הכל יודעים, כי גרשון בּאבּינוֹביצר וצפורה בּאבּקין – חתן וכלה הם, ובכל מקום אפשר לפגשם שניהם יחד: בגן העיר, בבית המשחק, על חתונות ומשתאות – גרשון וצפורה לא יפרדו. אמנם תנאים לא נכתבו וגם קנין לא היה, אבל מה בכך, אם לא נכתבו תנאים ולא היה קנין? הלא בעבותות אהבה קשורים לבבותם יחד, ואהבתם מה עזה ומה רוממה!

וגם בפני יעקב בּאבּקין אבי צפורה ישבו הזוג הצעיר יחדו, ישיחו, ישחקו ולא יתבוששו. אמנם יעקב באבקין הוא איש מהנימוס הישן ולמורת רוחו היא התקרבות עצומה כזו בין בחור ובתולה, אבל אומר הוא לשאת בשרו בשניו ולדום. בימים האלה גם דברי אב עשיר אינם נשמעים, ואף כי דבר עני כמוהו, הצריך לקבל לפרקים עזרה מבתו. יעקב הוא סמרטוטר עני ומתהלך כל היום בחוצות העיר ומבקש פרנסה, והפרנסה מתחמקת ממנו, ואיננה נגלה אליו אלא לעתים רחוקות, וגם זאת במדה זעומה. וצפורה בתו היא התופרת, והיא המשתכרת ומכלכלת את הבית בשעת הדחק.

אכן יודע יעקב, כי עתה אי אפשר לגרשון לבוא בברית הנישואין עם בתו. יודע הוא, כי גרשון מכין את עצמו לעמוד לבחינה למען יוכל אחרי כן להיות רב מטעם הממשלה, אבל לכל הפחות חפץ מאוד, כי יכתבו תנאים כמנהג ישראל ו“ישברו הקדרות”, ולא יצטרך לכחד תחת לשונו, כי בתו כלה לבחירה גרשון, תחת אשר עתה, באמור לו איש ברמז כי בתו מיועדת לגרשון, הוא אנוס לגמגם איזו מלות בלתי מבוררות, ופניו מתאדמים ומתכרכמים.

והימים לא יעמדו, כי חלוף יחלופו. צפורה איננה עוד צעירה לימים, כי חמש ועשרים שנה מלאו לה, ויעקב יודע, כי הבנות כעבור זמנן ערכן כלוחות ישנים, שאין דורש להם. והנה עוד שנה עוברת, ואחריה עוד שנה, וגרשון עודנו מתעודד לבחינה. ומי יודע מתי יהיה עתיד לבחינה? יעקב איננו יודע מה המה הלמודים הדרושים להבחן בהם. אבל יודע הוא, כי גרשון איננו שוקד כלל על למודיו. תמיד הוא רואה אותו מתהלך בחוצות ובלילות ישוח עם צפורה בתו בגנים או יושב ומשוחח עמה בבית בחדרה ומפריע אותה מעבודתה.

הוא מבטיח, כי בשנת תר… הבע“ל יעמוד אי”ה לבחינה. מי יתן ויֵאָמנו דבריו, ובאה בתי אל המנוחה ואל הנחלה, ופני לא יחורו עוד – חשב יעקב בלבבו.

ובשנת תרנ"ז אמנם עמד גרשון למבחן, אך יצא וידיו על ראשו. לפי דברי גרשון הסבה לזאת היתה, יען כי המורה הבוחן הוא איש קשה ומבקש תמיד תואנות, ומה גם מעברי. אפשר, כי מקצת אמת היתה בפיו, כי אמנם המורה הבוחן לא היה מחסידי אומות העולם; אבל הסבה העיקרית לא נעלמה מעיני יעקב, אשר ידע את הפתגם התלמודי: “לא יגעת ומצאת – אל תאמן”.

ובתוך כך גרשון צריך לנעלים, למכנסים – במחילת כבודכם – ומאין איפוא יקחם? אמו היא אשה אלמנה סוחרת בשוק בביצים, בקשואים ובתרנגולים, ובעמל רב תמצא לחמה לה ולגרשון בנה, אבל בשום אופן לא תספיק פרוטתה לקנות לבנה נעלים חדשים ומכנסים. וצפורה תמהר להענות לבחירה בטרם ידרשנה, והיא ממציאה לו את כל מחסוריו.

