די־בּוֹר מודיע על מַחלה קצרה מלוּוה חוֹם, שכמעט אין לגָלוֹת אצלה שוּם מימצא אוֹבּייקטיבי, ושהוּא רוצה ליחסה אל הקדחת החמישוֹנית.
זה שבוּעות אחדים אני מוצא אצל החיילים בהרים מחלה דומה שהיא, כנראה, זהה עם המחלה המתוארת בידי די־בּוֹר.
תמוּנת־המחלה אחידה כמעט בכל המקרים: החולה מתאונן על מיחוּשי־ראש כבדים, לעתים גם על מיחוּשי־הגפיים; לרוב הוּא סובל מעצירוּת. למחלה לא קדמוּ צמרמוֹרת, אַנגינה או מיחוּשי־בטן. הטמפּראטוּרה (תחת בית־השחי) 38.5 עד 40 מעלה. מימצא אוֹבּייטיבי: רזוֹן ניכר פּחות או יותר, לוֹע ללא מימצא; מעל לריאה חרחוּר יבש מוּעט, פעוּלת־הלב מוּחשת. הכבד והטחוֹל אינם מוּגדלים. הבטן אינה רגישה ללחיצה. בדיקת השתן לחלבּוֹן שלילית.
טיפּוּל: סמי־שלשוּל או חוֹקן.
ביום השני ירידת־חום פתאום או ביום השלישי ירידה אטית יותר, עד לשיעוּר הנוֹרמַלי. במקרה אחד ויחיד נתגלתה לאחר ימים אחדים של הרגשה טובה הישנוּת אותן התופעות, וגם הפּעם נעלמוּ באותה מהירוּת.
אף שמקרים אלה מרוּבים, ודוֹמים לזה לזה דמיוֹן גמוּר כמעט, איני יכול לזקוף את גרימת המחלה על חשבון נגיף מיוּחד. ואלה העוּבדוֹת הנוֹגדוֹת הנחה כזאת, במקרים שראיתי:
ההוֹפעה אינה בגדר התפּרצוּת, כלומר: שבגזרה מסוּימת יקרוּ כמה מקרי־מחלה בבת אחת. יש מקרה אחד ליום או ליוֹמַיים, מפּלוּגות שונות, מרוּחקות כל כך זו מזו עד שאנשים הגזרוֹת השונות כמעט אינם יכולים לבוא לכלל מַגע ביניהן.
כל הגדוד מקבל מים באמצעוּת צינורות ממַעיינוֹת במרוֹם־הרים; הגזרוֹת השונות מסתפּקות ממַעיינוֹת שונים, מרוּחקים זה מזה, והמעיינוֹת עצמם נובעים משטחים מרוּחקים זה מזה.
גם מטבחי החיילים מרוחקים זה מזה.
מַכּת־הכּנים אצל החיילים אינה עולה על שיעוּר מועט, ויש גזרוֹת ששם היא אַפסית, וגם מהן הוּבאוּ חולים במחלה זו.
אם נניח שגורם המחלה הוּא נגיף חי, קשה להבין במסיבות אלה, כיצד יחלה היום איש אחד, ולמחרת או למחרתיים איש אחר מגזרה מרוּחקת הרבה מן הראשונה, וכו', בלי שהמחלה תתפּשט עוד בגזרה ובלי שנתרבתה תכיפותה במשך ששת השבוּעות שאני עוקב אחריה. מיחוּשי־הראש הכּבדים, העצירות והַמֶשך הקצר מַזכּירים הרעלה עצמית מדרכי־העיכּוּל, כפי שהוּא ידוּע זה כבר. התרבּוּת המקרים של הרעלה עצמית זו היא תוֹלדת התנאים, שנוֹצרוּ מחמת המלחמה הממוּשכת. הגורם העיקרי הוּא, לדעתי, התזוּנה הלקויה. פעולת צינור־העיכּוּל מוּפרעת, והאוֹרגניזם המוּחלש מגיב תגוּבה חריפה הרבה יותר על הופעת גורמים מזיקים, שאצל אנשים ניזונים היטב אולי היוּ גורמים רק מיחוּשי־ראש והרגשה רעה. לולא דמסתפינא, הייתי מדמה מקרים אלה להרעלה עצמית של תינוקות הסובלים מליקוּי־התזוּנה, ושנפגמה סוֹבלנוּתם. תכיפות המקרים יכולה להיות תוֹלדת העוּבדה, שרבים כל כך סוֹבלים מתזוּנה לקויה. וּבכל זאת הם מוּכרחים לעתים לעבוד עבודה גוּפנית קשה.
כך המצב לעתים לא נדירות גם ביחס למחלת “חדשות” אחרות.
גם לפני המלחמה יכול היה כל רופא לעקוב אחרי אַמֵנוֹריוֹת חולפות מחמת גורמים שונים; כשהן מופיעות עתה במספר רב – מסיבות מובנות מדברים על “אמנוֹריה מלחמתית”. כל רופא ראה גם לפני המלחמה בצקת אצל קשישים חלוּשים; אך כשמוצאים בין הרבה מיליונות חסרי־תזוּנה כמה אלפי חלוּשים, המגיבים בבצקת ובאטיוּת־הלב, מבקשים לכך שמות מיוּחדים וגורמים מיוּחדים. אך כשמביאים במנין את הסוּג המיוּחד של הרזוֹן: רזוֹן כרוֹני־מתקדם, המתפתח בהדרגה במשך זמן רב, אצל אנשים בריאים מבחינות אחרות, העוסקי בעבודה גוּפנית קשה לעתים קרובות, כמוּבן תיראה תמוּנת־המחלה חתוּמה החותם מיוּחד. אילו עשה מישהוּ נסיון רציני לייחס את הסימנים השונים, המתגלים אצל החולי הקרוּי “מחלת הבצקת”, לא לבצקת – שהיא סימן בולט, אבל מבוּטל־החשיבוּת – אלא לתת־תזונה, אוּלי היה מצליח יותר בהסברת סימנים מסוּימים כגון איטיוּת־הלב, פוליאוריה, שילשוּל עקשני, הפסקת־הוסת וכו'. גם הפיסיוֹלוֹגיה הניסוּיית היתה יכולה לזרוע קרן־אור לא־אחת באפלה זו. המחלה תתגלה כנפוצה הרבה יותר אם לא יראוּ את הבצקת כעיקר החולי – “מחלת־הבצקת ללא בצקת”. כהגדרתו של שיף; ובכלל אין זו מחלת־בצקת, אלא מחלה של חוסר־תזונה, שעליה מגיב אחוּז מסוּים של החולים בבצקת, בין שאר תגוּבות.
נסיבות המלחמה חוֹללוּ שינוּיים ניכרים באוֹרגניזם ועל כן שינה תגוּבתו: זה זורע אור על כמה תופעות שהן עדיין בגדר תעלוּמה…
1917
-
מאמר זה, לפי כל הסימנים, הראשון לפירסוּמים הרפוּאיים של ד"ר מאיר, נכתב על־ידו, בהיותו בן 27, בדרגת קצין רפוּאי (Landsturmassistenzarzt) בחזית האוסטרית, בשלהי מלחמת־העולם הראשונה. המאמר ראה אור ב־“Wiener klinishen Wochenschrift” ב־1918. הנושא “מחלות מחמת רעב” יש בו ענין גם בימינו, לגבי מחלות שהן תוצאה של תת־תזונה בימי־חירום של מלחמה, מצור וכד'. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.