כדי להבין את דרכי הפירוש של הגאונים עלינו לשים לב למצב הדברים באותו הזמן. הגאונים ופירושיהם התכוונו בעיקר לאלה העומדים מחוץ לישיבה, יותר נכון לבני הארצות האחרות. בני בבל עצמה כמעט שלא היו זקוקים לפירוש על התלמוד. הן הם דברו עוד בלשונו של התלמוד. רב האיי בפירושיו למלים שונות בתלמוד אומר: “דבר זה ידוע בבבל אף לנשים ותינוקות”. הלשון הארמית עוד היתה מדוברת בפיהם עד סוף תקופה"ג; דרכי החיים שבתלמוד היו בשביל חכמי ותלמידי הישיבות העתיקות לא דברים מן העבר הרחוק, כי אם לקוחים מן ההוה שלהם. בישיבות בבל חיתה המסורת התלמודית מאות בשנים אחר חתימתו, אף שמחוץ לכתלי הישיבה כבר נברא עולם חדש, עולם הפוך. תלמידי החכמים שבבבל לא היו זקוקים, איפוא, בדרך כלל לפירוש תלמודי. מושגי התלמוד היו ידועים להם ורק לפעמים דרשה איזו מלה זרה בתלמוד תרגום או איזה מושג שנטשטש דרש הגדרה חדשה. באשר להמונים שבבבל, הם לא למדו את התלמוד ולא היה בשבילם צורך בפירוש.

אחרת אנו רואים בתפוצות ישראל הרחוקות מן המרכז הבבלי. לפניהם היה התלמוד כספר החתום. לשונו היתה זרה ודורשת פירוש, גם דרך המו“מ התלמודי זר ובלתי מובן. אף חכמים חשובים יכלו אז להכשל בדברים רגילים שבתלמוד, שהיום יודע אותם – בעזרת פרש”י – בר בי רב דחד יומא. הנה הראב“ד בספר הקבלה, בספורו הידוע על ארבעת השבויים, מספר לנו שר' נתן הדיין בקורטובה לא ידע לפרש כהוגן את דברי התוספתא במס' יומא פ”ד: על כל הזאה טבילה, הוא פירש על כל הזאת דם שהכהן הגדול מזה ביוה“כ עליו לטובל במים. וע”ז הקשה לו רב משה ב“ר חנוך: “רבי, פשו להו טבילות”, כי לפ”ז צריך הכהן הגדול לטבול ז' פעמים ובאמת אינו טובל רק ה' פעמים, ופירש ר' משה כהוגן: על כל הזאה טבילה – טבילת האצבע בדם. ובתשוה“ג אנו מוצאים לעתים קרובות שהשואלים – ואף אם חכמים היו – פונים אל הגאון שיפרש להם מקומות שונים בתלמוד, שאין אנו מתקשים בהם כלל. כגון¹: מהו הפוחת לא יפחות מז' והמוסיף לא יוסיף על י”ג (מנחות לט, א), או פירוש דברי הגמ' בב“מ מז, ב: מאי אסימון? מעות הניתנין בסימן לבית המרחץ². הגאון הבבלי שכתב פירוש לאיזו סוגיא או מסכת מבלי ששאלו אותו קשה היה לו לרדת לדעתם של ההוגים בתלמוד במרחקים ולדעת במה הם עלולים להכשל ומהו הדבר הקשה שבו הם מתקשים. הן אפשר שדווקא אותם המלות או הענינים הנראים לו לפשוטים ביותר, שאינם זקוקים לשום פירוש, מתקשים בהם לומדי התלמוד מחוץ לבבל. הפירושים המספיקים לתלמידי הישיבה בסורא או פומבדיתא אינם מספיקים כלל בשביל לומדי התלמוד שבספרד או צרפת. מצד אחר אנו מוצאים לפעמים, שהגאונים בחשבם שבענין זה או סוגיא זו יתקשו בהם לומדי התלמוד, שאינם רגילים בדרכי המו”מ שלו, האריכו יותר מדי בפירושם, וע"י אריכות זו הכבידו על הלומד הרגיל. ואמנם, אנו רואים שפירושי הגאונים נחלקים לשני סוגים – ולזה עוד נשוב – או שהם מפרשים רק את המלים הקשות והזרות ואת המושגים השונים, בחשבם כנראה שהענין מצד עצמו אינו זקוק כלל לפירוש – כזה הוא למשל פירוש הגאונים לסדר טהרות המיוחס לרב האיי –, או שפירושם הולך בארוכה ומבאר את כל הקושיות והפירוקים לפרטי פרטים. כך הם פירושי הסוגיות השונות ששלח רב האיי לרב נסים מקירואן³ וחבריו, גדולי החכמים שבדור ההוא, ורב האיי עשה זאת מפני שבקשו ממנו “פירושא רויחא דלא אישתייר לן בה ספיקה”⁴. וכך כותב לו רב האיי בתשובה אחת: “וכבר פירשנו את הדבר למעלה פירוש מבואר ואנו מחזירין אותו כאן כדי שלא יעלם ממך”⁵.

