רעיוני הסופר Roteck על שנוי מראה פני האדמה על ידי מעשה אנוש ותחבולותיו.

לפנים    🔗

שא נא עיניך והתבונן בארץ בימי קדמונים בטרם חלו בה ידי האדם: הנך בככר עדן השמים, אדמתך פוריה דשנה ורעננה כגן אלהים, כלה משקה כיאור מצרים, ומתוארה במח[…]ות¹ שרשרות הרים ועמקים, גבלות גבעות ובקעות, אזורי חרשי מצל יער וערבה; –בכל זאת מראה פניה שחרחר לא תואר ולא הדר לה, צמחים אין-מספר יעבטו ראשיהם בלי כל סדרים, נצני חמד ופרחי הוד כלואים ומסוגרים בכבלי קוץ ודרדר, בתלאה מרבה להכין תסול הרגל לה נתיבה בסבךְ שמיר ושית בין קמשונים וזמורת זר, וכפעם בפעם תתעה בעיפתה כמו אופל, ותתאבך באישון יערים סבוכים ובלולים. פה תנוף רגלך בפלח צור נעתק ממקומו, שם זועף לקראתך נהר גועש בהמון גליו. פה יטבעו קרסוליך ביון בוץ שואה ומשואה, ושמה אדים מחוספסים יכסו בעד עיניך זהר קרני השמש, ונפשך תבחל במחנות שרצי-כנף רוחשים ומעופפים ומתהוללים בסיבותיך. וכי תנוס אל אחת המערות והמחלות להסתר שמה, והנה אריות ונמרים משחרי לטרף שואגים לקראתך. בכל מרחבי מבטיך חתחתים מאליפים ואימים מרובבים. ערבות רחבות-ידים מלאות ערערים חררים חליפות וצבא עם צחיחי סלעים ערומים. פה ישתרעו ככרי קרח מעולפים צחר שמיכת השלג, ושם זלעפת בוערה בגאות, עמודי אבק יתאבכו כאודים מוצלים מיקוד אש. פה לשוא תבקש מעינו-מים להשיב נפשך השוקקה בצחה צמא, ושם תרךְ האץ תחת כפות עקבותיך, ואתה תסחף הלאה מגדות הנהר או משברי ים גורש טיט ורפש.

היום    🔗

ועתה הארצות האלה ביפין תחזינה עיניך, איך ידי אדם שנו אותן לטוב: חורש צאלים חשכים היה לגן רוה, המשים קטורת נצניו באפך. על צמחי באושים וסבך יערי ברקנים הניף האדם המזמרה והמערצה, ושפעת מזרח דגן ותירוש כסתה פני שדמות אוכל, עטרת ההרים מגר ארצה ויעטר פסגתם מנטעי נעמנים, על צחיח סלע חלק, תלל מעבה אדמה, ויש מדבר תלאובות לאגם מים, ובצה מרעלה טהר במחרשתו ואתו. ביליל ישימון בנה כמו רמים מקדשי תלפיות, ועקבות פראים עורקי ציה ושוכני חדרים במדבר לא נודעו. יהמה יחמר הנהר בשאון גליו מול גדותיו, חוק גבולו לא יעבור, דכיי ים נפוח בסיר במצולה ינגחו לאפס נגד חיל וחומה, ומבטנם יקיאו את כל טרפם אשר בלעו. לאדם נתנה הארץ כל נאות מחשכיה יתור ויחפש, ובמסלה ישרה תלך נכחך בכל מדרך כף רגלך, אשדות הפסגה ומשך גבים לא יסגרו בעדך מצעדיך, ורעש נהר סוחף לא יכסך פלצות, כי אם ימלא נפשך בתמהון עונג וזלעפה עדינה. האדם הזה שם דרך על מצולות נוראות הפוערות מערוּמי תהומותיהם כשאו ואבדון, ויתן נתיבה בין צורי מכשול ואבני נגף, מימות גועשות שם בסד ארובה, נהרים נוזלים כנחלי שמן, חבר בשרירי צנורים כאהלים נטיו, חדר במעמקי ארצות רחוקות ומדינות נכריות, וימי קצוי ערב ובקר כאחים תאומים ישקון. העשיר ארץ אחת בצמחי ארץ אחרת, נטעים וחיתו מדבר יוביל מאיים רחוקים אל ארץ מולדתו, יפה פרי תואר ינחה מקצות הארץ ויטעהו שורק באדמת נכר ויעשה קציר כמו נטע, ידבר צפור שמים תחתיו ודגי הים תחת רגליו, וגם רוח הרקיע וטבעי האיקלימים סרים למשמעתו. רקועי פחי הקרח נמסו, אדים קרים נסו ואינם, ותקופות השנה סובבו מעדנות.

