רב עמרם בר ששנא היה אחד הגאונים החשובים ביותר שקמו לה לישיבת סורא. הוא עמד בראש הישיבה זמן רב בערך, בשנות תרי“ח – תר”ל (858 – 870), ואולם עוד קודם לזה, בחיי הגאון רב נטרונאי, כבר ניתן לו התואר גאון ולקח חלק בהנהלת עניני הישיבה. מאגרת רש“ג נראה שלא חי בשלום עם רב נטרונאי, וחלק מבני הישיבה נמשך אחריו ובחרו בו לראש. מצב זה נמשך שנים אחדות, וע”כ אומר רש“ג שמלך י”ח שנים. מספר התשובות שהגיע אלינו ממנו הוא די הגון. יותר ממאתים, ועל פיהן אפשר לנו לצייר את דמותו הרוחנית. גם סדורו הוא תשובה לשאלתו של אחד מבני ספרד. הקשר שבין ספרד ובבל הוא עתיק וקשה לנו לקבוע את ראשיתו, ואולם אין ספק ששנים מועטות אחר שנכבשה גם ספרד ע“י הערבים כבר באו יהודי ספרד בקשר עם גאוני הישיבות. קשר זה הגיע בימי הגאון רב נטרונאי לאינטנסיביות יתירה. הגיעו לידינו כמה וכמה תשובות ששלח גאון זה לספרד, והשפעתו על יהודי ספרד היתה גדולה. ועוד לא עברו מאה וחמישים שנה משעת פטירתו של גאון זה, וכבר היתה להם ליהודי ספרד “מסורת מאבותיהם, כי מר רב נטרונאי בקפיצת הדרך בא אליהם מבבל וריבץ תורה וחזר”. קשר זה נשמר גם בימי רב עמרם. ביחוד עמד בחליפת מכתבים עם קהלת ברצלונה, הקהלה החשובה ביותר בספרד הנוצרית, שהיה בה כבר אז קבוץ הגון של חכמים ותלמידים, כי באחת מתשובותיו כתוב שהוא שולח אותה “לכל רבנן ותלמדיהון ושאר אחינו בית ישראל הדרים במדינת ברצלונה, יקרים ונכבדים ואהובים לפנינו”¹. ונראים הדברים שגם סדור התפלה נשלח לבני ברצלונה, ומשם נתפשט בכל ספרד, אף בספרד הערבית, ומשם ליתר הארצות. והרבו להביאו קדמוני הספרדים, כרי”ץ ן' גיאת, ר“י אלברצלוני והשתמשו בו הרי”ף והרמב“ם, וכמו כן הובא הרבה במחזור ויטרי (שם נעתק רוב הספר) וביתר ספרי הפוסקים של הצרפתים והאשכנזים, ור”ת בספר הישר סי' תרי“ט כותב: " כל מי שאינו בקי בסדר רב עמרם ובהלכות גדולות אין לו להרוס דברי קדמונים ומנהגותיהם, כי עליהם יש לסמוך בדברים שאינן מכחישים את התלמוד שלנו, אלא שמוסיפים, והרבה מנהגים בידינו על ידיהם”.

