יהודי פיקח, בעל שכל ישר והגיון בריא, מוח חריף, איש מתון, מיושב בדעתו ומעורב בין הבריות היה אריה ליב אסתרמן ז"ל.

נולד בתרכ"ט (1869) במחוז טלז, למד כימיה בהיידלברג. כל ימי חייו היה זריז ופעיל. בתנועה הציונית עסק הרבה עוד בהיותו בברלין.

הכרתיו בראשית בואו לארץ בפעם הראשונה בשנת 1913, כאשר הוזמן להיות המנהל המסחרי למוסד האמנותי “בצלאל” בירושלים.

הפרופיסור ב. שץ, מיסד “בצלאל”, היה איש החזון והרוח, איש האמנות והרומנטיקה, ואילו א. ל. אסתרמן לא המריא שחקים, ולא היה בעל הזיות, כי־אם עשה הכל לשם ביסוס המוסד האמנותי הראשון בארץ, והתאמץ לכונן את בית־הספר על יסודות חמריים מוצקים.

בנו הבכור עמנואל (כיום פרופיסור לכימיה בארצות־הברית) נתחנך זמן־מה בביתי, בהיותו תלמיד המחלקה החמישית בגימנסיה “הרצליה” בתל־אביב בשנים 1913–1914. האב ישב אז בקביעות בירושלים.

מפרק לפרק היה אסתרמן מבקר אצל בנו בביתי, והיתה לי ההזדמנות להכירו ולשוחח אתו על בעיות המוסדות שהעסיקו בימים ההם את הישוב העברי בארץ, כמו: הגימנסיה העברית הראשונה “הרצליה” בתל־אביב, המוסד האמנותי הראשון “בצלאל” בירושלים, המשרד הארצישראלי שהיה בהנהלת הד“ר א. רופין בתל־אביב, בנק אפ”ק ביפו, המושבים הקבוציים הראשונים: מרחביה, דגניה, כנרת ועוד. כל המפעלים הללו, ותל־אביב בתוכם, היו אז בראשית התפתחותם, ואסתרמן ידע להעריך כל מפעל לפי ערכו, ולתת הגדרה נכונה לכל פעולה ישובית.

עם פרוץ מלחמת־העולם הראשונה באבגוסט 1914, יצא אסתרמן את הארץ עם משפחתו.

בשובו לארץ, בשנת 1920, התישב א. ל. אסתרמן בתל־אביב. עקבתי מקרוב, במשך שנים רבות, אחרי פעולותיו בכל שטחי החיים הצבוריים והחברתיים.

לאחר מאורעות־הדמים שפרצו בתל־אביב ויפו – במאי 1921 – נתארגנה קבוצת אנשים, רובם עולים חדשים, אשר שכנו באהלים וצריפי־עץ על חולות תל־אביב, לשם הקמת שכונה חדשה בצפונה של תל־אביב. שם הקבוצה היה אז “מחוסרי דירות” (אחרים קראו לה בהלצה “מחוסרי לירות”). כמעט כולם גרו קודם לכן בשכונות נוה־שלום, נוה־צדק, אוהל משה וכו' (השכונות הגובלות עם יפו, שהיו בחזית הראשונה לכל התפרצות). אמצעיהם הכספיים היו מצומצמים מאד, וכעולים חדשים עדיין לא הספיקו להתבסס בארץ מבחינה כלכלית.

הד“ר חיים בוגרשוב היה הראשון, שנענה לדרישת “מחוסרי דירות”, ואירגן את עשרות הבונים הראשונים בשכונה שנקראה אחר כך בשם “נורדיה” (על שם הד"ר מכס נורדאו, שנפטר בשנה שבה החל בנין השכונה). אסתרמן היה המסייע הראשון להשגת ההלוואה האפותיקאית הראשונה לבנין 50–60 הבתים הראשונים ב”נורדיה", בשנת 1922. היתה זאת כניסתו הראשונה של אסתרמן למפעל האפותיקאי, אשר הלך והתפתח במרוצת הזמן, והפך לבנק אפותיקאי גדול שעזר הרבה להתפתחות הבניה בתל־אביב המתרחבת.

קרוב לארבע־עשרה שנה עמד אסתרמן בראש הנהלת הבנק האפותיקאי, שבמרוצת הזמן תפס יותר ויותר מקום חשוב במערכת המוסדות הכספיים. במשך כל שנות עבודתו בבנק הזה הראה המנוח מסירות, נאמנות וגמישות רבה במלוי תפקידו האחראי. לכל פעולה היתה לו גישה כנה ומעשית, הוא הצליח לתת הלוואות רבות בסכום שעלה על מיליון לירות ארצישראליות (סכום עצום בימים ההם) לבנין כמה מאות בתים בתל־אביב.

עם הווסד השכונה “נחלת יצחק” בקירבת שפת ימה של תל־אביב, בשנת 1922/23, היה אסתרמן מן הבונים והמתישבים הראשונים, והקים לו בית בן 3 קומות ברחוב הנקרא כיום “נס ציונה”.

שכונת “נחלת יצחק” כללה אז את חלקי הרחובות: אליעזר בן־יהודה, פינסקר, טרומפלדור, נס־ציונה, אידלסון והירדן (כעבור שנים נוסדה שכונה חקלאית בשם “נחלת יצחק” במזרחה של תל־אביב, ליד נחל מוצררה, ואין לערבב את שמות שתי השכונות).

בביתו שברחוב “נס ציונה”, גר אסתרמן מראשית בניתו ועד יומו האחרון – כעשרים ושתים שנה.

פקחותו ומעשיותו סללו לפניו את הדרך ל“ועד תל־אביב”, ואחר כך למועצת העיר תל־אביב (לאחר קבלת הזכויות המוניציפאליות המיוחדות, שהפרידו את תל־אביב מיפו).

במועצה הראשונה נבחר א. ל. אסתרמן ליו“ר ועדת הכספים, ושנים מספר (25–1922) השתתף באופן פעיל בסידור התקציבים השנתיים של עירית תל־אביב. בשנת 1922/23 לקח חלק רב בעיבוד ההכנות להשגת המלווה העירוני הראשון בסך 75,000 לא”י מארצות־הברית, אשר הוגשמה על־ידי מ. דיזנגוף בבקורו בארצות־הברית בקיץ 1923.

מלוה זה ניתן לשמונה־עשרה שנה, ונפרע בשלמותו עם הרבית בתשלומים חצי־שנתיים בדיוק נמרץ.

המלווה הנ"ל איפשר, בשנים הראשונות, לעירית תל־אביב להגדיל את מפעל־המים העירוני, ולסלול רחובות חדשים, לבנות כבישים ולהוציא לפועל עוד כמה עבודות צבוריות חשובות, אשר סייעו להתקדמותה של תל־אביב.

אסתרמן היה ידידו הקרוב והטוב של הד"ר תיאודור זלוצ’יסטי (רופא ומשורר, מראשוני התנועה הציונית בגרמניה) עוד בשבתו בברלין. שניהם השתתפו כצירים בקונגרסים הציוניים הראשונים ומילאו כמה תפקידים חשובים בתנועה הציונית שביהדות הגרמנית. בבואם לתל־אביב נפגשו הידידים הותיקים שוב, במועצה הראשונה של עירית תל־אביב. שני הנבחרים האלה עבדו שנים מספר מתוך הבנה הדדית בועדות המים, הכספים, שיפור העיר וכו'.

עם היווסד ה“בנק למלאכה”, בתל־אביב, נבחר אסתרמן להנהלה, ומשנת 1923 ועד יום מותו – ח' אלול תש“ד – היה יו”ר ההנהלה, והקדיש למוסד את מיטב זמנו ומרצו.

הוא היה גם מן החברים הראשונים במועצת “הסתדרות בעלי הבתים” ובמועצת “בנק בעלי הבתים”, והשתתף באופן פעיל בעוד כמה מפעלים צבוריים בתל־אביב.

אסתרמן כאילו נולד להיות עסקן צבורי, ואת רוב מרצו וכושר פעולתו הקדיש לחברה ולצבור.

ותיקי תל־אביב ידעו להעריך את עירנותו ואת פעולותיו המרובות תוך שתי עשרות שנים ויותר, וזכרו הטוב ישאר חרות בתולדות תל־אביב, יחד עם שמותיהם של בוני תל־אביב הראשונים.