¹

א. ספר שטרות שנתחבר באליסאנה בשנת תשפ"א

ספר השטרות של ר' יהודה ברצלוני הוא ספר השטרות הראשון שהגיע אלינו מאחד החכמים שחיו בארצות אירופה. אבל אין ספק שחוץ מס' השטרות של רב סעדיה, שהרבה ר' יהודה להשתמש בו², היו בידו ספרי שטרות קדומים שנתחברו בספרד עצמה. כמה פעמים הוא מזכיר “נוסחי עתיקי בשטרי”³ ומה שמצא “בקצת חבור השטרות”, אלא שלא זכינו להם עד היום. והנה מצאתי בכ“י אוכספורד רשימת ניבויאר־קוילי מס' Ms. Heb. F. 27 = 2642 שרידי ספר שטרות קדמון מאד שנתחבר באליסאנה בש' ד”א תשפ“א, אם כי בכמה שטרות אין שם העיר נזכר. הדפים י' ב' – כ”ה ב' מכילים טופסי שטרות, וביניהם: ארישות כרם, נטיעה לארישות, מכירת עבד או שפחה (י"ט א – ב), מכירת בהמה (כ' א') ועוד. ועומדים אנו מהם על עבודת האדמה שהיתה נפוצה בין יהודי ספרד באותה תקופה – מה שידוע לנו יפה גם מתשובות רב משה בן חנוך, בנו רב חנוך ושאר מקורות – ועוד קצת פרטים מענינים.

בדף י"ד ב' מובא כל נוסח הגט: “ביום פל' בכך וכך ימים לירח פל' שנת ארבעת אלפים ושבע מאות ושמונים ואחת לבריאת עולם למנין שאנו מונים באליסאנו איך אנא וכו'”. ומכאן אנו עומדים על זמן כתיבתם של השטרות האלו.

בדף י' ב' מובא נוסח שטר “ארישות כרם”. וכדאי להביא רובו: “כן היה שאמ' לנו פלו' ב' מ' פל' היו עלי עדים בקנין כתבו וחתמו ותנו למ' פל' מחמת שרציתי ברצון נפשי בלב שלם ובנפש חפצה ועין יפה ונתתי לו כל ארישות כרם שיש לי בכאן באליסאנו במקום פל' בסמוך לכרם פל' ופל' בשם⁴ ומקצת כרם זה חרוב בלא גפנים יטע כל זה וישפץ בין בגפנים⁵ בכל מקום שיצטרך, וש[יעבוד] ויעמול כרם זה בזמירה ובחפירה כך וכך שנים, תחלתן זמן שטר זה, עמילה [י]פה ויוליך לשם כך וכך משאות של זבל בתוך זמן זה, ובעוד שיוציא משלו כל זמן זה הקצוב בנטירת כרם זה כולו ובהבאת הענבים לבית היקב ובדריכתן, ובכן יזכה פל' בפירות בכך וכך חלק… והורדתי את מ' פלוני זה על כך וכך חלק מכרם זה על תנאין אלו המפורשין למעלה…”. בדף ט"ו א' יש גם שטר “נטיעה לארישות”: “כן היה שאמרו לנו פלניתא ופל' בעלה היו עלינו עדים בקנין וכתבו וחתמו ותנו למ' פל' בר מ' פל' מחמת שיש לנו כרם חרב במקום פל' והסכמנו עם מ' פל' [בר פל'] להורידו בו בתורת ארישות לזמור אותו כרם ששם ולנטוע אותן מקומות ששם…”.

מענין לראות שהיו כותבים שטר גם על מכירת בהמה⁶ והשאלת כלים השייכים ליקב או לבית הבד. בדף כ“ג ע”ב אנו מוצאים שטר זה: “העידנו על עצמו בקנין מ' פל' בן פל' ואמר כתבו וחתמו לפל' מחמת שהוצרכתי לאבן שהופכין בה זיתים לבית הבד שלי שקורין לה כרזה ופייסתי מפל' זה, נתפייס לי כדי שתהא אצלי בתורת עראי וכל זמן שיצטרך לה אוליכה לו ואוציא בהליכתה.. ונתפייס לי, המקום יחזיק לו טובה⁷, קיבלתי על עצמי קיבול זה קיבול גמור ושלם באחריות עלי ועל יורשי… דלא כאסמכתא וטופסי דשטרי”. שטר זה מעיד מה היתה חשיבותה של אבן זו ושרבים היו זקיקים לה.

בדף י“ג ע”א נמצא שם שטר על קבלת כבשים לטפל בהם למחצית שכר⁸: “העיד אנגט על עצמו בקנין פל' בר מ' פל' ואמר שנטלתי בקיבולת מפל' בר' פל' רחלים שיש לו עמנו בשותפות ומספר חלקו מהן כך וכך בכך וכך דינרין יפים לשנה תחלתה חודש פל' זה שאנו בו וקבלם על עצמו לפרוע לו סך זה בפרקים בתוך השנה בעדים ולא לטעון לו טענת מום כגון שאם תהיה בהן עקרה ושלא יהיה לה חלב לא נפחות לו מסך קבולת זו וכו' וכו'”, שטר מעין זה הוא הנקרא בס' השטרות של ר“י ברצלוני בשם “שומא דקבלנותא” (עי' שם, עמ' 94). ידיעות נוגעות לענין שלפנינו נמצא גם בשאלה הערוכה בשנת ד”א תתע“ג מטוליטולה לר' יוסף הלוי ן' מיגאש, שבה מסופר על יהודי שנהרג והניח בת קטנה יורשת “והניח צאן בשותפות עם נוצרי ורעות על ידיהם”. הצאן נמכר ע”י בית הדין בסכום הגון של מאה ועשרים וחמשה מוראביטיה ליהודים אחרים⁹.