בלילה, בלילה, לפעמים אחר חצות, היא יושבת כפופה על מכונת התפירה ומאיצה בגלגלה לסוב מהרה בחפזון להשלים את עבודתה, למען תשיג ידה לקנות בגד חדש לגרשון אהובה; ומה יפחד וירחב לבבה בזכרה את העונג אשר תנחל, כאשר ילבש גרשון את בגדו החדש! הן גם בבגדיו הישנים אין דומה לו ליופי וחן, ומה גם בלבשו בגדי חמודות…

וגרשון מקבל מאת צפורה את כל מתנותיה, כמו נפרע ממנה את חובה. הוא לא יבוש גם מהגיד לצפורה, כי כזה וכזה יחסר לו. ולמה יבוש? הן שניהם כאחד נדבקו ואיך יערוך עמה חשבונות? הלא ימים באים והוא יצא מהבחינות מנצח, והיה לרב מטעם הממשלה בעדה גדולה ויקבל שכר רב, ואז תתענג צפורה על רב עושר וגדולה, והיא תמשול בכל הטוב אשר יהיה לו; נחוץ רק לחכות זמן מה, והאושר בוא יבוא.

וצפורה מאמינה בכל הבטחותיו בכל לבה. ואיך לא תאמין? הן פי גרשון המדבר, ופי גרשון לא ישקר לעולם. אם לא הצליח בבחינה בשנה זו, יצליח בשנה הבאה, ואם יבואו שניהם בברית הנישואין, וחיו יחדיו באהבה ושלום ויתענגו על רב טוב.

ויהי היום וגרשון היה לסופר בבית המסחר של ה' גיטין, ושכר קצבו לו שלושים שקל לחודש.

אז עזב גרשון את ספרי הלמוד ואת תקותו להיות רב מטעם ויחשב וימצא, כי אמנם טוב ויפה יותר לאחוז במסחר, כי לפני ה' גיטין יתרפס גם “הרב מטעם”, יחניף לו וישרת לפניו כעבד, וה' גיטין לפעמים בועט בו ומבזהו בפניו. וסוף סוף במה נחשב השכר “שהרב מטעם” מקבל, נגד הרוח שה' גיטין מרויח מעסקיו העצומים? וישם גרשון את כל לבו לעבודתו החדשה, וגם החל להתגאות בפני בני גילו, אשר עוד יחלמו את חלומותיהם להבנות מספרי למוד.

ובראותו את עצמו עולה ומתנשא על גפי המסחר התגנבה לפעמים אל לבו מחשבה זרה, כי לו היה חפץ, כי אז לא יבצר ממנו עתה לקחת לו אשה יפה מבנות העשירים מאנשי־השם עם נדוניא רבה. הוא אמנם לא יעשה כזאת, יען כי את דברו לא יחפוץ לשנות ומה גם בדעתו, כי צפורה הרבתה לעשות עמו חסד.

אבל המחשבה הזרה, אחרי שנולדה במוחו של גרשון, זעזעה ועקצה אותו לעתים תכופות ויש אשר התעורר בקרבו גם מעין רגש של חרטה.

הוא בקש לגרש את המחשבה הזרה, אך היא התעוררה ותבצבץ כמו מאליה. אכן הוא את צפורה יקח לאשה, אבל הוא בזה מקריב את נפשו לקרבן בשביל לעמוד בדבורו.

הוא לא יהיה מאושר, כשתהיה לו צפורה לאשה. כי מה היא צפורה? – נערה פשוטה, תופרת עניה, לפנים אמנם אהב אותה, אך זה היה מלפנים, בימים אשר צפורה היתה צעירה לימים, ופניה היו כפי השושנה, אשר אך התפתחה. אפס הימים ההם עברו וכבר פנה זיוה, פנה הודה, ומה גם בימים האחרונים…

ובאמת שנו מאוד פני צפורה בימים האחרונים. אביה חלה במחלת הריומטיזם. הוא לא יכול עוד להתהלך בחוץ ולבקש פרנסתו כמלפנים, ועל כן רק צפורה בעבודתה מכלכלת את כל בני הבית ונאנסה איפוא לעבוד בלי הרף ולבלתי תת תנומה לעפעפיה… גם אל מלבושיה לא יכלה עוד צפורה לשום לב. די היה לה, כי מצאה ידה בעבודתה להשביע את נפשות אחיה ואחיותיה הקטנים בלחם, ולא לחשוב מחשבות על בגדיה שאינם כתקונם.

