רבות פעל ועשה נחום סלושץ בשדה העסקנות הצבורית, הספרות, המחקר, הבלשנות והתרבות העברית והצרפתית. היתה לי הזכות להכיר את סלושץ מראשית הופעתו על הבמה החברתית והספרותית. יליד אודיסה הוא, נולד בר“ח כסלו תרל”ב (דצמבר 1872) לאביו הרב דוד שלמה סלושץ, אשר ישב שנים רבות על כסא הרבנות הראשית בקהילה היהודית באותה העיר, שהיתה אז הקהילה הגדולה ביותר באוקראינה. באודיסה נתרכזו בימים ההם טובי העסקנים, הסופרים והמשוררים, ושנים רבות שמשה אודיסה מרכז התנועה הלאומית. דרך אודיסה עברו כמעט כל העולים לארץ־ישראל מרוסיה, אוקראינה, ליטא, לטביה, פולין ועוד.

בילדותו נתחנך נחום סלושץ חנוך מסורתי ולאומי, ובבית אביו הרב ינק את החבה העמוקה לעם ישראל, לארץ־ישראל ולכל קנינינו הלאומיים והתרבותיים. בשנת תר"ן נוסדה לראשונה בירושלים על-ידי אליעזר בן־יהודה, דוד ילין וחבריהם החברה “שפה ברורה”, אשר שמה לה למטרה להפיץ את הדבור העברי בארץ־ישראל ובגולה. באותו זמן נוסד בירושלים גם “ועד הלשון” הראשון, שדאג לא רק להחיאת הדבור העברי, כי אם גם ליצירת ניבים ומלים חדשות לשם שפור הלשון. כשנודע הדבר לצעיר נחום סלושץ באודיסה, ניגש מיד במרץ רב ליסד באודיסה עיר מגוריו אגודה בשם “שפתנו אתנו”. הצעיר הנלהב עלה אז לארץ, בהיותו בן תשע-עשרה, והתקרב מיד אל יוצרי ומחיי הלשון העברית. הוא ישב בארץ כמה חדשים, נפגש תמיד עם אליעזר בן־יהודה ורעיתו, והכיר מקרוב גם את הילד העברי הראשון – את איתמר בן־אבי בילדותו. נוצר בינו ובין משפחות בן־יהודה ודוד ילין קשר של אחוה, ריעות וידידות.

בשובו מארץ־ישראל לאודיסה, החל נחום סלושץ לפתח את הדיבור העברי בחוגי בני גילו, חבריו ומיודעיו.

יש להזכיר, שאפילו הסופרים העברים המובהקים שהיו קשורים בכל נפשם בלשון העברית כמו: אחד־העם, מנדלי, רבניצקי, לילינבלום, ברדיצ’בסקי ואחרים, לא האמינו בהתחלה באפשרות ההגשמה המעשית של תחית הדבור העברי, וחשבוּ את הפעולה של דוברי עברית ל“מעשה קונדסים”. אך הצעירים הנועזים סלושץ, קלוזנר, טשרניחובסקי וחבריהם המשיכו את קו־פעולתם בהתמדה.

נחום סלושץ גמר את חוק לימודיו בבית־המדרש לרבנים באודיסה, הלך לשווייץ ונכנס ללמוד באוניברסיטה בג’ניבה. משם נסע לצרפת והיה באוניברסיטה בפאריס מתלמידיו של המזרחן המפורסם, מגדולי האשורולוגים יוליוס אופרט, מי שהיה פרופיסור בקולג' די פראנס, חבר האקדמיה ונשיאה בשנת 1891, וגם למד תורה מפי המזרחן היהודי יוסף הלוי, אשר נתמנה פרופיסור בפאריס לכושית (חבשית עתיקה). שני הפרופיסורים המצויינים הורישו לתלמידם השקדן את החבה העמוּקה ואת המסירות הרבה למדע ולחקירת עתיקות ישראל.

סלושץ הוכתר בתואר דוקטור לספרות ושפות, ומשנת 1904 עד שנת 1919 שימש כמרצה קבוע בסורבונה שבפאריס. בד בבד עם הלמודים המדעיים בבתי־הספר הגבוהים בג’ניבה ובפאריס, התמסר להפצת הרעיון הלאומי ותורת הציונות המדינית. לאחר הקונגרס הציוני הראשון שנתקיים בבאזל באבגוסט 1897, יסד נחום סלושץ את האגודה הציונית “בני ציון” באודיסה, והתנדב להיות מזכירה במשך שנים מספר. לאות הוקרה בעד עבודתו המסורה לתנועה הציונית נבחר כציר הקונגרס השני בשנת 1898, שבו הונח היסוד לאוצר התישבות היהודים.

לאחר שהצעת אוגנדה נדחתה ברוב דעות של הצירים בקונגרס השביעי שבו השתתף סלושץ כציר, בא פילוג במחנה הציונים. זרם אחד נהר אחרי “ציוני ציון” וזרם שני אחרי “ציוני אוגנדה”, אשר נקראו אחר כך “ציונים טריטוריאליסטיים”, ובקיצור “יט”א". נחום סלושץ, שראה את מצב היהודים ברוסיה הצארית וכאב את כאב עמו לאחר הפרעות שהתחוללו בשנות 1903–1905, בכל תחומי הישוב היהודי ברוסיה – נטה אחרי ההצעה בדבר התישבות היהודים בדרך ארעית באוגנדה, אשר תשמש, כדברי הרצל, “מקלט ליל” עד קבלת הזכויות המדיניות בקושטא – עיר־הבירה של תורכיה בימים ההם. הוא האמין אמונה רבה, שסוף־סוף תשיג ההסתדרות הציונית את הזכויות המדיניות בשביל התישבות בממדים רחבים בארץ אבותינו על אדמת המולדת־העתיקה.

