¹

התגירות הכוזרים היא בלי ספק אחד החזיונות הנפלאים והיפים ביותר בדברי ימי ישראל שאחר חורבן הבית. חלק חשוב של אומה שלימה ותקיפה עם מלכה ושריה מקבלים עליהם את אמונת ישראל ומתנהגים על פיה מאות בשנים. מעשה רב כזה צריך היה לעשות רושם כביר על בני אותו זמן וגם על בני הדורות הבאים. ובכל זאת – מפני רחוק מדינת הכוזרים ממרכזי היהדות ורפיפות הקשרים שבין מדינה למדינה באותו זמן² – מועטים הם מאד מאד המקורות העבריים על דבר הכוזרים. מאות בשנים שמשו מכתב רב חסדאי אבן שפרוט ליוסף מלך הכוזרים ותשובת המלך אליו מקור יחידי בספרותנו לדברי ימי הכוזרים. רק לפני שנים מועטות פרסם רש“ז שכטר, ב־ n.s.J.Q.R., III., 181 – 211, מתוך גנזי ה”גניזה" הקהירית תעודה חדשה וחשובה מאד ע“ד הכוזרים: מכתב שנכתב ע”י אחד מיהודי כזריא, בן זמנו של יוסף המלך הנז' ואחד מפקידיו. באמיתות מכתב זה אין להטיל שום ספק. לעומת זה הטילו קצת חוקרים ספיקות במקוריותה של אגרת המלך יוסף בין מצד תכנה בין מצד סגנונה. והם נוטים לראותה כהרצאה מעובדת בזמן קדום על פי המקורות הערביים השונים על הכוזרים בצורת אגרת מיוחסת למלך הכוזרים³. חליפת המכתבים שבין המלך יוסף ובין רב חסדאי נדפסה ראשונה מכת“י ע”י ר' יצחק עקריש בספרו “קול מבשר” (קושטה של"ז) וחזרה ונדפסה כמה פעמים, ע“פ רוב עם ס' הכוזרי, ששמשה לו כעין מבוא, אולם מן המחברים הקדמונים אין כמעט מי שיזכירה. המחבר היחידי (אם לא נחשוב את ר' יהודה הלוי, שכתב על יסודה, בצרוף מקורות אחרים, את ספרו המפורסם אבל אינו מזכירה בפרוש), המזכירה מפורש – אבל בקצור נמרץ – הוא סופר דברי הימים ר' אברהם ן' דאוד בספר הקבלה שלו, והוא סומך על אגרת המלך בלי שום פקפוק⁴. אך עתה מצאתי שהנשיא ר' יהודה אלברצלוני, שקדם להראב”ד כימי דור אחד, מדבר על האגרת הזאת בהרחבת דברים, אולם הוא מותח עליה בקורת חריפה.

ר' יהודה אלברצלוני (חי בשנות תת“ל –תת”ק בערך) חבר, כידוע, חבור הלכי גדול, המקיף את כל ההלכוֹת שבתלמוד, שנחלק לשלשה חלקים⁵. מן החלק הראשון, שנקרא בשם ספר העתים, הגיע לידינו ויצא לאור רק השער השני. אולם קטעים רבים הימנו נמצאים בין קובצי תשובות הגאונים אשר בדפוס ובכתב־יד שנלקטו מספרו של ר' יהודה⁶, ובספרי הראשונים. קטעים רבים מס' העתים ישנם בכתב־היד אשר במוזיאום הבריטי Add. 26.977 הכולל כשלש מאות תשובות מן הגאונים – נדפסו רובן ככולן – שנלקטו מס' העתים ומהלכות הרי“ץ גיאת, והקטע שאני מפרסם כאן נמצא בדף קי”ב עמ' ב‘. ר’ יהודה חבר את ס' העתים בשנות תת“ס – תת”ע בערך⁷, ז. א. כמאה וחמשים שנה אחרי זמן חליפת המכתבים שבין המלך ורב חסדאי⁸, ועל כן יש לדבריו ערך מיוחד, כי הוא הראשון המדבר על חליפת מכתבים זו.