וימי האביב שנת תר… הופיעו בכל יפים והמון קסמיהם. והבחורים והבתולות יוצאים לטיל בגן בעיר שלובי־זרוע, והחתנים והכלות שבתוכם כל אחד מתפאר: זה שלי הוא, או: זאת שלי היא. וגם גרשון וצפורה זוגנו יצאו לטייל, אבל רוחו סרה, והוא כובש פניו בקרקע…

הוא ראה כי בחירתו לבושה מגבעת שכמוה תלבשנה רק בימות הגשמים; אך ביום אביב, בשעה שמסביב שמחה וחג, היתכן ללבוש מגבעת כזו?

– הלא אמרת לי כי לפני חג הפסח היתה לך עבודה רבה, – אמר גרשון מבלי יכולת להתאפק ולכחד את צערו הגדול.

– אמנם כן, ב"ה סכום הגון הרוחתי, – ענתה צפורה לתומה.

– ומדוע לא קנית לך מגבעת? – קרא גרשון. – הן חרפה היא להתראות בין אנשים במגבעת כזו. חרפה וקלון! הלא הכל מראים באצבעותיהם עלינו…

– הלא ידעת, כי אבי חולה – ענתה צפורה במרירות.

– אביךְ, אביךְ… – קרא גרשון בחרי אף – ובכל זאת חובה על האדם לבלי לשכוח את צרכי נפשו. לאביך אפשר לך לתת נדבה ולו גם נדבה גדולה, אבל לתת לו את נפשך כליל – רק אוילים יעשו כזאת. אל תשכחי, צפורה, כי אנוכי אינני מה שהייתי מלפנים. עתה הנני נפגש לעתי קרובות עם אנשים רמי המעלה, ואם ישאלוני “מי היא הנערה אשר הלכה עמך”

– מה אענה אותם?

– ואם מגבעתי לך לחרפה ולקלון, מדוע לא תקנה לי אתה מגבעת אחרת לפי כבודך? הלא תזכור, כי כאשר היתה הפרוטה מצויה בידי ובעיני לא נעים היה לראות, כי אינך לבוש בגדי כבוד, התעוררתי מעצמי למלא את מחסוריך.

– הלהתחשב עמי בעד החסד אשר עשית עמי מלפנים תבואי הפעם? – קרא גרשון בחימה עזה – אמנם כן הוא דרך הנשים: בפיהן אהבה, ובלבן חשבונות הפרוטה…

– אני לא אמרתי להתחשב עמך, – ענתה צפורה, וטרם אבין מדוע רוחך סרה. אמנם רואה אני זה ימים אחדים, כי פניך אינם אלי כתמול שלשום… אין זאת, כי אם דבר לאט עמך ורק תואנות תבקש…

ומהערב ההוא עברו כשני שבועות, וגרשון לא סר לדרוש את שלום צפורה. וצפורה מיחלת בכליון עינים לבואו. היא מתחרטת מאוד על אשר הדאיבה את לבו בדבריה. היא חושבת, כי אמנם היא חטאה לנגדו, כי היא נגעה בפצע לבבו בהזכירה אותו, כי מלפנים קבל מידה מתנות; אבל מדוע יוכיחנה על כי לא קנתה מגבעת־אביב, והוא הלא יודע, כי אביה חולה וכל מחסוריו עליה? הוא אומר, כי האדם איננו צריך לשכוח את מחסוריו הוא… אין זאת כי אם אל נסה לראות בענוּת בנים קטנים השואלים לחם, כי לולא זאת לא דבר כאלה… הן גם הוא איש ישר ולב בשר לו.

ויעקב באבקין רואה כי הנה בתו עצובה מאוד מאוד ויבן, כי “חתול שחור” עבר בינה ובין בחירה, אשר יוקיר את רגליו זה כמה מבוא אל ביתו.

– בי האשם. כי נתתי לנער ההוא להתקלס בבתי זה שנים אחדות – חשב יעקב בלבבו… מי יתן ויכולתי עתה לצאת מהבית, כי אז הלכתי ישר אליו להביא את הענין לידי גמר: אם חפץ הוא – יקחנה מיד, ואם לא – יחדל ממנה ותנשא לאחר.

אבל יעקב לא יכול למוש ממטתו.

אפס כעבור איזה זמן בא גרשון אל הבית לבקר את צפורה.

– שמעני נא, גרשון, – אמר אליו יעקב – עד הנה התאפקתי ולא אמרתי לך דבר, כי חשבתי כי מעצמך תבין להביא את הדבר לידי גמר… אמנם מלפנים אמרת לעמוד לבחינה והיית טרוד בלימודיך, אבל עתה הנה ב"ה משמרת פקודה לך בבית המסחר ועת היא כי… כי… – יעקב התחיל לגמגם, כי קשה היה בעיניו להשפיל את כבודו ולבקש מאת החתן כי יקח בתו.