בספר שטרות זה, שנתחבר כמאה שנה לפני ספרו של ר“י ברצלוני, בא רק גוף השטרות, ואף הם מקוצרים ברובם. ספר זה נופל בערכו בהרבה מזה של הברצלוני, ואין לדמותם כלל מצד תכנם המשפטי והספרותי. ס' השטרות של ר”י ברצלוני דחה מפניו והשכיח את יתר ספרי השטרות שקדמו לו.

ב. שטר מכירת כרם

כהמשך ותוספת לס' השטרות העתיק כדאי לתת כאן את השטר הזה על מכירת חצי כרם. קטוע הוא בראשו ובסופו וזמנו חסר, אבל נראה ברור שקדמון הוא, מן המאה הי“א. במאה העשירית והאחת עשרה היו קרקעות וכרמים מצויים בידיהם של יהודי ספרד ויוכיחו על זה השטרות וספרי השטרות הקדמונים, ותשובותיהם של ר' משה בן חנוך ור' יוסף ן' אביתור¹⁰ וכן תשובות הרי”ף¹¹. היה זה חזיון רגיל שהנשים מכניסות לבעליהן שדות וכרמים ואבות נותנים אותם בנדוניא לבנותיהן. בשטר שלפנינו נפרטו מומי הכרם בערבית והלוקח מקבל אותם על עצמו עם כל שאר המומין שבתוכו.

[כת"י אוכספורד 2805¹³]

… לו בהם מחצית אותו כרם שהיה לנו עם מ' יוסף בר מ' יצחק בשווה בלא חלוקה וכרם זה / לעבר נהר תאגה במקום שיודעין אותו ואדילעפש בכפר אלביגש בכל הנאתו וחזקת[ו] / ומיני גפניו ואילניו שהוא בתוך מצרניו משלושה צדדים דרך רשות הרבים ומצ[ד] / רביעי אחמד בן מידיל הגוי מכרנו לו מחצית כרם זה מכירה שלימה וגמורה מכירת / עלמין מכירת פרהסיא שרירה וקיימת חתוכה וחלוטתא דלא למהדר בה ולא להשנא[ה] / ממנה לעלמין ילך מ' שאול זה הלוקח מעכשיו ויחזיק בכל מחצית כרם זה הנזכר בכל חיזוק[י]ן / שבעולם שתקנו חכ ויירש ויוריש וינחיל ויחסין ויבנה ויסתור ויחפור ויזמור ויבצ[ור] / וימסור וימשכן ויחליף ויהנה מתבואתו ויתן במתנה לכל מי שירצה ויעשה במחצית / כרם זה חפצו ורצונו לפי שבעין יפה ודעה שלימה וגוף בריא מכרתי לו חצי כרם זו ולא / שיירנו לעצמינו ולא להבא מכוחינו בכל מחצית כרם זה לא קול טענה ולא דין / ולא דברים ולא עירעור ולא תרעומת ולא שום שיור כלל כלל לגמרי וכבר סילקנו / עצמינו וזכותינו ורשותינו וזכות ורשות הבא מכוחינו מעל כל מחצית כרם זה / סילוק גמור מהיום ולעולם וכל מי שיבוא מארבע רוחות העולם בן בת אח אחות / קרוב רחוק יורש נוחל יהודי או ארמאי בין בכתב בין בעל פה ויערער עליו / משמינו או מחמת כוחינו לעסק מכירה זו יהיו דבריו בטילין ומבוטלין וחשובין / לחרש הנשבר שאין בו הנאה ועלינו להפיץ ולהדיח מעליו כל עורר וטוען ולתת / מנכסינו עד שתתקיים מכירה זו שלימה ביד מ' שאול זה וביד הבאי[ם] מכחו / העמדה גמורה בקיום גמור באחריות עלינו ועל יורשינו אחרינו ועל כל / נכסינו מקרקעי ומטלטלי כהגון וכתיקון חכ' דלא כאסמכתא ודלא כטופסי / דשטרי ואחר שעמד מ' שאול זה הלוקח על כל מומי כרם זה שהן בלשון ישמעאל ¹² / ובערכאותיהם תגטיס ותכביס¹³ ופלקון¹⁴ וחצא¹⁵ וגנדל ¹⁶ וסיואך¹⁷ ודוד¹⁸ וגמל¹⁹ וקלט / דואלי²⁰ ויבוסת דואלי²¹ וכדאן²² ורכול ואדי²³ ואנקטאע ואב. ענר אבאן אלקחוט ²⁴ / וסקוט אוראקה²⁵ עם כל שאר המומין שבתוכו הצפונים והגלויים….. וקבלם / על עצמו ועל זאת נתקיימה הלקיחה ביניהם קנינו מכאתי זו וממ' שלמה בני….

ג. ספרדים בארץ ישראל ומצרים

על מציאותם של יהודים ספרדים בארצות המזרח בכלל וא“י בפרט בימי הבינים הקדומים ידענו אך מעט מאד, רק עובדות בודדות. נזכיר את ר' אלעזר ב”ר שמואל מאליסנה, אלוף וריש כלה, שבא לישיבות בבל באמצע המאה הט‘, בימיו של רב נטרונאי גאון, ונתעכב שם שנים מרובות²⁶, ואת ר’ יצחק ב“ר משה, בן דורם של רי”ץ גיאת ור“י אלפסי, שהושב על כסא רב האיי גאון בש' תת”ל בערך²⁷. ודאי באו גם תלמידים מספרד לישיבות בבל, ולנכון עברו בדרכם את א“י. ידענו ג”כ שרבי יוסף בן אביתר הלך, לדברי ר“א ן' דאוד, לבגדאד “עד ישיבתו של רב האיי גאון”, אלא שלא נתקבל על ידו וחזר לדמשק ונפטר שם. כיום ידוע לנו שר”י בן אביתור ישב שנים רבות במצרים ונמצא ביחסי ידידות עם הגאון הארצישראלי רב שמואל הכהן, ובודאי נקבעו יחסים אלו בהיות רבי יוסף בארץ ישראל²⁸. יחידים הגיעו גם עד פרס. באוסף קטעי הגניזה אשר בקמברידג' נמצא מכתב שנכתב בהמדאן חתום ע"י “…בר יצחק הספרדי”²⁹.

