַאת רוּסְיָה, אֲנִי תּוֹלֶה אֶת הַקּוֹלָר בִּי, עָלַי

וְעַל צַוָּארִי!

רוֹז טוֹב! לֹא רֹחַב־לֵב הוּא אֶצְלְךָ בִּלְבַד, כִּי

אִם צֹרֶךְ: אַתָּה עַל אַחֲרָיוּתְךָ! אֲנִי בְּעֵצָה אַחַת אִתְּךָ רַק

הָיִיתִי. טוֹב!

הוא הַכַּרְסְתָן ¹⁸– אֶאֱהָבוֹ.

רוֹז וַאֲנִי לֹא כָּךְ… הוּא טוֹב־הַלֵּב בְּדִיעֲבַד, אַךְ שְׁמַן־הַמֵּצַח… לֹא יָבוֹא הֵנָּה אִישׁ?

הוא מַה יֵּשׁ?

רוֹז יְהוּדִי.

הוא שׁוּב!

רוֹז לֹא תַּחְפֹּץ בּוֹ? אִיר בּוֹ וְאַשְׁלִיכוֹ אֶל אַחַד הַבּוֹרוֹת.

הוא לֹא. לֹא, אָנֹכִי אִיר בּוֹ… חֲסַר יְהוּדִים אָתָּה? הַנְּצִיב! אֶת כָּל הַמִּזְרָח לְךָ נָתַתִּי. תֹּאכְלֵהוּ

בְּכָל פֶּה. הִנֵּה כִּי בִּדְחִילוּ וּבִרְחִימוּ אַתָּה הוֹרֵג בָּם,

לֹא תֵּדַע שָׂבְעָה.

רוֹז הֶאֱמַנְתִּי – אֵין אֶת נַפְשְׁךָ בְּרֶגַע זֶה לִיהוּדִי.

הוא אָכֵן, אֲנִי בְּרֶגַע בּוֹאֲךָ הִסַּחְתִּי דַעְתִּי מֶנּוּ…

רוֹז זֶה אָסוּר לָנוּ…

הוא אִם אֵין לִי עַל מִי לִסְמֹךְ?.. אַתָּה,

כַּמּוּבָן, בְּכָל שָׁעָה מוּכָן אוֹתָם טְרֹף.

וְאוּלָם מִכֵּוָן שֶׁהֵבֵאתָ אוֹתוֹ אֵלַי הֵנָּה, לֹא אֶמְנַע רַע

מִמֶּנּוּ.

רוֹז כָּמוֹנִי כָּמוֹךָ, אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי.

(משׁתחוה לו) לֹא נוֹפֵל אַתָּה מִמֶּנִּי בְּשִׂנְאָתְךָ לְעַם־עוֹלָם זֶה.

הוא אַלִּבָּא דֶאֱמֶת, שׁוֹנִים אָנוּ בְּיַחַס

לִבְזוּיֵי־נֶפֶשׁ אֵלֶּה, בִּשְׁבִילְךָ – צַר וְאוֹיֵב מַשְׁחִית,

בִּשְׁבִילִי – סָס וּמְסוֹס, עָשׁ וָאֶפֶס. הַיְּהוּדִי הוּא לְמַעַנְךָ

תַּכְלִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וּלְמַעֲנִי אֶמְצָעִי. בִּשְׁבִילְךָ

לֶחֶם־חֹק, וּבִשְׁבִילִי פַּרְפְּרָאוֹת. אֱמָר־נָא אַגַּב־אֹרְחָא לִי: הַלָּה אֲשֶׁר הָרַגְתִּי – מֵהֵיכָן הוּבָא?

רוֹז מִלּוּבְּלִין. הָאַחֲרוֹן מִלּוּבְּלִין.

הוא הָרַב!

רוֹז הָרַב מִוִּילְנָה הָיָה, מִפּוֹנָרִי.

הוא כֵּן. וְזֶה?

רוֹז מִוַּרְשָׁה, כְּלוֹמַר מִטְּרֶבְּלִינְקִי.

הוא רַב?

רוֹז רַב, לֹא־רַב… יְהוּדִי!

הוא חָפַצְתִּי רַב. יֶשְׁנָם עוֹד יְהוּדִים שָׁם בְּוַרְשָׁה?

רוֹז זֶה עַתָּה הַחִלּוֹנּוּ.

הוא מָה אַתָּה סָח? מָאתַיִם אֶלֶף בָּהּ הֹרָגוּ.

רוֹז יוֹתֵר.

הוא לְמַעְלָה מִן הַחֵצִי.

רוֹז כֵּן… עִם הַשְּׁאָר לֹא נֵחָפֵז.

הוא תִּירְאוּ?

רוֹז לָאו… עִם הַשְּׁאָר נִשְׁתַּעֲשֵׁעַ. רֵעַי

הוֹצִיאוּ לִי שֵׁם רַע, הֵבִיאוּ אֶת דִּבָּתִי לְךָ רָעָה: קוֹדֵר

אִישׁ אָנֹכִי. לֹא כָּךְ! לַמְרוֹת כָּל הָרְצִינוּת שֶׁבַּדָּבָר,

הִכְנַסְתִּי לְבֵית־מִדְרָשִׁי חֶדְוַת־חַיִּים. הָאַסְכּוֹלָה בָּהּ הוֹשַׁבְתִּי אֶת חֲנִיכַי, אֶת צְעִירֵי הַס.ס., לְלִמּוּדֵי תּוֹרַת

הַכִּלָּיוֹן שֶׁל הָעָם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ שׂוֹנְאִים, קָבַעְתִּי שָׁעָה

בָּהּ לְשַׁעֲשׁוּעִים, אֵיךְ יִשְׁתַּעַשְׁעוּ, יְשַׂחֲקוּ הַנְּעָרִים

בָּם, בַּנִּדּוֹנִים. אָנֹכִי פֵּדָגוֹג. עִם הַשְּׁאָר

נִשְׁתַּעֲשֵׁעַ. לָנוּ יִיטַב בַּעֲבוּר זֶה, וְלַיְּהוּדִים יֵרַע,

שֶׁנִּתֵּן תִּקְוָה בְּלִבָּם וָפַחַד, פַּחַד, גַּם פַּחַד, וְגַם

תִּקְוָה מְעַט, אֵימוֹת־מָוֶת אֶלֶף וְתִקְוַת־מָה… כֵּן, מַה שֶּׁבִּלְתִּי־נָעִים לִי, הֲרֵי –

הוא מַה יֵּשׁ?

רוֹז אֲנִי אֶת זֶה, אֶת הַמְמֻנֶּה עַל טְרֶבְּלִינְקִי

זוֹ, אֶת אוֹיפֶּן פוֹן מַלְמֶדִי, בִּקַּשְׁתִּי לִשְׁלֹחַ לִי מִשָּׁם

עַל־יְדֵי אִישׁ עִתִּי אֶת הָאֶחָד מִן הַהוֹלְכִים לָמוּת, בַּעַל

צוּרָה וְסֵבֶר פָּנִים אֳפִיִּים –

הוא רַב!

רוֹז רַב, לֹא־רַב, יְהוּדִי כִּדְבָעֵי! מֵאֵלֶּה

שֶׁאֵינָם מְצוּיִים מֵעֵבֶר לְשׁוּם יָם. עוֹד לֹא הִסְפִּיקוּ לִגְדֹּל

שָׁם וּתְקֹעַ יָתֵד, לֹא בַּאֲמֵרִיקָה וְלֹא בִּירוּשָׁלַיִם,

בִּ“יהוּדָה” שֶׁלָּהֶם. אֵין כָּזֶה הַבֹּשֶׂם וְלֹא יִהְיֶה עוֹד עַל פְּנֵי הָאָרֶץ כֻּלָּהּ, רַק בְּפּוֹלַנְיָה, בְּלִיטָא וּבְווֹלִינְיָה

– מְקוֹם חִיּוּתָם… תַּם וְנִשְּׁלַם! לוּ יָכֹלְנוּ לַחֲנֹט

אֶכְּסֶמְפְּלָר רַק אֶחָד מִזֻּהֲמָה יְחִידָה זוֹ בְּמִינָהּ

וּבְבֵית־הַנְּכוֹת לַיַּהֲדוּת בְּמִינְכֶן אוֹתוֹ תֵּת! בְּתוֹךְ

אוֹצַר מְגִלּוֹתֵיהֶם שָׁם, מֵאָז וְעַד עַתָּה – יְקַר הַמְּצִיאוּת!

וְזֵכֶר־עוֹלָם לַמַּעֲשֶׂה הָרַב אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים… אַךְ אַלְיָה זוֹ וְקוֹץ בָּהּ… אוֹיפֶּן זֶה שֶׁפִּקֵּחַ הוּא מָה רָאָה

לִשְׁטוּת זוֹ? הוּא שְׁלָחוֹ לִי לֹא עַל־יְדֵי אוּקְרַיְנִי, אוֹ אֶחָד

מִבִּרְיוֹנֵי לִיטָא, שֶׁנּוּכַל אוֹתוֹ סְפוֹת מִטַּעַם מוּבָן עִם

הַיְּהוּדִי… עַל־יְדֵי גֶרְמָנִי שְׁלָחוֹ… הוּא עִם הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב שָׁם בָּאוֹטוֹ… אוּלַי יַחֲזֹר הַשָּׁלִיחַ אֶל

מְקוֹמוֹ?

הוא הַס מִלְּהַזְכִּיר! אַחַת דָּתוֹ לָמוּת.

רוֹז כָּךְ חָשַׁבְתִּי…

הוא יָבוֹא הֵנָּה עִם הַיְּהוּדִי, יִדְחָפוֹ בְּכֹחַ וְיָבוֹא אַחֲרָיו, וְאַל יֵצֵא עוֹד. (אל בּור) שָׁמַעְתָּ?

בּוֹר (יוצא).

הוא זֶה שֶׁעִם הַיְּהוּדִי בָּא – הוּא מַהוּ?

רוז נַעַר.

הוא הֵן יָדַע אוֹתוֹ גְרָף וְשׁוֹטֶה זָקֵן לְאֵיזֶה צֹרֶךְ הוּא שׁוֹלֵחַ אֶת הַיְּהוּדִי לְךָ.

רוז הַפַּיְטָן! ¹⁹ הוּא יָדַע לְכַתְּחִלָּה, וְזֹאת הַפַּעַם שָׁכַח.

הוא חֲבָל עַל דְאָבְדִין… רְאֵה אַף רְאֵה, יְהוּדִים אֵלֶּה – הֵם גּוֹרְרִים אוֹתָנוּ אַחֲרֵיהֶם גַּם אֶל שְׁאוֹל…

רוז לָכֵן אַל יֵרַךְ לְבָבֶךָ… (תופשׂו בתחנונים בידו) בִּקַּשְׁתִּיךָ!

הוא מַה לְּךָ?

רוז יָרֵאתִי… זֶה הֶבְדֵּל דֵּעוֹתֵינוּ – אַל נָא יֶהִי!

הוא מַה לְּךָ?

רוז לֹא אֶמְצָעִי. תַּכְלִית יִהְיֶה! רֹאשׁ־מַטָּרָה – לְהַשְׁמִיד אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, עָקוֹר מִשֹּׁרֶשׁ

אוֹתוֹ.

הוא נַעֲנֵיתִי לְךָ.

רוז הִשְׁבַּעְתִּיךָ! הָהּ, לֹא אֶת טְשֶׁרְטְשִׁיל

אִירָא, לֹא רוּזְוֶלְט הַמִּתְאַנֶּה לָנוּ, לֹא רוּסְיָה הִיא

הַחֲשֻׁכָּה בְּעַמֶּיהָ שֶׁיָּרֵאתִי, רַק אוֹתְךָ –

הוא מַה לְּךָ?

רוז אַל יֵרַךְ לְבָבֶךָ!

הוא בְּטַח בִּי! קָשֶׁה אֲנִי לְיִשְׂרָאֵל מִמֶּךָּ,

שֶׁאַתָּה בְּשִׂנְאָה וַאֲנִי בְּבוּז, בְּבוּז. לֹא שִׂנְאָתְךָ – זֶה

בּוּזִי יַהַרְגֵם. אֲנִי לָהֶם אָבוּזָה. הַקֵּץ! הַקֵּץ לְדִבְרֵי

רוּחַ! (קורא) בּוֹר!

(צלצול, הדלת מעבר שמאל נפתחת).

היהודי (נהדף בכח פנימה לעבר קיר ימין).

החייל (שׁהדפו, נשׁאר על סף הפתח משׂמאל).

הוא (מסתכל נדהם ביהודי. נותן עיניו ברוז. לאט־לאט ומתוך חשׁשׁ) פֹּה נִכְנַס עִם… (אל החייל) אַתָּה, מִי אָתָּה?

החייל (נבהל) אָנֹכִי הַנְס, הַנְס שִׁיפְּקֶה, חֲנִיךְ גְּדוּד־הַכִּלָּיּוֹן. מִטְּרֶבְּלִינְקִי בָּאתִי. הֲבֵאתִיהוּ.

הוא הַנְס… וְאָנֹכִי מִי? הֲתֵדַע?

האנס (מתבונן בו, נבהל עד מאד) הָהּ אֵלִי, אֵל… הַמַּנְהִיג! (מתאושש, נוטה זרועו) הַיְל! הַיְל!

הוא הַיְל!

האנס הַמַּנְהִיג! (נופל ומשׁתטח לרגליו).

הוא קוּם, קוּמָה!

האנס (קם).

הוא נְבוּכוֹתָ… מַדּוּעַ נְבוּכוֹתָ כֹּה

לְמַרְאִי, גַּם צָעַקְתָּ, בְּנִי. לֹא בֵּרַכְתָּ, רַק צָעַקְתָּ: הַיְל! הַיְל!

האנס כֵּן, צָעַקְתִּי, לְכַתְחִלָּה… אֶת הַמַּנְהִיג רָאוּ עֵינַי פִּתְאֹם וְאָנֹכִי לֹא פִּלַּלְתִּי… אֲנִי הֶאָח, הֶאָח

אֶקְרָאָה – אֶת הַמַּנְהִיג רָאוּ עֵינַי.

הוא בְּטֶרֶם תֵּלֵךְ… שְׁאַל: מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ?

האנס (משתומם לו באי־מנוחה) מָה אֶשְׁאַל? לֹא אֶשְׁאַל דָּבָר! (נותן עיניו מתיאשׁ ביהודי, נאחז בו במבטיו, כטובע בקני־תבן על פני זידוני מים) אַכֵּהוּ!

הוא הַךְ… אַךְ אַל תַּכֵּהוּ נֶפֶשׁ, אַל תִּירָא, בְּנִי, אַף הוּא… לֹא יֵצֵא אַף הַיְּהוּדִי עוֹד מִכָּאן.

האנס אַף הוּא? (נדהם).

הוא (כמשׁסעו) לֵךְ הַךְ… הַךְ אֶת הַיְּהוּדִי גַּם אַחַת וְגַם שְׁתַּיִם.

האנס (מפנה ראשׁו אל היהודי, תוהה) הַאַכֶּה? אַכֶּה אוֹתוֹ? אָנֹכִי הִצַּלְתִּיהוּ, שֶׁצֻוֵּיתִי, רְאִיתִיו עָרֹם כְּבָר

כִּבְיוֹם הִוָּלְדוֹ. פְּנֵי זָקֵן לוֹ לְזֶה הַיְּהוּדִי, פָּנִים

מְצֹרָרִים – אַךְ בְּשָׂרוֹ, בְּשָׂרוֹ, – זֹךְ הַבְּדֹלַח לוֹ,

שׁוֹפֵעַ אוֹר, גַּם רֹךְ, גַּם עֶדְנַת יֶלֶד לוֹ… הַיְּהוּדִים

כֻּלָּם! הוּא עָמַד כְּבָר עַל סַף הַפֶּתַח, עָמַד לְהִכָּנֵס אֶל

הַכִּבְשָׁן, אֶל הַמַּהֲמוֹרָה, עַל יָדִי נִצַּב כְּבָר. אֲנִי

מְמֻנֶּה שָׁם עַל הַבֶּרֶז שֶׁבַּמְזוּזָה, אָנֹכִי פּוֹתְחוֹ

וּמַשִּׁיב גַּלֵּי הֶבֶל חַם, קוֹדֵחַ, הָאוּלַמָּה… צֻוֵּיתִי

וָאוֹצִיאוֹ מִן הַדְּחָק, הֲבֵאתִיהוּ הֵנָּה – כִּי צֻוֵּיתִי,

צֻוֵיתִי, וּדְחַפְתִּיהוּ פֹּה בַּפֶּתַח. (פונה אל אותו ברנשׁ) הַאַכֶּה? אַכֶּה, אָבִי? (נבעת כורע מתיאשׁ).

