כאשר הופיעה בבית רקאני וגמאני אוגרת המחמד בקופסת קרטון קטנה, הצטופפו סביבה האם ושתי הבנות והסתכלו בהערצה והתפלאות בבעל חיים החדש, שמעתה יהיה בן בית אצלן. עדין מוקדם היה להתחיל בליטופים, אם כי הפרווה היפה והמבט הנפחד של מין עכבר זה הזמינו כמה לטיפות, פשוט כדי להרגיעו.
“אתן יודעות, – הכריזה רקאני –, אוגרת היא מן המכרסמים.”
“גם אני מהמכרסמים – צהלה גמאני –, אני נורא אוהבת לכרסם ממתקים, גרעינים, בוטנים..”
“ברוכה הבאה למשפחת המכרסמים – ברכה האם בחגיגיות –, למותר לי לחזור על דברי, עם הופעת בעל חיים בביתנו..”
"שהטיפול בו מוטל עליכן ועליכן בלבד. אתן חייבות לדאוג לנקיונו, להשקייתו ולהאכלתו – חזרו הבנות על הנאמר להן תמיד.
"האם מותר לי לדעת איזה תפריט להכין לאורחת החדשה? – שאלה האם.
“היא כמו עכבר והעכבר מכרסם הכל – אמרה גמאני בידענות –, אבל אם לא תתני לה לאכול, היא תכרסם גם את הרהיטים.”
“העיקר שלא תכרסם גם אותנו – אמרה האם בצחוק –, לרהיטים אינני דואגת. הם ידאגו לעצמם. אז מה מכינים עבורה, ידעניתנו, רקאני?.”
“הן אמרת “ברוכה הבאה למשפחה” – אמרה רקאני –, אז גם היא צמחונית. אוכלת גזר וכרוב ואפילו תפוחי עץ.”
“אז היא תתחרה בך, אמא, – אמרה גמאני בשמחה – אבל ממתקים היא לא אוהבת והם ישארו רק למעני. ואולי היא בכל זאת אוהבת ממתקים..?”
"לא! כרוב! רק כרוב וכרוב בלבד! – צעקה רקאני.
“אמא? – שאלה גמאני –, אם אוגי יאכל כל היום כרוב, האם לא יצמח לה ראש כרוב?”
"ראש כרוב צומח רק אצל ילדים, שמסרבים לאכול את מה שמגישים להם, אמרה האם
"את רואה מה שיצמח לך? – היתלה רקאני באחותה.
“אבל זה לא צודק – התריעה גמאני –, הן ראש כרוב זה זכר ואני ילדה.”
"אז תקבלי ראש כרובית! בסדר? – צעקה רקאני.
"בסדר! אני דוקא אוהבת כרובית. – אמרה גמאני.
“לא תקבלי שום כרובית! – פקדה רקאני –, מעתה, כל הכרוביים קודש לאוגי. כרוב, כרובית, ברוקולי, כרוב ניצנים, כולרבי וכרוב סיני.. הכל..!”
"אז אוכל חסה – נכנעה גמאני.
“גם כל ירקות עלים וסלטים קודש לאוגי. חסה, כרפס, פטרוסיליון, עולש, תרד, סלק וכרוב עלים.” – הכריזה רקאני.
"אז מה יישאר בשבילי? – שאלה גמאני.
"בשבילך רק ממתקים. הן את מן המכרסמים – לעגה רקאני.
"אז אני אתן לאוגי את כל מה, שאת אוהבת! את כל הפירות! את כל התפוחים, האגסים, השזיפים, התמרים, התפוזים, המנדרינות, התאנים, הצמוקים.. הכל! – אמרה גמאני בכעס.
"ואז אני אתן לאוגי את כל מה שאת אוהבת. את התירס, את האפונה, את השעועית.. את.. – התפרצה רקאני.
“אל תשכחו בנותי, שזה רק אוגי ולא עוג מלך הבשן – הזהירה האם –, די לה בקצת מזון.”
"אבל אם היא תאכל את כל הירקות והפירות, מה יישאר לנו? שאלה גמאני.
"היא תאכל רק את פירות וירקות העונה. מחוץ לעונה תאכלו אתן – אמרה האם.
"אבל אז אין שום דבר! אני לא מסכימה – צעקה רקאני.
"אז תתחלקו עם אוגי. קצת לכן וקצת לה. – יעצה האם.
"אבל לא שוה בשוה. היא אחת ואנו שתים – אמרה גמאני.
“אמא? – שאלה רקאני –, מה יהיה אם תגדל המשפחה שלה?”
"מה פתאום? – צעקה האם –, הן רק היום הגיעה אוגי וכבר תגדל לה המשפחה? אני לא מסכימה! "
"אבל היא תתגעגע ותשתעמם! עם מי היא תשחק, כאשר נהיה בבית הספר? – שאלה רקאני.
"אולי עם אמא? – הציעה גמאני.
“אני לא משחקת עם עכברים! – הזדעקה האם –, אתן יודעות, עד כמה אני אוהבת אותם.”
"אז אני רואה, שנצטרך לדאוג לה לבן זוג. היא לבטח תשתעמם ואז אי אפשר לדעת מה היא תכרסם, כשהיא משועממת – אמרה רקאני.
הבנות שרות: אוגי ובוגי
רוצה בבן זוגי!
אוגית רוצה עוד אוגי אחר
ואנו רוצות – מה שיותר.
מעתה, חל שינוי באורח החיים של משפחת רקאני וגמאני. שתיהן התחרו על חיבת האוגית, שתיהן חיבקו ונשקו לה, שתיהן רצו על ארבע, בשעה שנעלמה מעיניהן מתחת לספה או ארון בזמן משחק, כי זריזה היתה כשד ובין רגע קפצה ממקום למקום בזריזות של סנאי. שתיהן טיפלו בה, הביאו נסורת לריפוד, שמרו על כל עלה כרוב, על כל קליפה וקליפה ואוגית השיבה להן באותות שמחה למראיהן והוציאה קולות מעין "צימפ! צימפ! בליויית שריקה ארוכה. במיוחד כדי לאותת לבנות, שרעבה או צמאה היא. שום אורח לא זכה לכה הרבה אהבה ומסירות, כפי שזכתה להן אוגית.
ובכל זאת, לא היה די באוגית אחת לשתי הבנות הנלהבות לטפל בה. כדי למנוע ריב בין הבנות, קנה להן אביהן אוגר נוסף. הפעם היה זה זכר שבזכרים, דומה לאוגרת, אבל יפה ממנה כפלים.
משהוכנס לאותה קופסת קרטון, הסתכל בבת זוגתו לעתיד בענין רב, אבל זו – דחתה את ברכותיו ולא ענתה לו כלל וכלל. נעלב האוגר מחוסר נימוס כזה והתרגז מאוד. הריב בין שני בני הזוג היה אמנם משעשע עד כדי כך, שהבנות רקדו מסביב לקופסה ושרו:
איזה גבר! איזו גברת!
הוא לוחש, היא מדברת!
הוא רוגז, היא צווחת!
הוא צועק, היא צורחת!
איזה זוג אלה השנים,
ממש זוג מהשמים!
אב הבנות התקשר מאוד לבני הזוג ושמח עם הילדות מכל תעלול שלהם. אולם האם החלה לדאוג, כאשר שמה לב שהאוגית פתאום השמינה. כנראה, שבקרוב צר יהיה המקום בקופסה. צריך יהיה לדאוג גם לצאצאים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.