האיי ( Haja,זוהי הצורה הבבלית של השם חייא) בן שרירא גאון בפומבדיתא נולד ד“א תרצ”ט (939).הוא היה ממשפחה מפורסמת של ראשי הגולה שבבבל, שהתיחסו על בית דוד, אלא שראשי המשפחה שלא היתה דעתם נוחה מהנהגתם העריצה של ראשי הגולה נסתלקו עוד לפני בוסתנאי מן הנשיאות ונכנסו אל הישיבה ותפסו מקום בין החכמים¹. ממשפחה זו יצאו כמה גאונים, אבות בית דין, ראשי כלה, סופרים ונושאי משרה אחרים בישיבה. אביו רב שרירא, אבי אביו רב חנניה, ואבי זקנו רב יהודה שימשו גם הם גאונים בפומבדיתא.

עוד בימי עלומיו כבר עזר רב האיי לאביו בהנהלת עניני הישיבה והורה “דרך הקושיא” לתלמידים². אביו מזכירו כמה פעמים במכתביו וקורא לו " האיי בחורנו“³. בשנת תשמ”ו (986) נתמנה לאב בית הדין הגדול של ישיבת פומבדיתא , ואח"כ, שנים מעטות לפני מות רב שרירא אביו, שהגיע לזקנה מופלגת (הוא מת כבן מאה), נתמנה לגאון. כשמת רב שרירא (תשרי תשס"ו — 1005), קראו אותה שבת חוץ מפרשת השבוע גם בפרשה פנחס “יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר” (במדבר כז, טז), והפטירו “ויקרבו ימי דוד למות” (מלכים־ א, ב), ובמקום “ושלמה ישב…” (שם פסוק יב) קראו: “והאיי ישב על כסא שרירא אביו ותכון מלכותו מאד”.

רב האיי לקח לאשה את בתו של הגאון הסוראי המפורסם רב שמואל בן חפני, “לא השאיר אחריו בנים ומת זקן ושבע ימים, בן צ”ט שנים, בשביעי של פסח תשצ“ח” (כ"ט מרץ 1038)⁴. על מותו חיבר ר' שמואל הנגיד קינה גדולה⁵, ור' שלמה בן גבירול, שעדין היה אז צעיר לימים, חיבר ארבעה שירי מספד⁶, המעידים כמה גדולה היתה בעיני בני דורו אבדה זו שאבדה לישראל. עם מות רב האיי נחתמה תקופת הגאונים “ונגדעה קרן עדינה (כנוי לבבל), גברת כל מדינה” (גבירול), ו“נשוו בני בבל ואפריקי ואספמיא” (ר"ש הנגיד). הפרוצס של ירידת המרכז הבבלי והתפוררתו התחיל עוד כמאה שנה לפני עלות רב האיי לגאונות, ורק בכח אישיותו המופלאה גדל כבודה של הישיבה עוד ארבעים שנה. מישיבתו יצאו תורה והדרכה לתפוצות הגולה, אעפ"י שבארצות אפריקה ואברופה היו כבר ישיבות חשובות וחכמים גדולים, שלא היו זקוקים למרכז הבבלי.

כל ימי חייו הארוכים הרביץ רב האיי תורה, והוא יחד עם רב שרירא אביו הרימו את ישיבת פומבדיתא משפל מצבה והעלוה לגדולה. לרגליו ישבו תלמידים מכל ארצות אברופה, אסיה ואפריקי, מביצנץ, מאיטליה, מספרד, ממצרים, ועוד. גם ר' שלמה בר יהודה, ראש ישיבת ירושלים, שלח אליו את בנו שילמדו תורה⁷, ולא היתה הפרזה בקינה שקונן עליו ר' שמואל הנגיד ואמר: “ואם הלך ואין לו בן ביום הלכו לתחתיה, ילדים לו בכל ארץ ערבית ואדומיה”.