אם נשים לב לכל זה נבין את הטעם למה דווקא בבל, אשר נתנה לנו את התלמוד לא נתנה לנו את פירושו, את הפירוש בהא הידיעה. פירושי הגאונים נבלעו ברובם בתוך פירושי המפרשים הצרפתים והספרדים, ומאות בשנים שתינו את מימיהם לא מן המקור הראשון כ“א מכלי שני או שלישי. פירושי הגאונים שהיו מצויים עוד בידי החכמים שחיו בשלש מאות השנים הראשונות שאחרי תקופה”ג, ביחוד אצל הספרדים, נעלמו לגמרי מן העין ואבדו ברובם מן העולם, ורק שאריתם התחילו להתגלות קמעא קמעא במאת השנים האחרונה.

מפירושי הגאונים שאבדו ולא הגיעו לידנו, יש להזכיר את פירושו של רב פלטוי בר אביי גאון פומבדיתא (תר“ב–תרי”ח, 842–858) להתלמוד שנשלח לספרד. אם פירוש זה היה לכל התלמוד כי אז בודאי לא הכיל בתוכו אלא פירושי מלים קשות וזרות, כרוב פירושיהם של הגאונים. מן הפירוש הזה לא הגיעה אלינו, כנראה, אף ציטטה אחת ולא ידענו כלל ממציאותו. זכרו נודע לנו רק מתוך מכתבו של אחד מגדולי ישיבת פומבדיתא שנשלח לספרד, לפי הנראה מתכנו – לרב חסדאי ן' שפרוט, בשנת ד“א תשי”ב (952). אחרי שהכותב מראה על הקשר שהיה קיים זה זמן רב בין יהודי ספרד וישיבת פום ועל חובתם של יהודי ספרד לתמוך בישיבה זו הוא כותב: “וסוף בימי אדוננו מרנא ורבנא פלטוי ראש הישיבה ז”ל שלחו לכתוב להם תלמוד ופתרונו וצוה וכתבו להם“⁶. יהודי ספרד בקשו את התלמוד בעיקר בשביל פתרונו, כי התלמוד גופו כבר נמצא בידם מזמן רב לפני זה, ומסורת עתיקה בידם ש”מר רב נטרונאי נשיא בר חכינאי – הוא ראש הגולה שהודח ממשרתו בשנת 770 בערך והלך לספרד – הוא שכתב לבני ספרד את התלמוד מפיו שלא מן הכתב"⁷.