שנים מספר היה נחום סלושץ קשור בקשרים אמיצים עם ישראל זנגויל, נשיא ההסתדרות הטריטוריאליסטית, ונפגש אתו בכמה כנוסים, שבהם נידונו הבעיות על בחירת טריטוריה ארעית להתישבות יהודי רוסיה. עם שובו של נחום סלושץ ממסעו המדעי באפריקה, בשנת 1906, שבה התידד עם מושלי לוב, הודיע לזנגוויל בכתב ובעל־פה על המחשבה שעלתה לפניו בדבר יסוד מקלט מדיני בקירינאיקה. חליפת המכתבים בין זנגויל וסלושץ נמשכה שנים מספר, וכדאי היה לרכז את כל המכתבים המענינים לספר מיוחד כחומר היסטורי מאלף.

שנים רבות עסק פרופ' סלושץ בהוראה. משנת 1903 ועד שנת 1918 היה מורה בבית־הספר למורים בפאריס. ובעת ובעונה אחת (משנת 1904 עד שנת 1919) היה מרצה קבוע בבית־הספר הגבוה בסורבונה. באותו פרק־זמן שימש חבר הועדה השמית ועורך הקורפוס הפיניקי באקדמיה בפאריס, והשתתף בכמה משלחות מדעיות באפריקה ובפורטוגאל.

רב־פעלים היה פרופ' נחום סלושץ: הוא היה מיסד האוניברסיטה העממית בפאריס; היה מורה בבית־הספר הגבוה ברבאת (מארוקו); חבר משלחת מדעית למארוקו; שליח האקדמיה בפאריס וחברת “כל ישראל חברים” (אליאנס) לחקירת עתיקות באפריקה. הוא נתכבד באות־הכבוד כקצין השולטן במארוקו, נבחר כחבר נכבד של קהילות האנוסים בפורטוגאל, היה מרצה בישיבת ר' יצחק אלחנן בניו־יורק ועוד, ועוד.

בימי נעוריו החל למשוך בעט־סופרים, ובמשך שנות עבודתו הספרותית פירסם כמה מאות מאמרים פובליציסטיים, מדעיים ורשמי־מסע בעברית ובצרפתית, וגם כתב כמה ספרים חשובים במדע, בלשנות וספרות.

בעברית פירסם את הספרים: מסע בליטא; כנסת הגדולה; הקונגרס הציוני הרביעי; אמיל זוֹלה; מסע במצרים; קורות הספרות העברית החדשה (עברית וצרפתית); באיי־הים; האנוסים בפורטוגאל; מסעי בארץ לוב. בצרפתית: דברי ימי היהודים במארוקו; הפיניקים ויהודי ברבריה; השירה העברית הלירית. באנגלית: אפריקה הצפונית; אוצר הכתבות הפיניקיות, ועוד.

מלבד ספריו המקוריים תירגם לעברית מצרפתית מכתבי מופאסאן וגם את “שלמבו” מאת פלובר.

כאמור ביקר נחום סלושץ בארץ בפעם הראשונה בשנת תרנ“א. כעבור חמש שנים שוב ביקר בפעם השניה – בשנת תרנ”ו, ואחר כך עלה לארץ בפעם השלישית בשנת תרע"ט (1919) על־מנת להשתקע בה. מתחילה גר בירושלים ואחר כך עבר לתל־אביב, וזה למעלה משתי עשרות שנים הוא שוכן כבוד בעיר העברית הראשונה. מזמן ישיבתו בתל־אביב, אינו יושב בחיבוק ידים, כי אם ידיו מלאות עבודה צבורית, ספרותית ומדעית.

הפרום' נחום סלושץ הוא אחד האחים הותיקים בלשכה הגדולה של “הבונים החפשים” של צרפת. שם נתעלה לדרגה העליונה ביותר, דרגה 33, שאליה הגיעו רק יחידי־סגולה. רבים פוגשים זה עשרות שנים את הפרופ' סלושץ בישיבות הבונים החפשים מכל המיסדרים, ובפרט בלשכת “ברקאי” שהשתייכה שנים רבות למיסדר של המזרח הגדול בצרפת, ואחר כך עברה לרשותה של הלשכה הלאומית הגדולה בארץ־ישראל, שבה הוא חבר־כבוד.

שנים רבות הוא מכהן כנשיא “הברית העברית העולמית”, כמנהל החברה העברית לחקירת ארץ־ישראל, ועורך הקבצים המדעיים שלה. כן עסק בחפירות

ארכיאולוגיות בטבריה וגילה את בית־הכנסת העתיק בחמת.

דברים אלה נכתבים בזמן שהפרופ' נ. סלושץ הגיע לגיל 75, באדר תש“ז. עדיין לא נס ליחו, והוא ער, חי ותוסס, ממשיך את פעולתו הצבורית והתרבותית ואינו פוסק מלפרסם מאמרים ורשימות בעתונים, במאספים ובקבצים, הנקראים בעיון רב על־ידי אלפים מבני הארץ ומחו”ל. כה יתן וכה יוסיף עוד שנים רבות להגדיל את אוצר נכסינו הלאומיים והתרבותיים, ויזכה לחזות בעיניו את תקומת עם ישראל במולדתו ההיסטורית.