גדולי ישראל שבכל הארצות פנו אליו בשאלות: ר' שמואל הנגיד (ע"י רב נסים מקירואן), רב יעקב בר נסים מקירואן ובנו רב נסים, רב אלחנן בן שמריה מפוסטאט, ר' משולם בן קלונימוס מלוקא, ר' יהודה בן יוסף ור' אברהם ן' עטא מקירואן, חכמי קאבס, מצרים וירושלים⁸, ועוד ועוד. ע“י מכתביו המרובים עמד בקשר תמידי עם הקהלות הקרובות והרחוקות, ועצומה היתה השפעתו עליהן. עד ימיו האחרונים לא חדל להרביץ תורה לתלמידים ולהחזיר תשובות לשואליו הרבים. הוא היה מנהיג הדור, “אביהם של ישראל”⁹, גדול “מכובד בעיני קרובים ורחוקים”, חוץ מתקיפים מעטים “אשר הציקוהו בזדונים ובצדיה, וטמנו פח ללכדהו וארבו לו כמו חיה¹⁰ משום שנלחם תמיד באלמים שלא קבלו דין עליהם¹¹ ולא נחת מאימתם. הוא “אחרון הגאונים בזמן וראשונם במעלה”, ולבאים אחריו היה רב האיי הגאון בה”א הידיעה. סתם גאון בהלכות הרי”ף ורוב הראשונים הוא רב האיי.

אין ספק שבימי נעוריו הושפע רב האי מרב סעדיה; השפעה זו נודעה בהשכלתו וביצירותיו הספרותיות, ומכאן עסקו בחקירת הלשון וגם בפילוסופיה, אמנם לא באותה מדה שעסק בהן רס“ג. דעות פילוסופיות משמו הובאו ע”י ר' יהודה ן' בלעם ואחרים, ודעותיו בקצת שאלות עיוניות אנו מוצאים גם בכמה מתשובותיו¹². הוא היה בקי בספרות הערבית, ופעם אחת התווכח “עם חכמי ישמעאל ולא יכלו לענות אותו, כי נבהלו מפני חכמתו וכו' ונצחם בראיותיו, ולולי שהיה חכם בהגיון לא עשה כן”¹³. לא מעט עסק גם בפרשנות המקרא ותלמידו ר' מצליח ן' אלבצק, דיין סיציליה, מספר עליו, שפעם אחת נחלקו בישיבה בפירושו של פסוק אחד (תהלים קמא, ה) ושלח אותו רב האי אל הקתוליקוס, שישאלהו מה יש אתו בפירוש פסוק זה, כשראה שקשה הדבר בעיני ר' מצליח לבקש ביאור הכתוב מפי הקתוליקוס התרעם עליו ואמר, שמעולם לא נמנעו החסידים הקדמונים לפנות בדבר הקשה להם אל בני אמונות אחרות¹⁴. ר' שמואל הנגיד מעיד עליו בקינתו, ש“אחז בכל חכמה יפיפיה”. השכלתו ורוחב דעתו עמדו לו גם בפירושיו לאגדות התלמוד, והוא ביקש לקרבן אל השכל.

אולם עיקר גדולתו של הרב האיי היא בהלכה. גם בתשובותיו ובספרי ההלכה שלו ניכרת השפעתו של רב סעדיה, אבל בעיקר הם טבועים בחותם אישיותו הגדולה. הוא לא חבר ספר הלכות אחד לכל דיני התלמוד, דוגמת בעל הלכות גדולות, אלא הקדיש לכל נושא שבחר חבור מיוחד, כדרך שעשו רב סעדיה ור“ש בן חפני. ספריו מצטיינים בעומק הסברא, בבהירות ההגיון ובטוב הסידור. ספרו “המקח והממכר” ספר קלאסי הוא בספרות הפוסקים שלנו, ואין דומה לו במקצוע זה. רב האיי מקיף את הנושא מכל צדדיו בלי שיור כל שהוא, ובשכלו החריף הוא מנתח את ההלכות ומסדרן סדור נפלא. אף בספרו “משפטי שבועות”, הוא מתגלה כחכם משפטים מצוין. ובנוגע לתשובותיו הרבות בדינים שבין אדם לחברו יש להביא את דברי עצמו, שנאמרו אמנם מתוך הכרת ערכו, אבל בלי שום הפרזה של גאוה: “סברא דילן ודאבא מארי ז”ל ידוע בדיני מעולם, למיזל בתר אומדנא ומידק דייקנא לעולם בתר עיקר מעשים, שלא יהיו בהן מרמה וגזל ועול, ולמיזל בתר קושטא ותריצותא (=אמת ויושר), ולגלויי כל מעשים ולאורויי לאמיתותא”¹⁵

