מתהלך בתוכנו אחד מבני העליה השניה, איש צנוע ועניו בכל הליכותיו, זלמן פבזנר. נולד בסטארודוב (רוסיה) בתר“ן. עלה לארץ בתרס”ח–1908, בהיותו בן 18. עם התחלת ישור החולות בשנת תרס"ט לשם בנין פרבר־גנים “אחוזת־בית”, היה העולה החדש, הצעיר זלמן פבזנר, מן העובדים בחריצות יחד עם קבוצת פועלים בת עשרים איש.

ומערבות החול של “אחוזת־בית” עבר לעבוד כפועל פשוט וכנוטר כרמים בכרמי ראשון־לציון. מראשון־לציון עבר לבאר־יעקב, ועבד שם כשנה, ואחר כך אנו פוגשים אותו ב“מרח” (כיום: גבעת עדה) שליד זכרון־יעקב. ומתרפ"ה – בשירות עירית תל־אביב והספריה העירונית “שערי ציון”.

מראשית בואו לארץ עבד עבודה המיגעת את הגוף, ובקושי השתכר את לחמו הצר. תנאי החיים של הפועלים היו קשים מאד בימים ההם. מזמן לזמן תקפה אותו הקדחת הממארת שהיתה מחלישה את בריאותו, את כחותיו הגופניים. אבל ברוחו היה אמיץ־לב, לא התלונן על גורלו ועל מצבו החמרי, וכאילו נשא בחובו איזה סוד כמוס אשר לא גילהו לשום איש. הסוד נתגלה רק כעבור שנים רבות.

מראשית בואו לארץ נכנס בפבזנר רעיון: ליצור נכס תרבותי שאין דומה לו. בשקט ובלי דברים נגש במרץ רב לאסוף וללקט את העתונות היהודית שיצאה לאור בארץ־ישראל ובכל העולם, בכל הלשונות ולכל גלוייה, מראשיתה ועד ימינו. וזה עשרות שנים הוא חוסך משכרו הדל ורוכש בפרוטותו האחרונה עתונים ישנים וחדשים, ואף כרוזים ומודעות שפורסמו בארצנו לרגל מאורעות שונים. מחונן הוא בחוש מיוחד של אספן, וכשרון רב לו לשמור מכל משמר על העתון, המודעה, העלון, הכרוז, הצלום וכל מה ששייך לחיי ישראל ולחיינו הישוביים בארץ בפרט. בגלל מסירותו המצויינת הצליח ליצור יש מאין, לשמור על הנכס היקר בתקופת מלחמת־העמים הראשונה, שארכה למעלה מארבע שנים (1918–1914), ואחר כך בימי מלחמת־העולם השניה, ובימי המאבקים ומלחמת השחרור, הפצצות והפגזות.

בתקופת החפושים, המאסרים והגירושים ההמוניים, והיחס הרע בכלל מצד השלטונות הצבאיים והאזרחים של המשטר התורכי, טילטל זלמן פבזנר את ארגזיו, סליו וחבילותיו, שבהם היה ארוז האוסף היקר שלו מעיר לעיר ומכפר לכפר, ושמר מתוך הקרבה עצמית וסכנת נפשות על אוצרו היקר, עד שהצליח למצוא לו מקלט בטוח בתל־אביב. ואף כאן בעיר העברית הראשונה, היה טורח ומתיגע הרבה בהעברת אוסף העתונות שלו ממרתף למרתף ומדירה לדירה. ועמלו הרב נתן פרי אשר ישווה לו: בשנת תרצ“ח זכה ז. פ. לקבל מן הקרן הקיימת לישראל מגרש ברחוב ד”ר חיים חיסין בתל־אביב, ובעזרת העיריה והלוואות קופת התגמולין של פקידי עירית תל־אביב, הוקם על המגרש הזה בית קטן בן 4 חדרים ושם מצא האוסף, אחרי טלטולים רבים, מקום קבוע בשני חדרים. תכנית הבנין תוכננה לשלש קומות, אבל מחוסר אמצעים כספיים הוקמה רק קומה אחת.

את הבנין שבו אוסף העתונות, קרא פבזנר “בית הלבנון” על־שם העתון העברי הראשון בארץ־ישראל “הלבנון”.

תודות למסירותו, חריצותו ושקידתו של פבזנר, שמורים וקיימים ב“בית הלבנון” כל עתוני ארץ־ישראל מראשית הופעתם ועד היום הזה. וכן גנוזים ב“בית הלבנון” קומפלקטים שלמים מן העתונות היהודית בארצות הגולה, מהם עתונים שהופיעו לפני מאה וששים שנה ויותר. יש לציין במיוחד את העתון העתיק “וואכענטליכן בעריכטען”, שנדפס בהולאנד בשנת 1781. עובדה היא, כי אינו, לא בספריה הלאומית שלנו בירושלים ואף לא באוספים הגדולים של בתי־הנכות הממלכתיים.

לא יאמן כי יסופר: פ. דל־האמצעים הצליח לאסוף נכס לאומי יקר־ערך כזה שאיו ערוך לחשיבותו, ובזה קנה את עולמו.