הכנסת הביעה דעתה, כי רצונה – ורצון הממשלה – לקיים ביחס לאוניברסיטה שלנו אותה מידה גבוהה של עצמאוּת המקוּבלת באוניברסיטאות בעולם, וכי אין קיימת זיקה של תלוּת ישירה בין האוּניברסיטה לבין הממשלה.
חושבני, שיש מקום לבקורת עמדה זו. אנוּ רגילים בארץ לא לקבל מנהגים מוּשרשים בארצות שונות בלי כל בקורת, ועאכו"כ מנהגים מוּזרים מימי הביניים.
אוּניברסיטה היא בית־ספר כמו כל בית־ספר ויש מקום בארץ דמוקרטית, שהקהל הרחב ידע וישפיע, איך לחנך צעירים וצעירות העתידים להוות את גרעין האינטליגנציה בארץ.
הקהל מעונין לדעת איך וּבאיזה כיווּן יחוּנך הצעיר באוניברסיטה לקראת תפקידו בעתיד בתורת רופא, עו"ד, מהנדס ועוד. הלימוּדים אינם מופשטים וּתלוּשים לגמרי מהחיים, והמקצועות האלה והאחרים הם חלק מן החיים בארץ.
ואין זה נכון, שהאוּניברסיטאות בארצות האחרות אינן מושפעות והן בלתי תלוּיות. בארצות רבות, ואולי ברוב הארצות, מושפעות האוּניברסיטאות מהריאקציה ומשאיפות קפיטליסטיות, ועמדתן של הסתדרוּיות הרופאים בארצות מערב אירופה, וּביחוּד בארה"ב, לביטוח הסוציאלי – תוכיח. האם אין לזקוף את העובדה הזאת ורבות אחרות על החינוּך “הבלתי־תלוּי” הניתן לצעירים באוניברסיטאות? והאם אפשר לומר בשקט ובבטחה שהאוניברסיטה שלנוּ אינה מוּשפעת במאוּמה מהנדבנים השונים בארצות השונות, וכי המועצות והארגוּנים השונים הקיימים בארצות שונות, והסתדרות “הדסה” בתוכן, אוספים רק את התרוּמות ושולחים את הכספים להנהלת האוּניברסיטה ואינם שואלים כלוּם וּמשאירים את כל ההחלטות ואת כל הכיווּן להנהלת האוּניברסיטה? האם נבחרים, למשל, המרצים והמדריכים באוּניברסיטה בלי כל השפעה מהחוּץ? לנוּ ידוּע ההיפך מזה.
ואם כן הדבר, נשאלת השאלה: האם מה שמוּתר לאיזו מועצה באמריקה או באפריקה הדרומית אסוּר לממשלת ישראל ולכנסת שלה? הנה הוּקם בית־ספר לרפוּאה וּצריכים היוּ למנות ועד מנהל של בי“ס זה. משרד הבריאוּת וּמשרד החינוּך דרשוּ כל אחד באוּת כוח בועד זה. התנהל מו”מ במשך שנה שלימה, וּמי הכריע בדבר? ממשלת ישראל הראתה נייטראליוּת אדיבה והכריע בענין גוּף מהחוּץ. הפעם לא קוּפח הישוּב, אבל מי יערוב לנוּ שפעם אחרת לא תכריע איזו הסתדרוּת או חברה האוספת כספים בשביל האוּניברסיטה, כי למשרד החנוּך, למשל, אין רשוּת לשלוח את נציגו לועד מנהל של בי"ס, המחנך בעלי מקצועות בשביל הארץ.
אין בכוונתי, חלילה, לפקפק באיזו מידה שהיא, בישרם, מסירותם ורצונם הטוב של האישים העומדים כיום בראש המוסד החינוכי הגבוה הזה. אבל סידוּרים אינם נקבעים עפ"י הרכב מקרי זה או אחר של מנהלי מוסד. ומי יודע עד כמה הם עצמם מתלבטים בשאלה, איך להשתחרר מהשפעה יתרה מהחוּץ…
גם השתתפותה הכספית של מדינת ישראל בהחזקת האוּניברסיטה אינה קטנה כלל ועיקר.
לעולם לא אשכח את התמוּנה העגוּמה בוינה הליברלית שלפני מלחמת העולם הראשונה, שבאוּניברסיטה, במקום להתעסק בלמוּדים, התאספו הגרמנים הלאוּמנים והיכוּ בסטודנטים יהוּדים וסוציאליסטים, וּמסביב לבנין עמד גדוּד שלם של שוטרי וינה, אשר תוך חמשה רגעים יכלו להשתלט על ההמון הפּרוּע הזה, עמדוּ ולא העזוּ להיכנס לתוך קדשי־הקדשים של האוניברסיטה, ורק כאשר זרקו יהוּדי מעבר לגדר, מוּתר היה להם לשוטרים לגשת אל הפצוע וּלהגיש לו עזרה ראשונה. זה היה, כאמוּר, בוינה הליברלית אחרי תקופת לואיגר עם מפלגה סוציאליסטית חזקה בפרלמנט עת שויקטור אדלר עמד בראשה. והכל בשם חוק העצמאות של האוּניברסיטה.
חושבני, שעלינוּ – עם משׂרד החינוּך בראש – להילחם למען דמוקרטיזציה של הנהלת האוּניברסיטה, ולא לקבל מנהגים נושנים נוקשים מארצות אחרות הנמצאות עדיין בכבלי מסורת מימי הביניים.
1951
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.