האישיות המפורסמת ביותר מבין יהודי ספרד שעלתה לא“י באותה תקופה היא זו של ר' יהודה הלוי³⁰. שירי המסע שלו נותנים לנו ציור ברור מן הסכנות העצומות שהיו כרוכות בנסיעה זו. רק אהבתו הגדולה של המשורר לא”י גברה על כל התלאות. נדמה היה לנו שר“י הלוי היה אם לא היחיד שנסע נסיעה נועזה כזו הרי על גל פנים אחד היחידים המועטים, אולם באמת היו נסיעותיהם של יהודי סםרד לארצות המזרח בכלל ולא”י בפרט שכיחות הרבה יותר מכפי מה שחשבנו. אין כוונתי לדבר במקום זה בהרחבה על הקשרים שבין יהודי ספרד ובין המרכזים בבבל ובא“י ³¹ כי אם אצטמצם בציון קצת ידיעות על מציאותם של יהודים ספרדים במצרים ובא”י לפני זמנו וסמוך לזמנו של ר' יהודה הלוי.

הקשרים בין ספרד ומצרים היו כמובן מרובים וחזקים יותר מאשר עם בבל הרחוקה, וכנראה גם מאשר עם א“י. אנו רואים ששירי המשורר הספרדי מר יצחק בן מר שאול, אחד מרבותיו של ר”י ן' ג’אנח, מגיעים במהירות למצרים, ו“אנשי הדקדוק” אשר שם מבקרים אותם³², ודאי הובאו לשם ע“י יהודים ספרדים. בין הספרדים שבאו באותם הזמנים למצרים אנו מוצאים אנשים מכל הסוגים, תלמידי חכמים ואנשים פשוטים, סוחרים וגם הרפתקנים. החשוב שבהם היה לנכון הח' ר' יצחק בר' שמואל הספרדי, שהיה מן הדיינים הקבועים בפוסטאט־קהירא, והוא חתום על תעודות רבות שיצאו מבית דינו בשנות תתמ”ח־תתפ“ז. גדול היה בתורה וחבר פירוש לכמה מסכתות ונוסף לזה היה גם פרשן חשוב לכתבי הקודש. הוא גם בקר בא”י בלכתו לדמשק וחלב והיה גם בעכו³³.

בתעודות שונות מן הגניזה נשמר זכרם של עוד כמה וכמה יהודים ספרדים שבאו למצרים במאה הי‘, הי“א והי”ב. עי’ למשל S.18 J I ⁷,T.־ שטר שנכתב בפוסטאט בש' תשצ“ז ובין הנזכרים בו נמצא גם משה ב”ר יצחק הספרדי.S. 12.341 T־ הוא מכתב ערוך להנגיד הידוע “מרנו ורבנו מבורך אלוף הבינות, סנהדרא רבה”, מאת “שמואל הצעיר הנכאה הנכאב ביר' שלמה נ”ע ביר' אברהם ננ ביר' שלמה ז“ל ספרדי אוליסאני” (עי' גם מאן II 252); S. 10 J 23 ²־ T על התעודה שנכתבה בפוסטאט, “רשותיה דהדרת אדוננו שמואל הנגיד” – הוא זה ששימש בנגידות בזמן שהותו של ר“י הלוי במצרים – חתום משה בר בנימין הספרדי. הוא חתום גם על התעודה המסומנת S. 10 J 5 ¹⁴. T־ כ”י אוכספורד 2976³¹ מכיל מכתב מחלפון שבא מאנדלוסיא לאלכסנדריה לרגלי מסחרו; מכתב בעניני מסחר מיעקב בן ישמעאל אלאנדלוסי לאבו יחיי רבי נהוראי בן נסים בפוסטאט שמור בכ“י אוכספורד 2876⁶¹, ויעקב זה כתב גם את המכתב המסומן בכ”י 2878⁴². ברשימה עתיקה המכילה, כנראה, את שמות המתפללים בבית הכנסת של הבבלים בפוסטאט (עי' מאן II 247) אנו מוצאים את “אלחזן אלאנדלסי” ( = החזן האנדלוסי). בסופו של חבור שנכתב בערבית בעניני התקופה רשום: “כתבתי אני יהודה ביר‘… ³⁴ הספרדי במצרים לככ’ גד' קד' השר האדיר אפרים הלוי חכם הישיבה…”³⁵. מקבל המכתב השמור באוסף הקטן של קטעי הגניזה בספרית ירושלם מס' 12 הוא אבו אברהם אסמעיל בן אברהם אלאנדלוסי³⁶. במכתבו של ישראל בן נתן לדודו החכם המפורסם נהראי בן נסים נזכר גם כן סוחר אנדלוסי אחד היושב בפוסטאט³⁷, ובמכתבו של אבו זוביר צדקה המערבי היושב בירושלם לאותו נהראי בן נסים בפוסטאט הוא מבקש ממנו שיודיעהו שמות האנשים שבאו באניה הספרדית, כי הוא מקוה לקבל על ידם מכתבים³⁸. מה שחשוב ביותר הוא שבאוספי הגניזה הנמצאים בספריות שונות ישנן עשרות רבות של תעודות, ואולי גם מאות, המעידות על קיום קשרים מסחריים בין ספרד וארצות אפריקה הסמוכה לה מצד אחד ובין המזרח בכלל ומצרים בפרט מן הצד השני. כל החומר העצום הזה עודנו מחכה לחקירה ועיבוד.