הוא (לעבר רוז) פַּטְפְּטָן… מֵאַיִן תָּבוֹא?

בּוֹר (להאנס בלחשׁ) אַל תַּגִּיד.

האנס (בתמהון, עודנו על ברכיו) לְךָ לֹא אַגִּיד… לַמַּנְהִיג אַגִּיד. כְּבָר הִגַּדְתִּי וְעוֹד אַגִּידָה לוֹ! אָנֹכִי

בִּטְרֶבְּלִינְקִי מִילְיוֹן יְהוּדִים כְּבָר שָׂרַפְתִּי

חַיִּים.

הוא אַשְׁרֶיךָ! קוּם, בְּנִי, קוּמָה!

האנס (קם, מתאושש פתאם) אַכֶּנוּ! (הוא משׂתער על היהודי. מכהו נמרצות בפניו).

הוא (אל בור בלחשׁ) צַר לְךָ?

בּוֹר כֵּן, צַר לִי, עוֹדֶנּוּ נַעַר.

הוא טוֹב־לֵב מִמֶּנִּי אָתָּה?

בּוֹר וּמִדַּעַת נִבְעָר.

הוא (צועק) טוֹבֵי־לֵב הֵם כֻּלָּם, עַל חֶשְׁבּוֹנִי אָנִי! (אל בור) חֲזֹר! חֲזֹר בְּךָ!

בּוֹר שְׁמַעְתִּיךָ.

הוא (אל האנס) בֶּן־חַיִל אַתָּה, בּוֹא! אִתִּי בּוֹא! (מחכה לו בפתח שלפני הרואים).

האנס (נדהם, כאחוז חלום, הולך ועובר על פניו, נעלם בפתח).

הוא (יוצא אחריו ונעלם שׁם אף הוא).

(לאחר רגע יריה. רגעי־דממה כבדים).

האנס (מתפרץ שוב החדרה, כחיה נרדפת על צואר) בְּשֶׁל מַה? בְּשֶׁל מַה?

הוא (רודף אחריו עם האקדח בידו הנטויה. אל צד רוז) הֶחֱטֵאתִי. (רודפו)

האנס (בורח הנה והנה, אומר להיסתר בצל בור).

בור(סר ממנו ומפקירו לרודפו).

האנס (מחיש מפלט לו בצד רוז).

רוֹז (מגרשׁו, משׁתמט ממנו הצדה).

האנס (סובב, סובב אל השולחן, ער ושומר את תנועות רודפו)

הוא (לא ירף ממנו ומתכוון לו באקדחו).

האנס (חש מפלט לו אל היהודי) הַצִּילָה!

היהוּדי (מביאו אל מתחת לזרועותיו, סוכך עליו).

הוא (עומד רגע קופא, מתבונן נבעת אל היהודי המגן כפוף על האנס, מתבונן חליפות אל בור ואל רוז)

בּוֹר ורוֹז (כאילו כפאם שד, אינם גורעים עיניהם מעל היהודי והאנס).

הוא (מתאושש לאחר הפסקה ממושכה ופורץ בצחוק) אָח! אָח! אָח!

בּוֹר (מתאמץ לצחוק ועודנו כאחוז עוית) אָח! אָח!

הוא רוֹז… כְּלוּם אֵין זֶה מַצְחִיק?

רוֹז לֹא רָאָה עוֹד יְהוּדִי עַל שִׂפְתוֹתַי צְחוֹק.

הוא גַּם אֲנִי לֹא רְאִיתִיהוּ עַל פָּנֶיךָ עוֹד. כְּלוּם אֵין זֶה מַצְחִיק?

רוֹז לֹא.. לוּ אֶקְדֹּחַ לִי בַּיָד נָתַתָּ וְלוּ נָתַתָּ צַו לִי… הַמַּנְהִיג, אַתָּה בָּהֶם יְרֵה!

הוא (ממאן מתוך תנועה, מתוך הרמת כתף) לֹא אִיר… לֹא אִיר! רַק בּוֹ, בְּהַנְס. (צוחק) אָח! אָח! מִי מִלֵּל לִי?! לֹא יֵצֶר לִי עַל הַנְס וְעַל הַיְּהוּדִי יֵצֶר כָּכָה לִי! הַיְּהוּדִי – (לרוז) מָה אוֹדְךָ! אוֹדְךָ עָלָיו! שָׂמֵח אֲנִי בּוֹ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב.

לֹא יְהוּדִי מִשֶּׁלָּנוּ הוּא – מַטְבֵּע מְטֻשְׁטֶשֶׁת… Ecce יְהוּדִי! ²⁰ יְהוּדִי יֵשׁ! יְהוּדִי עִם תַּמְצִית מָה, עִם חוּט הַשִּׁדְרָה! אֶחָד הוּא יַכְרִיעַ חֲמֵשׁ

מֵאוֹת אֶלֶף מִשֶּׁלָנוּ. אַךְ אוֹתוֹ אוּכַל שְׂנֹא, אֶשְׂנָאָה

–

רוֹז (נהנה, משׁפשׁף ידיו מתוך נחת־רוּחַ).

הוא הֵן הוּא מִילְיוֹנִים שִׁבְעָה בְּאַרְצוֹתַי,

בְּאֵרוֹפָּה כֻּלָּהּ! הֵן הוּא טַחַב הֶבְלוֹ בָּנוּ מַשִּׁיב, הֶבֶל

מִשְּׁנוֹת דּוֹר וּתְקוּפוֹת מִנִּי קֶדֶם. לֹא מִפּוֹלַנְיָה בָּא,

מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם בָּא הוּא, מִשֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה

מְדִינוֹת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. פּוּרִים! אֲנִי בְּוִינָה רְאִיתִיהוּ.

אוֹתוֹ! אוֹתוֹ! אוֹתוֹ! הִזְכַּרְתִּיו בְּ"מַיְן

קַמְפְּף”²¹… אוֹתוֹ אִם הָרַגְתִּי וְהָרַגְתִּי עָם… אֲדַבֵּר עִמּוֹ קֹדֶם… רְאוּ אַף רְאוּ: כֹּה דָבְקוּ יַחַד כָּאן – אִידִילְיָה!

(צועק) הַנְס!

האנס (מתרפק על היהודי) הַצִּילָה!

היהודי לוּ יָכֹלְתִּי, בְּנִי.

הוא סַמְּכוּנִי, אִישִׁים, לִצְחֹק אֲנִי חָפֵץ… רַחֵם

יְרַחֲמֶנּוּ, אַבְרָהָם! יִצְחָק! יַעֲקֹב! שַׁילוֹק מִן הַתְּנַ"ךְ

וְנָתָן! נָתָן הֶחָכָם שֶׁל אוֹתוֹ לֶסִינְג אֲשֶׁר טִפֵּל בּוֹ.

אֲנַחְנוּ הֵן שְׂרַפְנוּהוּ – הִנֵּה הוּא! מִי עוֹד? מִי עוֹד שָׁם?

משֶׁה! זֶה הָאִישׁ משֶׁה! מָרְדְּכַי הוּא, כֵּן, מָרְדְּכַי מִן

הַפּוּרִים! רוֹז, הֲנוּכַל לוֹ, הַגִּידָה!

רוֹז נוּכָלָה.

הוא אַל נָא כֹּה חִישׁ. הַבֵּט! הַבֵּט! הַבִּיטָה וְאַחֲרֵי־כֵן עֲנֵה לִי –

רוֹז הֲרֵי כָּךְ, נוּכָלָה!

הוא מִי יִתֵּן! רוֹז –

רוֹז שׁוֹמֵעַ אָנִי.

הוא (גוחן אליו) אִם אֵינְךָ יָרֵא מֶנּוּ?

רוֹז קְצָת.

הוא הָיִיתָ נִשְׁאָר אִתּוֹ כָּאן לְבָד? אַתָּה וְהוּא?…

רוֹז אֶת חָטְאִי אֲנִי מַזְכִּיר… הַנְס זֶה – כִּי

הֵבִיא אֶת הַיְּהוּדִי אֵלַי, אֶל מְכוֹנָתִי, חָפַצְתִּי לוֹמַר לוֹ

לְהַנְס: לֵךְ שׁוּב! חַסְתִּי עָלָיו, הֵן יָכֹלְתִּי הָבֵא אֶת

הַיְּהוּדִי לְךָ בִּלְעָדָיו… הִסַּסְתִּי.

הוא וְהוּא (מראה על החייל) אֶל תַּחַת אָרְבוֹת יָדָיו נִכְנַף וְלֹא יִירָא – הַנְס! (צועק) הַפְרִידוּ בֵּין הַדְּבֵקִים, לֹא אוּכַל רְאוֹת… לֹא בְּחַיֵּיהֶם רַק, אֲנַחְנוּ גַם בְּמוֹתָם

נַפְרִידֵמוֹ!

האנס (מתרפק על הזקן) הַצִּילָה. הָהּ, לֹא יַצִּילוּנִי הֵמָּה… הֵם סָרוּ מֶנִּי, גַּם זֶה וָזֶה… אַתָּה! אַתָּה לְבַד כֹּה תַּסְתִּירֵנִי. מֵעָלַי לֹא תֵּשְׂטְ…

היהודי לֹא אֵשְׂטְ…

הוא (בעליצות) אֶת גֶבּ! אֶת גֶבּ הָבִיאוּ לִי הֲלוֹם!

רוֹז אַל, אַל…

הוא הוּא בָּן, לְמַחֲזֵה־מַהֲתַלּוֹת בָּן הוּא, וְחֻלְשָׁה לוֹ נוֹדַעַת לְמִלֵּי דִבְדִיחוּתָא… יָבוֹא גֶבּ!

רוֹז אַל, אַל… שָׁעָה זוֹ לִרְצִינוּת,

לְיִשּׁוּב־דַּעַת – יְחַלְּלֶנָּה… לֹא יָבִין לֵץ עַד כַּמָּה מְסֻכֶּנֶת לָנוּ שָׁעָה זוֹ… וְעוֹד רַע מִזֶּה: קַל־דֵּעָה – עוֹד יֻכֶּה בַּסַּנְוֵרִים, זָקֵן אַשְׁמַאי זֶה. גַּם רֵינַן לוּ רָאָם

וּמָתַח קַו שֶׁנִּתַּק מִן הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים עַל הַר צִיּוֹן

עַד יְהוּדִי זֶה… גַּם רֵינַן –

הוא אַתָּה חוֹשֵׁשׁ לוֹ לְגֶבּ? אִי, אִי, לֹא

עִתּוֹנַאי אַתָּה, רוֹז, פִּילוֹסוֹפוֹס הִנְּךָ… לֹא,

לֹא! לֹא פִּילוֹסוֹפוֹס, אַפִּיפְיוֹר! אַפִּיפְיוֹרִי! (קד לו קצת).

רוֹז (עוצרו בתנועת־יד) אַתָּה הוּא!

הוא אָנֹכִי טוֹרְקְוֵמַדָּה²² – אֶשְׁתַּחֲוֶה, אָבִי, לְךָ, וְהוּא – (אל עבר הפתח) הוּא עִתּוֹנַאי, הוּא אוֹהֵב מַהֲתַלּוֹת, הוּא עִתּוֹנַאי… (אל בור) קְרָא לוֹ!

רוֹז (מתחנן אליו) אַל! אַל!

הוא (בחמת רוחו אל האנס והיהודי) הִפָּרֵדוּ!

בּוֹר (קרב אליהם בצעדי און).

הוא סוּר! סוּר! אַל תִּגַּע בָּם… צַלָּם!

בּוֹר (לוחץ בכפתור הקיר בקרן שׂמאל שבירכתי הבימה נפתחה דלת בּקרן הקיר לרווחה ומכונת־צילום מכוּונת אל היהודי והאנס בקרן אלכסוֹנית שכנגד).

הצלם (נוהג במכונת־הצילום, בלתי נראה לעין־רואים, שהוא חבוי תחת שׂמיכה שחורה שמעלפתו. בעמדו תחת השׂמיכה מבפנים הוא מדליק את פנס־החשמל התלוי מלפני המכונה. אלומת־אור שוטפת ומסנוורת את השנים, את האנס והיהודי. הוא מצלמם וחוזר עם המכונה כלעומת שבא).

הוא (לבור) טֹפֶס אֶחָד.

בּוֹר לִשְׁטְרַיְךְ?²³

הוא לֹא לוֹ, לְבֵית־הַנְּכוֹת בְּמִינְכֶן.

בּוֹר וְאֶת הַבָּבוּאָה?

הוא שְׁבֹר!

בּוֹר (יוצא).

הוא (אל האנס לאחר שהתבונן בו ארוכות) חֲסָל! חִישׁ הַרְפֵּה לוֹ! חִישׁ! חִישׁ!

האנס לֹא אַרְפֶּנּוּ. לֹא חָטָאתִי לְךָ, כָּמוֹהוּ הוּא… יַחַד פֹּה נָמוּתָה!

רוֹז שְׁמַע, שְׁמַע! שָׁמַעְתָּ? הָאֻמְלָל! כְּבָר נֶאֱחַז בְּקוּרֵי הָעַכָּבִישׁ, כְּבָר הוּטַל בּוֹ הָאֶרֶס!

הוא צֵא!

האנס לֹא אֵצֵאָה… יַחַד פֹּה נָמוּתָה!

הוא לֹא בִּשְׁנַיִם… הוּא אוֹ אָתָּה! (מניח אקדח על השלחן משׂמאל לרואים) בּוֹא, יְרֵה בּוֹ!

האנס (רץ, מבלי הימלך רגע בדעתו אל השולחן, תופשׂ האקדח ביד, מכוונו אל היהודי. לשון האקדח נוקשת אחת ושתים – ולשוא, לא היו בו כדורים. יד האנס נופלת. ראשו צונח מיואש על חזהו).

הוא בּוֹר!

בּוֹר (מופיע).

הוא (אל האנס) לֵךְ אַחֲרָיו.

האנס (נגרר נדכא אל בור).

הוא (אל בור) הַמַּרְתֵּפָה.

בּוֹר (יוצא אחרי האנס).

הוא (אל רוז) הֶאֱמַנְתִּי אֲשֶׁר יִיר בִּי, בִּי…

רוֹז יָרֵאתִי.

הוא מַה יָּרֵאתָ?

רוֹז אֲשֶׁר יְכַוְּנוֹ מוּל פָּנֶיךָ.

הוא יָדַעְתָּ אֲשֶׁר רֵיק הוּא?

רוֹז הֵבַנְתִּי. אַךְ הוּא לֹא כִּוְּנוֹ לְךָ, אֶל הַיְּהוּדִי כִּוְּנוֹ.

הוא הַנְס.

רוֹז זֶה טוֹב!

הוא הָעָם – יֶאֱהָבֵנִי… לוּ יָדַעְתִּי אֲשֶׁר לֹא יִפְשׂק פֶּה, וָחָי…

רוֹז אַל, אַל!

הוא וְעַתָּה צֵא… יָמִינָה צֵא – הֵם הָלְכוּ שְׂמֹאלָה… אֲדַבֵּר אִתּוֹ –

רוֹז עִם הַיְּהוּדִי… נְדִיב־לֵב אֲשֶׁר כָּמוֹךָ! (מתבונן בו ביראת־הכבוד) בְּרוּךְ ווֹטַן־אֵל! ²⁴ (יוצא בפתח כלפי הרואים, לצד ימין)

הוא (מתבונן ביהודי ארוכות, בקול רפה) גֶשׁ הֵנָּה.

היהודי (לא שמע. ידיו עוד נופלות כף אל כף, וראשו מורד על חזהו, קופא בצער ללא רחמים).

הוא (לאחר זמן־מה, צועק נעוות) יְהוּדִי!

היהודי (מסב אליו את פניו).

הוא (מסתכל בו זמן־מה) שֵׁילוֹק… נִכְחִי, כֹּה נִכְחִי עֲמֹד. מַה בְּרֹאשֶׁךָ?

היהודי יַרְמוּלְקָה. (רוצה להסיר את כיפתו מעל ראשׁו).

