אכן, מוזר ובלתי־מוסבר הוא לפעמים גורלו של סופר; כי אם, דרך משל, ישאלו, ויבקשו תשובה מניה וביה, אפילו מן הבקי ומומחה לדבר, מי הם מספריה הגדולים של רוסיה מן המאה הי“ט? — יעמוד הנשאל וימנה שמות משמות שונים, לא רק של הראשונים במעלה, אלא גם של שניים ושלישים במעלה, ואלו את שמו של אחד גדול וחשוב, מכל הבחינות — את נ. ס. לסקוב כמעט ודאי שישכח הלזה למנות; האם יש להסיק מזה, כי קוראיו של לסקוב מועטים, נגיד, מקוראי סופר אחר מבני דורו? חלילה! קוראי לסקוב היו תמיד רבים מאד והגיעו לרבבות; אלא שיד גורל מופלא היא באמצע; הוא מספר שכתב ספרים רבים, וכל ספור אינו נשכח מלב קוראו, כי על כן לא אחיזה אחת יש בכל ספור, אלא כמה וכמה אחיזות: — התוכן צבעוני, גדוש הרפתקאות, הנפשות הפועלות — כקרוצות משיש, מובהקות ובולטות, ואף אופן הכתיבה לא מן השכיחים הוא, אלא בעל סמני־הכר מצוינים; הדברים חדים וחריפים, מצומצמים ומגובשים, אעפ”י שהם לא קצרים, ולפעמים אפילו ארוכים; בנוגע לעושר הפבולה — כמוהו כדוסטויבסקי; מקרה מענין רודף מקרה מענין, פרט אל פרט מהודק, וכל אחד לעצמו וכולם יחד — מושכים ומרתקים; הדיאלוגים טבעיים, החכם חכם והכסיל כסיל, ואלו מדובבם — תמיד נבון ואמן להפליא; והלשון? — את כל צבעי הקשת בענן תמצא בה; פעם רגילה ושוטפת, בשניה — עממית ומעוקלת, ישרה וערמומית כאחת, עניה במלים ועשירה בתמונות, כולה בוּרוּת וששה להיות “מלומדת”; את ההוי של רוסיה, בכמה וכמה פלכים ומחוזות, של מעמדות גבוהים ונמוכים — קפל ביריעות ספוריו; אתה קורא ונהנה, קורא ומשתומם: — האמנם פרי בעל כשרון אחד היא כל היצירה המגוונת, רבת ההקף, עשירת הטעמים, מורכבת התכנים, הססגונית בסגנוניה? והיוצר הזה ששמו נ. ס. לסקוב, הנהו, בלי כל הפרזה, — סופר נודע בלתי ידוע; ואעפי“כ — נזכרים בו מזמן לזמן, לא רק המו”לים הטובים במולדתו, אלא המתרגמים בעלי ההבחנה בחוץ־לארץ, והם מוריקים את מבחר ספוריו ללשונם הם ומעשירים בכך את ספרותם; ומתרגמים קודם כל את “הנודד הקסום”, שהוא כאותה עדשה הצוברת את כל סגולות האור למיניהן; זה ספור שהוא ריאליסטי וגם דמיוני במדה מדהימה, שיש בו מן הסממנים הברוכים של “דון קישוט” וגם של “אלף לילה ולילה”: — אמת שכולה שקר, כביכול, ושקר שכולו אמת כביכול; כמה תמימות של ערמה אתה מוצא כאן, וכמה, מאידך, ערמה שבתמימות; כמה אור בוקע ומפציע מתוך היצרים האפלים ביותר, וכמה חשכה מבהילה — בכונות נקיות ומעשים טובים.

יצחק שנברג הריק לעברית את “הנודד הקסום” על כל תכונותיו הטובות, על ססגוניות הדבור העממי, על גוניו ובני גוניו המרובים בציורי נוף, בתאורי מקומות, בשרטוט דיוקנאות, בחטוב תנועות; אין ספק שספר זה עשוי לעורר סקרנות ולהגדיל ענין לנ. ס. לסקוב, בעל הגורל המוזר והבלתי־מוסבר, כאמור לעיל.