ואף בא“י אנו מוצאים לפרקים יהודים מספרד. היו גם אנשים שעלו לרגל לירושלים ובחזרתם לארצם הביאו עמם מן היצירות הארצישראליות החדשות בתורה ובחכמה. ספרו של המדקדק הקראי הירושלמי אבו אלפרג' הרון הובא זמן מה אחר חיבורו לספרד, “וזה הספר הנזכר הביאו אצלנו מר יעקב החוגג הליוני מבית המקדש”, היינו שמר יעקב עולה הרגל מעיר Leon שבספרד הביאו מירושלם ³⁹. יש לחשוב שמר יעקב זה לא היה המהלך היחידי בדרך זו. אך יותר ממה שאנו יודעים על עולי רגל אנו יודעים על יהודים ספרדים שבאו לארץ כדי להִשתקע בה. במכתבם החשוב של ראשי קהלת ירושלם לקהלות הגולה⁴⁰ הם מודיעים ששליחם ונאמנם “הוא רב יונה הזקן החרר הירא בירבי יהודה הספרדי רי”ת אשר הטריח על עצמו ושם נפשו בכפו וחמל על השארית הנמצאה בירושלם”. במכתב אחד של רב שלמה בן יהודה גאון א“י⁴¹ נזכר “מר' אזהר הספרדי בר' יונה”, והוא כנראה בנו של ר' יונה בר' יהודה הנזכר קודם⁴². גם בכמה תעודות אחרות מן הגניזה נזכרו יהודים ספרדים שבאו לא”י⁴³. הריני מפרסם כאן את התעודה המסומנת T.־ S. 10 J 13 ²: מכתב דוד בן הרב משה בונפט הספרדי לר' אברהם הספרדי, חכם חשוב אשר על “כסא התלמוד מושב מנוחו”. את זמנו של המכתב איני יודע לקבוע. כתבו ובטויים אחרים שבו מראים על קדמותו, אבל אפשר גם שנכתב במאה הי"ד⁴⁴.

והנה כל התעודות הנז' מכילות ידיעות רק על אנשים בודדים שבאו לארץ, ואולם מן המכתב המתפרסם בזה להלן אנו רואים שברמלה וירושלם היו “קולוניות” של יהודים ספרדים שבאו לארץ ממדריד, טוליטולה וערים אחרות עם נשיהם ובניהם על מנת להשתקע בה. המכתב נשלח מירושלם לטוליטולה במרחשון שנת תתי“ד (1053 לספה"נ), ולפי שעה דומני שזהו המכתב היחידי שהגיע לידינו מאלה שנשלחו מא”י לספרד. שני אחים שעלו לירושלים כותבים לאחותם שנשארה בטולידה⁴⁵. אף אביהם נמצא בירושלם. יש במכתב הודעה על שלומם של כל האנדלוסיים היושבים בירושלם שהוא טוב (שו' 25). אמנם כמה מהם מתו בינתים במשך הזמן, והכותבים מודיעים עוד כמה פרטים.

הנקודה המענינת ביותר שבמכתב הוא הספור ע“ד שני יהודים ספרדים שבדרכם מספרד לא”י נפלו בשבי והובאו ל“ארץ רום”, היינו לביזנטיה, ומשם הובאו “עניים שבויים” אל רמלה ונפדו שם. עולים אלה היו רבנים שנהפכו אחרי כן לקראים⁴⁶. אברהם בן פראנג’י, ואחיו (?) יעקב נשאו להם בספרד (בהיותם עוד רבנים) שתי אחיות, מה שאסור אצל הקראים. כשהגיעו לרמלה, שבה היתה קהלה קראית הגונה, הלשינו עליהם הנשים הטוליטיליות לפני הקראים שנשותיהם אסורות עליהם. מפני זה עזב אברהם כנראה את רמלה והגיע לירושלם. שם התישב ברובע סמרתקה המזדהה עם צלע האלף⁴⁷, מקום מושבם של הקראים, שנקראו מפני זה “יושבי צלע” או “הכת הצולעה” וגם ה“צולעה” סתם, והתפרנס ביניהם. הכותב השפיע על אחד האחים שיגרש את אשתו, ומסר את הענין לאב בית דין, היינו אב הישיבה בירושלם, וזה שלח להגיד לקראים שלא יכתוב גט לאשה אלא לפי דת הרבנים אחרי שבעלה ישלם לה מקודם את הכתובה. אחרי כן עבר אח זה לגור עם אשתו וילדיו בין הרבנים, והם היטיבו עמו אף שלא רצו לקבלו לעדתם. אחר זה יצא אברהם ן' פדאנג לכפר קרוב לירושלם ופתח לו שם חנות והתפרנס ממנה, ובסופו של דבר חזר ונעשה רבני⁴⁸, אולם אחיו יעקב נשאר בין הקראים, אלא שמתוך פחד שלא יעשה כמעשה אחיו הרפו ממנו והשאירוהו לפי שעה עם אשתו, אבל השביעוהו שיפרד ממנה.

יש במכתב זה עוד כמה פרטים הראויים לתשומת לב, אבל אין כאן המקום להאריך בהם.