כתיבת הסדור הוא מפעל גדול, מפעל שהיתה לו השפעה רבה בעתיד. כדי להעריכו כהוגן עלינו להתבונן מעט במצב הדברים באותו זמן. סדורו של רב עמרם הוא סדור התפילה היותר עתיק, הסדור הראשון בכתב. האיסור לכתוב את התורה שבעל־פה על ספר שנשמר בכל תוקף מאות בשנים חל גם על התפילות והתחנונים, ואף כשהותר איסור זה לא הותר בפעם אחת, כי אם מעט מעט. ידוע, שדברי אגדה התחילו לכתוב על ספר עוד בימי האמוראים הראשונים, עוד בזמן שנזהרו לכתוב על ספר דברי הלכה. וכשהתחילו עם חתימת התלמוד לכתוב גם דברי הלכה לא הותרה עדיין כתיבת סדורי תפילה, ואיסור זה היה קיים עוד זמן רב בתקופת הגאונים. רב יהודאי נשאל אם “מותר לש”ץ לומר סליחות וקרובות בכתב או לא“. והוא משיב: “נהגו כך בפומבדיתא ובסורא. כל סליחות וקרובות שביוהכ”פ ובת”צ אינו אמירה אלא על הכתב, כדי שלא יטעה, אבל בשאר ימים טובים על פה וכן מנהג בשתי ישיבות“. הרי שאף ביו”ט היה הש“ץ צריך להתפלל בע”פ, ואצ“ל בשבתות ובימי החול. בתלמודים ובמדרשים לא נזכר אף פעם אחת סדור תפילה, ואין גם רמז לתפילות כתובות. נראה גם, שבימי קדם לא הורגש כל כך הצורך להעלות את התפילות על הכתב. התפילות היו קצרות יותר מאשר היום. וגם במספרן היו מעטות מאשר היום. רובם הגדול של יהודי בבל וא”י ידעו את התפילות בעל פה ואת עמי־הארץ היו שלוחי־הצבור מוציאין ידי חובה. בזמנים קדמונים גם לא דאגו לכך שנוסח התפילה יהא קבוע מלה במלה. דרשו רק שהש“ץ ימסור את תכנן של התפילות הקבועות לפי הסדר הקבוע. ואף בברכות שלפני ק”ש ואחריה וברכות שמ“ע, שהן עתיקות ביותר ומגיעות לימי בית שני, הותר לו להש”ץ לגרוע ולהוסיף נופך משלו, אלא שיהיה עליו לשמור בדיוק את סדרן, חתימתן ושיסיים סמוך לחתימה מעין החתימה, ותלמידי החכמים שבכל עיר לא היו מקפידים על כך אם רק לא נכשל הש“ץ בלשונו ואמר דבר בלתי הגון המתפרש לשתי פנים, שיש בו מעין ריח מינות או דבר שאינו לכבוד המקום והצבור. ברם, ראו זה פלא, שלמרות חופש זה שניתן למתפללים ולשלוחי הצבור ולמרות הפזור הגדול של הגולה ולמרות מה שהיתה התפילה נמסרת מדור לדור בע”פ, נשמרה אחדותה בכללותה. ההבדלים שבין המנהגים השונים, וביניהם גם החשובים, אינם גדולים כל כך, ובחלקה העיקרי של התפילה, מברכו עד אחרי שמע, אין שיוניים יסודיים בין המנהגים השונים. ואולם עם התרבות התפילות והתרחקות חלקים של האומה מן המרכזים אשר בבבל ובא“י הורגש הצורך בסדור תפלה כתוב, שבו ימצא כל אחד גם את סדר התפילות וגם את נוסחתן ואף את כל הדינים השייכים אל התפילה ולחיי בית הכנסת. ואמנם מימי רב יהודאי גאון ואילך מתרבות מזמן לזמן השאלות הנוגעות למנהגי התפילה וסדריה והן באות מכל תפוצות הגולה. השואלים מבקשים את הגאונים, שיודיעו להם את מנהגי שתי הישיבות. נשאלו גם שאלות רבות בנוגע לקריאה בתורה והפטרה בשבתות שונות ובמועדים ובמקרים שונים, כגון תעניות צבור. והרי דוגמא: לרב איי פנו בשאלה: עשרה אנשים או יותר התאספו לתפילה בשבת פרשת שקלים וכיוצא בה ולא מצאו הפטרה הראויה לאותה ענין ומצאו הפטרה של אותה שבת, מה יעשו? והשיב: אם רוצים קוראים בהפטרה של פרשה ואם רוצים מניחים, שהפטרה גופה אינה מצוה שחייבין להזהר בה². וע”ז כותב ר"י ברצלוני: “ותימהא רבה הוי לן על שאלה זו דאיתשיל עלה גאון. וכי אפשר שלא מצאו הפטורה הראויה לאותו ענין והלא ההפטורות סדורות הן אצלנו לכל שבת ושבת”.

והנה רואים אנו, שהגאונים מתחילים למלא את הצורך בסדור כל עניני התפילה והקריאה בתורה. רב יהודאי בספרו הלכות פסוקות כותב את “סדר הפרשיות”, ז"א: סדר הקריאה בתורה לכל שבתות השנה והמועדים וההפטרות הנוהגות בהן.

אל הגאון רב נטרונאי פנו מקהלת אליסנה – הקהלה החשובה ביותר בספרד הערבית – בבקשה שיפרש להם את סדר מאה ברכות שחייב אדם לברך ביום לפי“ד ר' מאיר. ורב נטרונאי מלא בקשתם וכתב להם את סדר הברכות וסדר התפלה של ימי החול. אבל הוא לא העתיק להם את נוסחות הברכות והתפילות, וכמו כן לא ידובר בתשובתו ע”ד התפילות של שבת וימים טובים. תשובת רב נטרונאי זו נזכרה כבר בהתחלת סדורו של רב עמרם, ואולם היא נמצאה כמעט בשלימות ע"י גינצברג בין עלי הגניזה³. חוץ מתשובתו זו כתב רב נרונאי עוד כמה תשובות על שאלות שונות בסדר התפילה ואולם את הצורך בסדר תפילה שיכלול את כל התפילות של השנה כולה וכל הדינים הנוגעים להן מלא רק רב עמרם שבא אחריו.

