יום א' 19.6.77
זהו מכתב של אוהד, שיצטער צער רב אם תבוזבז ההזדמנות היחידה במינה, שניתנה לאחר שנים רבות של הסתאבות השלטון לתנועתכם, לחולל שינוי ניכר במדינתנו. למעשה, נהג הציבור הישראלי בשעת הבחירות האחרונות מנהג יהודי עתיק. כאשר נמאסת האשה על בעלה לאחר שנים רבות של נשואין, אין הוא רוצה ביפה יותר בעשירה יותר או בחכמה יותר, אלא פשוט “באחרות”. ואומנם הביאו לנו תוצאות הבחירות את “האחרת”, אלא שבאותו זמן שהליכוד זכה במספר קולות רב יותר בזכות עניני חוץ ודיברי קארטר, נהנתה תנועת “דש” מתמיכה בגלל עניני פנים ומטרתו הותוותה לערוך את השינויים במעך זה.
אין לי כל ספק, שתיקונים בשטח זה עשויים להצליח אך ורק אם “דש” ישתתף בממשלה. אמנם, מר בגין נוהג עתה, במשחק התיאטראלי, האהוב עליו ביותר, כאותו תימני שנשאל על ידי עתונאי, איך הוא מסתדר עם ארבע נשותיו. על כך ענה התימני: יש אצלי תור וכל לילה מחלק אני את חסדי לאחת מהן." “ומה קורה, אם אחת מנשותיך אינה מסוגלת בלילה שלה להנות מחסד זה?” נשאל שוב התימני. ועל כך השיב הוא קצרות ובתקיפות: “אז זה הפסד שלה!”
איש מאלה, שבחרו ב“דש”, לא העלה על דעתו, ש“דש” יישאר באופוזיציה. וזאת לצידו של “המערך”. כל אחד בטוח היה, שתנועה צעירה, שהלכה לבחירות זמן קצר בלבד לאחר התארגנותה ושעדין לא זכתה במלוא האמון של בוחריה, שניתן לה על תנאי בלבד, אינה יכולה להישאר בטלה או לעסוק בעיסוקים תיאורטיים ואקדמאים. עליה להוכיח את עצמה או להיעלם מהזירה הפוליטית. מצב זה מעמיד את העסקנים של “דש” במבחן חמור, עליהם להוכיח, שאין הם תחליף ל“רפי”, שנוצר מתנועת שינוי ומייד פוזל לעבר החיק של “האם”, כדי למכור את עצמו במחיר הגבוה ביותר. לטכסיס זה מסוגל מר פרס יותר מכולם ודווקא ללמוד ממנו או להשתתף אתו בכל מיני תככים שיבואו לבטח, במקום כנות פוליטית לטיהור המערך מ“הסתאבותו” שתהיה זאת התאבדות לדעת של “דש”.
לא מוכר לי הרכבו האנושי של “דש” ועד כמה הוא הומוגני ומסוגל לפעול במשותף. כרגיל דומה פוליטיקאי טוב לסופר טוב, שחייב להכיל שלושה אלמנטים יסודיים והם: שידע לכתוב, שירצה לכתוב ושיהיה לו על מה לכתוב. הפעלת ה“מנגנון” של “דש” להשתתפות בפעולות הטיהור, התיקון והחזרת המדינה לפסי כיבוד החוק ואחריות לאומית, חשובה יותר כעת מכל “עניני חוץ”. אלה מעורפלים עדין וזמן רב יעבור עד שיתבהרו. כל אחד יודע שהשטחים הכבושים או “המשוחררים” יישארו בידינו כקלף מיקוח ואם המשחק אורך זמן רב מדי והמיקוח מבולבל ומעורב בשאפתנות של אישים שונים, הרי אין זה עדין קלף חזק דיו, כדי שבגללו לא תשתתף “דש” בממשלה ולא תמלא את התפקיד שהטיל עליה הבוחר ועל ידי כך תרויח זמן לביסוסה ולהתרחבותה.
כולנו יודעים, שבין נטורי קרתא ובין חסידי החזקת השטחים של גוש אמונים או אוהדי ארץ ישראל השלמה – כל ההבדל הוא בזה, שאומנם שניהם שואפים למדינה דו־לאומית, אלא שהראשונים מעונינים במדינה תחת שלטון ערבי והשניים במדינה תחת שלטון יהודי. שניהם יודעים, שבמקרה זה יהיה במדינה זאת, אם היא תהיה דמוקרטית ממש, רוב ערבי במשך הזמן, שייווצר בין על ידי הילודה הרבה יותר ברב הערבים, בין על ידי איחוד המשפחות והגירה חופשית. קיצוניותם תגדל עם שחרור האסירים הביטחוניים, שלא נוכל ושאסור לנו להחזיקם בבתי הסוהר לאורך ימים ואין גם כל ספק שקיצוניות התושבים הערבים הגרים בשטח שלנו תיגדל עם מתן אוטונומיה הולכת ורבה לשכנינו.
עם זאת, מסירת השטחים במלואם והתהוות גבולות במרחקים קרובים למקומות הישוב שלנו, מהם יוכל כל מטורף להבעיר בערה מסוכנת, גם לזאת קשה יהיה להסכים. אולי היתה זו הסיבה העיקרית למשחק הממושך ב“קלף הפיקוח”, וכנראה לא תהיה לנו ברירה, אלא להמשיך לשחק בו עוד זמן רב, עד כמה שהדבר יהיה ניתן בידינו. מכאן, אינני רואה בחיכוכים מסביב למצבנו הפוליטי סיבה מספקת לא לקחת חלק בממשלה ובמיוחד בגלל סעיפים שהם תיאורטיים בלבד ושסכנה של סוף הציונות על ידי מדיניות של דו־לאומיות, ברורה לכל אלו, העתידים לעמוד על יד רסן השלטון.
אין אני חבר ב“דש” ובתוכי סולד אני כל ימי מהשתייכות לאיזו מפלגה שהיא. עם זאת, כחסיד של שינוי משנים וככואב לירידה המוסרית והשחצנות המיבישה של כל חבר המערך, כיצור עילאי, העומד מעל לחוק, הייתי רוצה ש“דש” תשתתף באופן פעיל בתיקון המצב הביש, בו אנו נתונים ושהמערך לא יראה חיזוק צידקתו וימשיך במעשיו הרעים, שאותם הוא מתכנן לבטח, ע"י קירבת “דש” לעמדותיו ודעותיו ובמיוחד, בגלל השתייכות לשעבר של רוב חברי “דש”.
אין די בריסון עובדי השרותים. לא פחות חשוב ריסון הסוחרים, שהפקרות מחיריהם עושה ללעג את המשכורת, אותה מרויח השכיר. ההזנחה הרבה אליה הגענו בכל השטחים והבזבוז המשווע בכל משרדי הממשלה, שאינם סובלים כל ביקורת ציבורית והאיוש האומלל של תפקידים חשובים באנשים חסרי מעש, דורש תיקון דחוף ומקווה אני בכל לב ש“דש” תפסיק להיות פסיבית ותפעל לפי רצון הבוחרים, שבחרו בה לחיים אקטיביים ומאחלים לה הצלחה מראש. לאו כל מפלגה זוכה בקרדיט רב כזה מראש.
בכבוד רב
ז. אלבלינגר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.