אף רב האיי גאון חבר פירושים למסכתות רבות, והידועות לנו הן: 1) ברכות. פירושו של רה“ג לברכות נזכר ע”י רב האיי עצמו בתשובותיו⁸ וע“י בן זמנו רב נסים גאון מקירואן בס' המפתח, ופסקאות ממנו הובאו בס' העתים ואצל רבים מן המחברים הראשונים, וביחוד ע”י הרשב“א. בזמן האחרון נתגלו בתוך הקטעים של הגניזה הקהירית חלקים שונים מפירוש זה, שנתפרסמו ע”י ד“ר לוין בגנז”ק וד“ר מאנן בהצפה לח”י שנה ו‘, ועתה נאספו כולם יחד באוצה“ג לד”ר לוין. עוד קטע אחד ממנו, שלא נכנס לאוצה“ג, נדפס על ידי⁹ וע”י מאן¹⁰ נדפסו עוד קטעים, ואם נצרף יחד את כל מה שנדפס כבר יצא לנו פירוש רב האיי לרובה של מס’ ברכות. פירוש זה כתוב באריכות רבה ועל דרך ההרצאה, ז. א. שהגאון אינו מפרק את הסוגיא לחלקיה ולחוליותיה, אינו מפרש כל בטוי לחוד, ולפעמים הוא עובר בכלל על בטוי קשה ומשאירו בלי פירוש – וכנראה לא הרגיש בו הגאון קושי וצורך לפירוש – אבל הוא מרצה על תכנה של הסוגיא והמו“מ שבה, ומכריע בדרך הלוכו את ההלכה בין החולקים. הכרעת ההלכה למעשה היא בשבילו עיקר גדול וחשוב לא פחות מגוף הפירוש. הוא מביא בפירושו כמה פעמים את פירושיהם, קושיותיהם ותירוציהם של גדולי הישיבה בדורות שקדמו לו: ובעי רבנן (אוצה"ג למסכת ברכות, הפירושים עמוד 38) ואהדרו להון (שם), ומפרשי רבנן (44), “ארבעה צריכין חזוק – ברכות לב, ב – כל אילו ההלכות נכוחות ונבונות אין בדבריהם צורך לפירוש, ושאר דראשי יש בהן נכוחים ויש בהן הגדות רחוקות ולאו דסמאכא אינון ורובה דקראיי אסמכאתא ואית בהו מילי שאנו מזכירין ברמז ואמרום גאונים לשפנינו” (45). ואולם, באמת נשארו בעמוד זה כמה דברים הדורשים בשבילנו פירוש, אף שהגאון מצא ש”אין בדבריהם צורך לפירוש“. יש גם שהוא מזכיר בפירושו קצת מאמרים והלכות מן התלמוד מבלי שיפרשן ומוסיף אח”ז: כל ההלכות הללו הזכרו… לומר דלית בהי ספיקא ולא צריכין פירושי (49). מזכיר הוא בשמותיהם את רב אחא בעל השאילתות, רב יהודאי, רב אלעזר אלוף מאספמיא ואחרים. מביא לעתים – אמנם לא קרובות – גם מנהגיהם של בני א"י בזמנו.

נביא בזה שתים־שלש דוגמאות מפירושיו:

על דברי חז"ל (ברכות ג, ב) כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה באה רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו – הוא אומר: שהיה לדוד סימן בכנור לידע חצות לילה כגון פנגאן שהוא אבן שעות… ויש לומר דברים אחרים שכנורותיהן משוערות במים או באויר מצד אחר, וכל לילה ולילה מציבים אותו לפי שיעור אותו הלילה שבשעת חציה נשמע קול מאותו הכינור.

אין הקומץ משביע את הארי (שם) – הגומא (= הגומץ, חופר גומץ, קהלת י, ח) שעומד בה הארי אינו משביע אותו אם לא ילך לבקש את טרפו. ולפירושו זה הוא מסתייע מן התרגום, המתרגם פחת: קומצא.

כשהוא מגיע לדברי התלמוד בדף נט על הזועות: בשעה שהקב“ה זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולם נשמע מסוף העולם עד סופו, ויתר המאמרים שם הדומים לו, הוא רואה צורך לעצמו להקדים: “הא מילתא אגדתא היא, ובה ובכל דדאמי לה אמור רבנן: אין סומכין על דברי הגדה. ואורחא דפירושא לברורי תחלה דבין משיקול הדעת ובין מדברי חכמ' לית ספק שהקב”ה אין לדמותו לכל בריה ואין לפניו שחוק ולא דמעות ולא אנחה”. דהיינו, כל הדברים האלו לא נאמרו בתלמוד אלא על דרך משל, כדרך שדברה תורה בלשון בני אדם, וכלפי הקראים, שהיו לועגים על מאמרי חז“ל אלו, שהם מגשימים את הבורא ונותנים לו דמות ותבנית הגוף, הוא מעיר, שהרי גם הנביאים ממשלים ואומרים: עין ה‘, יד ה’, ויחר אף ה'. עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל. כוונת מאמר זה הוא שהקב”ה מיצר בצרתן של ישראל, והן יש בתלמוד כמה מאמרים שהקב“ה משתתף גם בצער היחיד, ובפטירת אנשים צדיקים נראו בשמים סימני השתתפות שונים – על אחת כמה וכמה בצער האומה כולה על הגלות וחורבן ביהמ”ק. ורב קטינא האומר שהזועות באות מזה שהקב"ה סופק מתוך צער את כפיו מצא כבר דוגמא לפניו בדבר יחזקאל: וגם אני אכה כפי אל כפי.