סרע“ג, שנדפס ראשונה בווארשא תרכ”ה⁴ יש בו בדפוס ב“ח. חלק ב' כולל פיוטים וסליחות לט”ו לילי אשמורת לפני ר“ה, וכמו כן פיוטים וסליחות לר”ה, שבת שובה, ויו“כ. חלק זה שכמעט כל הפיוטים שבו שייכים לפייטנים שחיו במאות בשנים אחרי רע”ג, ודאי שאינו לרע“ג. את החלק הראשון, שהוא לבדו מהווה באמת את גוף הסדור, יש לחלק ג”כ לב' חלקים: חלק התפילות עצמן, וחלק הדינים השייכים אל התפילה, הקריאה בתורה ומנהגי בית הכנסת. ואף בחלק זה נכנסו כמה פיוטים ותפילות מזמן יותר מאוחר.

רב עמרם מסדר לנו, כדבריו, את “סדר התפלות וברכות של שנה כלה”. של ימי החול ושל שני וחמשי, של שבתות ויו“ט, ראשי חדשים, חנוכה ופורים, תעניות צבור, ר”ה ויו"כ ואף סדר הגדה של פסח. בתור מקורות שמשו לו הבבלי ובמקצת אף הירושלמי, ההלכות הפסוקות של רב יהודאי, בעיקר במה שנוגע להלכות קריאה בתורה, סדר מאה ברכות של רב נטרונאי, שכבר הזכרתיו. רב עמרם מחשיב מאד את תשובת רב נטרונאי והוא מזכירה בסדורו. חוץ מזה השתמש בתשובות רבות של רב נטרונאי וגאונים אחרים שקדמוהו, כגון רב יהודאי, רב צדוק, רב משה, רב כהן צדק, רב שר שלום, כולם גאוני סורא.

חוץ מכל המקורות שהזכרתי היה לו לרב עמרם עוד מקור חשוב, הוא מנהגי שתי הישיבות, סורא ופומבדיתא, ואמנם לעתים קרובות הוסיף רב עמרם: וכן הוא מנהג שתי ישיבות, וכמו כן מנהגי “בית רבינו שבבבל” ובבית רבינו שבבבל הקפידו כנראה ביותר על שמירת נוסח התפלה המנהגים הקשורים בה. מה הוא “בית רבינו שבבבל” נחלקו הדעות בין החוקרים. יש שסוברים⁵ שהכוונה לבית התפילה הפרטי של כל גאון, כי בביתו של הגאון היה מקום מיוחד לתפילה. זוהי השערה בטלה. ביכלר⁶ סובר, שהכוונה לישיבת נהרדעא. מארכס וגינצברג סוברים, שהכוונה לבית מדרשו של רב, שהיה קיים בסורא עוד בימי הגאונים ונתקדש ברוב הזמנים בקדושה יתירה ולמנהגיו היה ערך גדול ביותר, ועליו אמרו במגילה כט, א: ואהי להם למקדש מעט… ר' אלעזר אמר זה בית רבינו שבבבל, ולפיכך הוא נזכר בעיקר בתשובותיהם של גאוני סורא (כרם שלום, רב נטרונאי. אב עמרם) ומגאוני פומבדיתא מזכירו רק רב פלטוי. אולם נראה ש“בית רבינו שבבבל” הנזכר ע"י ר' אלעזר הוא בית הישיבה שיסד רב ולא בית מדרשו⁷.

סדור רב עמרם מוסר לנו את התפילה לפי מנהג בבל. ידוע שסדרי התפילה נחלקים לפי מנהגיהם: מנהג ספרד, מנהג אשכנז, מנהג צרפת, מנהג פולין, מנהג רומי או איטליא, מנהג תימן, מנהג רומניא או מנהג ארץ יון. וכל המנהגים הללו נחלקים בעיקר לשתי קבוצות: אלה הנמשכים אחר מנהג א“י, כגון מנהג אשכנז, פולין, איטליא, רומניא ועוד, ואלה הנמשכים אחר מנהג בבל, כגון מנהג ספרד, ויש גם סדורי תפילה המושפעים גם ממנהג בבל וגם ממנהג א”י, כגון מחזור מנהג אוויניון וקרפנטרס. סדור רב עמרם הונח, איפוא, ליסוד לכמה סודרים הנהוגים בארצות שעמדו תחת הפשעת המרכז הבבלי. ואולם אף אחד מהמנהגים הללו בין מנהג א“י ובין בבל, לא נשמר בטהרתו. במשך הזמן נכנסו לסדר התפילה שנויים שונים. הקראים סדרו להם סדור תפילה חדש, שאינו בעיקר אלא לקוט פסוקים ומזמורים מן התנ”ך, ומסדור תפלתנו השאירו להם רק את שמע. כנגד השפעתם של הקראים לחמו הגאונים במרץ רב⁸ .