הוא אַל תְּסִירֶנָּה! כָּךְ… הַיַּרְמוּלְקָה

וַחֲרִיצֵי מֵצַח זֶה, הַזָּקָן וְהָאַף, הָאַף הַמָּאֳרָךְ – שֵׁילוֹק!

אֲנִי הָיִיתִי מְצַיֵּר כָּךְ אֶת שֵׁילוֹק. אֲנִי צַיָּר,

הֲתֵדַע?

היהודי (איננו מבינו היטב) צַיָּר –

הוא צַיָּר מַאי? הֲתֵדַע?

היהודי (כמדבר לו לעצמו) צַיָּר? צַבָּע – שֶׁמָּא?

הוא (צועק) יְהוּדִי! הַיְּהוּדִים… צוֹבֵעַ אֶת הַכְּתָלִים כִּי שָׂמוּנִי! כָּל מוּם וְכָל מִגְרַעַת תָּלוּ בִּי…

אֲרוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם… עֲמֹד הָכֵן, הָכֵן…

היהודי (מיישׁר קומתו).

הוא (נרתע קצת לאחור) גָּבַהְתָּ… יֵשׁ קוֹמָה לְךָ וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי… שְׁחֵה! שְׁחֵה וְאֶעֱבֹרָה – אַל! חֲשׂף

זְרוֹעֲךָ, אִם אֱמֶת הוּא אֲשֶׁר הִשְׁמִיעַ זֶה הַנַּעַר? חִישׁ

חֲשׂף!

היהודי (מפשיל מתוך קומה זקופה את שׁרוול זרועו השמאלית).

הוא מַדּוּע שַׁרְווּל שְׂמֹאל תַּפְשִׁילָה?

היהודי הָרְגַּלְתִּי… מִשּׁוּם הַנָּחַת תְּפִלִּין.

הוא אַה! אַה! תְּפִלִּין… תַּלְמוּד! אַתָּה רַב? לוּ

תַּלְמוּד אִתְּךָ כָּאן! יָדַעְתָּ אֶת הַתַּלְמוּד? עַל־פֶּה?

עַל־פֶּה! (מתנועע ומחקה משׁונות) בּאַיֶה… בּאַיֶה… רָבֶלָה גַּם בּאַיֶה… (בשׁינוי קול) תַּם וְנִשְׁלַם! לֹא יִהְיֶה עוֹד יְהוּדִי כָּפוּף! עַל הַתַּלְמוּד! (בלחישׁת־תעלומה) אֱמֹר לִי מַה שָּׁם יֵשׁ? אֱמֹר – הַתַּלְמוּד מָה? (צועק) הַתַּלְמוּד מָה?

היהודי הַהֶמְשֵׁךְ.

הוא הֶמְשֵׁךְ! הֶמְשֵׁךְ! (צועק) הֶמְשֵׁךְ מָה? וּלְמָה?

היהודי הֶמְשֵׁךְ הוּא לַתּוֹרָה!

הוא אַה! אַה! תּוֹרָה! זֹאת הַתּוֹרָה! אָכֵן… מַה הִיא דוֹבֶרֶת בִּי, אֱמֹר!

היהודי הִיא לֹא תְּדַבֵּר בְּךָ.

הוא הִיא מְדַבֶּרֶת, נָבָל! וַעֲמָלֵק? אִם לֹא

תְּדַבֵּר בַּעֲמָלֵק? וְהָמָן וְאַנְטִיוֹכֵס? אִם לֹא תְּדַבֵּר בָּם?

אֲנִי עֲמָלֵק! הָמָן! הָמָן אֲנִי, גַּם אַנְטִיוֹכֵס! אֲבַעֲרֶנָּה!

זֹאת הַתּוֹרָה – לֹא יִזָּכֵר שְׁמָהּ! חֲשׂף! חֲשׂף זְרוֹעֶךָ.

היהודי (מפשׁיל שׁרוולו וחושׂף זרועו המורמה למעלה מראשׁו הזקוף אליה. אור־משׁנה כמו הועלה עם לובן זרועו).

הוא (נפנה תמוה לצדדין) אַךְ אֱמֶת דִּבֵּר הַנְס… (צועק) בְּשֶׁלְּךָ, הַיְּהוּדִי, מֵת! אֲנִי אֶת דָּמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשָׁה! שְׁחֵה.

היהודי (קומתו שׁבה כשׁהיתה).

הוא קְרַב הֵנָּה!

היהודי (כלא שׁומע, שׁקוע ביגון־עולמים, אינו זע).

הוא (צועק) קְרַב!

היהודי (קרב אליו צעד כלשהו).

הוא עוֹד צְעַד… צְעַד עוֹד! דַּיֶּךָ… יָדַעְתָּ מִי אָנֹכִי?

היהודי יָדַעְתִּי.

הוא מִי?

היהודי (סופק אילם כף אל כף).

הוא (צועק) מִי? מִי? מִי?

היהודי (קורא בשׁמו)

הוא יָדַעְתָּ אֶת אֲשֶׁר אָנֹכִי עוֹשֶׂה אִתְּכֶם?

היהודי יָדַעְתִּי.

הוא מָה?

היהודי (פורשׂ בידיו מתוך אלם קשה).

הוא (צועק בלי הרף) מָה? מָה? מָה?

היהודי (קרסוליו מועדים הנה והנה).

הוא (מסיר שני מטות תלוּיים מעל הקיר. מושׁיט את האחד ליהודי) קַח הַמִּשְׁעֶנֶת!

היהודי (נשׁען על המטה. המטה נכפף תחתיו והוא כוֹרע בנפלו).

הוא (צוחק מתענג. מושׁיט לו את המטה השׁני) קַח, קַח אֶת זֶה!

היהודי (נשען על המטה).

הוא יָדַעְתָּ אֶת אֲשֶׁר אָנֹכִי עוֹשֶׂה אִתְּכֶם?

היהודי יָדַעְתִּי.

הוא אֲנִי עוֹשֶׂה אִתְּכֶם כָּלָה.

היהודי (ראשו צונח מטה).

הוא עוֹד חֹדֶשׁ, עוֹד חָדְשַׁיִם, וְכָלְתָה נֶפֶשׁ

יְהוּדִי מֵאַרְצוֹתַי… בְּלִיטָא אֵינָם כְּבָר. זֹאת קוֹבְנָה וְזוֹ

הַסְּמוּכָה לָהּ – שָׁם הַתַּלְמוּד, הַתַּלְמוּדִיִּים – מַה שְּׁמָהּ?

מַה שְּׁמָהּ? (שׁולח אגרוף מול פניו).

היהודי סְלוֹבּוֹדְקָה.

הוא כֵּן, סְלוֹבּוֹדְקָה זֹאת וְעוֹד וְעוֹד – נִמַּח שְׁמָם! הֵם אֵינָם עוֹד, אֵין עוֹד.

היהודי (גועה בבכי).

הוא (מחכה לו רגע ממושך, קולט בכיו) גַּם בְּווֹלִינְיָה, בְּפּוֹדוֹלְיָה, בֶּרְדִיצֶ’ב! יָדַעְתָּ אֶת בֶּרְדִיצֶ’ב? וְאֶת זִ’יטוֹמִיר וָהָלְאָה שָׁם, דָּרוֹמָה, עַד יָם אוֹדֵיסָה וְעַד בִּכְלָל, בִּכְלָל… בְּנָפוֹת כָּל אוּקְרַיְנָה – עַד

אֶחָד סָפוּ, תַּמּוּ –

היהודי (גועה, גועה בבכי).

הוא (מחכה לו זמן־מה, מקשׁיב לקול בכיו) וּבְרוּסְיָה הַלְּבָנָה – מִבְּיַלִיסְטוֹק, מִבְּרִיסְק־דְּלִיטָא וְעַד מִינְסְק,

עַד פִּינְסְק וָהָלְאָה וְעַד בּוֹבְּרוֹיסְק, עַד הוֹמֶל וְעַד

בִּכְלָל, בִּכְלָל – לֹא נִשְׁאַר לָכֶם זֵכֶר. אֶת רַבָּנֵיכֶם

וְרַבֵּיכֶם, סוֹפְרֵיכֶם, מְשׁוֹרְרֵיכֶם עִם הֲמוֹנֵיכֶם כֻּלָּם,

מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, גַּם זָקֵן וְגַם טַף – אֵין עוֹד וְאֵין

עוֹד!

היהודי (גועה, גועה, גועה בבכי).

הוא (מחכה לו, מטה אזניו, סופג את בכיו) חֲדָל! וְעַתָּה בְּפּוֹלַנְיָה! תּוֹר פּוֹלִין בָּא! “הַפֶּלֶךְ” – וּמִמַּעֲרָב לוֹ, בְּכָל אַרְצוֹתַי! לְסֵרוּגִין וּלְאַט־לְאַט, עֲשֶׂרֶת אֶלֶף שֶׁלָּכֶם

בְּיוֹם קִדַּשְׁתִּי לוֹ לַמָּוֶת!

היהודי (המטה נשמט מידו, הוא נע ונד ומחזיק מעמד).

הוא חָזַקְתָּ עוֹד… קַח, קַח הַמַּטֶּה.

היהודי (נוטל המטה ונשען עליו ברפיונו).

הוא (אינו גורע ממנו עין) כֹּה אֶתְבּוֹנֵן בְּךָ, בָּאַחֲרוֹן… יְקַר־הַמְּצִיאוּת אַתָּה! גַּם אוֹתְךָ אֶהֱרֹג.

היהודי (בקול רפה) יָדַעְתִּי.

הוא (מתמרמר) "יָדַעְתִּי!” לֹא חָפַצְתִּי אֲשֶׁר תֵּדַע לְמַפְרֵעַ, בְּטֶרֶם לְךָ אַגִּידָה. יְרָא וְאַל תֵּדָעָה!

יִקְרָאֲךָ פַּחַד וְאַל תֵּדַע מַה וּמָתַי. אָהַבְתִּי הָבֵא שׁוֹאָה

עַל הַיְּהוּדִים פֶּתַע. לְהַפְתִּיעַ אֶתְכֶם אֶאֱהָבָה.

שֹׁד־פִּתְאֹם, שֹׁד!

היהודי (מרים ראשו ומתבונן בו תמוה כבמפלצת).

הוא הַמְתִּינוּ לוֹ לַשֹּׁד יוֹם־יוֹם וְלַיְלָה־לָיִל, הַמְתִּינוּ בְּכָל שָׁעָה לוֹ וְרֶגַע־רֶגַע – הוּא בָּא, הוּא בָּא,

וְאִם יִתְמַהְמֵהַּ… אִם אֵין לִי פְּנַאי? מִי מִיָּדִי יִקָּחֲכֶם?

מִי לִי יֹאמַר: הֶרֶף? הִכְרַתִּיכֶם – מִי יִתְבָּעֵנִי לְדִין?

בְּחֵפֶץ־לֵב הָיִיתִי עוֹשֶׂה כָּךְ לְעַם הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּהּ

תֵּשֵׁבוּ – יָרֵאתִי!… יֵשׁ גּוֹאֲלִים לָהֵמָּה: אֶרֶץ הַמּוֹלֶדֶת וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ – זֶה שְׁמָם עֲלֵיהֶם קֹרָא, הֵם סוֹכְכִים בַּעֲדָם,

הֵם עֶלְבּוֹנָם יִתְבְּעוּ מִמֶּנִּי – יָרֵאתִי… וְאַתֶּם – הֶפְקֵר!

קַיִן נָע וָנָד, קַיִן אַתֶּם לְלֹא אֶרֶץ – לֹא יִצְעֲקוּ דְמֵיכֶם

מִכָּל אֲדָמָה – הֶפְקֵר אַתֶּם!

היהודי (בצערו, לנפשו, מתחזק) לֹא הֶפְקֵר אָנוּ.

הוא קַיִן! קַיִן לְלֹא אֶרֶץ!

היהודי יֵשׁ אֶרֶץ לָנוּ, אֲבוֹתֵינוּ –

הוא גֹּרַשְׁתָּ מֶנָּה.

היהודי יֵשׁ אֱלֹהִים לִי –

הוא אֱלֹהִים! אֵין אֱלֹהִים לָעָם וְאֵינֶנוּ יוֹשֵׁב

בָּהּ בָּאָרֶץ… אָנֹכִי עוֹשֶּׂה אִתְּךָ כָּלָה וְלֹא אִירָא רָע! מָה

הַיּוֹם? יוֹם הָאַרְבָּעָה־עָשָׂר בּוֹ בַּשְּׁמִינִי! זְכֹר הַיּוֹם

וְהַשָּׁנָה זְכֹר: שְׁנַת מ"ב! הַיּוֹם הוּבַל רְחוֹב בְּוַרְשָׁה אֶל הַגַּרְדֹּם, עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי יְהוּדִים הוּצְאוּ הַיּוֹם הַזֶּה

לַהוֹרֵג…

היהודי (דובב, קופא) הַיּוֹם… הַיּוֹם… יוֹם ו' בְּשַׁבָּת, רֹאשׁ חֹדֶשׁ אלוּל – אַלְלַי לִי! (ידיו על ראשו) לָמָּה אֲנִי לָךְ?

הוא חָפַצְתִּי אֲשֶׁר אֶצְדַּק… אֲנִי אִם רְאִיתִיךָ, וְצָדַקְתִּי.

היהודי יֶלֶד מִשֶּׁלָּנוּ בְּטֶרֶם יוּמַת, לוּ לְךָ הֵבִיאוּ –

הוא (מכּהו במטה־הגומי בפניו).

היהודי (לא זע) אִשָּׁה הָרָה בְּטֶרֶם שֶׁנֶּחֱנֶקֶת – וְצָדַקְתָּ יוֹתֵר.

הוא (מכהו שוב) כֵּן!

היהודי (אינו זע. מתבונן בו קופא… דממת־רגע).

הוא תִּשְׂנָאֵנִי?

היהודי (מחשה, מתבונן בו עוד מתוך תמהון).

הוא שְׂנָא לִי, שְׂנָא, לֹא אִכְפַּת לִי… עוֹד הַיּוֹם תָּמוּתָה. שְׂנָא – וְאִם אֵין לְךָ רְשׁוּת! הַשִּׂנְאָה זְכוּת

אֲדוֹנִים הִיא, מְנָת חֲזָקִים הִיא הַשִּׂנְאָה! מַה לָּהּ וּלְךָ!

שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְךָ… תְּנָה לִי, אָנֹכִי אֶשְׂנָאֶךָ! וַאֲנִי לֹא

אֶשְׂנָא לְךָ עַד כְּדֵי כָּךְ, וְאִם אֲנִי רַשַּׁאי… אָמְנָם כֵּן,

שְׂנֵאתִיךָ, כְּמוֹ… טְשֶׁרְטְשִׁיל! לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. וְכִי

מָה? מָה אַתָּה סָבוּר? טְשֶׁרְטְשִׁיל אוֹהֵב אֶת הַיְּהוּדִים? (ממתין רגע).

היהודי (לנפשו) טְשֶׁרְטְשִׁיל… טְשֶׁרְשִׁיל… לֹא יָדַעְתִּי מִי הוּא.

הוא גוֹי… כָּמוֹנִי גוֹי. לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ שֵׁם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי אֲנִי… טְשֶׁרְטְשִׁיל – גוֹי, כָּמוֹנִי גוֹי.

היהודי לֹא יֶאֱהָבֵנוּ –

הוא לֹא יֶאֱהָבְכֶם – אֲנִי מְכַלֶּה אֶתְכֶם כְּדֵי

לִמְצֹא חֵן בְּעֵינָיו. בִּין לְרֵעִי: אֲנִי לֹא מִשִּׂנְאָתִי עוֹשֶׂה

בָּכֶם כָּלָה! רַעְיוֹן מֻצְלָח הוּא שֶׁעָלָה עַל לְבָבִי אַחֲרֵי

הַמִּלְחָמָה הַקּוֹדֶמֶת, בּוֹ־בִּזְמַן בְּעֵרֶךְ… אוֹר הֹעֲלָה לִי! פּוֹלִיטִיקָה, בְּךָ! עַל חֶשְׁבּוֹנְךָ אָתָּה! (צועק) פּוֹלִיטִיקָה, מְנֻוָּל, פּוֹלִיטִיקָה, בֶּן־זְנוּנִים, הֲבִינוֹתָ?