בכל הגאונים שקדמוהו אין דומה לו לפי רבוי תשובותיו. הוא כתב אלפי תשובות, אבל לא כולן הגיעו לידינו. מאוצרה של “הגניזה” הקהירית נתפרסמו ע“י וורטהיימר, גינצברג, לוין ומרמורשטיין שרידי מפתחות לקובצי תשובות הגאונים ובהם רשומות תשובות רבות לרב האיי שלא נמצאו עד היום. גם הפוסקים הראשונים מביאים פסקי הלכות מרובים עפ”י תשובותיו של רב האי שלא באו אלינו במקורן. עוד בחיי רב שרירא אביו השתתף עמו בכתיבת תשובות לשואלים, ותשובות למאות משותפות הן לשניהם. תשובותיו של רב האיי עולות ליותר משליש מכל תשובות הגאונים שהגיעו אלינו, שנשלחו משתי הישיבות במשך ארבע מאות שנה. בכל קובץ חדש של תשובות הגאונים יש הרבה תשובות חדשות לרב האיי, אף יש קובצים שרוב התשובות שבהם הן משלו. רוב תשובותיו מצטיינות גם בזה שהן שלימות ומקיפות מכל צד את הענינים שעליהם הוא דן, הרבה יותר מתשובותיהם של רוב הגאונים שקדמוהו. בקיאותו המופלגת בכל חדרי התורה, שכלו הבהיר וידיעותיו המרובות בכל עניני החיים עמדו לו תמיד להשיב תשובה שלמה וברורה להלכה ולמעשה לכל שאלה שנשאלה לפניו. תשובותיו נכתבו עברית, ארמית וערבית. מנהגו היה להשיב באותה לשון שהשואל כתב לו¹⁶, והוא שלח תשובות לקרובים ורחוקים בכל הארצות. אף ארצות שהקשר בינן ובין הישיבות הבבליות כבר נתרופף במדה מרובה בדורות הקודמים, והיו בהן חכמים גדולים, חדשו בימי רב האיי את הקשרים העתיקים וכולן הרבו לפנות אליו בשאלות. והשאלות ששאלו לפניו הן במקרא, במשנה ותלמוד, בהלכה ואגדה, בדיני ממונות ודיני אישות, באמונות ודעות, בעניני תפילה ומנהגי בית הכנסת, ובכל מה שנוגע לחיי הצבור והיחיד מאיזה צד שהוא.

רב האיי חיבר גם חיבורים רבים. על פירושיו לתלמוד כבר דברנו למעלה. נמנה כאן את חיבוריו ההלכיים:

א. “ספר שבועות” (כתב אלאימאן), כך קוראים לו החכמים שדנו עם רב האיי עליו. קצת מן הקדמונים קוראים לו “שערי שבועות” או “שרשי שבועות”. רב האיי¹⁷ עצמו מזכירו חמש פעמים בספר “המקח והממכר”. מן המקור הערבי נמצאו כמה קטעים. לעברית תורגם הספר בשם “משפטי שבועות”. רב האיי עצמו מזכירו חמש פעמים בספר “המקח והממכר”. מן המקור הערבי נמצאו כמה קטעים. לעברית תורגם הספר בשם “משפטי שבועות” ע“י מתרגם לא ידוע ונדפס בויניציאה שס”ב; המבורג תקמ“ב. תכנו נמסר פעמיים בדרך חרוז ומשקל, פעם אחת “בארגוזה לרבינו האי גאון בדינין ושבועות” הדפיסה הלברשטאם ב”ישורון“¹⁸ ופעם אחת ע”י ר' לוי בן יעקב אלקלעי¹⁹.