לסדור רב עמרם נכנסו כמה הוספות. נזכרו בסדור שמות של גאונים המאוחרים בזמן לרב עמרם, כגון רב צמח (יד, ב; נ"ג, ב); רבינו נתן (לה, ב; לז, א) ⁹; רב נחשון (ד, ב); רב סעדיה (ד, ב; נב, א); בהרבה מקומות מזכיר את מנהג כל ישראל בספרד, היא אספמיא, כגון א, א; ב, א; ה, א; נ, א. לדעת הרכבי¹⁰ ואפשטיין¹¹ אלה הם דברי רב עמרם עצמו, הסומך על מנהגי ספרד העתיקים, וזה מראה על חשיבות יהודי ספרד בעיני הגאון, אבל אין זה מסתבר. יותר מתקבל על הדעת שאלה הוספות ספרדיות. ויש עוד כמה מקומות המרמזים לספרד, כגון מב, א: והא דשדר רב נטרונאי גאון לרבנן סיבאספמיא; מא, ב: סבאו אנשי קירואן אצלנו… ועוד. אפשר, שאף התשובות של הגאונים שקדמו לרע“ג נכנסו, לא ע”י הגאון, אלא על ידי חכמי ספרד, שהשלימוהו עפ"י תשובות הגאונים שהיו בידם.

אולם מלבד כל ההוספות האלו, שאפשר להכירן בנקל, נכנסו לסדור הרבה הוספות ותיקונים מצד אחד ונשמטו ממנו דברים הרבה מצד אחר. ובספרות הגאונים אין לך ספר שנשתמשו בו כל כך הרבה, וע“י כך נתנסה ונשתנה בהרבה כמו סדור רע”ג. בשלשת כתבי־היד שהגיעו אלינו מסדור זה ובקטעי הגניזה יש הוספות רבות על הנדפס, ביחוד רבות ההוספות בכת“י אוכספורד, ויש גם השמטות רבות ושנויים שונים. את רוב ההוספות והתיקונים אסף מארכס במחברת מיוחדת והוא גם נותן תאור מפורט מכתבי־היד השונים של הסדור. בההוספות שבכ”י אוכספורד יש חלק שהוא ללא ספק מגוף הסדור, כמו, למשל, סדר ברכת המזון¹² החסר בדפוס. אבל יש גם הוספות מאוחרות. מצד אחר חסרים בכתבי־היד הפיוטיים הרבים שבאו בנדפס, וכן אותן התפילות והקטעים שבאו בדפוס בדפים יב – יד, הלקוחים מן הספרות המיסטית של אותו זמן, היא ספרות ההיכלות.

חוץ מזה רואים אנו, שכמה דברים אין סרע"ג שלפנינו מתאים עם הציטטים המובאים ממנו בספרי הקדמונים. וגינצברג הביא לזה דוגמאות הרבה. שנויים אלה רבים הם בחלק ההלכי שבסדור. אך עוד יותר מרובים הם בנוסחאות התפילות המובאות בו, והגיעו הדברים לידי כך, שיש מפקפקים אם בכלל שלח הגאון ליהודי ספרד את נוסחאות התפילות. ולפי דעתם אפשר שהגאון שלח רק את “סדר התפלות והברכות” ואת הדינים וההלכות הקשורים בהן, אבל לא את גוף הברכות והתפלות, אך אין להסכים לזה.

אפשטיין במאמרו “סדר רב עמרם, סידורו ומסדריו”¹³ מראה ע“ז: א. שרב עמרם נזכר כ”פ בסדור בגוף שלישי: “והכי אמר רב עמרם גאון”, וכמה מן הדברים שמובאים בשמו לקוחים מתשובותיו; ב. מסדר ה“ג של אספמיא מעתיק כמה דברים מסתם סר”ע בשם רב צמח בר שלמה דיינא דבבא. גם רב נסים, ר“ח וגם ר”ש הנגיד מייחסים דברי הסידור לרב צמח. וע“כ נראה שרב צמח הוא עיקר מסדרו. האב”ד לקח תמיד חלק בסידור התשובות של הגאונים. רב צמח הראה בכלל עצמאות גדולה, והשיב גם קצת תשובות בעצמו. רב צמח בן שלמה היה דידינא דבבא דמרותא חסדאי, ולדעת אפשטיין הוא הוא גם דיינא דבבא של רב עמרם.