ידוע שכתוצאה מן המחלוקת שקמה בין רב יוסף ובין רב חנוך ב“ר משה על רבנות קורטובה הוכרח הראשון לעזוב את ספרד2. לדברי הראב”ד הלך רב יוסף “מספרד אל אי באגנה3 ומצא שם ר' שמואל הכהן ב”ר יאשיהו והוא מבני קהל פאס וחש לנידוי הרב ר' חנוך ולא ספר עמו… ונכנס אבן שטאנש בספינה והלך עד ישיבתו של רב האיי גאון וכמדומה היה שיקבלנו רב האיי שהיה שונא לר' חנוך… ואעפ“כ שלח לו רב האיי שלא יבוא לפניו שאם יבא אליו יחוש לנידוי הרב והלך אבן שטנאש לדמשק ומת שם”. והנה עתה אנו יודעים שרב יוסף לא הלך ישר לישיבתו של רב האיי, ואין אנו בטוחים גם אם בכלל הלך לבבל והגיע עד בגדאד, מקום ישיבתו של רב האיי. מתוך מכתבו של רב יוסף4 לגאון ישיבת א“י, ר' שמואל הכהן ב”ר יוסף, אנו רואים שבקר בא"י וקשר קשרי ידידות עם הגאון הנז‘. הוא כותב לו: “אל יכבד על גאון כלום מעינייני דבריי כי כולן מלב אוהב והושק ומחבב וכוסף יצאו, והמקום יודע בכך, וממנו המשאל ליתן לי לפי אהבתי בגאון מיום שראיתיו ועד הנה”5. מן המכתב שלפנינו יוצא, שכשיצא רב יוסף מארץ מולדתו היתה מגמת פניו ללכת לעיר הקודש, אלא שידידו ר’ כלפה השיאו עצה “ללכת מצרימה ומשם לעיר הקודש”. ונראין הדברים שעשה כך. אחר שעלה לירושלים – ואין אנו יודעים כמה זמן עשה שם – חזר למצרים ונשאר שם שנים רבות, וקרוב הדבר שחי בארץ זו עד סוף ימיו.
בשבתו במצרים השיב רב יוסף גם תשובות לשואלים שפנו אליו בשאלות של הלכה למעשה, ואחדות מהן גם הגיעו לידינו. התשובה שב“תשובות גאוני מזרח ומערב” סי' קע“ב, משנת ש”ג לשטרות (ד“א תשנ”ב), היא בלי כל ספק לרב יוסף בן אביתור, כמו שמוכיחין כמה לשונות וביטויים מיוחדים לו, ובכת“י אחד של הגניזה היא מיוחסת ל”הרב יוסף רכב ישראל ופרשיו, עמוד הימיני, פטיש החזק“, תארים ההולמים את רב יוסף שלנו ((465. XI, n. s. JQR. אף התשובות שפרסם ר”א מארכס ב“גנזי קדם” ספר ג' עמ' 61–64 בסימני ב–ו הן גם כן לרב יוסף בן אביתור, ולא לרב יוסף בן יעקב גאון סורא, כמו שהוכחתי ב“קרית ספר” שנה ב' עמ' 182–183.6 מקינתו על המאורעות המעציבים שאירעו בירושלים בש' תשע"א (נתפרסמה ע“י ד”ר ח. שירמן ב“קובץ על יד”, כרך ג' (י"ג) עמ' כ"ז–כט) אפשר ללמוד שהאריך בגלותו שנים רבות, וקרוב הדבר שגם באותה שנה ישב עדיין במצרים.
למי נכתב המכתב שלפנינו? מרמורשטיין (מאנאטסשריפט כרך ס"ז עמ' 61) משער שהמכתב נשלח לגאון הארצישראלי רב שמואל בן רב יוסף הכהן, שאליו נשלח גם מכתבו השני הנז' לעיל. אבל זה לא יתכן. בשו' 30–31 נאמר, שידידו ר' כלפה מיעץ לו ללכת מצרימה, ומשם לעיר הקודש, ואל ילך ישר לעיר הקודש, “והראה לי צדדין הרבה ברוחב בינתו. וגדול שבכלן אהבת ידידי בענין הזה”. ידיד זה, שאליו ערוך המכתב, יושב איפוא במצרים, והוא יכול לעזור לרב יוסף במקומו החדש, וזהו הנימוק העיקרי ללכתו קדם מצרימה. אני משער שידיד זה הוא החכם המפורסם רב שמריה בר אלחנן, מנהיגם הרוחני של יהודי מצרים באותו זמן. את יחסו הידידותי של רב שמריה לרב יוסף נראה אחר כך, כשנדה רב יוסף את אחד החולקים עליו, שהיה כנראה יהודי ספרדי שבא למצרים והשתייך למצדדיו של רב חנוך, והמנודה בא לבקש את רב שמריה שיפתח לו פתח בנידויו, רב שמריה סרב לעשות זאת וחזר ממנו בפחי נפש (תרביץ ו' 86–87). על כל פנים לא חשש רב שמריה לנדוי שנידה רב חנוך את רב יוסף, ולפני בואו של רב יוסף למצרים כתב לרב שמריה את המכתב שלפנינו. מן השבחים המרובים והכבוד הגדול שר' יוסף מחלק למקבל המכתב נראה שהיה מגדולי הדור ומחשובי היהודים במצרים. הוא מאלה ש“בכמותו מתפארת שארית ישראל בכל מכוני גירותם ומעוני גלותם”, ועד כמה שידוע לנו על חשובי היהודים בפוסטאט הרי דברים אלה מתאימים ביחוד לרב שמריה.
