פְּתִיל־נָהָר אַפְרוּרִי – הוּא הַשּׁוֹמֵר כָּאן עַל שִׁוּוּי־הַמִּשְׁקָל שֶׁל הַנּוֹף.
מִצִּדּוֹ זֶה: בַּיִת הַמִּתְנַדְנֵד בֵּין קִיּוּם לְאִי־קִיּוּם,
וּמִצִּדּוֹ זֶה: בֵּית־כְּנֶסֶת חָרֵב, הַנָּכוֹן לְהַמְרָאָה אֶל יְמוֹת־הַמָּשִׁיחַ,
וּכְגַחְלִילִיּוֹת הַנְּעוּצוֹת בְּגִבְעוֹלֵי־הָעֵשֶׂב – נְעוּצוֹת יֵשֻׁיּוֹת מִשֶּׁכְּבָר
בִּבְשַׂר הָאֲדָמָה;
בַּיִת הַנּוֹטֶה לְהִשָּׁמֵט אֶל הָאַיִן, וּבוֹ דַיָּר צוֹעֲנִי שֶׁנּוֹעַד כָּמוֹנִי לְהַשְׁמָדָה
– וְעוֹדֶנּוּ חַי,
אֶלָּא שֶׁבְּנִגוּד לִי, אֵין הוּא רוֹצֶה לִזְכֹּר דָּבָר מִכָּל שֶׁהָיָה
לְבַד מִצְּלִילֵי כִּנּוֹרוֹ, אוֹתָם הוּא שׁוֹלֵחַ עַל גַּלֵּי הַהֹוֶה,
וְאוֹתָם הוּא מוּכָן לְהַשְׁמִיעַ גַּם בְּאָזְנַי
וְהוּא כַּאֲבוֹתָיו אֲשֶׁר חָלְפוּ־עָבְרוּ בְּעֶגְלוֹתֵיהֶם לְאֹרֶךְ הַנָּהָר, בְּלִי לְהַצִּיב יָד וְזֵכֶר לְקִיּוּמָם. –
אַךְ יֵשׁ גַּם בָּבוּאוֹת־אֱנוֹשׁ הַמִּסְתַּתְּרוֹת בְּמַעֲבֵה הָעֲצָמִים שֶׁלְּאֹרֶךְ הַחוֹף
וְהַמְצַפּוֹת לִגְאֻלָּה:
בְּנֵי־אָדָם שֶׁחָיוּ פֹּה לְפָנִים וְיָרְדוּ בְּמַדְרֵגוֹת קִיּוּמָם,
נִסְפְּגוּ בְָּעָפר־וָאֵפֶר וּבְכֵלִים שְׁבוּרִים;
וְאָמְנָם, לְעֵת כִּי יִפְגַע בָּהֶם הַמַּבָּט הַזּוֹכֵר הֵם יֵחָלְצוּ מִשְּׁבִי הַחֲפָצִים הָאֲדִישִׁים
וְיִתְקַּבְּצוּ יַחַד, עַד הֱיוֹתָם לְעֵדָה מְקוֹנֶנֶת חֲרִישִׁית עַל הָעִיר שֶׁחָרְבָה;
אֶפְשָׁר, כָּךְ יָשְׁבוּ אֲבוֹתַי הַגּוֹלִים לְחוֹף נְהַר כְּבָר,
מַעֲלִים אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתָם שֶׁאֵינֶנָּה;
וְאוּלָם נוֹף זֶה שֶׁמִּסָּבִיב כְּבָר הִתְרוֹקֵן גַּם מֵאוֹמְרֵי קַדִּישׁ
וְרַק הַנּוֹסֵעַ הַמִּקְרִי עוֹד יִתְעַכֵּב, אַחַת לְכַמָּה שָׁנִים, לִפְנֵי בֵּית־כְּנֶסֶת נָטוּשׁ
כְּשֶׁהוּא תוֹהֶה הֵיכָן צַד הַ“מִּזְרָח”, שָׁעָה שֶׁהַכְּתָלִים עוֹמְדִים כְּתַפְאוּרוֹת עֲזוּבוֹת
אֲשֶׁר לְהַצָּגָה לֵיל־יוֹמִית, עַל רֶקַע נָהָר:
נְקוּדַת־הִצְטַלְּבוּת לִזְמַן וּלְמַאֲוַיִים אֲבוּדִים.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, בֵּית־כְּנֶסֶת חָרֵב – רַב כֹּחוֹ מִשֶּׁל בֵּית־כְּנֶסֶת בָּנוּי,
שֶׁהֲרֵי בִּזְכוּת דִּמְיוֹנוֹתָיו שֶׁל הַנּוֹסֵעַ הַמִּקְרִי יִתְאַכְלֵס עַד־מְהֵרָה בְּחוֹגְגִים
הַפּוֹרְשִׂים טַלִּיתוֹתֵיהֶם בָּאֲוִיר כִּמְבַקְּשִׁים לִלְכֹּד בָּהֶן יְצוּרֵי־מַעְלָה,
בְּדוֹמֶה לְצַיָּדִים הַפּוֹרְשִׂים רְשָׁתוֹת לְעוֹפוֹת־הַשָּׁמַיִם יוֹדְעֵי־הַכֹּל
אֲשֶׁר חוֹלְפִים פֹּה וְנֶעְלָמִים לְעֵבֶר קְנֵי־הַסּוּף; –
אָכֵן, פְּתִיל־נָהָר אֲפְרוּרִי זֶה שֶׁלְּרַגְלַי:
בְּקָצֵהוּ הָאֶחָד הוּא קוֹשֵׁר בַּיִת מָט לִפֹּל
וּבְלוּלָאָה שֶׁבְּקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי הוּא מַשְׁחִיל וּמְטַלְטֵל בֵּית־כְּנֶסֶת חָרֵב,
עַל סַף אִי־הָאַרְצִיּוּת,
עַד אֲשֶׁר יַגִּיעוּ בְּנֵי־אָדָם בַּעֲלֵי־זִכָּרוֹן, וּבְכֹחַ־הֲוָיָתָם יָעִירוּ
אֶת בָּבוּאוֹת־הַסְּתָרִים, וְהֵן כְּנִצּוֹצוֹת שֶׁהִתְפַּזְּרוּ עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה
לְאַחַר חֻרְבַּן עוֹלָמוֹת –
וְהַמְצַפִּים כִּי מִישֶׁהוּ יַעֲלֶה אוֹתָם מִגָּלוּת הַחֹמֶר הֶחָשׁוּךְ.