– התבין?… אני אינני אומר לפנות אליך בבקשה, כי תקח את בתי לאשה, אבל אם מה' יצא הדבר אין רשות לי להפר. אבל נחוץ שיבוא הדבר לידי גמר. היא ב"ה כבר הגיעה לפרקה, ואתה מעכב עליה לבלי להנשא לאחר, ובעצמך תדחה מיום ליום מבלי להביא את הדבר לידי גמר.

– ולמה נמהר ככה? – ענה גרשון בשחוק – עוד יש שהות.

– עד שילבין ראשה… – אמר יעקב בשחוק מר.

– לא, ידידי, אנוכי איש חולה, לא ידעתי יום מותי ולא אחפוץ לעזוב את בתי כאניה בלב ים.

– אבל דבר כזה לא יעשה בחפזון – אמר גרשון בכובד ראש. – הן שכרי לעת־עתה עודנו מועט, רק שלושים שקל לחודש. ואחר החתונה הלא נחוץ לשכור דירה יפה ולקנות כלים נאים, ושכר כזה לא יספיק לכל הצרכים.

– ומי ידרוש ממך כי תחיה חיי שררה? – קרא יעקב. – הן אני ידעתי את אביך ואת זקנך, כי כולם לא היו שׂרים וחוֹרי ארץ, כי אם עניים פשוטים כמוני, ומדוע תלך אתה בגדולות ובנפלאות? האם אחרי היית למשרת בבית גיטין תאמר, כי עליך להתנהג כמוהו? ראה נא איך יחיה המון בית ישראל. הן רבים יחשבו להם לאושר גדול אם ימצאו שלושים שקל לחודש והנם מתפרנסים בצער, כמובן, עם נשיהם ובניהם. ובמה גרועים הם ממך?

– אני לא לשמוע תוכחות מוסר באתי. כל איש חי בשכלו הוא ולא בשביל זרים, – ענה גרשון בכעס ויקם מעל הכסא.

– הרשות בידך לעשות כחפצך בנפשך, אך לא בנפש בתי.

– אחלי, אבי! – קראה צפורה אשר באה בעת ההיא החדרה ותשמע את דברי אביה.

– חדלי נא מהקוֹמדיה הזאת! – קרא גרשון מבלי הבט אל צפורה. – התאמרי כי טפש לבי מהבין דבר? מתחילה שסתה את אביה בי ואחרי כן היא מבקשת להשתיקהו.

– בה' נשבעתי, כי אני לא הגדתי לו דבר – קראה צפורה ממעמקי לבה.

– ומדוע נזכר היום לבוא אלי בתוכחה? ידעתי אתכם כולכם… פתי מצאתם… – גרשון פנה וילך. –

– טוב כי כן נגמר הדבר, – חשב גרשון בלבו ולא נמשך לאורך ימים. באמת נוֹאלתי מאוד, כי אמרתי להקריב את נפשי קרבן, יען הבטחתי לה במו פי כי אשאנה. אני הוכחתי אותה על כי תקריב את נפשה כליל בעד אביה ואחיה, ובעצמי אמרתי לעשות כאולת הזאת, אשר איננה נאוה כלל לאיש־מעשה החפץ לקנות שם בעולם המסחר. אם כסף קבלתי ממנה מלפנים, הנני להשיב לה בנשך ובמרבית, אך לא להקריב את נפשי כליל.

ומה הוא האושר אשר תמצא היא, אם תנשא לי? אחרי שבאמת אינני אוהב אותה, הלא יהיו כל הימים ריבות וקטטות בינותינו, ולמי ינעמו חיים כאלה? אם הבטחתי לה – מה בכך? בעולם המסחר מנהג הוא מימות עולם, כי הכל נעשה לפי מצב השעה. ומדוע אֶהבּל אנוכי לשנות ממנהג העולם? ומה גם עתה אחרי שאביה חולה ועלי יהיה מוטל עול המשפחה כולה… לא: “אל תצדק הרבה”!…

אם השיב גרשון את חובו לצפורה או לא – לא נודע עוד לאיש; אבל זה נודע ברור, כי זה לא כבר בא בברית התנאים עם שארת בשר של הגביר גיטין, והכל מנבאים לגרשון עתידות גדולים, כי יהיה ברבות הימים העמוד הימיני בכל בית המסחר…

יעקב חפץ מאוד ללכת ולמרט את לחייו בפני כל עם ועדה, אך רגליו הכואבות לא יתנוהו למוש ממטתו…