האדם עץ השדה    🔗

צמחים מאליפים ומרובבים אשר על פני האדמה, אינם שונים בלבד לפי חלקי עפרות תבל ואיקלימי הארצות, ממזרח שמש עד מבואו, ומקצה השמים עד קצהו: כי אם חליפות וצבא עמהם גם לפי עמי הארץ, מפוזרים ומפורדים למשפחותיהם בנוייהם לארצותם בכל מקומות מושבותיהם, כי כן הוכיחה יד אלהים והעריכה לעם ועם ולשבט ושבט מין צמח מיוחד (כאראקטער-פפלאנצען)² לעבדו ולשמרו, והיה להם פריו לחם לאכול, ועצי בגד ללבוש, ועלהו לתרופה:

את יושבי איי הים הדרומי מבעד למחוגת אורח השמש, כמו רוב תושבי איי אוקינוס היא אוסטראליה, יחיה עץ-הלחם (נזכר לד“ק ירמיה י”א י"ט), ראש צמחי הכלכלה, ביפה פרי תואר וטוב טעמו בשל מבושל כטעם לחם חמים. שלשת עצים כאלה ימצאו חית יד איש אחד, בתתם לו פרים לח ורענן בשמונת חדשי השנה, ויבש ונקודים, אשר יעבשו תחת מגרפות האדמה, בארבעת חדשים הנותרים. עשרת עצים כאלה יפרנסו ויכלכלו בית אבל כולו, כי מבלעדי פריו יעשו מן קרשי גזעו כלי בית ולוחות סירות דוגמה, ומצמר גלד הלבן (באסט) אשר בקרבו, יטוו ויתפרו להם בגדים לכסות מערומיהם.

יושבי איי אלמוגים ואיים אחרים, אשר מהודו ועד ארץ אוסטראליה בקרן דרומית מזרחית, ימצאו מחיתם בתומר אגוז הקאקאס: גזעו יגזרו לעצי שרפה להחם להם תנור וכירים, ולעשות לכל מלאכת חרושת עץ, פריו הקשה כחרצן השקדים יאכלו לשבעה, מלא מיץ דבש אשר יתן למכביר שמן וחלב ישתה לרויה, מן זג קליפתן יעשו קערות וכפות וכל כלי אשר ישרתו בהם בבית ובשדה, מחטי מעטפת הקליפה יקלעו סלסלים וטנאים, מכפות צמרתו יקחו לכסות גגות בתיהם, ומיץ הפרי יחמיצו עוד ליין תמרים וחומץ שכר לשתות.

יושבי ארצות האללאנד החדשה אשר באוסטראליה ירוין נחת דשן בצמח הפשתני ( Phormium tenax ). עלי הצמח הזה נפלאים בחוטי גידיהם הארוכים והרכים, והחזקים יתר עוז מחוטי פשתן וקנבוס שלנו, ומהחוטים האלה ישזרו פראי הארץ ההיא חבלים ומיתרים, ויארגו מהם כסות לעורם לכסות ערותם.

אל המלאים יושבי איי הודו חלק אלהים את צמחי בושם האלה: עץ השחלת, עץ אגוז המוסקאטי, ונעצוצי הפלפל והקנמון, הנמצאים כהיום גם בארצות הודו.

עמי אמיריקה התפרנסו בראשיתם ביחודי מתפוחי האדמה וחיטי מאיס (הוא “חטי מנית” ביחזקאל כ“ז י”ז לד"ק), אשר זרעו אותם גם במרומי הרים, ובאי אחת בלב האגם טיטיקאקא זרעום ילדי אינקאס בראש הר גבוה שתים עשרה אלף רגל אצל היכל השמש, למען יקרבו מבכורי פרים מנחה לאליל החמון, ולמען יחלקו גרגיריהם לעמי הארץ, אשר קדוש יאמרו ונטע נעמן יקראו לכל צמח אשר ישגשג אצל ההיכל ההוא.