*
וְאַתְּ יָשַׁבְתְּ עַל הַחוֹף, לְיַד שֻׁלְחַן־עֵץ נָטוּשׁ,
בֵּין מַרְאוֹת שֶׁתָּאֲמוּ־לֹא־תָאֲמוּ אֶת כָּל שֶׁסִּפַּרְתִּי בְּאָזְנַיִךְ,
וַאֲנִי פּוֹשֶׁט מֵעָלַי אֶת הַבְּגָדִים, עַד הָעֵירֹם כִּמְעַט,
כְּדֵי לִטְבֹּל בְּמֵי הַנָּהָר שֶׁעָטָה גָוֶן יְרַקְרַק־שְׁחַרְחַר,
נִדְמֶה, הוּא גָח וּמְפַכֶּה מִתּוֹךְ חַדְרֵי־קְבוּרָה תַּת־קַרְקָעִיִּים; –
הַשֶּׁמֶשׁ נָטְתָה לְעֵבֶר אִי־הַצִּפֳּרִים שֶׁבֵּין זְרוֹעוֹת הַנָּהָר
וְשִׁפְעַת בַּעֲלֵי־הַכָּנָף
הִתְנוֹדְדָה כְּעַרְסָל־שֶׁל־מַעְלָה עַל־פְּנֵי הַמַּיִם הַזּוֹרְמִים לְאַט,
כְּשֶׁהקּוֹלוֹת הַחַדִּים קוֹרְאִים לָבוֹא וְלִשְׁכַּב בָּעַרְסָל הַנָּע וְהַנָּד וְהַצַּוְחָנִי,
מִתְנוֹדְדִים וּמִתְעַרְסְלִים הֵנָּה וָשׁוֹב מֵעַל לַמַּיִם חוֹרְשֵׁי־הַמְּזִמּוֹת;
שֶׁהֲרֵי פְּעָמִים כֹּה הַרְבֵּה אָמַרְתִּי לִי
כִּי בְּיוֹם שׁוּבִי אֶל הַנָּהָר שֶׁבְּעִיר הֻלַּדְתִּי
וּבְעֵת רִדְתִּי אֶל מַעֲמַקֵּי הַמַּיִם כְּדֵי לִרְחֹץ בָּהֶם (כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתִי בְּעוֹדִי יֶלֶד)
יֹאחֲזוּ בִּי הַגַּלִּים – וְאֶטְבַּע;
וְאוּלָם, הַמַּיִם אֲשֶׁר חָתְכוּ בִּי תְחִלָּה בְּצִנָּתָהּ שֶׁל סַכִּין־מִטְבָּח
רָגְעוּ עַד־מְהֵרָה וְשָׁקְטוּ בְּחָזִי גַם פִּרְפּוּרֵי־הַלֵּב,
בְּעוֹדִי שׂוֹחֶה עִם זִרְמֵי־עֲצַלְתַּיִם
וְשׁוֹכֵחַ כִּמְעַט כָּלִיל כִּי הַנָּהָר – זֶה כְּבַר הָיָה בְּעֵינַי לִנְהַר סְמָלִים וְרֶמֶז; –
וְהִנֵּה, בְּכָל זֹאת, בַּעֲלוֹתִי מִקֵּץ זְמַן עַל הַחוֹף, חַשְׁתִּי כֵּיצַד הוּא מִתְבַּקֵּעַ לִשְׁנַיִם:
לְנָהָר הָעוֹשֶׂה דַרְכּוֹ בְּתוֹךְ הַגַּשְׁמִיּוּת,
וּלְנָהָר הַזּוֹרֵם בְּתוֹךְ תָּאֵי כְּחוֹל־הַיַּלְדוּת שֶׁל מֹחִי,
נוֹהֵר וְּמְגַלְגֵּל בָּבוּאוֹת־בָּבוּאוֹת שֶׁל דְּמֻיּוֹת מִשֶּׁכְּבָר,
בִּמְקוֹם גַּלִּים וּמְעַרְבֹּלוֹת הַמַּדִּיפִים בָּאְשָׁה שֶׁל פִגְרֵי דָגִים וְצִפֳּרִים; –
וְהֵם הָיוּ בִּי, כָּל הַדְּמֻיּוֹת הַנִּצּוֹצִיּוֹת, יַחַד עִם הַנָּהָר
אֲשֶׁר לְקָצֵהוּ הָאֶחָד קָשׁוּר בַּיִת הַמִּתְנוֹדֵד בֵּין קִיּוּם לְאִי־קִיּוּם,
וּלְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי – בֵּית־כְּנֶסֶת חָרֵב.
1980
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות