הכרתי את דוד איזמוז’יק מראשית בואו לארץ בשנת 1906 ומאז ועד שנת 1933 הייתי נפגש אתו בעבודה צבורית.
בשנים הראשונות לעליתו היה מקדיש את מיטב שעות חייו ומרצו ל“אחוזת בית”, שנוסדה ביפו בקיץ 1906. היה חבר הועד של שכונת תל־אביב ומועצת־העיר תל־אביב עד שנת 1923, ולפעמים היה גם ממלא־מקומו של ראש־הועד בהעדרו. כן היה חבר הועד המפקח של הגימנסיה “הרצליה” בתל־אביב. ממיסדי משפט־השלום העברי ושופט במשפט העליון, מפעילי מיסדר “בני ברית” ובשנות תרצ“א–תרצ”ב היה נשיא לשכת “שער ציון” בתל־אביב. ממיסדי בית־הספר למסחר הראשון בתל־אביב ועמד בראש הועד המפקח. חבר הועד של לשכת־המסחר בתל־אביב. במלחמת־העולם הראשונה (1914–1918), בתל־אביב. ממיסדי בית־הספר למסחר הראשון בתל־אביב ועמד בראש הועד המפקח. חבר הועד של לשכת־המסחר בתל־אביב. במלחמת־העולם הראשונה (1914–1918), היה חבר ועדות החטה והקמח להצלת הישוב מרעב ללחם, וחבר ועד ההגירה לעזרת המגורשים מתל־אביב ויפו באביב תרע"ז.
דוד איזמוז’יק נולד בכ“ט כסלו תרל”ד בביניביץ מחוז אורשה (רוסיה). למד בצעירותו לימודי יהדות ולמודים כלליים, והיה בקי בספרות העברית העתיקה והחדשה.
ראשית עיסוקו בעניני כלכלה היתה: הנהלת בית־חרושת לזכוכית. אחר כך עסק במסחר עצים, ותפס עמדה טובה במסחר ובתעשיה ובעסקנות צבורית. ציוני אמיתי היה, שראה את הציונות בהגשמה עצמית, ובשנת 1906 חיסל את עסקיו ברוסיה ועלה לארץ עם משפחתו בת שבע נפשות. התישב ביפו בקרבת מעונו של מאיר דיזנגוף. ומיד פתח ביפו עסק גדול של עצים וחמרי־בנין, יחד עם י. ל. שרתוק ואחיו ז. שרתוק. בית־מסחר זה היה מספק עצים וחמרי־בנין לכל מושבות יהודה, ואחר כך ליפו, לבניני “אחוזת בית” (תל־אביב). את בנו היחיד וארבע בנותיו חינך בגימנסיה “הרצליה”.
איש פיקח ונבון היה דוד איזמוז’יק, ורכש לו עמדת מכובדת בחברה ובצבור. הוא היה בין ששים המיסדים, הבונים והמתישבים הראשונים בתל־אביב ב־1909. ביתו שנבנה ברחוב לילינבלום, שימש בשנים הראשונות בית ועד לעסקני צבור של יפו ותל־אביב. כמה שנים היה פעיל בהסתדרות הציונים הכלליים, ממיסדי “התאחדות בעלי התעשיה” וחבר הועד הפועל שלה בראשית הווסדה.
בשנת 1934 העתיק את מושבו לחיפה, ונתמנה למנהל מחלקת האימפורט והועד המקומי למסי־עקיפין של “כופר הישוב”. פירסם מזמן לזמן בעתונות מאמרים על נושאים ישוביים ומוניציפאליים, וכן פירסם חוברות על יעוד הארץ, ועוד. הרצאתו היתה נאה, וסגנונו בהיר ונמרץ.
בשנותיו האחרונות חזר מחיפה לתל־אביב, ירד מנכסיו וגם מצב־בריאותו נתרופף.
היה צר מאד לראות את האיש המוצק הזה, שבימי פריחתו היה מלא שמחת חיים וחכמת חיים – בכמישתו, “יורד” מכל הבחינות.
בי“ג אדר תשי”ג הלך לעולמו, ולמחרת חיום הובא לקבורה בבית־העלמין הישן ברחוב טרומפלדור בתל־אביב.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.