מעין דברים אלו אומר רב האיי גם בפירושו לדברי חז“ל בחגיגה¹¹ על ענין ארבעה שנכנסו לפרדס, והוא כותב שם הקדמה יקרה: “דע כי אנו מעודנו אין דרכנו לחפות על דבר ולפרש אותו שלא מדעת מי שאמרו כדרך שאחרים עושים. והרי אנו מפרשים לך דעתו של תנא זה ותוכן כונתו ואמתת מה שהיה סבור, ואין אנו ערבים עכשיו שהדברים הלכה, ודאי משניות הרבה יש שאינן הלכה, ואנו מפרשים אותם אליבא דמאן דאתנון”. דברים אלו משמשים כעין הקדמה כללית לכל פירושיו של רה”ג במקומות כאלו, והם אופיניים מאד בשבילו.

הארכתי מעט בפירוש רה“ג לברכות, כי ממנו הגיע לנו יותר מאשר מפירושיו ליתר המסכתות, וחלק גדול ממה שאמרתי כאן יכול להאמר גם על יתר פירושיו. פירוש זה מיוחס לפעמים אף לרש”ג, כי רב האיי קבץ תשובותיו ותשובות אביו למסכת ברכות ועשה מהן פירוש, ולכן יש בו הפסקים בן סוגיא לסוגיא, ולפעמים הוא מאריך במקום אחד ומקצר במקום אחר (מאן, שם), אבל יש כמה תשובות לברכות שנכתבו אחרי גמר פירושו זה.

2) שבת. פירוש רה“ג למס' זו נזכר אף הוא ע”י רב נסים בס' המפתח, ודברים רבים ממנו הביא ר“י ן‘¹² ג’אנח בס’ השרשים שלו, הרשב”א בחידושיו ורבים אחרים. את הפירוש למס' זו מזכירים כבר אנשי קירואן. באחת משאלותיהם שערכו לרב האיי עצמו¹³: “ולא יקרא לאור הנר אמר רבה אפי' גבוה שתי קומות ומצאנו בפירושי אדוננו נטריה רחמנא, דהלכה כרבה ומנהגנו כאן בקירואן בבתי כנסיות מתקבצין אנשים בכל ליל יום הכיפורים ופעמים בלילי שבתות וקורין תהלים לאור העששית במקראות…”. ורב האיי כותב בתשובה אחת¹⁴: דחזיתון לנא בפירושי שבת… גם מפירוש רה"ג לשבת התחילו להתגלות קטעים בתוך כתבי־היד של הגניזה, אבל הם מועטים מאד לפי שעה¹⁵.

3) ערובין. עי' הקדמה לאוצר הגאונים למס' זו. כן חבר רה"ג פירוש מלים למס' זו¹⁶.

4) חגיגה. קטעים רבים וארוכים מפירוש רב האיי לחגיגה הובאו בפירוש ס' יצירה לר“י אלברצלוני¹⁷ ואצל מחברים אחרים¹⁸. הטיב לראות י. נ. אפשטיין שתשובות רב האיי אשר בתג”ק ס' עב־עג אינם אלא חלק מפירושו למס' חגיגה פרק ג. אמנם בסוף סי' עב נאמר: שאלו את אדוני (= אדוננו) יהודה אבי אבינו, ומכאן לכאורה שהוא לרב שרירא, אבל כל המחברים מיחסים פירוש זה לרה“ג, ובעצם יכול אף רב האיי לקרוא לרב יהודה אבי אבינו¹⁹. מתוך תשובות אלו ומתוך הדברים המובאים ע”י ר"י ברצלוני אנו רואים שהפירוש היה ארוך מאד, מקדים הוא לכל ענין את כל ההקדמות הדרושות ומבארו מכל צדדיו. עוסק הוא גם בשאלות הפילוסופיא הדתית היוצאות מתוך האגדות של אותה מסכת. וכן גם בשאלות אסטרונומיות ומביא דברים בשם “אנשי המחקר” (פי' ס"י 149, 154).

5) ביצה. פירוש רה“ג למסכת זו הובא ע”י ר"י ן' ג’אנח בס' השרשים שלו ערך את.