[T.־S.10 J 13 ²]

……[כ]תר תורה ונזרה. קרית עוזה ומגדלה. / נר מזרח ואור מערב. צדיק כתמר יפרח. יאריך האל / בטוב ימותיו. ויבלה בנעימים שנותיו. וייטיב אלהים / בחייו. כי על כסא התלמוד מושב מנוחו. והוא חמודי / הנערב. כמים קרים על נפש עיפה מי העיר / ממזרח עמוד מערב. הנחמד מזהב ומפז רב ההה / ר' אברהם הספרדי יהי אלוהיו עמו למושיע. ובכל / אשר יפנה ירשיע⁴⁹. מאת הנכסף לחזותיך, ושמח / בשלוותיך, ידיע⁵⁰ דוד הספרדי המודיע לכבוד מע‘⁵¹ / איך באה לידו כתב ידיך וכתב יד הבחור יוסף / ואחר כך הודיעוני כמו עליתם בשלום לארץ / הצבי ושהגעתם בשלוה יחד לעיר הקודש תוב"ב / ושלא עכבתה בה כי אם חדש אחד ואחר כך הלכתם / לדמשק וזאת הודיעוני בכתב יוסף משלומכם / ששלחתם לי לו’⁵² עם כתב שהביאו לי צמח / ועתה כי בא ר' אהרן שאלתי לו על כבודכם / ותמה אני תמה על כבודיך איך הנחת להם / להיכן הנחתם או אם הם בשלום. כשאמר לי / ר' אהרן [שש]בת למצרים אמרתי אי אפשר שלא / מצאו קומץ להשביע את הארי ואין בור למלאו מחל‘⁵³ / ועתה הריני מחלה פניך הנעימים / שתשלח לו’ לי להיכן הם או איך מצאת / הארץ או על ענינַי מה אעשה כי דע שאין / כוונתי לעמוד בכאן ח“ו שתדע בכל ארץ / מצרים אם אוכל לחיות קרוב ממך ותודיעני / על כל פנים בכתב ידך עם המקדים לבא ואל / תשליכני אחרי גו'⁵⁴ הנני מודיעך בע”ה כי רצוני הוא / ב“ק ⁵⁵ לעלות על ים יפו או למקום אחר מסורייא / ותודיעני לפי שכליך מה אעשה כמו כן היה / רצוני לראות אמך⁵⁶ אותו מקום שא' הצדיק כצאתי / מן⁵⁷ אפ' וג' ותפרוש שלום למשה אמיגו ⁵⁸ ותאמר לו מאותה / [א]למנה שהיתה בביתו שבא לה מענה מעיר הקדש ת”ו / או אם נשאת לאחר ואם אתה תדע האמת דבר דבור / על אופניו אין צריך להודיעו כי אם השלום / לבד ואתה תשלח לי לו' המענה כולו בפרוש / ואין צריך להאריך לאיש נבון וחכם כמוך / ושלומיך יגדל וצדקתיך לא ידל אנס ⁵⁹ / כחפצך וכחפץ זעירא דחברייא דוד ן' הרב משה בונפוט הספרדי.

[כ"י קמברידג' T.־S. 13 J 94]

