א    🔗

במלאת למורנו החביב ר' מרדכי אזרחי (קרישבסקי) 85 שנה מלאו גם חמשים שנה לעלותו ארצה, וארבעים שנה להבחרו ליו"ר הועד המרכזי של הסתדרות המורים בארץ־ישראל.

בעל היובל המשולש הזה היה מיוצרי בית־הספר העברי בגולה. במלאת לו עשרים שנה (1882) היה מורה לעברית בפולטאבה, היה חבר ראשון של אגודת “בני משה”' מיסודו של אחד־העם ומנהיג הלשכה “מצפה”.

אביו, ר' יעקב קרישבסקי, היה מבני “העליה הראשונה”, שעלה לארץ בשנת תרמ“ז והיה ממיסדי סג’רה ומראשוני מתישביה. באייר תרנ”ז (1897) עלה מרדכי אזרחי לארץ, עם משפחתו בת שבע הנפשות, והתישב בבאר־טוביה כמורה בבית־הספר.

לאחר זמן־מה הוזמן לירושלים, כמורה בבית־הספר של “כל ישראל חברים” (אליאנס), ושימש בו מורה ראשי לעברית שבע שנים. בעת ובעונה אחת הורה את הלמודים העבריים גם בישיבת הספרדים בירושלים. בין תלמידיו הרבים בירושלים היו אישים, שיצאו להם אחר כך מוניטין בישוב העברי: הרב הראשי בן־ציון עוזיאל, הסופר א. אלמליח, הרב יוסף הלוי, הד"ר אופלטקה ועוד. בירושלים היה מקורב למחיה השפה אליעזר בן־יהודה, ומן המשתתפים בעתונים שהוצאו על ידו.

בשנת תרס"ד הוזמן כמנהל בית־הספר לבנות ביפו, שנתמך אז על־ידי ועד “חובבי ציון” באודיסה. כמורים בבית־הספר לבנות שימשו אז יחיאל יחיאלי, יוסף עוזרקובסקי (עזריהו) ואליעזר פפר. את הבית, שבו שכן בית־הספר לבנות, היו מכנים “אבטונומקה”, על שום שהלשון העברית היתה לה כעין “אבטונומיה” בין כתלי בית־הספר ובמעונות המורים, כי הישוב ברובו עדיין לא דיבר עברית. מרדכי אזרחי שימש שנים מספר מורה גם בבית־הספר לבנים ביפו, שנתמך על־ידי חברת “עזרה”, ובבית־המדרש למורות ולגננות, אשר נוסד על־ידי ועד חובבי־ציון ונקרא על־שמו של הסופר א. ל. לוינסקי. 

ב    🔗

בימים הראשונים לבואו לארץ לא היו עדיין ספרי־לימוד בעברית, והתלמידים היו לומדים מרשימות בכתב־יד של המורים. חסרה גם תכנית למודים מסויימת של בתי־הספר העממיים בארץ־ישראל. גם בתי־ספר תיכוניים לא היו עדיין בארץ. ומרדכי אזרחי, יחד עם חבריו המורים יוסף עזריהו ויחיאל יחיאלי, עיבדו אז את תכנית־הלימודים הראשונה בשביל בתי־הספר העממיים. תכנית זוֹ אוּשרה אחר כך על־ידי מרכז־המורים בארץ־ישראל, שמר מ. אזרחי עמד בראשו שנים מספר. אחר כך היה, יחד עם ניסן טורוב וד“ר חיים הררי, מעורכי הירחון הפדגוֹגי הראשון “החנוך”, שיצא לאור מטעם הסתדרות המורים בא”י בשנות תר“ע–תרע”ד, והופעתו חודשה בתום המלחמה.

בשנת תרע"ד הוציא לאור, יחד עם חבריו י. עזריהו וי. יחיאלי, את הספר “שעורי הסתכלות וידיעת המולדת” (הוצאת “קוהלת”) לשלש שנות־הלימוד הראשונות בבית־הספר.

מ. אזרחי השתתף עם חבריו המורים י. יחיאלי וא. פפר בהוצאת תרגילי־חשבון לשלש השנים הראשונות. בשנות תרע“ד ותרע”ה יצאו לאור ספרי־לימוד לקריאה עברית “ספרנו” מאת המורים יש“י אדלר, פ. אוירבוך, י. יחיאלי ומ. אזרחי, בהשתתפות ד”ר נ. טורוב.

מ. אזרחי היה חבר ועד־הלשון מראשית הווסדו, וכן היה עורך מדור קבוע בשם “לשוננו לעם” בעתון “הארץ”.

נוסף על ספרי־הלימוד תירגם דברי מדע וספרות יפה. הכין כמה מחזות בשביל “הבמה העברית” ולהצגות בתי־הספר. החזיון “אוריאל אקוסטה”, שהוצג לראשונה בעברית בשנת תרס"ה, תורגם לעברית על־ידי חמשה מורים, והעריכה הסופית נמסרה למרדכי אזרחי. הוא גם השתתף בהוצאת “קופת הספר” (ספריה מנוּקדת לילדים בהוצאת הסתדרות־המורים).

מ. אזרחי תירגם גם שירי־עם באידיש בשביל זמרים שבאו לארץ, ושירים עבריים מקוריים לא היו בפיהם.

עם הווסד הלהקה הראשונה של “חובבי הבימה העברית” בשנת תרס"ה, ביפו, בראשותו של חיים הררי ומנחם גנסין, הצטרפה הצעירה הראשונה לינה – בתו של מ. אזרחי – לחובבים הראשונים, ובמרוצת הזמן היתה אחת השחקניות הטובות בלהקת החובבים, ואחר כך מן המורות הראשונות לפסנתר בבית־הספר “שולמית”. בנו, יריב אזרחי, הוא מורה למוסיקה, קומפוזיטור ומבקר־מוסיקה.

גם בעברו את גיל הגבורות היה ער לכל פעולה צבורית ועומד בראש מועצת “הלואה וחסכון” בתל־אביב. היה עוקב אחרי פעולות החנוך, הספרות, הלשון והאמנות, ורואה את השתילים ששתל במשך יובל שנים ומעלה בלבלובם ובשגשוגם.