6) עבודה זרה. פירושו למסכת זו שונה מפירושיו למסכות שהזכרנו. פירושו זה הוא קצר מאד ותופס בס“ה שני עמודים והוא מצטמצם רק בפירוש המלים הקשות. הוא נכתב בתור תשובה לשאלת רב אלחנן בן רב שמריה מפוסטאט ונדפס בג”ה סי' מו–מז. הפירוש נכתב בשנת אש“ד (=תשנ"ב, 992) עוד בהיות רב שרירא גאון בחיים, וע”כ יש לחשוב שאף הוא השתתף בו. הם גם השתמשו בפירוש רב נחשון למסכת זו²⁰. פירוש זה נזכר כבר כדבר מיוחד לעצמו בהל' שחיטה לר' שמואל ן' גמע. חשיבות רבה יש לדבריו כשהוא מפרש את שמות החדשים והחגים של הבבלים והפרסים, וכן את שמות הצומח והחי, הכלים והמחלות הנזכרים במסכת זו.

7) חולין. פירושו למסכת זו הוא פירוש מלים בלבד²¹.

אפשר שחבר רה"ג פירושים גם למס' אחרות, ואולם מכל פירושיו לא הגיע אלינו פירוש שלם אף למסכת אחת.

אף רב שרירא כתב פירושים לתלמוד. מהם ידוע לנו פירוש מלים מרש"ג לזרעים וטהרות²². וכן חבר פירושים למסכת ברכות²³ ולמסכת שבת²⁴.

מן הפירושים האלו לא הגיע לידינו אף פרגמנט אחד שלם. מתוך הקטעים המובאים בס' העתים נראה שהיה זה פירוש מרווח וארוך. אבל עוד אפשר בכלל לפקפק אם באמת כתבו גם רש“ג וגם רה”ג פירושים נבדלים למסכות אלו. אולי אין כאן לפנינו רק פירוש אחד שנכתב ע“י שניהם יחד, וע”כ יש מן הראשונים מביאים אותם בשם רש“ג ויש בשם רה”ג. אך נדמה לי שיש לנו עסק עם פירושים מיוחדים.

מציאותו של פירוש רב שרירא לג' הפרקים הראשונים של מסכת בבא בתרא היתה ידועה לנו מכבר. ברשימת־ספרים עתיקה מן ה“גניזה” נרשם גם פירוש שלשה פרקים מבבא בתרא לרב שרירא ורב האיי. כמו כן מובאים קצת דברים מפירוש זה בספרי הראשונים: הרי“ף, ס' העיטור והרמב”ן, ועוד לפני שנים רבות אסף רי“נ אפשטיין את הציטטות המובאות מפירוש זה בספרי הראשונים, אבל בין כל המון הקטעים שנתגלו מתוך הגניזה לא נמצא דף אחד מפירוש זה, עד שזכיתי להדפיס²⁵ את הפירוש הזה לדפים כב־כז. ע”פ כת“י פירקוביץ (28 313) בלנינגרד²⁶. פירוש זה אף שיש קוראים עליו גם שמו של רב האיי הוא בלי כל ספק, לרב שרירא, וסגנונו מוכיח זאת ברור. מביא הוא בו דברים בשם זקנו, אבי אביו רב יהודה גאון פום, ובשם מרנא שמואל אלוף שהיה אבי זקנו. יודעים אנו גם את הזמן שבו חבר את פירושו זה, כי הוא מביא מה ששאלו לפניו “במתיבתא בכלא דאדר שנת רפ”ד (ד' תשל"ב = 972) כד תניניה להדין פירקא”. מביא הוא בו דברים בשם רב צמח בן פלטוי גאון פומבדיתא ורב נחשון ורב צדוק גאוני סורא, וכן הרבה דברי קדמונים אחרים. לפירושיו יש ערך חשוב יוצא מן הכלל. את מאמרי האגדה הבאים בדף כה אין הוא מפרש כלל, אף שהם זקוקים לפירוש. הפירוש מכוון בעיקר להוצאת פסק ההלכה מן המו"מ התלמודי.

אף מזלם של פירושי רס“ג לא היה טוב יותר. ר' פתחיה מרגנשבורג (חי בסוף המאה הי"ב) בסבובו מספר ש”בארץ בבל לומדים פירוש רבנו סעדיה שעשה מכל הקרייה ומששה סדרים“. הרי שחבר פירוש לששה סדרי משנה, או לכל התלמוד, במובן המאוחר של ש”ס. בספרות הגאונים נזכרו פירושי רס“ג למקומות שונים בתלמוד, אך אין אנו יכולים לבוא על פיהם למסקנא ברורה, אם הם מראים שכתב פירוש למסכות שונות של התלמוד או שאלה הם פירושים לפסקאות שונות בתלמוד שפרש אותם בתשובותיו לשואליו. אם נקבל את המלה “פרושי” כפשוטה, במובן הרגיל, יוצא שרס”ג כתב פירוש למסכות פסחים, סוטה, בבא מציעא וב"ב, אלא שאף אחד מהם לא הגיע אלינו.