בשם רם ונשא

כתאבי אליך יאכתי וחביבה קלבי אטאל אללה בקאך ואוזעני שכרך ואגמע ביני ובינך / פי הדא אלקדם אלמקרם ברחמתה וקד תקדמת לי אליך כתב עדה ולא אעלם אן כאנת / וצלת לעלמי בתשויש אלגרב ומא קד גרי פיה ווצל כתאבך אלכרים אעזזת בה / ווקע מני מוקע חסן ופרחת במא קד מן אללה תעאלי מן סלאמתך ועאפיתך וסלאמה / בניך ובנאתך געל אללה גמעהם מווקין מחרוסין ותקבל מני מא אדעי להם פי הדא אל / מוצ’ע ⁶⁰ אלכרים וקד וצלתני מנך מן חין כרוג’י מן עדכם נחו ד' כתב ופי ענדי / מטויה אתברך בהא ולם אר' לאכינא מן יום פארקתה גיר פרד כתאב ולולא אנך קלת / פי כתאבך אנה באקליש מלאזם דכאן למא כנת טייב אלנפס פי גהתה לא אסמעני / אללה פי אחדכם מכרוה וקד כתבת אליה פי דרג' מע אלכתאב אליך סתקף אן שא / אללה עליה ותערף בעץ' מן ג’רי עלי מן אלוג’ע ואלשדאיד וקד ערפתה איש כאן / סבב זיג’תי ואנא בחמד אללה מגתבט בוולדי אתצלת אליה גיר אן אבינו פי חאל / לא יכון פי מתלה אלא אעדנא מבטול אעמי מדכול אלד’הן ממתחן וסיכברוך / מוצלין אלכתאב חאלה וחאלי מעה גיר אנה לים יעוזה שי בל מכרום מחפוט' ולא / אתכל פיה עלי אחד ופראשי מעה מלאצך אקום אליה פי אללילה דפעאת אגטיה / ואדורה אד לא ימלך מן נפסה שי אללה תעאלי יעט’ם בדלך אג’רה ולקד עז עלי אלדי / דכרתי מן אלג’יע ואלובא אלכאין בטליטלא פליכן מא באינינא חילה גיר אלאסתסלאם / ביר אללה ופרחת פי אג’האזך ללצביה דונה אללה תעאלי יעינך ויעטס אג’רך פיגב / לך תגתבט פי כל מחנה חג’־י עליך פאן לך עלי דלך אלמג’ר אלטאיל וסררת בעאפית / סידי וחביבי סלימן בן אכתנא ומא קד רזקה אללה מן אלבנין וכלף ומעישתה ומא הו פיה / פכאני קד אנסית ציות’כם וא‏’די יום אתדכר פי אחדכם אצרך באכיא צאיחא / אטלב גמע שמלנא פי הדא אלמוצ’ע אלכאץ ואלדי דכרת מן סבב אלמאמה / אסעם אללה בדלך אג’רך ומא תחתאג' תהתם פי בעתתהא אד עזיז עלי מא / בקי פיה אן יכרג' ברה באב אלדאר וקד ואד’ב הר הזיתים ומקדש,י, טולמא / קדר וכאן פיה אללה יתיבה ומן כתאב אכינא תקף עלי תפציל אמרה ועלי חאלי / ורתאבתי ואצחאבנא כלהם אלאנדלסיין בכיר תופי מוסי אלמגריטי ואכתה פגאנה / ולם יבק לבני אלמגריטי הונא דכר מן ידכרהם תופי אבו זכרי בן האני ויוסף בן חיים / וולד בן דבוקה אלצגיר בוניל כרג' עלי וג’הה אליום נחו ד' סנין מא יערף לה כבר אן / כאן יעיש או……. ואמא אבראהים בן פדאנג' ואבראהים בן אלהרוני פוצלו אלי / אלקדם מן בלאד אלרום בעד מחאן ג’רת עליהם כמא קד ערפתם פלמא וצל אבן / פדאנג מע זוגתה ובניהם עניים שבויים אלי אלרמלה קבל וצולהם אלקדם ראו אלנסי אלטליטליאת / מן ראיהן אן יתקולו עליהם ענד אלקראין אן זוגתה חראם פאתצל בי אלכבר / פקצרתהן ואקימת בדלך קיאמתהן וחרמת עלי מן יכטף אמרה לעלמי אנה יקצר אלקראין / פלמא וצלו אלי אלקדס טלעו אלי סמרתקה ובקו מעהם וצארו בינהם ותעיישו ביניהם ואנזלוהם / פי דאר ועאמלוהם באלגמיל פכער בקי ביניהם נחו סנתין כשפו אמרה לשיוך אלקראין / וקאלו אנה יבקא מע זוגתה והי חראם עליה עלי מדהבהם פאראדו יפ[רקו] בינתם פלמא / עלמת דלך כאצמתהם וגרי ביננא כצומה פי סבבהם וכאן גואבי ליעקב אן כדאך זוגתך / חראם עליך עלי דינך ומדהבך אד אכדמא ⁶¹ אכין לאכתין והו חראם ענד אלקראין פלמא סמע / דלך מני פאקרהא ואפתרז מנהא / [עמ' ב‘] תם וקפת לאדונינו אב בית דין פי סבב אלעניה אלשבויה וארסל אלי אלקראין יקול / אנה לים יטלקהא אלא עלי אלמדהב אלדי זוגהא וכתובתהא כתבת ענד אלרבאנין / פיזן מהרהא וחיניד יטלקהא ולם אזל אנא אתלטף⁶² אמרה חתי קבלוה אלרבאנין ונזל אלי ענדהם מע זוגתה ואולאדה אבו זכרי ויוסף ומוסי וחלוה ואנזלוה פי דאר / בין אלרבאנין ויעאמלוה באלגמיל לים עגזת מעהם שי פאן לים כאן ירידו קבלוהם ⁶³/ לסבב אן כאנו רבאנין וצארו קראין ומכתו ענדהם סנתין פלמא ראית מא אראדו / יפעלו באלעניה יפרקוהא מן זוגהא ויבקו אלאטפאל איתאם פי אלחיאה וכאן זמאן שדה / וג’וע פעלת פי אמרהם מאי יתיבני אללה עליה והו אלאן אבראהים אלמדכור יכרג / מע אבנה אלי ציעה פי אלשאם קריב מן אלקדם להמא פיהא דכאן ויתעיישו…. / והם בכיר מסתורין ולא יט’ן אחד לאן להם דלאלה עלי תחרים אלאכתין בעד אל / מות ולא יקדר אחדהם אליום מן אהל אלעלם ירי פיה וגה אכתר אן יקולו אן הכד[א] / אסתסן ענן רייסהם וקדמא אלקראין ויבהתו בשבאה לא מעול עליהא פלמא / ראו אן אבן פדאנג’ קר שד' מנהם ורגע אלי אלרבאנין שביה מן קאל אשובה אל אישי / הראשון כי טוב לי אז מעתה חלו אליד ואד’כו אלאמר עלי יעקב כשיתהם לא / יזול איצא הו מנהם ובקי מע זוגתה גיר אנא אסתחלפוה אן ינעזל מנהא אשר / לא צויתי ולא עלתה על לבי פערפתך יאכתי בדלך חתי תוקף אכיהא סידי מוסי / בן אלאלמקי עלי כתאבי ולולא אן כתבת עלי חאל עגל אלא וכאתבתה בדלך ואקראך. / יאכתי סלאמא כתירא ותבלגה מן גמיע אלאהל בניך ובנתאתך ואצהארך וכאלאתנא / ובניהם ובנאתהם וסאיר אלאהל ויוסף בן פלטן ובנת עמנא וסלאמה יעל / ובני עמנא ובניהם זמן דכרת ומן לם אדכר וכתב הדא אלכתאב פי שהר מר[חשון] סנא ת’ת’יד' ושל[ום] רב וישע [יקרב]. שמעון… שאול…

כתבת:

יצל פי אלאנלדלס מדינה טליטלה אלי יד כליטה בנת שאול בן ישראל מן אכיהא / שאול ואכיהא שמעון אלסכנאן דאר אלסלאם עמר אללה פי איאמנא.