היהודי לֹא.

הוא (רוקע ברגליו בחרונו וצווח) שֶׁקֶר! הוּא מְשַׁקֵּר לִי, הַיְּהוּדִי, וְלֹא בּוֹשׁ! לֹא בּוֹשׁ! יָדוֹעַ תֵּדַע, הַכֹּל

יוֹדְעִים זֹאת, גַּם אַתֶּם, גַּם הָעַמִּים הַנִּלְחָמִים בִּי,

שֶׁאֲנִי מְסַמֵּא אֶת עֵינֵיהֶם בְּךָ, שֶׁיִּשְׂטְמוּךָ, הֵם אַף הֵם,

וַהֲרֵי הֵם מַשְׁלִים נַפְשָׁם: "הוּא רַק לָהֶם, לִבְנֵי הָעָם הַזֶּה,

לַיְּהוּדִים הוּא מִתְנַכֵּל!” – מַה שִּׁמְךָ?

היהוּדִי לֵיזֶר אִיטְשֶׁה²⁵ …

הוא שְׁמַע! אָנֹכִי מוֹדֶה לְךָ, לָכֶם, מֵעֹמֶק לֵב: שֶׁיֶּשְׁכֶם, שֶׁנִּבְרֵאתֶם, שֶׁנּוֹלַדְתֶּם עַל אֶרֶץ רַבָּה. אַךְ

אֶתְכֶם אִנָּה אֵלִי לָנוּ, בָּכֶם כִּי נִוָּשֵׁעָה… לֹא חִנָּם

הֲרַגְתִּיכֶם, לֹא הִכְרַתִּיכֶם שָׁוְא!

היהודי (יניע ראש בעצב וסופק כף) הֲרֵי כָּךְ…

הוא (מתוך שטות וגאוה) יַשְׁלוּ אוֹיְבַי נַפְשָׁם… הֵם מִתּוֹךְ שְׁטוּת, וְאַתֶּם תַּשְׁלוּ נַפְשְׁכֶם מִתּוֹךְ אֵין־אוֹנִים,

מִתּוֹךְ אֲפִיסַת־כֹּחַ – "לֹא יְכַלֵּנוּ!” וַאֲנִי אֲכַלֶּה אֶתְכֶם, שֶׁאֵינְכֶם עוֹלִים לִי בִּמְחִיר, שֶׁאֲנִי עָתִיד לִתֵּן עֲלֵיכֶם אֶת

הַדִּין… לֹא נָפְלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשׁ אִישׁ ס"ס אַף אַחַת אַרְצָה, וְהֵם – מִילְיוֹנִים כְּבָר בָּכֶם הָרָגוּ.

היהודי הוֹי אֵלִי, אֵל!

הוא אֲנִי אֶת כֻּלְּכֶם אֶהֱרֹגָה. זֶה לֹא רַק עִנְיָן

שֶׁל מַשְׂטֵמָה אֶצְלִי… שְׂנֵאתִיכֶם, כֵּן, אַךְ בְּדִיעֲבַד אֵין זֶה

אֶצְלִי אֶלָּא עִנְיָן שֶׁל אַמְבִּיצְיָה!

היהודי אַלְלַי לִי!…

הוא פָּצִיתִי פִּי לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד

אֶתְכֶם, פְּצִיתִיהוּ נֶגְדָּה־נָא לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. לֹא כָּל

נְדָרַי אֲשַׁלֵּמָה – מִתְקוֹמְמִים לִי מִכָּל צַד, יֵשׁ מַעְצוֹרִים,

מַנִּיחִים לִי מִכְשׁוֹלִים עֲלֵי דֶרֶךְ – וְאֶת מוֹצָא־שְׂפָתַי זֶה

אֶשְׁמֹרָה. יָכוֹל אוּכַל, לֹא יְמַחֶה אִישׁ בְּיָדִי! הֶסְכֵּם אִלֵּם

הוא אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵין הַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד – אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם

כָּלָה!

היהודי (מרים עיניו למעלה) הוֹי אֵלִי, אֵל!

הוא חֲדָל! כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֵּר בְּךָ אַל תֵּפֶן

לֵאלֹהֶיךָ… אִם לֹא אֱלֹהִים אָנֹכִי אָיֹם לְךָ? לְלֹא רַחֲמִים

אֵל?

היהודי אַרְמִילַס! ²⁶

הוא מָה?

היהודי (נותן עיניו בו ושותק).

הוא רְאֵה אַף רְאֵה, אָנֹכִי לֹא שְׂנֵאתִיךָ

לְכַתְּחִלָּה כְּלָל… אַךְ עַתָּה אֶשְׂנָאֶךָ! מִתּוֹךְ אֲכִילָה

בָּאַנִי הַתֵּאָבוֹן! אוֹר! אוֹר הֹעֲלָה לִי… אוֹצָר וְאִם לֹא

בָּלוּם, עַל אֵם־דְּרָכִים מֻשְׁלָךְ, הֶפְקֵר לְכָל עוֹבֵר – וְאִם

מִשְׁמְשׁוּ בְּךָ יָדַיִם – לֹא עָלָה עַל לֵב שׁוּם אִישׁ לִזְכּוֹת

בּוֹ בָּאוֹצָר בִּמְלוֹאוֹ, עַד שֶׁקַּמְתִּי אֲנִי… לְכַתְּחִלָּה

תַּכְסִיס, לִי גַם לִי הָיִיתָ, אֶמְצָעִי, וְעַתָּה – תַּכְלִית! קְרַב

אֵלַי, אֵלָי… שִׂנְאָתִי־חִנָּם זוֹ – הִיא חֲזָקָה בִּי בְּיוֹתֵר… קְרַב!

היהודי (קרב אליו קצת מתוך אונס).

הוא (מכהו במטה־הגומי) לֹא עָלֶיךָ, עַל רוֹז חֲמָסִי! עַל רוֹז וְעַל הִים. אֲנִי מְקַנֵּא בָּם, שֶׁהֵם מְצוּיִים שָׁם לְכָל

אַוַּת־נַפְשָׁם בִּמְקוֹמוֹת הַהֲרֵגָה, שֶׁהֵם מְנַצְּחִים עַל

הַמְּלָאכָה שָׁם – וַאֲנִי, אָנֹכִי עוֹמֵד מִן הַצַּד –

היהודי (נרתע מתוך הרמת הזרועות ואגרופים קפוצים קצת לאחור) אֵל שָׁמַיִם!

הוא רוֹז, גַּם הִים, גַּם גֶּבּ, וְכָל הַשְּׁאָר –

כֻּלָּהֵם… הֵם יוֹצְאִים מִדֵּי פַּעַם רְאוֹת בַּמַּחֲזֶה, וְאָנֹכִי

נָבוֹל אֶבֹּל וְלֹא אֶרְאֶה בְּמִיתַתְכֶם.

היהודי אַרְמִילַס.

הוא אַרְמִילַס? לֹא אֵדַע מִי הוּא… שְׁטְרַיְכֶר הוּא יוֹדֵעַ וְאִם לֹא יֵדַע כְּלוּם… הַבּוּר! אֲנִי אֶת נֶפֶשׁ בְּהֶמְתִּי

אֵדַע… אַךְ אֶצְלוֹ רָשׁוּם כָּל לֶכְּסִיקוֹן הַחֲרָפוֹת

וְהַגִּדּוּפִים כֻּלּוֹ: עֲמָלֵק, הָמָן וַאֲגָג, אֲגָג! מָה עוֹד?

אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה – אֲנִי עַל כֻּלָּם עוֹלֶה! הַאַף אֵין זֹאת?

מַדּוּעַ זֶה אַרְמִילַס? מַדּוּעַ זֶה בִּשְׁמִי לֹא תִּקְרָאֵנִי? אִם

הֵצַר לְךָ אַרְמִילַס זֶה מִמֶּנִּי? הֵן אֵלֶּה שֶׁקִּדְּמוּנִי רָצוּ

רַק, רַק רָצוּ לְכַלּוֹתְכֶם, וְאָנֹכִי כִּלִּיתִיכֶם, עֲשִׂיתִיהָ,

הֵפַקְתִּי זְמָמִי… לוּ יָדַעְתִּי אֲשֶׁר אֵלַי תָּשׁוּבָה

וּנְתַתִּיךָ לַעֲבֹר לְרָחְבָּן וּלְאָרְכָּן שֶׁל אַרְצוֹתַי כֻּלָּן

בְּפּוֹלַנְיָה וּמִזְרָחָה לָהּ… אֵין אַף אֶחָד! אֵין זֵכֶר עוֹד

לִיהוּדִי עַל אֲדָמוֹת… גַּם קֶבֶר אָיִן.

היהודי אַרְמִילַס.

הוא מָּצָאתָ חֵן בְּעֵינַי! בִּקַּשְׁתִּיהוּ, אָמְנָם,

אֶת רוֹז – אַל תִּשְׁלַח לִי יְהוּדִי מִשֶּׁלָּנוּ, מְאַסְתִּיהוּ,

רָקָב הוּא וְאֵין לוֹ כִּמְלוֹא נִימָה מִשֶּׁלוֹ, כְּקוֹף יְעַוֶּה

פָּנָיו וִיחַקֵּנוּ, רַק גֹּעַל נֶפֶשׁ בִּי יְעוֹרֵרָה, וְאַךְ

לַשָּׁוְא יִסְפֵּהוּ הִים אִתְּכֶם. כִּכְלָבִים שׁוֹטִים הָיִיתִי

מַשְׁלִיחַ אֶת כָּל קוֹפַי מִזֶּרַע יַעֲקֹב אֶל אַחֶיךָ מֵעֵבֶר לְכָל

יָם, אֶל כָּל אֲשֶׁר לֹא תַּשִּׂיג אוֹתָם יָדִי אוֹן, לְהַטִּיל בָּם

רְקַב הָאָדָם וְקֻבַּעַת הַתַּרְעֵלָה. אַתָּה הוּא! הַתַּמְצִית!

אֵלֶיךָ הִתְפַּלַּלְתִּי, פִּלַּלְתִּי אֶת פָּנֶיךָ רְאוֹת וּבְעֶצֶם

יָדִי כַּלּוֹת… כַּלּוֹת… (חורק שׁיניו) לֵיזֶר אִיטְשֶׁה! בְּךָ, בְּדוֹמֶה לְךָ חָפַצְתִּי… הוֹ, הוֹ, אֲנִי בִּשְׁבִילְךָ עָמֵל! אִם

לְפּוֹלַנְיָה הָרַסְתִּי בּוֹא, אִם לְאַרְצוֹת לִיטָא וְאוּקְרַיְנָה,

אִם לִגְבוּלוֹת רוּסְיָה הַלְּבָנָה? אֲנִי לִמְדִינוֹת שֶׁל יְהוּדִים

הִתְפָּרַצְתִּי, לְמֶמְשָׁלוֹת, לְעָרֵי מִבְצָר שֶׁל יִשְׂרָאֵל,

וָאַעַשׂ שַׁמּוֹת בָּן, הֶחֱרַמְתִּין!

היהודי (ידיו על ראשׁו).

הוא אִם לֹא כָּךְ הוּא?

היהודי כָּךְ…

הוא לֹא קַל! לֹא קַל הוּא הָרוֹג עָם, וִיהִי זֶה עַם

יִשְׂרָאֵל. בְּמִלְחָמָה שָׁאנֵי!… אַךְ דְּמֵי מִלְחָמָה שִׂים

בְּשָׁלוֹם, בְּמִילְיוֹנִים שִׁבְעָה… הִסַּסְתִּי לְכַתְּחִלָּה, לֹא

יָדַעְתִּי מַה יַּגִּידוּ הֵם… בַּעֲלֵי־בְּרִיתִי הַנִּלְחָמִים בִּי לְמַרְאִית־עַיִן… כֵּן, נִדְמֶה לִי לִפְעָמִים – בַּעֲלֵי־בְּרִיתִי הֵם הַבְּרִיטִים וְהַשְּׁאָר בְּכָל אֲשֶׁר נוֹגֵעַ לָךְ… שֶׁהֶפְקֵר

אַתָּה! אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר אֲנִי מְהַסֵּס בְּהִתְנַכְּלִי לְעַמֶּךָ –

מַה יַּגִּידוּ הֵם? יָקִימוּ רַעַשׁ… וַי! וַי! יִלְטְשׁוּ עָלַי

עֵינַיִם, שָׁהִגְדַּשְׁתִּי אֶת הַסְּאָה – וְהִסַּסְתִּי… אֶת

אוֹת־הַקָּלוֹן בִּזְרוֹעֲכֶם תָּלִיתִי וְהִסַּסְתִּי, הִסַּסְתִּי

בְּסָגְרִי אֶתְכֶם בֵּין הַחוֹמוֹת, – עַד אֲשֶׁר נוֹכַחְתִּי –

אֶפְשָׁר! הִתְרַצֵּיתִי עוֹד לָהֶם בָּזֶה… חֵי נַפְשִׁי, רָעִים הֵם

מִמֶּנִּי!

היהודי (מתבונן בו תמהות).

הוא שְׁמַע, שְׁמַע, בְּטֶרֶם תֵּלֵךְ – לִי אֱמֹר… אִישׁ־הַמִּסְתּוֹרִין אַתָּה וּלְכַשֵּׁף תֵּדַע… הֵן! קָסְמָה־נָא לִי

היהודי אֵין כְּשָׁפִים בְּיִשְׂרָאֵל!

הוא יֵשׁ!

היהודי אָיִן!

הוא אַתָּה! אַתָּה רַב־מָג! אַתָּה – מַה־שֵּׁם קָרָאתָ לִפְנֵי רֶגַע? אַרְ… אַרְמִילַס… כֵּן אַרְמִילַס אַתָּה! (מתרפס לפניו) אָנָּא, הִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי, שֶׁאַצְלִיחַ דַּרְכִּי

היהודי (מחשׁה)

הוא הִתְפַּלֵּלָה!

היהודי (מחשׁה)

הוא עָזְרֵנִי. כָּל שׂוֹנְאַי עֲזָרוּנִי,

אַנְגְּלִיָּה הִיא עֲזָרַתְנִי, אֲמֵרִיקָה אַף הִיא בִּשְׁעָתָהּ…

וּבִשְׁעָתוֹ עֲזָרַנִי הוּא, גַּם שׂוֹנְאִי־נֶצַח – סְטָלִין.

עָזְרֵנִי אַף גַּם אַתָּה – הִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי, שֶׁהֶעֱבַרְתִּי אֶת

יִשְׂרָאֵל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. הָעַמִּים לֹא יִדְרְשׁוּ אֶת

דִּמְכֶם מֵעִמָּדִי, אַל יִדְרְשֶׁנּוּ גַם אֱלֹהִים!

היהודי הוֹי, שֵׁד מִשַּׁחַת! (משׂתער עליו).

הוא (נרתע כמה צעדים מתוך פחד־פתאם אחורנית, הופך פניו ובורח מפניו סביב לחדר).

היהודי (שׁולי הקפוטה שלו מתבדרים ומשׁתרבבים בּרוח ברדפו אחריו).

הוא (מחזיר את פניו אל היהודי הרודף אחריו, נרתע מפניו לאחור, נופל לאחוריו לארץ).

היהודי (עומד נבוך מרוץ. הלום יגונו, מסב פניו אל הקיר לימין).

הוא (מתרומם כשׁהוא מתבונן לצדדין) לֹא רָאָה אִישׁ! לֹא רָאַתְנִי עַיִן בְּבָרְחִי וּבְנָפְלִי… הִים לוּ בְּכָךְ רָאַנִי

מֵת. רַק אַתָּה. אַתָּה! (צועק) הָסֵב אֵלַי פָּנֶיךָ!

היהודי (מסב אליו את פניו).

הוא רָאִיתָ?

היהודי כֵּן.

הוא רָדַפְתָּ אַחֲרַי?

היהודי כֵּן.

הוא אַתָּה! אַתָּה! אַתָּה! (מתאושש) לֹא אִכְפַּת לִי… לֹא יֵדַע אִישׁ מִכָּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אִתְּךָ פֹּה וּמִכָּל

אֲשֶׁר זָמַמְתִּי לָכֶם עֲשׂוֹת, וַאֲשֶׁר בָּרַחְתִּי וַאֲשֶׁר

רָדַפְתָּ אַחֲרַי… אַתָּה רַק לְבַדֶּךָ, אַתָּה יָדַעְתָּ כֹּל

–

היהודי (עצוב ונדכא מאד) יָדַעְתִּי.