הראב“ד בעל ס' הקבלה, בן דורו הצעיר ובן עירו של ר' יהודה הלוי, מצא בעיר מושבו טוליטולה מבני בניהם של פליטי הכוזרים, שברחו לספרד אחר שנחרבה ארצם ע”י הרוסים⁹, ויכול היה לקבל מהם אי־אילו ידיעות ע“ד אבותיהם, אולם בברצלונה לא מצא ר' יהודה מצאצאיהם של הכוזרים, ולכן הוא דן עליהם רק מפי השמועה הרחוקה ומפי כתבים. יש לו עוד פקפוקים בעצם הדבר, אם באמת נתגיירו הכוזרים, אך הוא נוטה להאמין לזה, כי על כן שמע ש”כתוב כל זה בספרי הישמעאלים שהיו באותן הימים“, אבל הוא מטיל ספיקות “אם כל מה שכתוב באותו כתב עיקר ואמת”. אפשר ש”הוסיפו בכתב או היה טעות סופר“. ואמנם קבלה אגרת זו הוספות והשמטות ע”י המעתיקים השונים. הנוסח שפרסם רא“א הרכבי ע”פ כת"י פירקוביץ (במאסף נדחים, המליץ תרל"ט, גליון 8 עמ' 164) נבדל בכמה פרטים חשובים מן הנוסח הרגיל. והנה בדברי ר' יהודה אלברצלוני אנו מוצאים קטע הגון מן האגרת ועל פיו אפשר לברר קצת שנויי־נוסחא ולהכריע ביניהם. בכלל מתקרב הקטע שלפנינו יותר לנוסחת הרכבי המורחבת.

ר' יהודה מדבר עוד על “כתב אחד שכתב יהודי בלשונו בקונסטנטינופולי” על המלחמות שבין מלכי ביזנטיה ומלכי הכוזרים אהרן ויוסף. כתב זה נאבד ולא הגיע לידינו, והרבה יש להצטער על זה: בטח היינו מוצאים בו ידיעות חשובות על הכוזרים שלא נודעו לנו עד היום. ר' יהודה מתנצל על ש“הוצרך לכתוב בחבורו דברים שנראים כדברי הבאי”, ועל כן קצר בדברו על אותו כתב. אולם בני דורנו המתענינים בחקירת העבר ודאי שהיו סולחים לו על האריכות בענין זה.

[הקטע הזה של דברי ר“י אלברצלוני חזר ונדפס שנית ע”י המלומד הרוסי פ. ק. וקובצוב בספרו ־Chazarskaya Perepiska Iv X Veke, Leningrad 1932 ־ Yevreisko

(ברוסית עמ' 127–128).

לרב ברגיליוני¹⁰ זצ"ל כתב הא דאמרינן¹¹ אסור לסייען ולעשות שליחותן, מפני שישראל משחרב בית המקדש אסורין להקריב קרבן חוץ למקדש, ומשנבנה הבית נאסרו הבמות, [ו]קדושת ירושלים קדושה שאין אחריה היתר. ואסור לישראל לסייע לגוי ולא לעשות שליחותן בקרבן, אבל גוי שמותר להקריב בזמן הזה בכל מקום בשם שמים מותר להן לישראל להורותו היאך יעשה, הוראה לבדה¹², אבל לסייעו ולעשות שליחותו אסור. והא דאמר ר' יצחק¹³ שמעתי שמקריבין בבית חוניו – אין הלכה כמותו. וראינו במקצת נוסחאות נוסח כתב שכתב יוסף המלך בן אהרן הכהן¹⁴ כוזרי, שכתב לר' חסדאי ב"ר יצחק, ולא ידענו אם היה אמת אותו כתב או לא. ואם תימצי לומר שהיה הדבר עיקר שנתגיירו אותם הכוזרים שהם מבני תוגרמה, לא הוברר הדבר אם כל מה שכתוב באותו כתב עיקר ואמת או לא, או נכתבו בו דברי כזב, או הוסיפו בכתב, או היה טעות סופר. וזה שהוצרכנו לכתוב כל זה מפני שמצאנו נוסח כתב אחד, שכתב יהודי בלשונו בקונסטנטינופולי ממלכי קונסטנטינופולי, ומזכיר מלחמות שאירעו בין מלכי קונסטנטינופולי ובין אהרן המלך, וכן נמי מלחמות בין בני אותן המלכים של גוים ובין יוסף המלך המלך ¹⁵ בן אהרן. וכן נמי זה הדבר, שנתגיירו כוזרים והיו להם מלכים גרים, שמעתי שכתוב כל זה בספרי ישמעאלים¹⁶ שהיו באותן הימים וכתוב זה בספריהן. וזה שהוצרכנו לכתוב דברים שנראים דברי הבאי בחבורנו זה מפני