גאון סורא בשנים ד“א תשנ”ז – תשע“ג. רשב”ח היה ממשפחת גאונים פומבדיתאית. זקנו רב כהן צדק היה גאון בפומבדיתא בזמן רס“ג, והוא ידוע למדי בתקיפותו ובמרצו הרב ועשה גדולות לטובת פומבדיתא. רב נחמיה בן רב כהן צדק, דודו של הרשב”ח, היה גאון פומבדיתא. אף חפני אביו של רב שמואל היה אב ב"ד פומבדיתא. הגיעו אלינו גם חרוזים אחדים מן הקינה שקונן רב שמואל על אביו:
עפר קברו מור ואהלות, דורש נגעים ואהלות…
מי מסיר ספקות ומברר הלכות פסוקות,
תורה רבץ ותלמידים קבץ…
אך רשב“ח היה מיוחס גם מצד עצמו. גדול בתורה ובחכמה. השכלתו היתה רחבה ומקיפה, וחוץ מרס”ג אין מי ידמה לו בין הגאונים בהשכלתו הפילוסופית והמדעית. נראה, שהיו מרננים אחריו כי השכלתו הביאה אותו לפקפק בדברים שיתר בני דורו האמינו בהם בכל לבם. בתשובות רב האיי חתנו, ע“ד ארבעה שנכנסו לפרדס1, אנו קוראים: “ומר רב שמואל גאון ז”ל וכיוצא בו שהרבו לקרות בספרי נכרים, אומרים אין המראות הללו נראות אלא לנביאים, ולא יעשה נס אלא לנביא, ומכחישין בכל מה שנאמר כי נעשה בו נס לצדיקים, ואמרו כי אין זה הלכה, ואף המעשה של ר' עקיבא שצפה בהיכלות ומעשה ר' נחוניא בן הקנה ור' ישמעאל וכיוצא בהן על כל אלה אומרים אינם הלכה. ואנו סוברים כי הקב”ה עושה נסים לצדיקים ונפלאות גדולות“. ידועים גם דברי רשב”ח בענין בעלת האוב (הובאו ע“י הרד”ק), שלא האמין בתחית שמואל ע“י בעלת האוב ולפי דעתו הערימה בעלת האוב על שאול והיא דברה בעצמה ושמה הדברים בפי שאול ואמר “כי דברי הקדמונים אם הם סותרים להשכל אין אנו חייבים לקבלם”. והן השכל מעיד שאין ביכולת אדם להחיות מת. מאידך האמין באמונה שלימה בנסים שנעשו לנביאים וחשב, שחובה לכל יהודי להשמע לדברי חז”ל בהלכה.
רב שמואל בן חפני היה אחד המחברים הפוריים ביותר בתקופת הגאונים ואולי לא רק בתקופה זו. לחבר פירוש לאחד מכתבי הקודש או לסדר מן המשנה ולמסכת מן התלמוד היה זה מן הדברים הקלים בשבילו. באחד ממכתביו הוא כותב לשואליו: “אם יש את נפשכם, או את נפש מקצת מכם, לפתור לכם כתב מכתבי נביאי ייי' או לפרש לו מסכת מן המשנה או מן התלמוד יואל להודיענו, כי אז נמהר לעשות חפצו”2. מספר חבוריו הגיע לעשרות רבות, ובהם גם גדולים. רשימת ספריו בלבד תופסת שני קונטרסים3. אולם מעט מאד מה שהגיע אלינו מכתבי הגאון הזה. כמה וכמה מהם ידועים לנו רק בשמם בלבד, כי לא הגיע לידינו אף קטע מהם ולא הובאו אף פעם בספרי הראשונים, ויש שאף שמם לא נודע לנו. באוספי הגניזה פזורים קטעים מרובים מספריו, שרק מעטים מהם זוהו, ורק אחדים מהם נתפרסמו עד היום.
אף הוא היה מרובה צדדים כרב סעדיה. גם הוא עסק בחקירת הלשון, פרשנות המקרא ופילוסופיה, אבל אין הוא יכול להידמות לרס“ג בעמקות ובמקוריות. מספריו ידועים לנו: פירושו על חמשה חומשי תורה, המובא על ידי הרבה מחברים קדמונים, וחלקים ממנו נמצאים באוצרות הספרים, ביחוד בלנינגרד; פירוש קצת מן הנביאים האחרונים; פירוש על קוהלת; ספר על בטול התורה ושרשי הדת וענפיה (בפילוסופיה דתית) ומבוא התלמוד, שכבר דברנו עליו. אך בעיקר נדון כאן בחבוריו ההלכיים, בהם הלך בדרך רס”ג. מוצאים אנו בהם את השיטה המדעית והסדר ההגיוני. מכל ספריו בהלכה לא נדפס אף אחד בשלימות. ספריו כתב ערבית ולכן היה גורלם כגורל ספרי רס"ג שלא נשארו מהם אלא קטעים בלבד.
מספר ספריו ההלכיים מגיע לעשרות. יש סוברים שכולם אינם אלא חלקים מספרו הגדול “כתאב אלשראיע”, ספר המצוות. אבל כעת יכולים אנו לומר באופן מוחלט שאין הדבר כן. בכמה מחבוריו הוא מזכיר את ספר המצוות כספר מיוחד העומד בפני עצמו. ואמנם נמצאו קטעים הגונים מספר המצוות, בו הוא מחלק את תרי"ג מצוות לסוגים שונים. כגון הפרק השלישי — על המצוות הנהוגות בכהנים ולא בישראלים (מספרם 21); הפרק הרביעי — על המצוות הנוהגות בישראלים ואינן נוהגות בכהנים (מספרם 25). בפרק חמישי מדובר על המצוות שרק לויים חייבים בהן; בפרק ששי — על המצוות הנהוגות בכהן גדול ולא בכהן הדיוט; בפרק שביעי — על המצוות הנוהגות בנשים ולא באנשים וכו'.