הוא (מתעודד) לֹא אִכְפַּת לִי, הֵן אִתְּךָ יָמוּת כֹּל… בּוֹא, בּוֹא, אֲגַלֶּה לְךָ עוֹד, עוֹד! הַסְכֵּת וּשְׁמַע: אֲנִי בְּבָרְחִי חָפַצְתִּי כְּרֹעַ לְךָ וּבַקֵּשׁ רַחֲמִים, הִתְחַנֵּן

לְפָנֶיךָ: חוּסָה! (בשכחתו, כורע לפניו)

היהודי (עוצם את עיניו כשהוא מרים ראש, מפשׁילו לאחוריו מתוך גועל־נפש).

הוא (קם) אַךְ כָּל זֶה אִתְּךָ מֵת. אֵין פּוֹצֶה פֶּה, אֵין מַגִּיד דָּבָר… נִמְחַקְתֶּם כֻּלְּכֶם מֵעַל פְּנֵי

הָאֲדָמָה, גַּם בְּמֵעֶיהָ אֵינְכֶם, אֵין גַּם קֶבֶר, זֵכֶר

אָיִן!

היהודי זֵכֶר –

הוא וַאֲשֶׁר נָפַל פֹּה בֵּינֵינוּ, בֵּינִי וּבֵין הָאַחֲרוֹן – לֹא יֵדַע אִישׁ… כָּל זֶה פֹּה אִתְּךָ מֵת!

היהודי (מתאושש) לֹא מֵת. לֹא יָמוּת אִתִּי כֹּל.

הוא אֵין כָּאן אִישׁ!

היהודי יֵשׁ עוֹד –

הוא עוֹד?

היהודי יֵשׁ אֶחָד עוֹד.

הוא (פונה נבעת לצדדין) מִי? מִי?

היהודי אֶחָד פֹּה יוֹדֵעַ.

הוא מִי?

היהודי אֱלֹהַי.

הוא הוּא! הוּא!

היהודי וֵאלֹהִים אִם יֵדַע וְיֵדַע כָּל יִשְׂרָאֵל.

יִשְׂרָאֵל כֵּאלֹהָיו, יִשְׂרָאֵל בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. לֹא נֶעְלַם

דָּבָר… גַּם רָאוּ גַּם יָדָעו, וְאֶת אֲשֶׁר נָפַלְתָּ, וַאֲשֶׁר

נָפוֹל תִּפֹּל, גַּם אַתָּה, גַּם עַמֵּךָ –

הוא הַס! (יורה אליו, הכדור לא ניחת בו).

היהודי (לא זע. לא העיף עפעף).

הוא (צועק) הֶחֱטֵאתִי! (קורא) רוֹז! גַּם גֶר! גֶבּ! (יוֹרה אליו עוד)

היהודי (לא זז ממקומו, לא ינוע).

הוא (נבעת) הֶחֱטֵאתִי גַם הַפַּעַם… פַּעֲמָיִם!

רוז ; גר; גבּ (באים מימין ומשׂמאל בפתח שׁלפני הרואים).

הוא (נבעת ונרגשׁ מאד) לֵיזֶר אִיטְשֶׁה.

(צלצול).

בּוֹר (מופיע) הִים וְהַמֻּפְתִּי.

הוא יַמְתִּינוּ. (אל רוז) אֶת מִי הֵבֵאתָ לִי? רַב, רַב… מְכַשֵּׁף לִי הֵבֵאתָ: אֶחֱזוּ בּוֹ!

רוֹז (הודפו מימין אל גבּ לצד שׂמאל, מן הקצה אל הקצה).

גבּ (הודפו אל גר העומד באמצע).

גר (אל היהודי שנחבט בו) מַה לְּךָ?

הוא גֶר!

גר אִישׁ־צָבָא אֲנִי. צַו – וְאִיר בּוֹ.

הוא (נותן לו רובהוּ) יְרֵה.

גר (יורה בו, בהתרחקו מן היהודי ריוח מסוים. מחטיא).

הוא (בשׂמחה) הֶחֱטֵאתָ! גַּם אָתָּה! (מתבּונן ביהודי ונרתע נבעת לאחור).

כולם (נפעמים. כל אחד במקוֹמו תוֹלה עיניו ביהודי).

הוא (צועק חרדות) לֵי־זֶר אִיטְ־שֶׁה!

המסך

 

עלילה ב'    🔗

(אותו האולם במצבאה הראשית).

גר (לדלפקו מצד שמאל)

רוז (באמצע, בירכתים, על־יד הפתח שלפני הרואים)

גב (רושם בעפרון בקונטרסו)

בור(מופיע במבוא הפתח)

גב (נושא אליו את ראשו) הִכָּהוּ?

בור(מחייך) לָאו.

גב (קם, מתמיה) מַאי לָאו?

בור(מתוך צחוק קל) לֹא נִחַת בּוֹ הַכַּדּוּר.

גב לֹא נִחַת!

בורלֹא אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם.

גב גַּם שָׁם?!

בור עוֹד אַחַת הוּא וַאֲנִי אַחֲרֶיהָ.

גב וְלֹא כְלוּם!

בור(יוצא לצד שמאל)

רוז הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי: שֵׁד!

גב שֵׁד לֹא שֵׁד, דָּא עָקָא – גֶּבֶר הוּא! הַהִתְבּוֹנַנְתֶּם לוֹ? לֹא נָע, לֹא זָע!

גר עַל כֵּן שְׂנֵאתָהוּ.

גב כֵּן… שְׂנֵאתִים מְאֹד, אֶת נְעָרָיו שֶׁמּוּגֵי־לֵב הֵם וְאֶת תַּרְשִׁישָׁיו שֶׁעָצְמוּ כֹּחַ… זֶה הַשָּׂב – כֹּחַ

גַּבְרָא לוֹ,נִשְׁבַּעְתִּי! הוּא אִם בִּבְתוּלָה יִתֵּן אֶת עֵינֵהוּ

– וְתַהַר לוֹ…

גר תִּתְקַנֵּא בּוֹ.

גב אָב לְבָנִים אֲנִי, יִתְקַנְאוּ בּוֹ אֲחֵרִים.

גר נִתְכַּוַּנְתָּ לִי אִם לוֹ?

גב שׁוּב תִּתְגָּר בִּי!

רוז שֵׁד! זֶה שֵׁד! כַּיְּהוּדִים כֻּלָּם.

גר שְׁטוּת!

רוז עַל כֹּה יֵקַלּוּ בְּעֵינֶיךָ… קְרָא אֶת הַמִּתּוֹס, גֶּר…

גר אֵיזֶה מִתּוֹס?

רוז זֶה שֶׁלִּי… הַמִּתּוֹס שֶׁל מְאַת הָעֶשְׂרִים²⁷.

גר שְׁטוּת! – אֵינֶנִּי נִכְנָס לַעֲבִי הַקּוֹרָה שֶׁל

בַּעֲלֵי סִפְרוּת, דָּבָר אֵין לִי עִם קִנְאַת סוֹפְרִים בְּנוֹגֵעַ

לִדְבָרִים שֶׁבִּמְלִיצָה. הֲרֵי זוֹ חֻלְשָׁה אֵצֶל תּוֹפְשֵׂי־עֵט

הַמִּשְׁתַּעְבְּדִים לָהּ לְאֻמָּנוּת זוֹ כָּמוֹהוּ וְכָמוֹךָ…

שֶׁמִּתְקַנְאִים אַתֶּם זֶה בָּזֶה. אָנֹכִי מֵחֲמַת שֶׁדִּקְדַּקְתָּ

בָּהּ בִּבְעָיָה זוֹ שֶׁל מַה־בְּכָךְ, דִּבַּרְתָּ גְּבֹהָה בָּהּ

בְּיוֹתֵר וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ. לֹא הָיָה כְּדַאי! אֶפְשָׁר לְקַצּוֹת

בָּם, בַּיְּהוּדִים גַּם בְּלָאו הָכֵי.

גב וַאֲנִי לֹא כָךְ… דָּבָר בִּזְמַנּוֹ הוּא הַמִּתּוֹס (אל רוז.) הֵן הַצָּעָתִי הִיא לְכַבֶּדְךָ בַּפְּרָס הַלְּאֻמִּי לְמַדָּע וּלְמַעֲשֵׂה מַחֲשֶׁבֶת.

גר שְׁמֹר לִי וְאֶשְׁמֹר לְךָ! אָכֵן, גַּם אַתָּה,

גֶבּ., כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ כְּבָר לֹא פַּעַם, כַּתְבָא רַבָּא אַתָּה,

הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּינֵיכֶם, שֶׁאַתָּה מִתּוֹךְ שֶׁנִּטַּל עָלֶיךָ

תַּעֲסֹק בִּשְׁאֵלַת יְהוּדִים זוֹ וְאִם אֵין בָּזֶה עוֹד צֹרֶךְ.

בַּעֲמֹד הַחִרְחוּר לְשִׂנְאָה בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַפֶּרֶק הֶחֱרִיתִי

וְהֶחֱזַקְתִּי בְּאֶמְצָעִי זֶה לְתַכְלִית, אַף אָנֹכִי, תָּלִיתִי אֶת

הַקּוֹלָר, אַף אֲנִי בַּיְּהוּדִים. אַךְ עַתָּה – לָמָּה? לְכָל

הָרוּחוֹת אוֹתָם… (אל גבּ) עַל הֵן צִדְקְךָ? – הֵן גַּם אַתָּה כָּךְ! וְאַתָּה, רוֹז., מְלַאכְתְּךָ בְּכָךְ. אַתָּה "סְפֶּץ”, מֻמְחֶה לְאוֹתוֹ דָבָר, לֹא רָשָׁע מְרֻשָּׁע אַתָּה, כְּמוֹ שֶׁמַּאֲמִין

הָרַב… נַנִּיחַ… רַק תָּמִים אַתָּה בְּיוֹתֵר וּמְשֻׁגָּע לְדָבָר אֶחָד… כְּבוֹד סִפְרְךָ בִּמְקוֹמוֹ מוּנָח, עָשִׂיתָ שֵׁם לְךָ,

הִצַּבְתָּ לְךָ יָד – אַשְׁרֶיךָ, אַךְ בְּעֶצֶם אֵין תּוֹרָה שֶׁל

מִסְתּוֹרִין זוֹ, זֶה, זֶה הַמִּתּוֹס, אֶלָּא שְׁטוּת וְהֶבֶל

וּרְעוּת־רוּחַ!

רוז לֹא תָבִין לִי… לֹא אִישׁ מַדָּעִים אַתָּה

גר פִּצְפַּצְתָּנִי! אֶת מֵדַלִּיַּת גֵּיטֶה לֹא תִתְלֶה בְּדַשׁ בִּגְדִי?

רוז לֹא אִישׁ מַדָּעִים אַתָּה!

גר אַשְׁרַי! לֹא אֵחַד בִּכְבוֹדְךָ… יָדַעְתִּי מְעַט, וְאֶת אֲשֶׁר יָדַעְתִּי אִתְּכֶם פֹּה שָׁכַחְתִּי… וְאוּלָם – הָס!

(נותן עיניו ברוז) חֵי נַפְשִׁי בְּהִתְבּוֹנְנִי בְּךָ אַאֲמִינָה: כָּמוֹנִי אַתָּה: בּוּר, עַם־הָאָרֶץ בְּהַנֵּי מִילֵּי מְעַלְיָתָא: צוּרָה צָבָה זוֹ, זֶה סִבְרֶךָ, חֲזֵה הַשְּׁמָנִים אֲשֶׁר לְךָ

וְהָעֹרֶף, זֶה הַגַּב, גַּבְּךָ – אֵיזֶה סוֹפֵר אַתָּה! תֵּן לוֹ, תֵּן

לוֹ לְגֶּבּ אֶת הַפְּרָס וְלַעֲגֵי־לַהֲגֵי שָׂפָה אֵלֶּה

שֶׁבַּמִּתּוֹס, יְפַשְׁפֵּשׁ הוּא בָּם, יְטַפֵּלָה. וְאַתָּה – אִישׁ

הַתַּחֲרוּת אַתָּה לִי! לֹא אֶתֵּן לְךָ אֲוִירוֹן שֶׁכָּבַדְתָּ

בְּיוֹתֵר. לְצַוּוֹת תּוּכַל עַל זַאֲטוּטֶיךָ, כָּמוֹנִי אֲנִי…

גֶּבֶר־אַלִּים שֶׁכָּמוֹךָ – אַל תִּהְיֶה תּוֹפֵשׂ־עֵט… אִטְלִיז אֶתֵּן לְךָ וְכַשִּׁיל. כַּשִּׁיל קַח בַּיָּד הַךְ בָּאֻמְצָה

וּבַגֶּרֶם.

רוז אִם לֹא אֶת אִישׁ הָעֵט בִּי תְכַבֵּדָה – כַּבְּדֵנִי, שֶׁהָפְקַדְתִּי עַל כָּל הַמִּזְרָח! ²⁸

גר כֵּן, הַנָּצִיב! אִצְטְלָא זוֹ הוֹלֶמֶת אוֹתְךָ

יוֹתֵר. הָפְקַדְתָּ עַל אַרְצוֹת כָּל הַמִּזְרָח שֶׁכָּבַשְׁנוּ! הוּא

אֲשֶׁר אָמַרְתִּי: אֵין כַּמִּזְרָח אִטְלִיז וְאַתָּה שַׂר־טַ טַבָּחָיו!

רוֹז כֹּה יֵצַר לְךָ עַל הַיְּהוּדִים בַּהֲמוֹנִים שָׁם אֲשֶׁר כִּלִּיתִי?

גר לֹא מִינֵהּ! לְכָל הָרוּחוֹת אוֹתָם!

רוז לְכָל הָרוּחוֹת! דָּא עָקָא, דְּבָרִים אֵלֶּה לֹא

נַעֲשִׂים בְּמֵימְרָא גְרֵידָא, אַף לֹא בְּאִמְרָה חֲרִיפָה

וּבַת־חַיִל סְתָם… הִכְרַתָּ עַם בִּפְרַזּוֹת שֶׁל מְדִינָה, בִּתְפוּצוֹת אַלְפֵי עָרִים וַעֲיָרוֹת עֲלֵי אֵם כָּל דֶּרֶךְ

וּבַעֲקִיפִין. חֲבוּיִים בְּתַחְתִּיּוֹת אֶרֶץ! בַּחֲפִירוֹת

וּבִמְחִלּוֹת עָפָר, בִּנְקִיקִים שֶׁל עֲלִיּוֹת־גַּג, נֶאֱחָזִים

רוֹטְטִים, תְּאֵבֵי חַיִּים בְּקַרְנוֹת אַשְׁפָּה וַעֲרֵמוֹת זֶבֶל –

אִם זֶה קַל?

גר עָמוֹד בְּחָזִית וּבְכָל פֶּרֶץ בַּמַּעֲרָכָה –

מְסֻכָּן יוֹתֵר… כֵּן צֵאת חֲלוּצִים וּכְבשׁ הָאָרֶץ לְמַעַנְכֶם

קָשֶׁה יוֹתֵר.

רוז קָשֶׁה, אַךְ לֹא קָשֶׁה יוֹתֵר… רָאִיתָ אֶת הַיְּהוּדִי, אֶת הַזָּקֵן? שָׁבוּר הוּא, רָצוּץ, דַּךְ – לֹא יָכֹלְנוּ

לוֹ!

גר הוּא אִם הֶחֱטִיא –

רוז לֹא יָכֹלְתָּ לוֹ גַם אַתָּה!

גר (קם) אָנֹכִי לֹא חָפַצְתִּי! אִם לֹא רָאִיתָ? אֲנִי שִׂכַּלְתִּי יָד, הַצִּדָּה אִיר. חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי… (צועק) אַתָּה מָה הֶאֱמַנְתָּ? רֹאשׁ כֶּלֶב אֲנִי! אֲנִי בְּעֶצֶב נִבְזֶה,

וּכְפֶשַׂע בֵּינוֹתֵינוּ, אִיר? אִם פְּלָאִים כֹּה יָרַדְתִּי?