בשנת תרס“ח פרסם רש”א וורטהיימר מירושלים מתוך גנזי הגניזה את פירוש רס“ג למס' ברכות, כתוב ערבית, והוא תרגמו לעברית והוסיף עליו הערות. אין זה פירוש במובן המקובל אצלנו, כי אם פירוש מלים קשות ובטויים לא רגילים, כדרכם של חלק מפירושי הגאונים, רק פה ושם יש שהוא יוצא מדרכו ומפרש את הענין עצמו, או גם פוסק הלכה. ואם כי בראשו של פירוש זה כתוב: “ללפיומי גאון”, להגאון מפיום, כדרך שנקרא רס”ג בפי הקדמונים ע“ש מקום מולדתו, או הפתומי, כי פיום ופתום היינו הך, וכך מתרגם רס”ג בתרגומו לתורה שם המקום פתום – פיום, בכל זאת נחלקו החוקרים על שייכותו לרס“ג. גינצברג²⁷ ואפטוביצר²⁸ סוברים שהוא לרס”ג ואולם עפנשטיין²⁹ פוזננסקי³⁰ ואפשטיין³¹ מתנגדים לדעה זו. רק הפיסקא הראשונה של הפירוש שבראשה כתוב “ללפיומי גאון” ובסופה כתוב “עד להכא” היא לרס“ג. זאת אומרת שמחבר הפירוש הזה לברכות הביא בראש קטע מפירוש רס”ג למשנה. אפשר גם שבתוך פירוש זה משוקעים עוד קצת מפירושיו של רס“ג למשנה, אבל הפירוש בכללו בצורתו של עכשיו אינו לרס”ג³². עתה נדפס שוב פירוש זה ע“י ד”ר לוין באוצה"ג לברכות³³ בשם “לקוטי גאונים”, כי באמת מלוקט הוא מגאונים שונים.

מיתר פירושי הגאונים יש עוד להזכיר:

א. חלק מפירוש גאון קדמון, כנראה רב נטרונאי גאון סורא (853–856), למסכת שבת, דפים ג–נז שנתפרסם על ידי גינצברג³⁴. ב. חלק מפירוש רב נחשון (874–882) למסכת עבודה זרה, ב“ב וסנהדרין³⁵. את שמו של מחבר הפירוש הזה אנו יודעין מתוך זה שהוא מביא פירוש לדבר אחד בשם: “כך פירש בה אבא מרי בר (=מר) רב צדוק ראש ישיבה”³⁶. בנו של רב צדוק היה רב נחשון. בפירושו זה של רב נחשון כבר השתמשו רב שרירא ורב האיי בפירושם הקצר למס' זו שכבר הזכרתיו. רב נחשון כתב פירוש גם למס' בבא קמא, שהובא בפירוש הגאונים לטהרות, כלים פרק כח. גם רנ”ט וגם רנ“ח משתמשין כבר במלים ערביות. כל הפירושים האלה, 13 כפירוש רב שרירא ורה”ג על ע“ז, נכתבו בתור תשובה לבקשת השואלים ולא בתור ספר (רב נחשון פונה במקום אחד אל השואל: “ודקא מבעיא ליה למר…” ערך מתלעין). ואל יפלא הדבר בעינינו, הן אגרת רש”ג המפורסמת, הגדולה בכמותה ואיכותה ומוסרת את כל דברי ימיה של התושבע“פ מראשית ימי בית שני עד זמנו הוא, נכתבה בתשובה על שאלת חכמי קירואן. אף סדור רב עמרם, על סדר תפלות וברכות של כל השנה והדינים הקשורים בהם, נכתב לבקשת אחד השואלים מחכמי ספרד. ג. פי' מלים ומושגים לסנהדרין פרסם ווייס בס' היובל לבהמ”ד לרבנים בבודפשט עמ' פ–פג.