ספריו ההלכיים בנויים בשיטה וסדר מדעי. כל ספר מחולק לשערים, ועל כן נקראו חיבוריו בשם “שערים” דר"ש בן חפני, כגון שערי ברכות, או שערי שחיטות, וכו'. נדפסו חלקים מכמה וכמה מחיבוריו:
שערי ברכות על הלכות ברכות, בבית תלמוד שנה ב', ע“י רא”ה ווייס, ושנית באוצר הגאונים לברכות.
שער בדיקת הבשר מן החלב ומן הגידין, בגנזי קדם ב'.
ספר על הלכות ציצית, ע"י איזראעלסון ב־ JQR..
ספר המתנה, קטעים ממנו הדפסתי בספרי מספרות הגאונים מעמ' 1.
הלכות גיטין (כתאב אלטלאק), כמה פרקים מספר זה נדפסו בתרביץ ע"י אברמסון ועל ידי4.
ספר חובות הדיינים, כמה קטעים ממנו הדפסתי בספר “זכרון” לנשמת הרב הרא"י הכהן קוק5.
ספר בדיני ההוצאות (כתאב פי אלנפקאת). הספר הזה עוסק בנפשות שהאדם חייב במזונותיהם ובהוצאתן, היינו פרנסתן. הספר הזה היה רב היקף, כדרכו של רשב“ח להקיף כל ענין שהוא עוסק בו היקף מלא ביותר, רב תוכן ורב ענין. קטע הגון מן הספר הזה הדפסתי בספר “זכרון” הנ”ל (עמ' קכה־קלט).
ספר הערבות והקבלנות (כתאב אלצ’מאן ואלכפאלה). ספר זה לא היה ידוע לנו כמעט כל עיקר, בכל ספרותנו לא הוזכר שמו אף פעם אחת. גיליתי אותו בספריית קמברידג' בשנת תרצ“ט. מצאתי ממנו קטע הגון בן עשרה דפין, בו נשתמרה הקדמת המחבר, רשימת פרקי הספר, שמספרם מגיע לשלשים ואחד, וחמשת הפרקים הראשונים מגוף הספר. מרשימת פרקי הספר אנו עומדים על תכניתו של הספר, אנו רואים את עבודתו השיטתית והמקיפה של הגאון בחבורו זה, כמו ביתר חבוריו, ושלא השאיר דבר שיש לו איזה נגיעה שהיא לדיני ערבות מבלי להכניסו במקומו הראוי. פרסמתי קטע זה בספר “זכרון” הנ”ל (עמ' קמא־קנט).
מספרי ההלכה של ר' שמואל בן חפני ידועים עוד:
ספר על הקטנות והבגרות (כתאב אלבליג ואל אדראך) בששה פרקים, וישנו בלנינגרד עד אמצע פרק ה‘. בהקדמתו לספר זה הוא כותב: "מטרתנו בחבורנו זה לתאר את ענין הגדלות והתלוי בה וסימניה אצל הזכרים והנקבות וכו’ והמאמר בענין זה יתחלק לששה פרקים: הפרק הראשון ידבר אודות מה שישתתפו בה הזכרים והנקבות בענין הגעת זמן הגדלות ודיניה. הפרק השני ידבר בדיני הגדלות המיוחדים רק לזכרים. הפרק השלישי ידבר בעניני הגדלות המיוחדים לנקיבות. הפרק הרביעי ידבר בדיני הבדיקות ואופניהן. הפרק החמישי ידבר בדיני הקטנים. הפרק הששי ידבר בדיני הקטנות".
ספר המצרנות, על דיני בר מצרא, בעשרים פרק. פרק א' ידבר במה שיחייב המצרנות; פ“ב – אודות מה שחלה עליו המצרנות; פ”ג – בסבות המצרנות; פ"ד — שהמצרנות אינה חלה אלא בשלום המחיר וכו'. רובו של הספר ישנו בלנינגרד.
ספר התנאים, על דיני תנאי, נזכר כבר בתשובת חתנו רב האיי, בש“ץ דף פח סי' כא. השואלים פונים לרה”ג בשאלה בענין אסמכתא קניא: “וכן אמר רב שמואל גאון נ”ע בספר התנאים והביא משיקול הדעת על דבריו והוצרכנו להכרעת גאוננו כרב חסדיו —… ודחזיתון למר רב שמואל גאון ז“ל לא תסמכו עליה וכבר אמרנא ליה בחייו… ואהדרנה מינה”.
ספר השותפות נזכר בספר העיטור.
ועוד נזכרו ע"י קדמונים וברשימות ספרים:
ספר בהלכות שכנים.
ספר על הנדוניא.
ספר על הלכות מציאה ואבדה.
ספר שבועות.
ספר בדיני הקנינים.
ספר במקח וממכר.
ספר על הלכות גזילה.
ספר בהלכות הרשאה.
ספר בהלכות צוואות.
ספר הירושות.
ספר המשכון.
ספר הפקדון.
ספר בהלכות עדות.
ספר בדיני המחאות (כספים).
ספר בדיני הנהרות, התעלות והבורות.
ובזה עוד לא נגמרה כל הרשימה. מלבד אלה הרבה להשיב לשואליו תשובות בעניני הלכה ואף הם ברובן כתובות בערבית.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.