רוז זֶה רַב! יְהוּדִי רַב!.. קַבָּלָה, סוֹד וְלַחַשׁ־נַחַשׁ… רַב! לֹא יָכֹלְתָּ לוֹ…

גר "רַב”! לַעֲזָאזֵל אוֹתוֹ! מַה לִּי וָלוֹ? "לֹא יָכֹלְתִּי לוֹ”! (קם עליו מתרעם) לֹא חָפַצְתִּי אֶת הָרַב הָרוֹג. אַתָּה לוּ הוֹשַׁטְתָּ הָאֶקְדָּח לִי בִּמְקוֹם הַמַּנְהִיג –

וְהִטֵּיתִיהוּ כְּנֶגְדְּךָ! חָזִיז וָרַעַם – אִם לֹא אִישׁ־צָבָא

הִנֵּנִי?

הוא (בא לפתע בפתח כלפי הרואים) מַה יֵּשׁ? מַה יֵּשׁ?

גר (צועק) הוּא! הוּא מִתְעַלֵּל בִּי, הַמִּתּוֹס! לֹא מָצְאָה יָדִי לוֹ, לַיְּהוּדִי! וְאָנֹכִי לֹא חָפַצְתִּי שְׁלֹחַ

כַּדּוּר בּוֹ, בָּרַב! (לועג) אוּף! אוּף! הָרַב! (מתמלא עליו חימה) וְכִי מָה? אִם זְרוֹעַ לוֹ אוֹשִׁיטָה, אֶקְרָא הַיְל לוֹ? רַב! גַּם

כַּדּוּר מָוֶת אָנֹכִי מִתּוֹךְ כָּבוֹד שׁוֹלֵחַ בְּלֵב אִישׁ (בהרמת הקול לעבר אותו בר־נשׁ) לֹא חָפַצְתִּי!

הוא מָה?

גר שְׁלֹחַ בּוֹ, בַּיְּהוּדִי אֶת הַכַּדּוּר,

שֶׁאֵינִי מְכַבֵּד אוֹתוֹ! מַה טּוֹב שֶׁלֹּא הֵמַתָּ אוֹתוֹ שָׁם,

שֶׁלֹּא מִיָּדְךָ נָפַל, אַתָּה אֶת רַם, אֶת הַיְנֶס, אֶת אַיְכֶנוֹי!

וְאֶת הַיְּהוּדִי – הוּא! שֶׁהוּא מְכַבְּדוֹ, יָרֵא אוֹתוֹ…

הוא יָד לְפֶה! לֹא לִשְׁמֹעַ עַזּוֹת רַק דַּבֵּר אִתְּךָ קָשׁוֹת – לְכָךָ קְרָאתִיךָ! הוּא רוֹז.

גר גַּם בּוֹ לֹא אִיר אִם לֹא יִהְיֶה בַּיָּד לוֹ נֶשֶׁק.

הוא (נפנה לרגע לצד רוז וגב) בְּמִי? בְּמִי? בְּגֶבּ?

גר לֹא בּוֹ מִכָּל שֶׁכֵּן, הֵן הוּא בַּעַל מוּם.

בְּרַב טַבָּחִים זֶה אֲנִי מְדַבֵּר. שָׁמֵן הוּא, כָּמוֹנִי

בַּעַל־גּוּף, וְאִם מִתּוֹס הוּא אַךְ אִיר בּוֹ – תֵּן לוֹ נֶשֶׁק!

וְזָקֵן פַּרְעשׁ זֶה, הֱבִיאוֹ הֵנָּה לְךָ, הֵן הוּא הֱבִיאוֹ? לֹא

אֶגַּע בּוֹ וְאִם גַּם תְּצַו לִי אַתָּה!

הוא אֲנִי סוֹלֵחַ לְךָ… תָּם אַתָּה, לֹא תָבִין כְּלוּם!

גר לֹא “אִישׁ מַדָּעִים” אֲנִי.

הוא דַּע לְךָ! גַּם בְּפּוֹלִיטִיקָה לֹא רַב כֹּחֲךָ.

גר רַב הוּא, רַב… קָטֳנִי עָבָה מִמָּתְנֵי אֵל הַשְּׁנַיִם, הַפֶלְקִישֶׁר וְהָרַיְךְ! ²⁹

גב מִמֶּנִּי חֲדָל! מַה הוּא רוֹצֶה מִמֶּנִּי?

גר סָפְרָא רַבָּא אַתָּה, גַּם אַתָּה סָפְרָא! מִתּוֹס

בִּזְעֵיר־אַנְפִּין, חִיַּכְתָּ! אַף גַּם אַתָּה! אֲנִי כַּאֲשֶׁר

יָרִיתִי בּוֹ בַּיְּהוּדִי וְהֶחֱטֵאתִי, חִיֵּךְ הוּא, גַּם

הוא !

הוא הַרְפֵּה לוֹ… זֶה אֲנִי צָחַקְתִּי.

גר בִּיַּשְׁתַּנִי… אַל תְּצַו לִי יוֹתֵר, אַל תַּכְרִיחֵנִי! לֹא אִיר! לֹא אִיר! לֹא אִיר!

הוא לֹא אֲצַוֶּךָּ… וַאֲנִי – לֹא אִסְטְנִיס אָנֹכִי,

אָנֹכִי אֲמִיתֶנּוּ. אָנֹכִי אֶחָד מִן הָעָם, אֲנִי אֶת כֻּלָּם

אָמִית, אֶת הַיְּהוּדִים כֻּלָּם, עַל אַפְּךָ וְעַל חֲמָתְךָ… לְשֵׁם

זֶה קְרָאתִיךָ, לַגִּיד לְךָ.

גר אִם לֹא דַעְתִּי? יָדוֹעַ אֵדַע!

הוא לֹא תֵּדַע דָּבָר עוֹד… זֶה חֳדָשִׁים מִסְפָּר

אֲשֶׁר נִסְגַּרְתָּ בְּבֵיתְךָ (מתמרמר) תְּחַבֵּק חֵיק, תִּתְעַלֵּס בָּאֳהָבִים עִם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר –

גר לִי הוֹכַחְתָּ… שֻׁשְׁבִּינִי אַתָּה.

הוא כָּךְ… בְּבֵיתְךָ אַתָּה יוֹשֵׁב כְּדָוִד עַל

הַגַּג, וַאֲנַחְנוּ בַּשָּׂדֶה אָנוּ פֹּה… נְחִתִּים… אֲנַחְנוּ – מֵאָז הָרַסְנוּ אֶל הַמִּזְרָח – הֵחֵל בָּם הַנֶּגֶף, בַּיְּהוּדִים…

אַל תַּפְרִיעֵנוּ! שׁוֹמֵעַ אַתָּה? (מנענעו בדשׁי בגדו)

גר מַה לִּי וְלָהֶם? לְכָל הָרוּחוֹת אוֹתָם!

הוא אַל תַּפְרִיעֵנוּ, אַל תְּרַפֶּה יְדֵי

הַנֶּאֱמָנִים לִי! (בהראותו על רוז. וגב.) יְדֵיהֶם הֵם אֲשֶׁר מִלֵּאתִי… רַק בְּהַכְרָזַת כְּלָיָה עַל עַם הֶפְקֵר זֶה מָשַׁכְנוּ

וְלָקַחְנוּ לֵב עַמֵּנוּ כֻּלּוֹ, לֵב קְבַרְנִיטֵי צָרְפַת, הֵם

בְּשִׂנְאָתָם לְיִשְׂרָאֵל – לָנוּ, כִּי נִמְכְּרוּ! וּכְצָרְפַת כֵּן

פּוֹלָנִיָּה, כָּמוֹהָ סָרָה לְמִשְׁמַעְתִּי וְעוֹלָה עוֹד בְּאֵיבָה

לְעַם זֶה, וּכְפוֹלָנִיָּה כֵּן טְשֶׁכִיָּה וְאַרְצוֹת הַבַּלְקָן –

תָּלִינוּ אֶת הַקּוֹלָר בָּם בַּיְּהוּדִים, קָמֵעַ הֵם עַל צַוָּאר,

עַל צַוָּארֵנוּ. סַנְוֵרִים הֵם שֶׁאָנוּ מַכִּים בָּם כָּל עַיִּן

בְּעִוָּרוֹן, אֶת הָאַנְגְּלִים וְאֶת אֲמֵרִיקָה, אֶת רוּסִיָּה…

לְשׁוֹנִי תִלְאֶה כְבָר בְּדַבְּרִי, הַשְׁכֵּם כֹּה וְדַבֵּר וְאַתָּה

טֶרֶם עוֹד תֵּדָעָה!..

גר יָדוֹעַ אֵדַע, עַל־פֶּה, עַל־פֶּה אֵדָעָה! נָכוֹן כִּנְכוֹן הַיּוֹם! אֵין כָּמוֹהוּ כְּיִשְׂרָאֵל שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל!

הִשְׁתַּמַּשְׁנוּ בּוֹ בִּשְׁעוֹת הַצֹּרֶךְ וְהִקְרַבְנוּהוּ עַל כָּל

צָרָה וְלֹא צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא. אֲבַק הָאֵפֶר הוּא אֲשֶׁר זָרַקְנוּ

וְסִמֵּאנוּ בּוֹ עֵין אוֹהֲדִים וְאוֹיְבִים.

הוא לֹא זֶה הַכֹּל.

גר מָה עוֹד? זֹאת הַמַּכְשֵׁלָה לָמָּה לָנוּ עוֹד? מָה

עִנְיַן יְהוּדִים אֶצְלֵנוּ, שֶׁהֶעְפַּלְנוּ כְּבָר עַד לִמְרוֹם

הַשֶּׁמֶשׁ, הִגְבַּהְנוּ שֶׁבֶת, וְדָבָר לָנוּ עִם בְּנֵי הָעֲנָק.

בְּנֵי הָעֲנָק נַכְרִיעַ! הַנְבַכֵּר אֶת הַטָּפֵל עַל הָעִקָּר? מָה

עִנְיָן?

הוא עִנְיָן שֶׁל כָּבוֹד הוּא – הִבְטַחְתִּי לוֹ

לְעַמִּי וּלְבָאֵי חֶלֶד: עֲשׂוֹת בָּם כְּלָיָה. בְּשֶׁל הַבְטָחָתִי

זוֹ בִּי עַמִּי הֶאֱמִין, בָּחַר בִּי, הֱקִימַנִי עָל… (בהרמת קוֹל) אֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי!

גר יַתִּירוּ לְךָ הַשְּׁבוּעָה.

הוא הִבְטַחְתִּי שְׁנַיִם לוֹ לְעַמִּי: שִׁלְטוֹן בְּלִי מְצָרִים עַל אֲדָמוֹת, מִמְשָׁל רָב! אֲרָצוֹת לוֹ הִבְטַחְתִּי,

אַרְצוֹת יָם –

גר מִי יִתֵּן!

הוא (נפנה לעברים) אֵין בֵּינֵינוּ זָר… אֱמֹר: אֲנַחְנוּ נְנַצַּח?

גר נְקַו –

הוא זֶה הַחֲשָׁשׁ, הַסָּפֵק… זֶה הַהֵן וְהַלָּאו – מֻתָּר לְךָ! אִישׁ־צָבָא אַתָּה, עָשִׂיתָ וְגַם תַּעֲשֶׂה אֶת כָּל

אֲשֶׁר בִּיכָלְתְּךָ וּלְמַעְלָה מִן הַיְכֹלֶת… וְהַשְּׁאָר –

הַשְׁלֵךְ עַל אֱלֹהִים אֶת יְהָבֶךָּ, אַךְ בְּנוֹגֵעַ לָהּ

לְהַבְטָחָתִי הָאַחֶרֶת, בְּיָדִי הִיא לַעֲשׂוֹתָהּ, לֹא אַטְרִיחַ אֶת

הָאֱלֹהִים… וְעוֹד זֹאת, עוֹד זֹאת – יוֹתֵר מֵהַבְטָחָה, הוּא אֶצְלִי

דָבָר שֶׁבֶּאֱמוּנָה, אֲנִי מַאֲמִין… אֲנִי אֱמוּנָה: בְּשִׂנְאָתֵנוּ נֶצַח לוֹ לְיִשְׂרָאֵל, בָּהּ נַצְלִיחַ!.. כָּלָה וְנֶחֱרָצָה הִיא

מֵעִמִּי, גַּם אֶעֱשֶׂנָּה!

גר מָה?

הוא כְּלָיָה אֲנִי עוֹשֶׂה עִם הַיְּהוּדִים

גר זֶהוּ! אִידֵיאָה פִיקְס, לֹא מַעֲלָה וְלֹא מוֹרִידָה.

הוא (קופץ שׁני אגרופי ידיו המורדות, מצטפף ונותן עיניו בו) מָה אָמַרְתָּ? הַעִידוֹתִי בְּךָ… רוֹז. וְגֶבּ. תְּנוּ לִי יָד (עומד ביניהם, תופשׂם בידיהם) אַתֶּם עֵדַי – (אל גר.) אַל תַּעֲמֹד לִי לְשָׂטָן עֲלֵי דֶרֶךְ! לֵךְ אֶל לִשְׁכָּתִי, הַמְתֵּן תַּמְתִּין לִי…

לֵךְ, לֵךְ!

גר (יוצא ללשׁכתו)

הוא (מנער מתוך חמתוֹ את ידיו מתוך שׁלהם, וכאילו הדפם מעליו, סר מהם, מפנה אליהם את פניו) אַתֶּם מָה? לְמָה צִפִּיתֶם? אֶטְרְפֶנּוּ בְּאַפִּי, וּלְעֵינֵיכֶם פֹּה, לַהֲנָאַתְכֶם. אַכֶּנּוּ,

אַךְ גַּם אוֹתוֹ!.. רוֹצְחִים! כֹּה תְּשַׁכְּלוּנִי

אֶחָד־אֶחָד!

רוז קָרָאתָ לוֹ וּבָא…

הוא כֵּן (מרטט מרוב כעס) לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ? אַרְחִיקֶנוּ? כֵּן? לֹא אַרְחִיקֶנוּ מֵעָלַי… אֶת

בְּרַאוּךְ³⁰ הִרְחַקְתִּי, אֶת גֶּר. לֹא אַרְחִיקָה! אִם אֵין זֶה מָוֶת? (מאיים עליהם בזרוע נטויה) נַסּוּ, דַּבְּרוּ סָרָה בּוֹ, הָבִיאוּ נָא אֵלַי דִּבַּת הָאִישׁ אֲשֶׁר

אָהַבְתִּי… נַסּוּ, נַסּוּ נָא! (שׁותק, מתבונן בפניהם רגע) הִתְנַפַּחְתֶּם כְּתַרְנְגֹלֵי הֹדּוּ. (מתעבר שׁוב) מַה יֵּשׁ?

גב אֵין חֵמָה לִי… סָלַחְתִּי לוֹ גַם אָנִי.

הוא (שׂבע רצון, מושׁיט לו ידיו) גֶבּ.!

גב (קרב אליו, לוחצו בידיו) אֲנִי… אָנֹכִי אֲפַיְּסֶנּוּ!

הוא (נפעם) מָה?

גב אֲנִי לְמַעַנְךָ…

הוא גַּם תּוֹדֶה לוֹ בִּדְבָרִים שֶׁבִּשְׁטוּת? תְּמִים דֵּעִים תִּהְיֶה עִמּוֹ?

גב (מתוך צחוק קל) זֹאת לֹא זֹאת… חֲמוּדוֹת הוּא לִי וְאִם יִבְעַט –

הוא כְּסוּס, כְּפֶרֶד – אַל תְּטַפַּח לוֹ עַל גַּב, פֶּן יִבְעַט עוֹד… לֵךְ אֵלָיו.

גב בְּחֵפֶץ לֵב (יוצא אחר גר)

הוא (אחרי רגע דממה) יֹאהֲבֵנִי! אֲנִי אֶת גּר. וְגֶּבּ. הוּא אֶת הַמַּנְהִיג.

רוז לֹא אַהֲבָה הִיא!

הוא חֲנֻפָּה? כֵּן? אַל תִּתֵּן דֹּפִי גַם בְּגֶּבּ. לֹא יַחֲנִיף גֶּבּ. לִי.

רוז הוּא יִירָאֲךָ.

הוא גַּם אַתָּה יְרָא!

רוז לֹא אוֹתְךָ… יָרֵאתִי אֶת הַיְּהוּדִים (מתחנן) הִשְׁבַּעְתִּיךָ, אַל מֵהֶם תֶּחְדָּלָה!