[T. S. 13 J 25 10R]
ומובאי המעונים ומוצאי
וטלאי הכרים ומריאי הפרים ופ
כל המנות האל עם כ[ל] הברכות האמורות [מפי כ]ל מטיף ורואה וח[וזה תבאנה לראש]
[יקיר]י וידיד נפשי…. מלפני אבינו שבשמים
5 פני ניצוץ זוהר מזוהרי מאור יקירי עת נשבה לי רוח נודפת מריח [תורתו]
[ויראתו] ומוסריו ואמונתו ופלפולו וקביעות עתותיו לתורה וצפייתו לישועה [והבנתו דבר מתוך]
דבר להתקיים בו חמש מדות שלמדונו רבותינו7 בשעה שמכניסין אדם [לדין אומ' לו]
נשאת ונתת [בא]מונה קבעת עתים לתורה פילפלתה בחכמה צפיתה לישועה [הבנת}
[דבר] מתוך דבר. למעלה [מהם] יראת ה' וכן [הוא] אומ'8 והיה אמונת עתך חוסן יש[ועות חכמת]
10 ודעת יראת יי' היא אוצרו וששתי במי[כתבו?] כעל כל הון ושמחתי במקש… כמוצאי
שלל רב לצדדין הרבה מהן על… לב יקירי עשו… ויש על כל יראי אל[הים]
לש[מוח ביראי] אלהים וכמו שא' דוד יראיך יראוני וישמחו9 כי פקודיך נצר[תי] ומ…
על שום ש[יצאנו] מֵאור מולדתנו ומאִיֵּי מכורתנו ואברכה [את יי‘] אלהי ישר’ אשר הפאיר10
את אותה הפלטה הדוייה השחויה במעמקים במתת יד ושם במרחקים וקראתי על
15 [יקירי מקרא שכתוב]11 בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני חכם בני12 ושמח לבי ואשיבה
חורפי דבר וכמו שאנו אומ'13 בשעה שתיקן שלמה עירובין וידים14 יצתה בת קול ואמרה לו
בני אם חכם לבך וגו' ולא חדלתי מיום שמעי שמועותיך הנכונות ומפעלותיך הנכוחות
לשא[ת] תחנה פני אלהים אלהינו להאריך הוד יקירי ולהתמיד הדרו ולהעצים פארו ולהפליא […רו]
ולהשגיא יקרו נצח וגם מרי ור' כלפה בריה דמרי ור' תחכמון אהוב נפשנו ו[משוש]
20 רוחנו…. ת אחת אל רעותה בחכמ[תו ובבינ]תו ובממתק ערמתו המעורבת ביראתו
וכמו שלמדונו רבותינו15 תל' חכ' צריך שיהא ערום ביראה נטריה רחמנא ושזביה הודיעני
באהבת יקירי ותוכן מליו הנכוחים ודברים המצוחצחים וחיבתו בבני תורת אלהיו בכל לבו על כי
תורת אלהיו בקרבו ומהאלהים המשאל לחזק את ידי יקירי בנתיבתו המאושרת ומסילתו המיושרת
להתקיים בו ויאחז16 צדיק דרכו וטהר ידים יוסיף אומץ וממשאלי עדיו להאריך את חיי יקירי ולהמשיך
25 את [גדולתו] יען כי בכמותו מתפארת שארית יש' בכל מכוני גירותם ומעּוּני גלותם וליקירי יתן חן וכבוד
ויקיים בו חן וכבוד יתן יי' ולא ימנע טוב להולכים בתמים17 וכבר ידעתי שהגיע ליקירי עסק לכתי לעיר הקדש
תבנה ותכונן בחייך והיתה דעתי טוב לכת שמה על תניה18 שלא להטריח על אחד מאחינו ולהכביד
עליהם לפי שאחינו יש' ישמרם אלהינו כל מקום שהן שרויין בשעה שרואין אדם שיש בו לחלוחית של תורה
מכתתין רגליהן לפניו ומניחין את עסקיהן ומטריחין ומכבידין על עצמן לקבל שכר אלהינו שבשמים ונועצתי
30 בר' ומרי כלפה יקירנו נצרו אל והשיאני עצה ללכת מצרימה ומשם לעיר הקדש והראה לי צדדין הרבה ברוחב