עתה הגענו לפירוש על סדר טהרות המיוחס לרב האיי. זהו הפירוש היחיד של הגאונים למשנה שהגיע אלינו בשלמות, וערכו גדול מאד. הפירוש הזה שימש מקור נאמן לבעל הערוך שהכניס כמעט את כולו לתוך ספרו ומביאו כחמש מאות פעם. וכמו כן סמכו עליו בפירושיהם מפרשי המשנה הבאים, כגון הרמב“ם ור”ש משנץ. חשוב הוא גם מצדו הספרותי ועוד יותר מצדו הפילולוגי־ארכיאולוגי. פירוש זה, שנדפס בראשונה ע“י ר”י רוזנברג ב“קובץ מעשי ידי גאונים” (ברלין תרט"ז) באופן משובש מאד, יצא מחדש בהוצאה מדעית ע“י רי”נ אפשטיין, שהקדיש לו גם מבוא גדול לברור כל השאלות הקשורות בו. כל מי שרוצה לעמוד על כל הפרטים יעיין במבואו, ואני אתעכב רק על מחברו של הספר ומקורותיו.

מי הוא מחברו של הפירוש הזה? הפירוש נמצא בכת“י יחיד בעולם, כת”י ברלין מס' 685, שממנו נדפסו גם תג“ק. – חוץ מזה נתגלו קטעים אחדים ב”גניזה“. והנה החכמים שי”ר וקאסיל בהקדמתם לתג“ק מיחסים את הפירוש הזה לרה”ג מבלי להביא ראיות לדבריהם, אף שבכתב־היד אין עליו כתובת שתעיד מי הוא בעליו. עליהם נסמך גם המו“ל, ואף על יסוד זה שציטטים ממנו מובאים ברש”י ובס' הערוך על שם רה“ג. לדעה זו הסכים גם רייפמן³⁷, ואחריו נמשכו רבים. הראשון שפקפק בזה הי' החכם ב”ג (= בער גולדברג). הוא הראה קודם כל שהערוך מביא כמעט תמיד את הפירוש הזה בלי שם מחברו, יצאו מן הכלל שני מקומות. לעומת זה הנה הוא מביא פירושים שונים בשם רב שר שלום גאון (849–853) הנמצאים בפירוש שלנו, וע“כ החליט שפירושנו הוא קדום והוא לרב שר שלום³⁸. לדעתו זו הסכים גם יה”ש³⁹, והביא עוד ראיה לכך שפירוש זה אינו לרה“ג, והיא ידיעת היוונית. יש בפירוש זה כמה מלים המתפרשות ע”פ הלשון היוונית, והן רה“ג עצמו מודיע בפירושו למס' ע”ז שהזכרתי: וכל אותם הדגין הזכורין כאן לשון יוני הן ואין אנו מכירין בהן (ג"ה מז). ועל פירוש מלת “אנדיפא” (שבת פ, ב) הוא כותב: “שאלנו את היונים התלמידים המצויין לפנינו מן קצטנטיניה ואמרו כי ידוע זה בלשון יווני וברור כי כל דבר אבד… קוראין אותו בלשון יווני אנפדי” (ג"ה רבה). ואף רייפמן עצמו⁴⁰ חזר בו והסכים שאינו לרה"ג. הלברשטם⁴¹ לעומת זה מבטל את הוכחותיו של גולדברג. הערוך לא יחס את הפירוש שלנו לרב שר שלום. הוא רק מביא פירושי קצת מלים ממס' שבת בשם רב שר שלום והם נמצאים גם בפירושנו. זה מראה רק שפירוש רב שר שלום לשבת שימש כבר מקור למחבר הפירוש שלפנינו. ומה שנוגע לידיעת היוונית שבפירוש, הנה אפשר שפירוש המלות היווניות היה ידוע לרב האיי במסורת, או ששאל את התלמידים היוונים שישבו לפניו, כמו שראינו כבר במקרה אחר.