תרגום⁶⁴

מכתבי אליך אחותי ואהובת לבי, ה' יאריך ימיך ויתן לי להודות לך, ויכנס אתנן / פה בירושלם עיר הקודש ברחמיו. כבר שלחתי מספר מכתבים ולא אדע האם / הגיעו אליך, משום שאני יודע שדרכי המערב משובשות, וגם מה שקרה שם, והנה הגיע מכתבך היקר, והיה זה דבר גדול בשבילי / ועשה עלי רושם טוב, ושמחתי שנתן ה' ית' שלום ובריאות לך ושלום / לבניך ובנותיך, ה' ישמרם וינצרם כולם ויעתר לתפלות שאני מתפלל למענם / במקום הנכבד הזה קבלתי ממך מזמן יציאתי מכם בערך ארבעה מכתבים, והם אצלי / מגוללים, והיו לי לברכה, אולם מאחינו לא ראיתי מאומה מיום שנפרדתי ממנו חוץ ממכתב אחד. ולולא אמרת שהוא באקליש⁶⁵ עוסק בחנות לא הייתי שקט בנפשי בגללו, לא ישמיעני / ה' דבר גרוע על אחד מכם. וכבר כתבתי אליו במגלה יחד עם המכתב אליך, אם ירצה ה' / תקראי אותו (מכתב) ותדעי דבר מה ממה שמצאני מחלי וצרות, וגם מסרתי לו מה היתה / סבת חתונתי, ואני תודה לאל שבע רצון מאלה שהתחתנתי בהם, בלבד שאבינו במצב / שלא יהא בדומה לו אלא אויבינו: משותק, עִוֵּר, אינו שפוי בדעתו, מתנסה בנסיונות, ויודיעך / מביא המכתב על מצבו ומצבי אתו. אבל איננו חסר מאומה. אלא משרתים אותו ושומרים עליו. ואין / אני סומך בדבר הזה על אחד, ומטתי אתו יחד. בלילה אקום אליו פעמים אחדות ואכסהו / ואסובבהו, כי אינו יכול לעשות דבר בעצמו. ה' ית' ירבה שכרו חלף זה. והנה הכביד עלי מה / שהזכרת על הרעב והמגפה בטליטלה, ברם אין בידנו אמצעי אלא להתמסר / ליד ה‘. ושמחתי שפרנסת⁶⁶ את הצעירה דונה. ה’ ית' יעמוד לימינך וירבה שכרך. ועליך/ להיות שמחה בכל נסיון העוברה עליך, הלא יש לך שכר רב על זה ושמחתי על בריאות / אדוני וידידי סלימן בן אחותנו וגם שנתן לו ה' בנים וזרע ומחיה ומה שיש לו / הרי כאלו שכחתי כבר קולותיכם (?) ואני ביום שאני זוכר אחד מכם צועק תוך בכי וזעקה / ומבקש [מה‘] לכנס פזורינו במקום המיוחד הזה. ומה שהזכרת על דבר המצנפת⁶⁷ / ה’ ירבה שכרך בעבור זה. ואין צרך שתדאגי לשלח זה, כי קשה לי מה / שנשאר שיצא החוצה משערי הבית. והוא⁶⁸ שקד על הר הזיתים ומקדש ה' כל זמן / שיכול והיה שם, ה' יגמל לו. וממכתב אחינו תדעי פרטי עניני ומצבי / ועֶמדתי, וכל חברינו האנדלוסים הנם בטוב. מתו מוסי אלמגריטי⁶⁹ ואחותו / ולא נשאר לבני אלמגריטי כאן זכר, [דהיינו] מי שיזכירם. ומת אבו זכרי בן האני ויוסף בן חיים. / והבן הצעיר של אבן דבוקה, בוניל, יצא בפזיזות היום זה ארבע שנים ולא ידוע עליו דבר האם / חי או [מת]. ואשר לאבראהים בן פדאנג' ואבראהים בן אלהרוני הרי הגיעו אל / ירושלם מארץ רום אחרי שעברו עליהם צרות, כמו שכבר ידעתם. וכאשר הגיע אבן / פדאנג' עם אשתו ובניהם עניים שבויים אל רמלה, לפני שהגיעו אל ירושלם, מצאו הנשים מטליטלה / לנכון להלשין עליהם לפני הקראים שאשתו אסורה עליו, ודבר זה הגיע לאזני / ופניתי אליהן ותבהלנה מאד והוצאתי חרם על איש שיגלה דבר, משום שידעתי שהוא / פונה לקראים. וכאשר הגיעו אל ירושלם עלו אל סמרתקה ונשארו עמהם והיו ביניהם והתפרנסו עמהם / והם הושיבום בבית ועושים עמהם טובה. ואחרי שהיה עמהם שנתים בערך גלו דברו לזקני / הקראים ואמרו הנה הוא חי עם אשתו והיא אסורה עליו לפי דינם ורצו להפריד ביניהם. / וכאשר נודע לי דבר זה רבתי עמהם והיו בינינו דין ודברים בענינם, והיתה תשובתי / ליעקב⁷⁰ : הנה כמו־כן אשתך היא אסורה לך לפי דתך ודינך, כי נשאתם שני אחים שתי אחיות / וזה אסור אצל הקראים. וכאשר שמע זאת מפי, פרש ונפרד ממנה. /