בינתו וגדול שבכולן אהבת ידידי לענין הזה וכמדומה אני שתטה דעתי לדבריו ומהאלהים המשען על פעולת
רצונו ולהדריכנו בדרך הישרה לפניו ברחמיו ושלום יקירי ונכבדי ירום נצח סלה יוסף בר יצחק נ נ?19
על הגליון: [ויק]בל יקירי וידיד רוחי של[ום] רב מן יצחק ומרדכי בניי, עבדי אהבתו הנרצעים…
-
נדפס בספר זכרון לר‘ חיים חזקיהו מדיני, בעל “שדי חמד” (ירושלים תש"ו), עמ’ 24־27,וכיון שלא ניתן לי להגהה נפלו בו קצת שבושים, שאני מתקנם כאן. ↩
-
עי‘ ס’ הקבלה לר“א ן' דאוד, נייבואיר, סדר ההחכמים, ח”א עמ‘ 60. עי’ גם מאן, תרביך שנה ה‘ עמ’ 283–286. ↩
-
עי‘ מאן שם עמ’ 283 הע' 156. ↩
-
נדפס ראשונה ע“י מרמורשטיין (REJ, כרך ע‘ עמ’ 101–104) ושנית בתיקונים ע”י מאן (תרביץ שנה ו‘ עמ’ 81–88). שם עמ‘ 86 הע’ 71 הביע מאן את דעתו שגם המכתב שלפנינו, שנדפס מקודם ע“י מרמורשטיין במאנאטסשריפט כרך ס”ז עמ' 61–62, “צריך פירסום ע”י העתקה חדשה". ↩
-
סופה של אותה אגרת לא הובן ע“י מאן כהוגן ולכן נדחק בפירושה. ”ולשם שהכיש גאון בכינוי שלנו“ (תרביץ שנה ו‘ עמ’ 87 שו' 18)מפרש מאן ”היינו הכינוי מנודה שהיה לרב יוסף ע“י מחלוקתו עם רב חנוך” (שם הערה 91 ותרביך ה‘ עמ’ 284) אבל ברור ופשוט שהכונה היא לכינויו “שטאנש”, כי מתנגדיו של רב יוסף אמרו לגאון שהוא אלם בן אלמים, ולכן נקראה המשפחה בכינוי שטאנש (= שוט אינש), כי בניה הם שוט לאנשים, ולכן מפרש רב יוסף: “ולשום שהיה שוט להלקאת הרשעים קראוהו שוט אנש, ודבר זה לשבח היה בפני צור ויצור. ולפי חשש גאון שמא לגניי כתב מה שהצריך לבאר לפניו”. גם דבריו שם עמ‘ 285, “על [ה]שם שהיה מרב חנוך קורא לותיר”, היינו השם “מנודה” שהיה מר רב חנוך קורא לר’ יוס ן' אביתור הם רחוקים מאד. ↩
-
סי‘ ו’ אינו בעצם תשובה לשאלה שנשלחה מארץ מרחקים אלא פסק דין שנכתב לבקשת קרובי הקטנה שבאו לפני הרב לדין, ומקום המעשה היה במצרים כמוכח ברור מן הענין. מאן ז“ל לא עמד יפה על תכנו, וכ”כ כתב מה שכתב בתרביץ שנה ה‘ עמ’ 176 בהערה. אגב, יש להניח שרב משה בן חנוך לא היה רבו היחידי של ר‘ יוסף, ונראה שעוד לפני בואו של ר’ משה לקורטובה קבל ר' יוסף תורה מחכמים אחרים. ↩
-
שבת ל"א א' בשינויי נוסחא. ↩
-
ישעיה ל"ג ו'. ↩
-
השלמת ד“ר זולאי ויש כאן בערובת שני פסוקים, תהלים קי”ט עמ‘ ד’, ושם נ"ו. ↩
-
אין לקרוא: השאיר. ↩
-
משלי כ“ג ט”ו. ↩
-
שם כ“ז י”א. ↩
-
עירובין כ"א ב'. ↩
-
לפנינו: ונטילת ידים. ↩
-
ברכות י"ז א'. ↩
-
איוב י"ז ט'. ↩
-
תהלים פ“ד י”ב. ↩
-
= תנאי. קריאת האות האחרונה מפוקפקת. ↩
-
= נוח נפש. ועל גבי החתימה ותחתיה יש אותיות קטנות (דבר רגיל בחתימות של אותו זמן. עי‘ למשל בחתימתו של סהלאן בן אברהם, תרביץ ו’ עמ‘ 83, ורב אלחנן בן שמריה, שם ט’ עמ‘ 199 ועמ’ 218, ועיי‘ש גם עמ’ 198) ואפשר לקרוא בהן: ספרדי. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.