מן החוקרים האחרונים טפל בשאלה זו גינצברג⁴² והוא מתנגד להמיחסים פירוש⁴³ זה לרב האיי, מטעמים אלו: א) קשה להניח ש“גאון”, ועוד גאון גדול במעלה כרב האיי, יכתוב פירוש לסדר הקשה ביותר במשנה ויסתפק רק בפירושי מלים קשות מבלי לפרש את גוף הענינים החמורים. ואם כדעת ווייס⁴⁴ שכתב פירושו בשביל יודעי התלמוד במדה הגונה, שהענין ידוע להם, הן לאלה ידוע ודאי גם פירוש כמה מלים הבאות בפירוש זה, כגון כדור, ספסל וכו'. ב) ידיעת היוונית, שכבר דברנו ע“ז. ג) המפרש מרבה להביא את הירושלמי, ובקי גם במנהגי א”י ובדרכי החיים בה, והן רב האיי לא היה בא"י (בנגוד לאותה אגדה שבספר חסידים הוצ' מק"נ סי' תרל). ד) נפלא הדבר שרב האיי לא יזכיר בפירוש זה את אביו, אף שהוא מזכיר את הגאונים רב נחשון ורב סעדיה. ואולם, באמת אין כל ראיותיו של גינצברג מכריעות.

אחרי חקירה רבה וארוכה הוכיח אפשטיין שלר“י ן' ג’אנח, בן דורו הצעיר של רב האיי, לא היה ידוע כבר מי הוא מחברו של פירוש זה, והוא מיחסו מיד ל”גאונים" סתם, או קורא לו: “פירושי מלים למשנה” סתם. הפירושים שר“י ן' ג’אנח מביא בשם רב האיי, קצתם אינם בפירוש זה וקצתם עומדים בנגוד לו. גם קדמונים אחרים, כגון ר' שמואל ן' גאמע, אינם מיחסים פירוש זה לרה”ג כי אם סתם לגאון, ואף מה שהערוך מביא משם רב האיי מתנגד לעתים קרובות לדברי הפירוש שלנו. רק חכמי מגנצא, ווירמייזא ותלמידיהם מיחסים פירוש זה לרב האיי, בלי פקפוק, אבל לאלה, הרחוקים מבבל, היה רב האיי בשבילם הגאון סתם, וכיון שהפירוש מיוחס ל“גאון” יחסוהו לרב האיי, וביחוד בשים לב לזה שרב האיי כתב באמת פירושים למס' שונות במשנה ותלמוד. לעומת זה הספרדים והאיטלקים חשבוהו לפירוש אנונימי. על זה יש להוסיף מה שכבר העיר גינצברג על ידיעתו הרבה של המפרש בדרכי החיים שבא“י. אמנם מוצאים אנו שרב האיי עמד בחליפת מכתבים עם חכמי א”י והוא מזכיר בתשובותיו קצת ממנהגי א“י, עם כל זה אין זה מספיק לידיעת דרכי החיים והפרטים הגיאוגרפיים שבא”י.

ועוד דבר: רב האיי היה גאון פומבדיתא, והמקורות שהמפרש משתמש בהם כולם מקורות סוראים: הלכות גדולות, פירושי רב שר שלום, רב נטרונאי, רב עמרם ורב נחשון, כולם גאוני סורא, ואילו מגאוני פומבדיתא לא נזכר אף אחד, אף לא רב צמח בן פלטוי, שחבר ספר כעין ספר הערוך, פירוש למלים קשות בתלמוד – אף שהיתה לו כמה פעמים ההזדמנות לכך. ומכאן שהמחבר היה מחכמי סורא.

נראה, שהמחבר היה רב סעדיה. כבר אמרנו שר' פתחיה מרגנשבורג מזכיר פירושו של רס“ג לשיתא סדרי משנה. רב סעדיה ישב בארץ ישראל שש שנים שלמות (משנת תרע“ה עד שנת תרפ”א). המפרש מכיר את ההבדלים הדקים בין הערבית המדוברת בארץ ישראל ובין זו המדוברת בבבל. הוא יודע להבדיל גם בין הארמית הבבלית ובין הארמית שבא”י. נוסף לכל זה הנה יש שורה שלמה של באורים בפירוש סדר טהרות המתאימים לפירושי רס"ג בפירושו לס' יצירה ובספר האגרון שחבר.

אמנם, יש להתעכב על זה: רס“ג כתב את כל פירושיו, את פירושיו לתנ”ך ולס' יצירה, ערבית, ויש רגלים לדבר שגם פירושו למשנה נכתב ערבית ופירושנו זה הן הוא כתוב עברית. ואולם יש סמנים לדבר שהפירוש שלנו אינו גוף פרושו של רס“ג, כי אם פירוש שנכתב על יסוד פירושו של רס”ג. זהו עיבוד מפירושו של רס"ג, והמעבד הכניס לתוכו גם קצת דברים ממקורות אחרים⁴⁵.