הוא מַה יַעֲלֶה עַל לֵב לְךָ?… רוזֹ. – חֲמוּדוֹת אַתָּה לִי!

רוז (כמדבר אל נפשו) וְאוּלַי?

הוא מָה?

רוז אוּלַי צָדַק הוּא, הַמַּרְשַׁל?

הוא הוּא אִם יִצְדַּק, לָמָּה אַתָּה לִי, הַבַּלְטִי? לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ לֵךְ.

רוז אֵלְכָה, כַּאֲחִיתֹפֶל אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִסְכְּלָה עֲצָתוֹ…

הוא הֶרֶף!

רוז אָשׁוּבָה.

הוא לֹא אֶתֵּן לְךָ.

רוז אֲנִי בֶּאֱמֶת… אוּלַי?

הוא חֲדָל, לֹא אֹהַב לַהַג הַרְבֵּה.

רוז לֹא לִי הַלַּהַג, גֶּר. –

הוא לְאַט לְךָ עִם נַעֲרִי, עִם גֶּר. הוּא אַחֲרַי בָּא! הוּא שֵׁנִי, שֵׁנִי לִי!

רוז אֶשָּׁמַע לוֹ.

הוא לְעֵת עַתָּה לִי, לִי הִשָּׁמַע! הִתְחַלְתָּ בָּהּ

בְּמִצְוָה – גְּמֹר! כָּל אֶחָד בְּמִקְצוֹעוֹ. בַּעֲלֵי־מִקְצוֹעַ

תִּהְיוּ לִי! גֶּר. – הוּא הַמְמֻנֶּה עַל הַתְּעוּפָה אֶצְלִי, אֵין

כָּמוֹהוּ מֻמְחֶה בְּמֶמְשֶׁלֶת הָאֲוִיר. מִילְךְ³¹ אוּלַי? מִילְךְ לְךָ יַסְפִּיקָה? זֶה עִם הַסָּרְחָה? כְּלוּם רֵיחַ רַע מִלִּפְנֵי דוֹר רִבֵּעִים אֵינוֹ נוֹדֵף? גֶּר! הוּא

עַל רִבְבוֹת טַיָּסַי, וְאַתָּה – עַל הַיְּהוּדִים… בַּעַל מִקְצוֹעַ!

אַתָּה אַל תִּשָּׁמַע לוֹ, וְהוּא – לֹא אִכְפַּת לִי, אִם הוּא לֹא

יִשָּׁמַע לְךָ… כָּל אֶחָד בְּשֶׁלּוֹ! (צלצול פעמון) רוֹז!

רוז הִנֵּנִי!

הוא עוּץ לִי… זֶה הַמּוּפְטִי – כֹּה יַעֲמֹד עַל גַּב לִי! לֹא נִתְחַיַּבְנוּ לוֹ וּכְאִלּוּ נִתְחַיַּבְנוּ. נִצְנְצָה בִּי

אָמְנָם מַחֲשֶׁבֶת־מָה. יוֹם אֶחָד קַחַת אֶת הָעַרְבִי אִתִּי, פָּרוֹץ

חוֹמַת תֻּרְכִּיָּה, עָבוֹר בְּתוֹכָהּ לְמִצְרַיִם, לְפַלֶשְׂתִּינָה,

סוּרְיָה וְכֻלְּהוּ וְכֻלְּהוּ… בִּי נִצְנְצָה יוֹם אֶחָד – אֶלָּא..

נִסְתַּבְּכוּ הָעִנְיָנִים, קָפַץ רָגְזִי עַל הַמּוֹעֲצוֹת… וְהוּא

–

רוז הַמּוּפְטִי –

הוא לֹא יִתֵּן דֳּמִי לִי! (בהחלט) אֶתְעַבֵּר עָלָיו וַאֲגָרְשֵׁהוּ… סוֹף־סוֹף שֵׁמִי הוּא!

רוז בֶּן־גֶּזַע… כֵּן. אַךְ עַם הוּא, עַל אַדְמָתוֹ יוֹשֵׁב וּבֵית־מַמְלָכָה הוּא וְאֵין כְּדַאי… לֹא יָצֵר לָנוּ עִם עֲרָב, לֹא יִדְחַק אֶת רַגְלֵינוּ, לְהֵפֶךְ – הִשְׁתַּמַּשְׁנוּ בּוֹ

לִצְרָכֵינוּ אָנוּ, חִרְחַרְנוּ בּוֹ, שִׁסִּינוּ, וְשִׁלַּחְנוּ בּוֹ

מְדָנִים טֶרֶם עוֹד אָחַזְנוּ בְּרֶסֶן הַמֶּמְשָׁלָה, כַּכָּתוּב בּוֹ,

בִּסְעִיף הָרֹאשׁ –

הוא בִּסְעִיף הָרֹאשׁ?

רוז הֲרֵי זֶה סְעִיף הָרֹאשׁ אֶצְלֵנוּ בְּמַסֶּכֶת הַהַשְׁמָדָה.

הוא סְעִיף הָרֹאשׁ…

רוז יַכֶּה יוֹסִי אֶת יוֹסִי, שֵׁם אֶת שֵׁם, יַכּוּ

בְּנֵי־עֲרָב אֶת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל. הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה הָיוּ לָנוּ הָעֲרָבִים,

הוא הִתְקַדַּמְנוּ בָּהּ בַּהֲלָכָה זוֹ, הַאַף אֵין זֹאת?

רוז אָמְנָם כֵּן, עָשִׂינוּ חַיִל בָּהּ… הַיְּהוּדִים עַצְמָם! בְּוִילְנָה, בְּלוּבְּלִין, בְּוַרְשָׁה וּבְכָל תְּחוּמֵי

מוֹשָׁב שֶׁל הַיְּהוּדִים, הִשְׁמַדְתִּים עַל־יְדֵי הַיְּהוּדִים

עַצְמָם. גַּם שׁוֹטְרִים וְגַם נוֹגְשִׂים לָהֶם מִקִּרְבָּם

הֲקִימוֹתִי! אִם לֹא בֶּאֱמוּנָה אֶת מְלַאכְתָּם קֹדֶשׁ יְבַצְּעוּ!

מֵרָחוֹק לוּ עָמַדְתָּ, לוּ הִתְבּוֹנַנְתָּ מִן הַצַּד לָהֶם…

הוא לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם…

רוז מִתּוֹךְ הַמְּכוֹנִית?

הוא כָּךְ. הַיּוֹם עִם בֹּקֶר. יָשַׁבְנוּ בָּהּ בִּשְׁנַיִם, אֲנִי וְהִיא.

רוז מִתּוֹךְ הַמְּכוֹנִית! לֹא הָא… לֹא הָא… מְרוּצַת בָּזָק הִיא עַל־פְּנֵי הֲמוֹנֵי עָם… לֹא פְּנֵי יְהוּדִים כִּידוֹדֵי אֵשׁ מְנַצְנְצִים, גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת בְּטֶרֶם תִּכְוֶינָה… הוֹ, לוּ

יָכֹלְתָּ הַשְׁהוֹת מַבַּט עַיִן עֲלֵי יְהוּדִי וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ

בְּפָנָיו כִּי יַעֲמֹד בַּסָּךְ – בְּמַקֵּל חוֹבְלִים כִּי יִתְּנוּ

שׁוֹטְרִים מִיִּשְׂרָאֵל צַו לַאֲחֵיהֶם: לְכוּ!

הוא הִסְתַּכַּלְתִּי בָּם, גַּם רְאִיתִים – הֶחֱלַפְתִּי כֹּחַ.

רוז רָאִיתָ אֶת הַשּׁוֹטְרִים שֶׁבָּהֶם בְּשָׁעָה זוֹ?

אָח אֶת אָחִיהוּ כִּי יַעֲלֶה מִמַּרְתְּפֵי חשֶׁךְ, כִּי יִסְחָבוּם

מֵעַל עֲלִיּוֹת־גָּג, אָב אֶת בְּנוֹ, בֵּן אֶת אָבִיהוּ – חַיִּים

יְקַבֵּרוּ…

הוא עַל זֹאת אוֹדֶךָּ.

רוז פַּלֶשְׂתִּינָה – תַּחֲנַת מַסָּה הָיְתָה לָנוּ בִּזְעֵיר אַנְפִּין שָׁם הַחִלּוֹנוּ.

הוא כֵּן, תַּחֲנַת מַסָּה! הִיא עָלְתָה לִי בְּכֶסֶף

רָב… רִיבֶּנ. וְגֶבּ. הֵם יָעִידוּ… גַּם הוּא, הַמּוּפְטִי הַסָּמוּךְ כָּאן לְשֻׁלְחָנֵנוּ זֶה מִזְּמַן… תִּצְחָקָה! לָמָּה זֶה צָחַקְתָּ?

אַתָּה!

רוז (מחייך) הַמּוּפְטִי… אִם עַל לְבָבְךָ טוֹב –

הוא שׁוֹמֵעַ אֲנִי.

רוז הַמְקַנֵּא הוּא הַמּוּפְטִי לְעַמּוֹ וּלְאַרְצוֹ?

הוא מְסֻפְּקַנִי. לֹא אַהֲבָתוֹ הִיא לְעַמּוֹ, שִׂנְאָתוֹ הִיא. הוּא כָּמוֹנוּ שׂוֹנֵא אֶת יִשְׂרָאֵל.

רוז אַתָּה אִם תַּרְשֵׁנִי –

הוא (מנענע לו בראשׁו)

רוז אֲנִי לוֹקְחוֹ אִתִּי…

הוא אַתָּה!

רוז לִטְרֶבְּלִינְקִי אִתִּי…

הוא (התאוששׁ) הִנֵּה כִּי כֵן!

רוז יִרְאֶה אֶקְזֶקוּצְיָה.

הוא הֲרֵי כָּךְ!

רוז עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי שְׂנוּאֵי נֶפֶשׁ בְּיוֹם אֶחָד.

הוא כָּךְ!

רוז בְּתוֹר שִׁלוּמִים – מַר נֶפֶשׁ הוּא.

הוא כָּךְ, תְּשׁוּאוֹת־חֵן לְךָ! (מחבקהו)

רוז אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר… אֲנִי לְמוֹסְקְבָה מְשַׁכְתִּיךָ, מִשְׁפַּט בְּכוֹרָה לָהּ לְמוֹסְקְבָה… מִפְּנֵי

מוֹסְקְבָה הִסַּחְנוּ דַעְתֵּנוּ לְפִי שָׁעָה מִמִּזְרַח־הַשֶּׁמֶשׁ… לֹא בִּזְבַּזְנוּ זְמָן. אַךְ נַחַת־רוּחַ זֹאת עֲשׂוֹת לוֹ, זֹאת

נוּכָלָה?

הוא כֵּן, נוּכָלָה…

גב (בא בפתח שׁלפני הרואים)

הוא גֶּבּ!

גב הוּא דוֹאֵג לָהּ לְאִשְׁתּוֹ… יְדַבֵּר אִתָּהּ טֵלֵפוֹנִית, יַרְגִּיעֶנָּה.

הוא אַחֲרֵי־כֵן, גַּם אֲנִי בִּשְׁלוֹמָהּ דָּרוֹשׁ חָפַצְתִּי… אַחֲרֵי־כֵן, אֶקְרָא לוֹ לָעַרְבִי בָּרִאשׁוֹנָה. שֵׁב אִתָּנוֶ, גֶּבּ! (קורא לצד שׂמאל) בּוֹר!

בור(מופיע)

הוא אֶת הַמּוּפְטִי!

בורהַגְּבֶרֶת גֶּר³², אוּלַי תָּבוֹא הִיא?

הוא הִיא כַּאן? תָּמוּהַּ. (מתבונן תמוה אל גבּ, נפנה שׁוב אל בור.) מָה? מַה־לָּהּ?

בורהִיא מִתְקַצֶּפֶת. הִיא עַל הָעַרְבִי

הִשְׂתַּעֲרָה, שֶׁמְּצָאַתְהוּ מַמְתִּין לְךָ. כִּמְעַט שֶׁאָחֲזָה

בִּזְקַן הַמּוּפְטִי.

הוא הִיא גַם בִּמְבוּשָׁיו תֹּאחַז… מַה לָּהּ? מִי לָהּ פֹּה?

בורהִיא אֶל הַמַּנְהִיג.

הוא בָּדְקוּ בָּהּ?

בורלֹא מָצָאנוּ כְּלוּם.

הוא קְרָא לָהּ.

בור(יוצא)

הוא גַּם אוֹתָהּ אֹהַב.

גב הִיא אָהֲבָה אוֹתְךָ יוֹתֵר. הִיא לְמַעַנְךָ

נִשְּׂאָה לוֹ לְגֶּר., שֶׁחָפַצְתָּ בּוֹ בְּדֶבֶק זֶה. אֲשֶׁר תֵּלֵד

לוֹ חָפָצְתָּ.

הוא חָפַצְתִּי. אֵשֶׁת־אֵשׁ־אוֹכֵלָה וּמְשַׂחֶקֶת קָרָה, קֹר. עוֹד תּוֹפַע בַּתֵּיאַטְרוֹן?

גב כְּבָר שָׁכְחָה אֵלָיו שְׁבִיל.

הוא (מחייך) יָדַעְתִּי… הִנֵּה הִיא!

הגברת (נדחפת בכוֹח פנימה)

הוא (צוחק בקול)

הגברת (מפנה נרגזת את ראשׁה לעבר הדלת, הנסגרת אחריה)

הוא (ממהר אליה, מלטפה בגבה, במקום שׁהוכתה) הֲשָׁלוֹם?

הגברת שלום! שלום! (נמנעת באופן בלתי בולט מלטיפותיו) הַמַּנְהִיג! לֹא מֵעֻקְצֵךְ וְלֹא מִדִּבְשֵׁךְ – בַּעֲלִי

אַיֵּהוּ?

הוא הִתְפָּרַצְתְּ אֵלַי?

הגברת כֵּן! הִתְפָּרַצְתִּי! אָץ לִי. אָץ כָּל רֶגַע… רוֹז. וְגֶּבּ. – בַּעֲלִי אֵי?

הוא לֹא תּוֹרֵךְ הוּא, הָדַפְתְּ בְּכֹחַ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הִקְדִּימֵךְ, אָנֹכִי הִזְמַנְתִּיהוּ.

הגברת מֵאָה אֶלֶף יְהוּדִים אֶטְרֹף אִם יַעַמְדוּ לְשָׂטָן לִי עַל דֶּרֶךְ.

הוא לוּ כֹה אֵלַי יְדַבֵּר גֶּר.

הגברת אֵי הוּא?

הוא אַךְ אַתְּ שָׁגִית, לֹא יְהוּדִי הוּא הָאִישׁ

אֲשֶׁר אָנַפְתְּ בּוֹ, הוּא שׂוֹנְאֵם נֶפֶשׁ, לֹא פָחוֹת מֶנּוּ.

עַרְבִי הוּא.

הגברת לַעֲזָאזֵל אוֹתָם, גַּם אֶת הָעַרְבִים.

הוא נַעֲנֵיתִי לָךְ! אַךְ יַעֲשׂוּ קֹדֶם כָּלָה עִם

שְׁאֵרֵי־בָּשָׂר, עִם בְּנֵי גֶזַע, עִם יִשְׂרָאֵל… וְסִכְסַכְתִּי מִצְרִים בְּמִצְרִים, וכו’… אֶת רֹב הַיְּהוּדִים בְּאֵירוֹפָּה הָרַגְתִּי בִּידֵי אֲחֵיהֶם הֵם. אֲנִי לָהֶם מִקִּרְבָּם שׁוֹטְרִים

הֲקִימוֹתִי.

הגברת גַּם רוֹז גַּם גֶּבּ. אֵי גֶּר.?

הוא לֹא יַגִּידוּ הֵם לָךְ אִם אֲנִי אַחֲרִישָׁה.

הגברת לֹא תָרַע לוֹ אִם לֹא יַעֲלִילוּ עָלָיו הֵמָּה.

גב (נבעת) בִּלְבּוּל־דָּם

רוז בּוֹשִׁי!

הגברת בַּעֲלִי אַיֵּהוּ, אֵי הוּא? הֲרַגְתָּהוּ?

הוא עוֹד לֹא.