ב. “המקח והממכר” (רתאב אלשרא ואלבוע), החשוב שבספריי האיי, ויש בו ששים שערים. על שם כך הוא נקרא גם שערים דרב האיי²⁰. מן המקור הערבי נמצאו קטעים רבים בגניזה. לעברית תורגם ע“י ר' יצחק בן ראובן אלברצלוני בשנת ד”א תתל“ח ונדפס בויניציאה שס”ב; ווינה תק“ס²¹. תרגום אחר, כנראה של חכם איטלקי שחי לא יאוחר מסוף המאה הי”ב, שמור בכת“י ברלין (מס' 685). לקוטים מתרגום זה, שבו השתמשו חכמי איטליה ואשכנז, נדפסו בסוף “משפטי שבועות” דפוס ויניציאה שס”ב. ספר “מקח וממכר”, נתפרסם במדה מרובה עוד בחיי הגאון וכמה מן החכמים דנו עמו עליו. פרוש ארוך לחלק ממנו, בשם “שערי חיים”, מאת ר' חנניה יצחק מיכאל אריה, נדפס בשאלוניקי תקע"ד.

ג. “ספר משפט התנאים”. (כתאב אלשרוט). תורגם ונדפס כנ“ל; נזכר בס' המקח והממכר שער יז, אבל לא נזכר בתרגום שבכת”י ברלין.

ד. “ספר משפטי הלואות” (כתאב אלסואל או אלתסליף). נדפס כנ"ל: עיקר תכנם של ספר קטן זה ושל הספר הקטן סי' ה כלול בספר מקח וממכר, שערים יז, מב־מג.

ה. “כתאב אלשפעה”, בדיני מצרנות. נזכר בהקדמת התרגום לפירוש המשנה של הרמב“ם, סדר נשים, וביוחסין. גוף הספר אבד. פסקאות ממנו הובאו בתשובות ר' יוסף ן' מיגאש שבשיטה מקובצת לבבא מציעא קח, וברא”ש לב"מ שם, ועוד.

ו. “ספר הפקדון”. מביאו ר' יצחק די לאטאש בשערי ציון, וגם בעל “שלשלת הקבלה”. הואיל ולא הגיע לידינו ממנו שריד כל שהוא יש לחשוש שמא נתחלף להם רב האיי ברב סעדיה, שחיבר ספר בשם זה.

ז. “כתאב אדב אלקצא”, ספר הדיינין. ר' מאיר הלוי אבועלפיה בחדושיו לסנהדרין (דפוס שאלוניקי, דף לט, עמ' ג) מביאו בשם “מוסר הדיינין”. עוד מביאים אותו: “המאירי” בהקדמתו למס' אבות; ר“י די לאטאש ב”שערי ציון"²² ובעל “שלשלת הקבלה”. קטעים אחדים ממנו נדפסו על ידי²³.

ח. ספר השטרות“. מצא אותו הרכבי בין כתבי יד פירקוביץ ויחסו לרב האיי בן דוד ובדעתו זו עמד כל ימיו. שני כת”י אחרים שנתגלו מייחסים אותם לרב האיי בן שרירא ועכשיו אין ספק בדבר, שספר זה לו הוא. הדפסתי אותו עפ“י כת”י אוכספורד ופטרבורג (ירושלים תר"ץ).

ט. “ספר החוב”. קטעים ממנו נתפרסמו על ידי בתרביץ שנה יז, עמ' 28.

י. ספר באיסור והיתר. מחולק לשערים כמו ספר מקח וממכר וספר משפטי שבועות, ועל שם כך הביאוהו הראשונים בשם “שערים דרב האי גאון”²⁴.

יא. הלכות תפלין. מביאים אותן: העטור ח“ב בהל' תפילין; שבלי הלקט א, 385 (בלי הזכרת שמו); חיד”א ב“שיורי ברכה” לשו“ע או”ח, סי' לב ס“ק יב. חלק מהן נדפס ב”גנזי קדם", ג, עמ' 75־72; עמ' 10.

יב. הלכות שחיטה, הובאו ע"י הקראי יפתן' צעיר²⁵.