סח לי פּעם פּרוֹפיסור אחד, נוצרי, רופא ידוּע במקצועו, על דבר ההבדל בין החולה הנוצרי לבין החולה היהודי. הנוצרי, אשר ניתחתי אותו בהצלחה, כשהוא נפגש בי ברחוב אחרי שבועות אחדים, אינו מכיר אותי ואינו דורש בשלומי; אבל אותו יהודי גליצאי אשר ניתחתיו לפני עשרים שנה, כשהוּא נפגש בי בטראם או באוטובוּס, הוּא פּוֹרס בשלומי מתוך חיוּך־הודאה על השפתיים ומזכיר לי שבשנה זו וזו נוּתח על ידי, מעלה את כל הפּרטים ומוציא גם את הרצפּט אשר נתתי לו. “אותך לא אשכח לעולם” – הוּא מוסיף, ובאמת אינו שוכח.
זה היה בתקופה הרומנטית ברפואה, כאשר היחסים בין הרופא לבין החולה לא היו רק מסחריים, בבחינת “תן לי ואתן לך”. התקופה הזאת חולפת, ולצערנוּ – לרעת החולה. לא מזמן היינוּ עדים להופעה מיוּחדת במינה: חבר קופת חולים תבע שני רופאים של הקופה לדין לפני משפט חברים, והדגיש כי הוא דורש משפט פומבי דוקא. האולם היה מלא מאות אנשים סקרנים.
וזה עיקר המעשה: ילד התעורר באמצע הלילה תוך כדי הקאה מרוּבה. קראוּ לרופא. הרופא נבהל ממצב הילד ובמשך שעתיים וחצי טיפּל בו באינטנסיביוּת, הזריק לו זריקות שונות, עד שהילד גם לתחיה ממש. במשך כל הזמן הזה היוּ ההורים והרופא גם יחד נדהמים, ורק כאשר המצב הוּקל קצת התפּכחוּ והתחילוּ לדרוש קוֹנסיליוּם. קראו לרופא; וכאשר קראוּ אחרי־כן לרופא שני, שלא היה רצוּי לקודמים, פּרץ סכסוּך בין ההורים והרופאים ועתה עומדים הרופאים לדין. האָב התחיל בהודאה לרופא על שהציל את הילד, אך מתאונן בנאוּם ארוך על “יחס” וכו'.
אם צדק הרופא או לא – זה ענין לשופטים, ובטוחני שהם יוציאוּ משפּט צדק. מעניין רק דבר אחר. נניח שהופא אָשם, שגה, אבל בכל זאת ברוּר – והכל מודים – שבמשך שעתיים וחצי טרח הרופא באמצע־הלילה, תוך מתיחוּת־עצבים מרוּבה והוּא הוּא שהציל את הילד מצפּרני המות. ברי, שבכל יום־הוּלדת של הילד יזכרו ההורים את הלילה ההוּא ואת הרופא הזה, אשר תפס במהירוּת מפליאה את שורש המחלה ועבד בשקט עבודת הצלה ממש, יחידי, מרוכז, חותר לקראת המטרה. ברי, שבשוב ההורים הביתה אחרי המשפּט הסנסציוני הזה יקחוּ את הילד העליז על הזרוע ובהצטחקו ובהשתובבו, יזכרו ההורים, יצטרכו לזכור, שלולא הרופא הזה – הנתבע בפוּמבי לפני קהל ועדה – לא היה הילד הזה מצטחק בזרועות הוריו…
נניח, אפילו, שהרופא אשם בהתנהגות לא נכונה, האם לא נשאר בעולם הפּרוֹזאי הזה, רגש מה של הכרת תודה, ואיך יכולה אֵם – בכל התנאים – להופיע כתובעת נגד רופא שהציל לפני ימים מספר את חיי ילדה?
אחת הטענות של התובע היתה: הלא אני חבר לקופת חולים, משלם את מסי בסדר והרופא הלא מחוּיב היה לעשות מה שעשה, ורק לאחר שמילא את חובתו תמורת השכר שהוא מקבל מקופת חולים ראוי הוא לעונש. חבל שלא היה גם עורך דין מצד התובע; הוּא היה מבטא זאת במלים פשוּטות יותר: הזמנתי אצלך זוּג נעליים, הנעליים הן יפות מאד והמחיר, כנראה, גם כן לא יקר. אולם אחרי גמר הקניה פרץ איזה סכסוך בין התובע והנתבע. אמנם, הקניה היתה מוּצלחת ואין, חלילה, מה להתאונן, אבל בעבוּר זה הלא שילם התובע במיטב כספּוֹ ועתה הוּא דורש משפּט צדק.