הגברת (שׁואפת רוח) עוֹד לֹא! עוֹד לֹא! (קוראת בשׁמו מתוך חיבה, משׁדלתו) כֹּה טוֹב! כֹּה רַחוּם אַתָּה! (נרתעת בפחד ובתמהון לאחוריו) עוֹד לֹא – מַאי מַשְׁמַע? הַלְהָרְגֵהוּ אַתָּה אוֹמֵר? (אל גב . ורוז.) צְאוּ! צְאוּ מִכָּאן! דָּבָר לִי לַמַּנְהִיג… (אליו) צַו לָהֶם וְיֵצְאוּ!

הוא אִם כָּךְ וְאִם כָּךְ יֵצְאוּ… הַמַּרְשַׁל מְחַכֶּה לָהֶם כְּבָר. (פונה להם) הַגִּידוּ לוֹ: הַגְּבֶרֶת גֶּר. – כָּאן הִיא, שֶׁקָּרָאתִי לָהּ… כֹּה אֲשַׁקֵּרָה! (אל גב. ורוז.) חַכּוּ בַּלִּשְׁכָּה עַד אִם קְרָאתִיכֶם, אֶת שְׁלָשְׁתְּכֶם שָׁם

יָחַד.

גב ורוז (קדים לוֹ ויוצאים לפתח שׁלפני הרואים)

הוא גְּבִרְתִּי! אֵלַי, אֶל הַמִּצְבָּאָה? אֶל מְעוֹן הָרֹאשׁ… הֵהַנְתְּ!

הגברת הֵהַנְתִּי.

הוא אַל תָּהִינִי עוֹד… בְּנַפְשֵׁךְ הוּא.

הגברת יָדַעְתִּי. (מתחננת) הָהּ, צַו וְיֵצֵא כָּאן אֵלֵינוּ.

הוא לֹא יֵצֵא. עַל אַפּוֹ וְעַל חֲמָתוֹ בָּאת.

הגברת עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי בָּא הוּא אֵלֶיךָ הֵנָּה…

הוא קָרָאתִי לוֹ.

הגברת הִתְחַנַּנְתִּי לוֹ, הִשְׁתַּטַּחְתִּי לָאָרֶץ,

בַּעֲפַר רַגְלָיו הִתְפַּלַּשְׁתִּי: אַל תֵּלֵכָה! לֹא

יִשְׁמָעֵנִי…

הוא קָרָאתִי לוֹ.

הגברת כֹּה תַפְרִיד בֵּין הַדְּבֵקִים.

הוא אַפְרִידָה! אָנֹכִי הַמְזַוֶּגְכֶם וַאֲנִי אֲנִי הַקֶּשֶׁר אֲנַתֵּקָה!

הגברת לֹא תְנַתֵּקָה, אַמִּיץ הוּא.

הוא הֵן בִּי דָבַקְתְּ?

הגברת לֹא חָפַצְתָּ בִּי, לֹא נִצְטָרַכְתָּ לִי, תִּתְּנֵנִי לְרֵעֲךָ.

הוא נָתַתִּי וְאֶקְחָה, בְּחֹזֶק יָד… בֶּן מָוֶת הוּא!

הגברת (סופקת כף) הוֹי אֵלִי, אֵלִי… אֶת זֹאת יָגֹרְתִּי… זֶה מִזְּמַן… מִזְּמַן… הַבֹּקֶר – מֵת בִּי לִבִּי… זֶה שְׁלִיחֲךָ – קָרָאתָ לוֹ הַבֹּקֶר! אָנֹכִי סַכּוֹתִי בַּעֲדוֹ: לֹא

תֵלְכָה! הוּא יַהֲרָגְךָ.

הוא כִּדְבָרַיִךְ.

הגברת אַלְלַי לִי, אֶת גֶר.!

הוא אֶהֶרְגֶנּוּ.

הגברת אֶת גֶּר.!

הוא בְּעֶצֶם יָדַי.

הגברת לָמָּה?

הוא רִמַּנִי… מוּג לֵב אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ! אֶת סְטַלִּין יִירָא, מִתּוֹךְ פַּחַד אֲפָפָהוּ יִצְעַק אַף יַצְרִיחַ: לֹא זוֹ

הַדֶּרֶךְ… הַמַּרְשַׁל! אֲנִי אֶת נַפְשׁוֹ אֶקַּח!

הגברת אֶת גֶּר.!

הוא אַכֶּנּוּ נֶפֶשׁ.

הגברת לֹא תַכֶּנּוּ!

הוא אַךְ… אַכֶּנּוּ!

הגברת תּוּכָלָה? וְתָבוֹא אַחֲרֵי־כֵן וְתֵשֵׁב כָּאן עִם הַנֵּי אִינְשֵׁי?

הוא וְכִי מָה?

הגברת גַּם תִּתֵּן שְׁנָת לְעֵינֶיךָ?

הוא (נזכר מתוך צחוק) לְמוּסַר כִּלְיוֹתֵינוּ אַתְּ חוֹשֶׁשֶׁת? אַכֶּנּוּ, כֵּן, וַאֲנִי, אָנֹכִי אֲבַכֶּנּוּ! אֲנִי

לַקֶּבֶר אֲלַוֶּנּוּ, אֵלֵךְ שְׁחוֹחַ. הָרְגַּלְתִּי כֹּה עֲשׂוֹת. אַל

תִּירְאִי: מֶלֶךְ אִם הוּא מֵת – כָּבוֹד לוֹ לֹא יֻתַּן רַב

כָּזֶה!

הגברת לֹא יָמוּת גֶּר.! (מתרפסת לפניו) אָנָּא!

הוא לֹא יַצִּילֵהוּ אִישׁ.

הגברת לְמַעֲנִי… (מלטפתו, קוראת בשׁמו בכל שׁמות החבה) לְמַעֲנִי עֲשֵׂה –

הוא תֹּאהֲבִיהוּ… (תופשׂה בחזה ודוחפה מעליו) אָהַבְתִּי אוֹתוֹ יוֹתֵר! אֲנִי בְּאַהֲבָתִי אוֹתוֹ – נָתַתִּי אוֹתָךְ

לוֹ!

הגברת אָנֹכִי, מָה אֲנִי? אִם שַׁעֲשׁוּעַ? אִם צְלָב

כָּבוֹד שֶׁאַתָּה מְחַלֵּק לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל? חָשַׁקְתִּי בּוֹ,

אַךְ בּוֹ… אַךְ רְאִיתִיהוּ.

הוא הֵן בִּי חָשַׁקְתְּ! אִם לֹא חָמַדְתְּ אוֹתִי?

הגברת אוֹתְךָ הֶעֱרַצְתִּי. אַעֲרִיצְךָ עוֹד… הוֹשַׁעְתַּנִי. אַתָּה סַלּוֹתָ לִי הַדֶּרֶךְ אֶל בָּמַת הַחִזָּיוֹן…

הַיְּהוּדִים הֵם הֵצֵרוּ לִי, לֹא הוֹדוּ, כִּחֲשׁוּ, כִּחֲשׁוּ בִּי…

אַתָּה! זוֹ חִתִּיתְךָ, אֵימָתְךָ מָוֶת עֲלֵיהֶם כִּי נָפְלָה… מָה רַב

כֹּחֲךָ! (מתרפקת עליו)

הוא עָזַבְתְּ אֶת הַתֵּיאַטְרוֹן?

הגברת עֲזַבְתִּיהוּ.

הוא מַדּוּעַ?

הגברת בְּשֶׁל גֶּר. שֶׁאֲהַבְתִּיהוּ.

הוא הוֹי! גֶּר. הוּא שֶׁמְּשָׁכֵךְ מִן הַבִּימָה… הַבִּימָה! הוֹי הַבִּימָה! כֹּה הִסְתּוֹפַפְתְּ עַל דַּלְתוֹתֶיהָ,

הִסְתּוֹפַפְתְּ! אֲנִי הֶעֱלֵיתִיךְ שָׁם וְהוּא מִשָּׁם הוֹרִידֵךְ…

אִם לֹא הִטָּה לִבֵּךְ גַּם מֵאַחֲרֵינוּ? עֲדַיִן אַתְּ חֲבֶרֶת

לַמִּפְלָגָה? צְלָב־קֶרֶס אֵין לָךְ! הַרְאִי לִי צְלָב, וְלוּ גַם

אֶחָד־יָחִיד, בְּסִכַּת־בֶּגֶד, בִּרְדִיד עַל זְרוֹעַ, בְּדַשׁ־מְעִיל – אֵינֶנּוּ!

הגברת חֲקִירָה זוֹ, וּדְרִישָׁה… אִם לֹא תֹאֲנוֹת, עֲלִילוֹת דְּבָרִים עַל בַּעֲלִי תְבַקֵּשָׁה?

הוא הַבַּעַל! בַּעַל! הַגִּידִי לִי, יָלַדְתְּ לוֹ?

הגברת לֹא יָלַדְתִּי.

הוא הָרִית לוֹ?

הגברת גַּם לֹא הָרִיתִי לוֹ…

הוא וְלָמָּה זֶה אָנֹכִי? וְלָמָּה זֶה נָתַתִּי

אוֹתָךְ לוֹ? חָפַצְתִּי אֲשֶׁר לוֹ תֵלְדִי! לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ

יָכֹלְתִּי עִמָּךְ אַף אָנֹכִי, גַּם הִשְׁתַּעֲשַׁעְתִּי בָּךְ… אַתְּ

יִלְדִי לוֹ!

הגברת הוּא טוֹב לִי מֵעֲשָׂרָה בָּנִים!

הוא הוּא וְלֹא אֲנִי! וְאַתְּ, אַתְּ מַה חוֹשֶׁבֶת?

אֶתְקַנֵּא בּוֹ? מִבְּלִי אֲשֶׁר אֶתְקַנֵּא בּוֹ אָנֹכִי לוֹקְחֵךְ

מִזְּרוֹעוֹתָיו וְנוֹתְנֵךְ לְרֵעֵהוּ טוֹב מִמֶּנּוּ.

הגברת אָנֹכִי גַם אֵלֶיךָ לֹא אֵלְכָה, לֹא אֶהְיֶה גַם לְךָ!

הוא גְּשִׁי הֵנָּה, חִישׁ!

הגברת לֹא אֶחְפֹּץ גֶּשֶׁת!

הוא אֵלַי! אֵלַי בַּת־זְנוּנִים

הגברת מָאַסְתִּי בְּךָ.

הוא (מביט לצדדים, מוציא רובהו) אֲנִי כְּכַלְבָּה אֶעֶרְפֵךְ! אֵלַי!

הגברת אֶת דַּדַּי! תְּעַשׂ אֶת דַּדַּי!

הוא (קורע מעליה באחת סגור מקטרנה, תופשׂ בהדרה ודוחה מעליו קר)

הגברת (מתאנפת ומתחצפת לו) תְּעַשׂ! אֶת דַּדַּי תְּעַשׂ, וְהוּא – הוּא יִשְׁגָּלֵנִי! בַּעֲלִי! (מרכסת באחת מערומי חזה) וּבְצָהֳלָה וּבְגִיל – כֹּה יִשְׁגָּלֵנִי, יִבְעָלֵנִי! בַּעֲלִי, הַבַּעַל!… אֲהַבְתִּיהוּ! (פורצת בבכי) לָמָּה? לָמָּה יָמוּת? זֶה גֶבֶר – גֶבֶר זֶה בֶּן־הַחַיִל?

הוא תָּעִירִי גַם תְּעוֹרְרִי קִנְאָתִי בּוֹ? לַשָּׁוְא!

הגברת אָכֵן, לֹא אַתָּה הוּא אֲשֶׁר תִּתְקַנֵּא בוֹ!

אֲנִי הִיא שֶׁנִּתְקַנֵּאתִי בְּךָ, הֵן אוֹתְךָ יֹאהַב! הֶרְמַן!

בִּמְכוֹנִית, בְּדֶרֶךְ־מֶלֶךְ שְׁטוּחָה לְפָנֵינוּ כִּי נַרְחִיקָה,

וְאִם בַּאֲוִירוֹן מֵעַל לְעָבִים כִּי נַמְרִיאָה, בְּשִׁבְתֵּנוּ

בַּיִת, בִּהְיוֹתֵנוּ יַחַד בְּחֶבְיוֹן אַרְמוֹנֵנוּ, כִּי שׂוֹשׂ

יָשׂישׂ עָלַי בְּאַהֲבָה, בְּסֵתֶר לַיִל – בְּךָ יְדַבֵּר,

בְּךָ

הוא (שם הרובה בכנף בגדו) הוּא נֶאֱמָן לִי, יָדַעְתִּי. נֶאֱמָן כְּגֶבֶר.

הגברת (מתרפקת עליו) אַף אֲנִי נֶאֱמֶנֶת לְךָ, כָּמוֹהוּ… שְׁנֵינוּ אָנוּ. אִם לֹא תֵּדָעָה? (כובשׁת פניה בחזהו).

הוא (מלטפה) הֲיֵדַע הֶרְמַן אֶת אֲשֶׁר הָיִית לִי?

הגברת כֵּן…

הוא אָמַרְתְּ לוֹ?

הגברת בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתְךָ אָמַרְתִּי זֹאת לוֹ… עַל הַיָּצוּעַ כִּי הִתְעַלַּסְנוּ יַחַד לוֹ לָחַשְׁתִּי… הִתְיַמַּרְתִּי

בְּךָ!

הוא וְהוּא?

הגברת הוּא עָלַץ, שָׂשׂ. הוּא שָׂשׂ.

הוא (לוחצה בהכרת תודה בידה) אָמַרְתְּ לוֹ זֹאת בְּפֵרוּשׁ…

הגברת (בהתעוררות) הוּא הָיָה עִמִּי… הוּא, הַמַּנְהִיג.

הוא כֹּה לוֹ אָמַרְתְּ?

הגברת הוּא בָּא, הוּא בָּא עָלַי, כָּמוֹךָ אַתָּה, – כֹּה לוֹ אָמַרְתִּי.

הוא (מעונין מאד, קצת חרד) וְהוּא? הוּא הֶאֱמִין?

הגברת הוּא מַאֲמִין לִי… לֹא שִׁקַּרְתִּי לוֹ לְבַעֲלִי עוֹד.

הוא מָה? מָה, – אַתְּ?! אֲנִי… הֲלֹא אֲנִי – לֹא בָּאתִי עוֹד עָלַיִךְ.

הגברת בָּאתָ! בָּאתָ! פַּעַם אַחַת בָּאתָ, שָׁכַחְתָּ… אוֹיָה לִי! (מורידה עלובה ראשׁ)

הוא (פניו מסמיקים, משׁמינים ומחייכים מרוב נחת. מניח ידו על כתפה, מלטפה ומשׁדלה) הִנֵּה כִּי… אוּלַי…

הגברת שָׁכַחְתָּ!

הוא וְגֶּר.? גֶּר. מָה? הוּא הֶאֱמִין לָךְ? (גוחן אליה, נושׁקה בשׂער ראשׁה) הוּא הֶאֱמִין, הֶאֱמִין לָךְ.. תְּמִים לֵב אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ… (גוחן אל אזנה) הִתְעַבֵּר קְצָת עָלָי?

הגברת (נושׂאת אליו את עיניה, מסתכלת בו ובוחנתו) קְצָת… קְצָת… הִתְעַבֵּר קְצָת עָלֶיךָ, אַךְ תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ –

יִלְחָצֵנִי בְּעֹז אֶל לוּחַ־לֵב, יִשָּׁקֵנִי וּשְׂפָתָיו – הֵן

תְּמַלֵּלְנָה לִי –

הוא מָה?

הגברת "לוּ לוֹ יָלַדְתְּ!” כָּמוֹךָ אַתָּה בִּי תָאִיצָה, יִלְדִי, יִלְדִי לוֹ!

הוא (צוחק) נָכוֹן! נָכוֹן! אַף הוּא עָלַיִךְ בָּא, הַשֵּׁגֶל, וְאֵין אַתְּ יוֹלֶדֶת לוֹ! נָכוֹן!

הגברת כֹּה מִלֵּל לִי, כֹּה פִּלֵּל לִי: "לוּ לוֹ יָלַדְתְּ!”

הוא הוּא! תְּמִים־לֵב אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ!..

הגברת תְּמִים־לֵב! עַל־כֵּן לוֹ תִתְנַכֵּלָה… הָהּ, כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה –

הוא (מתאושׁשׁ) הֲרֵי כָּךְ… לֹא יַצִּילֵהוּ אִישׁ… אַתְּ! אַתְּ!