יושבי מרומי ארץ המישור במיקסיקה הוידו והצמיחו, עוד בטרם באו אליהם האירופיים, את הצמח מאגואיי הוא אגאפע הדבשיי הנודע בשם גפן המיקסיקים. הצמח הזה לא יציץ ציץ ויוציא פרח כי אם אחרי עברו כעשר שנים מזמן נטיעתו, וכאשר יחל גביע הפרחים להתפתח, יאסף מיץ רב על תוכו, ובהקטף עליו הפנימים יתמהמה הגביע להשתרע, ואז יוכלו במשך ירחים רבים לינק מיצו שלש פעמים ביום מנת כוס רויה, אשר יחמיצו ממנו מין שכר הנקרא פולקייע, אשר טעמו החומצי נעים לחיך, אבל ריחו מעלה צחנה באף; ובכל זאת יפרה וירבה הצמח הזה שם, עד כי המס אשר ישיבו ממנו יושבי שלשת הערים מיקסיקה פיעבלא וטאליקא אל אוצר המלך יעלה לערך שלשה מיליאנים פיאסטר שנה בשנה. ממין אחר ממשפחת הצמח הזה יטוו מחוטי עליו כסתות ושלמות, ויביאוהו גם לדרום אירופה ויטעוהו בשם אלון.

במקומות גבוהים יותר בערי מיקסיקה פערו וחילי אשר לא יפרה שם הצמח הלז, וגם דגן ושעורים אין להם, מיוחד למו הצמח קווינאא, אשר זרעו הקטן אולם רב וקמחו ימציא ליושבי הארצות האלה מחיה משביע רצון, כי ידוכו אותו במכתשת למטוס נוסס³ משקה מרוה נחת, או יצלוהו צלי על האש והיה טעמו כטעם שאקאלאדע.

אמנם לרוב קדמוני תושבי אמיריקה, ביחוד היושבים בשפלה, זרה כל עבודת אדמה, ונכריה להם כל מלאכת מעשה לחם, ואין לרובם כל מאומה ממין צמח מיוחד להם לבדם; אף גם זאת ישנו שם שבט עם אחד, אשר חייו תלואים בצמח יערי אחד, הגדל פרא באפס יד זורע ונוטע; אצל אשדות הנהר אורינאקא המים גוברים בימות הגשמים וסוחפים על כל ארץ האי גואראנוס, ויכסו את כל פני האדמה. אז יעלה כל העם היושב בארץ הזאת על העצים, וביחוד יעלה בתמר מוריטיוס, יאחז בסנסיניו לגור כצפרי שמים בין עפאים, מגבעולי העלים יעשו להם אוהלים נטיו ברוח בין השמים ובין הארץ, תלוים ועומדים בסבך כפות התמרים, אשר בין סרעפותיהם ישמו קן להם, יבערו שם אשר להחם בקרה, יאכלו למעדנים את דשן פרי התמרים, אשר מלשד מיצו יכינו להם משקה אשר ישתה, וממוח עצו אשר טעמו כטעם זרע גד (זאגא) ילישו להם לאכול.

בירכתי צפון אפריקה ואסיה, בכל ערבות המדבר מקום אין זרע, יחיו ויתענגו הרועים נוסעי בעדר על עץ התמר (דאטטעל-פאלמע), אשר פריו הרב וטוב טעמו יכלכל אותם ואת סוסיהם וגמליהם, וגזעו יתן להם עץ למלאכה ולשרפה, ומכפותיו וגבעוליהן יקלעו כלי עבודתם.

בנגב ערב ואביסיניה יחיה עץ הקאפפע את נפש יושביהם, אשר ירויון יום יום נחת דשן ממשקה גרגיריו.

לעמי הודו נותן האורז וצמר הגפן לחם לאכול ובגד ללבוש, את האורז יאכלו העמים האלה יום יום, יען לא יבא בפיהם בשר כל חי, והצמר יהיה להם למכסה עתיק. ובלעדי אלה מתנת הטבע לא יחיה ההודיי, ואם האורז לא יתן פריו בשנה אחת, אז יחזק הרעב בארץ.

מין צמח הסינים הוא שיח הטהעע, אשר ימלא אצלם מקום היין בנגב הארץ, ומקום השכר והיין שרף בצפונה.

כל העמים השוכנים במערב אסיה ובכל אירופה השייכים אל המין האנושי המכונה הודו קויקאזיי ימצאו מחיה וכלכלה בצמחי חטים, שעורים, דגן ושבולת שועל המיוחדים להם. ונקראו מיני-תבואה אירופיים, אם אמנם מקור מחצבתם מארתץ הקדם היא אסיה.

מין צמח המיוחד לנגב אירופא ולמערב אסיה אשר על חוף הים התיכון הוא עץ השמן והזית, אשר לשד השמן לא יאיר בלבדו את מחשכי נאותיהם, כי עוד יעשו ממנו המאה ודשן ועוד צרכים אחרים מפרנסים ומכלכלים אותם להצהיל פנים משמן, וגם עץ הגפן מיוחד להעמים האלה השוכנים בין מעלות 30 עד 35 לשמח נפש החיים.