*
הגישה הזאת של יחס “מסחרי” לרופא בתוך כתלי המוסדות הציבוריים יש לה גם תוצאות בצורה של משפטים מסחריים ותביעות כספּיוֹת כלפּי המוסד בעבור שגיאות מדיציניות, אמיתיות או דמיוֹניוֹת. הטעוּת העיקרית היא בסברא, כאילו אסור לרופא לשגות, כאילו המדע הרפואי בנוי על יסודות מתימטיים ומהלך הריפוי וכיווּנו נמדדים לפי חשבונות סטאטיים. למעשה, רחוק עוד המדע הרפוּאי מהמדעים המתימטיים כרחוק מזרח ממערב, וחשבונות סטאטיים אין בכלל ברפוּאה, כי החולה עצמו אינו סטאטי; כל אחד מגיב על אותה סיבה לפי חוּקים קונסטיטוּציוניים שלו. ברוב המכריע של מקרי שגיאה, אין הרופא אשם כי אם המדע הרפואי, אשר לא התקדם עד כדי כך, שהרופא יוּכל לדעת מראש, איך יגיב החולה במקרה זה או אחר. גם הדיאגנוסטיקה הרפואית נמצאת עדיין בחיתוליה, ובמקרים רבים מתקשים הרופאים בקביעת דיאגנוזה נכונה, ואם אין דיאגנוזה נכונה – רפוּי נכון מנין? אם יועמד לדין ויתבעו ממנו פיצויים כספיים – ברוב המקרים תשפוט האכספּרטיזה לטובת הרופא מהסיבות האמורות לעיל. אבל בינתיים יפסיד החולה מהגישה העסקית הזאת, כי דבר זה עלוּל להביא לידי כך, שהרופא יסתלק מהאחריוּת: בכל מקרה מסוּכן יתחמק מלעשות פעוּלות נועזות היכולות להכריע לטובת החולה, יקרא רופאים אחרים להתיעצוּת, לא מפּני הכרת ההכרח שבהתיעצוּת, כי אם כדי לחלק את האחריות הכספית עם רופאים אחרים, והוא גם יסתתר מאחורי חברות ביטוּח כדי לבטח לעצמו את הסיכוּן הכספּי. לא המחלה תהיה לנגד עיניו של הרופא ולא ההתענינות במצב החולה תכריע לצד פעולה זו או אחרת, כי אם קנה־המידה הכספי והשאלה הראשונה תהיה תמיד: בכמה כסף אני יכול להיות אחראי, כאשר אעשה את הזריקה הזאת או כאשר אתחיל בטיפול זה או אחר?
לא מקרה הוא, שמשפטים מסוג זה מתרבים והולכים בארץ הביזנס – באמריקה. שם צצות כפטריות גם חברות ביטוח לבטח את הרופא מפני התוצאות הכספיות של שגיאותיו.
השאיפה להגנה עצמית אצל הרופא עלולה לשחרר אותו כליל מכל אחריות אישית, נפשית, וגם כל פעוּלה ופעוּלה מצד הרופא תימדד על פי האחריות הכספית שלו. ומי ידאג לחולה עצמו? מי ירצה להכניס את ראשו במקרה מסובך, המצריך התאמצות ואחריות וגם העזה? למי תהיינה שאיפות מדעיות ומי מעשה פעוּלות מחקר אשר אינן נמכרות בשוק הכספים בשוה כסף?
הנה דוגמה: באחד המושבים חָלה ילד בטיפוס החוזר; בו ביום חלוּ עוד שמונה ילדים באותה מחלה. הרופא החקלאי חקר ומצא את הסיבה: ביום בהיר אחד החליטו ילדי הכפר לערוך טיול בסביבה, מצאוּ מערה, נכנסו ושהוּ בה כמה ששהוּ, עשוּ תגליות שונות וכל אלה שהיוּ במערה חלוּ אחרי ימים אחדים. מה מצוי במערה זו? המחלה ידועה בארץ וידועים גם כמה מקרים של אינפקציה בטיפוּס החוזר על ידי לינה במערה. זה מזמן ידענו, כי צורת מחלה זו בארץ היא בלתי־טיפוסית וכי, כנראה, מעבירי המחלה הן הקרציות. כדי להוכיח זאת בראייה החותכת התחברו שני רופאים של קופת חולים וחוקר אחד מהאוניברסיטה, סיכנו את עצמם ונכנסו לתוך המערה, זחלו על הידים והרגלים ויצאוּ עם מאות סימני נשיכה. כולם חָלוּ, כאשר היה ידוע מראש, במחלת הטיפוס החוזר, אולם תפסו את הקרצית המעבירה את המחלה בארץ – אומרים שזהו מין מיוחד, שלא היה ידוע עד כה – ומכאן ואילך יש תקוה, שנצעד צעד חשוב קדימה במלחמתנו בארץ נגד מחלה זו.
הבה ניגש לשאלה זו מנקודת־השקפה מסחרית ונשאל, מה היה הרופא “מחויב” לעשות במקרה זה בעד משכורתו שהוא מקבל מקופת חולים. “חובתו” היתה לבדוק את דמם של החולים, ובמצאו את הסיבה, היה צריך לתת את הריפוי הנכון, המקובל. כלל וכלל לא היה “מחויב” לעקוב אחרי סיבת האינפקציה, לטלפן למקומות השונים, אשר בהם נמצאו ילדים אחדים שהשתתפו בטיול זה, כדי להזהיר את הרופאים ולהודיע להם את הדיאגנוזה לפני בוא המחלה – וזו שהתאמתה אחר כך בכל המקרים – ובודאי ששלושת הרופאים הללו לא היו “מחוּיבים” לזחול לתוך מערה אפלה כדי “לרכוש” להם מחלה העלולה לסכּן את בריאוּתם ואת חייהם. ולוּ היינו רוצים “לשלם” בכסף לרופאים הללוּ בעד פעוּלותיהם אלו, היינו מתקשים מאד־מאד כמה צריך לשלם; וייתכן שהם היוּ מוותרים לגמרי על הפעולה וגם על התשלום ולא היו רוצים כלל לסכּן את עצמם בגלל הכסף.
העסקיות הזאת המתחילה להתפשט גם בארץ (כבר מייסדים והולכים חברת ביטוח למקרים של שגיאות הרופאים) עלולה להעכיר את היחסים בין הרופאים לחוליהם, ויש להזהיר עליה בעוד מועד.
1935
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.