אחרי כן מסרתי לאדונינו אב בית דין בדבר העניה השבויה, והוא שלח אל הקראים לאמר: / הוא לא יוציא גט אלא לפי אותה דת שקדשה, וכתובתה נכתבה על ידי הרבנים, / וישקול לה את מוהרה ואז יגרשה. ובלי הרף השתדלתי למענם עד שקבלו אותם הרבנים, / והוא בא לגור אצלם עם אשתו וילדיו אבו זכרי ויוסף ומוסי וחלוה והם הושיבום בבית אחד / בין הרבנים והיטיבו עמם, לא חסרתי שום מאמץ למענם, כי לא רצו לקבל אותם / משום שהיו רבנים ונעשו קראים, והם נשארו אצלם שנתים. וכאשר ראיתי מה שרצו לעשות לעניה, להפריד בינה לבין בעלה ולהשאיר את הילדים יתומים בחיים והיתה זאת עת צרה / ורעב עשיתי למענם מה שיגמול לי ה‘. ועכשיו יצא אבראהים הנז’ / עם בניו אל כפר בא“י קרוב לירושלם שיש להם שם חנות ויתפרנסו [ממנה] / והם בטוב ובסתר, ולא יחשוב אחד שיש להם ראיה להחרים (=לאסור) שתי האחיות אחרי / המות ולא יוכל כעת אחד מהם מהלומדים לראות בזה יותר מאשר לומר: כך / נהג ענן ראשם וראשוני הקראים והם מבלבלים בספקות שאין להן על מה שיסמוכו, וכאשר / ראו שאבן פדאנג' עזב אותם ושב אל הרבנים, ככתוב⁷¹: “אשובה אל אישי / הראשון כי טוב לי אז מעתה”, הרפו מיעקב מתוך פחד / פן יעזבם גם הוא והוא נשאר עם אשתו, בלבד שהשביעוהו שיפרד ממנה. “אשר / לא צויתי ולא עלתה על לבי”⁷². מסרתי לך על זה אחותי כדי שתודיעו לאחיה סידי מוסי / בן אלפלמקי על מכתבי. ולולא כתבתי אליך בחפזון הייתי כותב גם אליו על דבר זה. ואני דורש / בשלומך אחותי ומסרי פריסת שלום לכל המשפחה בניך ובנותיך חתניך ודודותינו / ובניהם ובנותיהם ושאר המשפחה ויעקב ויוסף בן פלטן⁷³ ובת דודנו וסלאמה יעל / ובני דודנו ובניהם ומי שהזכרתי ומי שלא הזכרתי ונכתב המכתב / הזה בחודש מרחשון שנת תתי”ד ושל[ום] רב ויש[ע יקרב] /

הכתובת:

יבוא אל אנדלס עיר טליטלה לידי כליטה בת שאול בן ישראל מאחיה / שאול ואחיה שמעון השוכנים בבית השלום⁷⁴. ה' יבנה אותה בימינו. /

ד. קטע ממקאמה בלתי ידועה

ובסוף הריני נותן את ההתחלה ממחברת הכתובה במליצה חרוזה, דוגמת ה“תחכמוני” לר“י אלחריזי, שאף לה יש שייכות לעניננו. כה”י נמצא באוסף קטעי הגניזה אשר בספרית האוניברסיטה בקמברידג' ומסומן S. Loan22. T.־ המחבר, ששמו היה כנראה, שלמה בן יהודה מספר שאביו בא מארץ ספרד להתישב במצרים וקבע מושבו בחנם, היא דאמיטה. אחר כך הלך ממצרים לתימן בספינה, ודאי דרך עדן, ונשא לו שם אשה והוליד ממנה בנים ובנות. אחר כך חזר מתימן למצרים. אין במחברת זו זמן, אבל נוטה אני לחשוב שנכתבה בסופה של המאה הי“ב או במאה הי”ג.

ארחש מעשה אל ונסיונותיו, ואביע תהלותיו ונפלאותיו, אשר עשה עמי מעודי, / ועד היום הזה בסודי, גמלני טובות, מבין מחשבות. תחלה בא אבי מארץ / ספרד, ולשבת בצוען⁷⁵ ירד, ולדבר אל חרד. בא ושכן בחנס⁷⁶ ויעש לו אל נס. / והנה קול מלפני האל הנאמן, אומר לו קום לך אל ארץ תימן. ויקם / יהודה ויעש צרכיו, והאל מצליח את דרכיו. וירכב בספינה ללכת אל / המדינה, אשר נאמר לו עליה, ויבוא אליה, והאל הצפינו בסוכו, והצליח / דרכו, השליך על אל יהב, וימצא כסף וזהב, ויקח לו מארץ תימן / אשה מהוללה, ביופי מוכללה, ותלד לו בנים ובנות, בתוך עם אמונות. / וישב מן הארץ ההיא למען ישוב לשבת בצוען ויולידני ויקרא את / שמי שלמה. לאות לו אל שלמו, ויהי לי עשרה שנים בין קהל אמונים, / ואשיר אני באותן ⁷⁷

שיר חדש לאל תני יחידה, אזי אמר שלמה בן יהודה /⁷⁸

ולו זמרי בעוד יומך ולילך, בטרם בוא עת תהיי⁷⁹

ובו בטחי וגם עליו חסי עוד, ואליו קרבי מנחה ותודה

ועת תראי כבודו ואמתו, שיר חדש לאל תיני יחידה

ויהי אחרי כן הסיתו השטן, בעודני קטן, לקום לקחת לו אשה שניה, / להיות בביתו גפן פוריה, ותלד לו בן אחד, ולא נותר, ותקרא / את שמו אביתר, ותלד לו גם שתי בנות, דתיהם שונות⁸⁰. ויהי / אחר ימים, נשקף שדי ממרומים, ועשה עמו כרחב טובותיו / ותמת אחת מבנותיו…