ליושבי ארץ לאפ בירכתי צפון אמנה אין צמח מיוחד, אם לא נחשוב לזה את האזוב (מאאס) אשר יחפרו הראמים (רעננטהיערע) מתחת מכסה השלג, והוא מחית הבהמות האלה, אשר הן לבדנה משענת הצפוניים האלה לכל צרכיהם ולכן מחסוריהם כידוע.

אלה מנות הטבע, אשר חלקה יד ד' לכל עמי הארץ, בטרם התבוללו והתערבו גוי בגוי ולאום בלאום, כי ברבות הימים החלו בני האדם, וביחוד עמי שבט הקוקאזיי, ובפרט האירופיים, להעתיק צמחי עם אחד אל עם אחר, עד אשר מלאה הארץ כל מיני הצמחים, וכמעט חדל עתה שם צמח מיוחד לעם פרטי ולארץ יחידה. ככה לקחו את השקד, האפריקוזע והפפירזיכע למיניהם מאסיה הקטנה ומפרס ואת אפפעלסינע למינהו מסינים; אורז וצמר גפן הובילו אל שפת הים התיכון, מאמיריקה לקחו א המאיס ואת תפוחי האדמה, וישטחו אותם שטוח בכל אירופה, אשר יכלכלו כהיום הזה רבבות אלפי נפשות אדם ולא ימותו ברעב, גם אם כחש מעשה דגן בארץ. ואת אשר לא צלח חפצם בידם לטעת בארץ מולדתם, יובילו מארבע כנפות הארץ בדרך המסחר, כמו הקאפע של הערביאים, האורז והצמר גפן של ההודים.

וביתר שאת חזקה יד האירופיים בהתפשטות צמחי סגולת עם ועם במושבות הקולוניות, אשר שתלו למו בכל פנות קצוי ארץ ואיים רחוקים, אשר גלו ומצאו בלבב ימים, עד כי כל מיני דגן אשר היו מיוחדים באירופה לבדה, נמצאים עתה בכל צפון אמיריקה, במיקסיקה, ובמרום נגב אמיריקה, בנגב אפריקה, ובהוללנד החדש ה. היין נמצא עתה ביתר עוז באיי מאדעירא על האיים הקאנאריים, בנגב אפריקה, ובמרומי נגב אמיריקה; האורז והצמר גפן יפרו וירבו במקומות החמות באמיריקה ובראזיליאה. עץ הקאפה וקנה הצוקר בהודו המערבית, בראזיליאה, ובקצת אמיריקה הצפונית. עץ המוסקאטי ועץ השחלת נטועים בנוה על איי מויריטיוס, בורבאן ובהודו המערבית. וזה מעט החלו לנטוע בבראזייאה במאפה ובהודו את שיח הטהעע, ובהוללנד החדשה את הפשתן. כל אלה עשו סוחרי אירופה בתבונות כפי המסחר, ואינינו הרואות איך אירופא הצעירה באחיותיה, והעניה בבנות הארץ, עצרה בכח חכמתה כי נבונה, לא בלבד להביא אל אדמתה כל מזרע ארצות נכריות, ולא בלבד להוביל נטעי נעמנים אל מקומות רחוקים, קדמה וימה צפונה ונגבה, כי אם גם לבלבל משטרי התולדה במחלקותיה, בהובילה פרי ונצני ארץ אחת אל איים רחוקים, מן הקצה אל הקצה, ולמלאות פני תבל שדי רומות שונות ומשונות, וקרב אדם לאדם וצמח לצמח והיו לאחדים…; הנה כי כן תגבר יד ילד מסכן וחכם. אשר נתן ד' בלבו רוח תבונה, ובידו כח לעשות חיל על יד בן רוזנים יורש עצר, הטומן ידיו בצלחת ולא תעשינה תושיה; וככה שוררת הרוח על הגויה ולכל אשר תחפוץ תטנה.

להודע ולהגלות    🔗

כי זכות הדפסת ספרי החכם הגדול ד“ר שלמה רובין הי”ו, הנודעים לתהלה בפי כל חכמי דורנו, כנדפסים כמו שאינם נדפסים, נתנה לצמיתות עולם מאת המחבר היקר. והאיש אשר יזיד להדפיס איזה ספר מספרו בלי רשותי יעבור על איסור הסגת גבול וליקום בארור מסיג גבול רעהו (דברים כ"ז, 17).

המו"ל.