אני מכירה את רואת הנסתר אילונה שנים רבות. אין היא רוצה להתגלות ברבים, ובכל זאת כאשר תפגוש באדם שהיא רוחשת לו חיבה, תתרצה ותעשה עמו ניסוי כלשהו. פעם ביקרה בביתנו וביקשה כי נצייר אילנות. לפי צורת האילן אשר צויר יכלה לתאר לפני בעליו כמה מקווי אופיו מבלי לטעות בשיפוטה. פעם הציעה לי ולבתי למתוח קווים ולהעמיד נקודות מעל שורות של מחברת. הסתכלה כדי שניה, אמדה את המרחק ואת מספר הקווים ביחס לנקודות וניבאה לנו את העתיד. גם במקרה זה היא צדקה בכל דבר. פעם באה לבקרנו בעיצומו של חורף. הקור היה עז ואילו היא לבושה היה קל. נתתי לה את שכמייתי החמה וביקשתיה כי תשמרנה למזכרת. הוספתי ואמרתי דרך חיוך כי שכמייה זו אולי תשמש חוליה מקשרת בינה לביני.
ימים מספר לאחר מכן פגשה בי וסיפרה כי באמצעות השכמייה אשר אני לבשתיה קודם לכן קלטה התרשמויות שונות שבעזרתן ובסיוע תורת הנסתר יש בכוחה לספר לי את סיפורו של אחד מגלגולי הקודמים. אולם אין די בה בשכמייה והיא מבקשת ממני עוד חפץ או יריעת בד כלשהי אשר נשאתים זמן מה על גופי. הפעם שלפתי מכיסי מטפחת־אף מקומטת שהחזקתיה פעמים רבות בידי. מיד למחרת היום היא מסרה לי דוח על אחד מגלגולי מלפני מאה ועשרים שנה בערך. מובן כי במרחק זמן ניכר אי־אפשר לעמוד על אמיתות הדברים. אספר אפוא תחילה את הסיפור גופו ולאחר־מכן נסיק את המסקנות האנליטיות.
1853. רוסיה, ארצם של הצארים, והמקום עיירה קטנה ושמה טורקוב. מנהלה של גימנסיה אחת – נקרא לו וולדימיר – קם ונספח אף הוא אל תנועת הדקבריסטים. חברי תנועה זו היו ברובם אצילים אינטלקטואלים והם הם שהניחו את היסודות האידיאולוגיים המהפכניים אשר הולידו לבסוף את ברית המועצות. וולדימיר, כרבים מחבריו, נתפס והואשם בנסיון למרד אשר היה צריך לפרוץ בחודש דצמבר. מכאן שמה של תנועה זו, כי ברוסית דקבר פירושו דצמבר. האיש נידון לעבודת פרך בסיביריה, ל“קטורגה” הידועה לשמצה. וולדימיר ועמו אשתו ובתם מרושקה בת השמונה עשו את הדרך הארוכה מרוסיה התיכונית עד לסיביריה ברגל. הוא, כבלים כבדים בידיו וברגליו, אילצוהו לעבוד במכרות פחם שם כלו חייו מכפור, רעב ושחפת. האשה ורה והילדה מרושקה נותרו בחיים. שלושה אנשים סייעו בידי האשה וילדתה. איכר עשיר, קולק כפי שכינוהו, אדם שאינו יודע קרוא וכתוב, אשר נתן להן לפעמים דברי צמר או פרוה וכן מזון, לחם ושומן חזיר. האיש חשוך בנים היה וברצון היה לוקח את ורה ואת מרושקה לביתו לצמיתות אילולא אשתו רעת־הלב. האדם השני אשר הושיט עזרה לאלמנה ולבתה היה חייל, אחד מאלה אשר ליוו את האסירים לסיביריה. הוא התרועע עמהן, העתיר עליהן דברי חיבה, העניק להן משקה, וודקה, וכן קושש למענן עצי הסקה. השלישי בחבורה היה כומר פרובוסלאבי, אדם מוזנח ביותר שגלימתו מוחתמת תמיד בשאריות אוכל. אך כומר זה היה האור בחיי מרושקה, כי הוא לימדה תורות שונות. בבואה לשם כבר ידעה קרוא וכתוב, שכן ילדה מוכשרת היתה וערה ביותר. היא התחבבה על כל אדם. אל הכומר נמשכה בכל ישותה, שכן בין שאר העניינים אשר הוא לימדה היו גם סיפורי האבות, הנביאים וישו ואלה העלו בדעתה את הסיסמאות הסוציאליסטיות הנעלות אשר נחלה מאביה, דהיינו שיוויון, אחווה, הומניות. והלא בן הנגר מנצרת רצה לעזור לעניים כשם שזה היה רצון אביה וידידיו, אלא שלא הספיקו. ידי רשעים רצחום. תנאי המעצר לא העיבו על יופיה של הנערה. נהפוך הדבר. היא פרחה ושגשגה. ורה אמה משוכנעת היתה כי בתה זו תישא את לפיד החופש בבגרותה הלאה, אותו לפיד אשר נישא בידיו של אישה.
ואולם חורף בא, קשה מן הרגיל, והמזון מעט ודל. מרושקה חלתה. שחפת דוהרת הכריעה אותה. בת ש־עשרה היתה במותה.
אילונה סיימה סיפורה ונאלמה. שאלתי: “מה כאן סמיכות פרשיות אלי?” הסבירה האם אין את חשה כי פעילותך וחיוניותך הן מעל ומעבר לגילך? אשה בת שישים עומדת בדרך כל על סף הפרישה מן העבודה. נדתי בראשי. אמת נכון הדבר. אילונה המשיכה: "מרושקה זו לא חייתה את חייה עד תומם. חציים ואף למעלה מזה לא נוצל. משום־מה (לא כאן המקום להסביר למה ומדוע) ניתן לך עודף זה במתנה, תוספת למנת הפעילות, ההיענוּת והחיוניות אשר הוקצו לך. סיפור זה יש בו כדי לתרץ נהייתך הבלתי מוסברת, הבלתי מוצדקת ונטולת ההיגיון אחר רוסיה הסובייטית והיסודות האידיאולוגיים המתקדמים של המהפכה.
לשמע דברים אלה הוסר מסווה מעל עיני. התנועה האינטלקטואלית המהפכנית ברוסיה במאה הקודמת הלהיבתני מאד וזה הטעם על שום מה נמשכתי אחר הספרות של אותה תקופה. האיטלקים אומרים: “אם אמת אין בזה, מכל מקום המצאה נהדרת היא”.
גלגולה של מרושקה ניתן לי כמתנה יקרה מאת רואת הנסתר אילונה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.