האניה הרוסית “רוסלאן”, שפתחה את העליה השלישית לארץ לאחר הכרזת בלפור, הביאה מנמל אודיסה לחוף יפו, למעלה משש מאות יהודים, שבהם בעלי מוניטין בספרות העברית כפרופ' יוסף קלוזנר, כמה עסקנים ציונים חשובים וציונים טובים מן השורה, מהם קשישים בעלי שם, מהם צעירים שרכשו להם שם במרוצת הזמן בארץ. בין הצעירים היו: ישראל גורפינקל (גורי), מחשובי הסתדרות־העובדים כיום וחבר הכנסת; אברהם קמיני, מחשובי הפקידים בעיריה במשך שנים רבות ואחר כך חבר מועצת־העיר, ויו"ר הועד הארצי של הקרן הקיימת לישראל זה שנים רבות.

בין הבאים ב“רוסלאן” היו גם שני אחים צעירים מאודיסה – האחד יצחק פרנקל, כיום מחשובי הציירים, והשני משה פרנקל, מוותיקי הפקידים בעירית תל־אביב, הממונה על גבית המסים ועסקן פעיל וחרוץ בכמה וכמה מוסדות צבוריים.

משה פרנקל נולד בשנת 1897 למשפחת חסידים, וקיבל חנוך מסורתי. בימי נעוריו היה ממבקרי בית־הכנסת “יבנה” באודיסה, אשר שימש שנים רבות מרכז חשוב לציוני אודיסה והסביבה.

כשהגיעו לאודיסה פליטי ארץ־ישראל, אשר גורשו על־ידי הרשות הצבאית של תורכיה בראשית המלחמה הראשונה, נוסד מיד בעיר זו ועד העזרה לפליטים.

משה פרנקל הטה שכם לועד זה, עמד בראשו וטיפל במסירות רבה ומתוך התנדבות בפליטים עד היום האחרון.

עם גמר המלחמה, בנובמבר 1918, החל, יחד עם כמה מחבריו, לארגן את שיבת המגורשים לארץ־ישראל.

אל מחנה הפליטים נספחו מאות עולים חדשים, ובהם גם משה פרנקל ואחיו יצחק.

לא קל היה אז לקבל רשיון־יציאה מרוסיה הבולשביסטית, ושבעתיים קשה היה למצוא אניה אשר תפליג מאודיסה לארץ־ישראל. מחוסר אפשרות למצוא מאות מקומות פנויים באחת האניות, היו מוכרחים לשכור אניה מיוחדת על חשבון הנוסעים עצמם.

לאחר מאמצים מרובים יצאו מאודיסה בסוף 1919 למעלה משש מאות יהודים, והפליגו באניה הרוסית “רוסלאן”.

משה פרנקל המשיך לטפל בפליטים, ודאג להנעים על היוצאים את הנסיעה מאודיסה עד בואם ליפו.

בראש ועד האניה “רוסלאן” עמד הפרופ' יוסף קלוזנר, ועל ידו היו עוד חברים אחדים, ובהם משה פרנקל, אשר התנדב למלא תפקיד של גזבר העולים.

בגורל האניה הזאת נפל להיות הראשונה, אשר הביאה לנמל יפו קבוץ גדול של הפליטים והעולים הראשונים, לאחר סיומה של המלחמה הראשונה.

מנמל יפו עברו כל העולים לתל־אביב. לאחר הפסקה ארוכה של ארבע שנים ויותר היה זה בבחינת מאורע גדול בכל הישוב ובתל־אביב בפרט, ו“עולי רוסלאן” היו לשיחה בפי כל. מחוסר בתי־מלון בתל־אביב, התאכסנו כמעט כולם בבתים פרטיים.

תושבי תל־אביב שמחו לקראת החוזרים והעולים החדשים, וברצון רב קיימו את מצוות הכנסת אורחים, וקבלו את כל העולים בזרועות פתוחות.

תל־אביב הקטנה, עם 180 הבתים ועם האוכלוסיה שעלתה אז ל־1800 נפש, המתה על ששת רחובותיה הקצרים ממאות האורחים אשר מלאו את כל בתי הפרבר, והשמחה היתה במעונות המארחים.

עולי “רוסלאן” הביאו דרישת שלום חיה מיהודי רוסיה וסיפרו, שאלפים ורבבות מאחינו בני ישראל מחכים בכליון עינים ליום המאושר שיוכלו לעלות לארץ ולהתנחל בה.

ימים מספר לאחר שבתו בתל־אביב, הלך משה פרנקל למושבה ראשון־לציון, ועבד בזמן הראשון ביקב.

בשנת 1923 נכנס לעבוד במחלקת המסים בעירית תל־אביב, ובמרוצת הזמן עלה משלב אל שלב עד שנתמנה כמנהל מחלקת המסים, ומאז ועד היום עומד בראש המחלקה הזאת, המכניסה את ההכנסות העיקריות בתקציב העיריה.

מפרק לפרק חרג ממסגרת העבודה המשרדית, ויצא לפעולות צבוריות שונות.

עם הווסד האגודה לבנין שכונה חדשה “נוה־שאנן”, מחוץ לתחומי תל־אביב הבנויים, בשנת 1922, היה משה פרנקל מראשוני מייסדיה.

כעבור שנים מספר נתארגנה קבוצת מורים ופקידים לשם בנין שכונה חדשה על החולות שבקרבת תל־אביב, ושוב אנו מוצאים את משה פרנקל בין מייסדיה ומתישביה בשנת 1931.

בעת ובעונה אחת היה ממייסדי בית הכנסת “נחלת אבות” ברחוב בורוכוב, הגובל בשכונת המורים והפקידים.

גולת הכותרת של עבודתו הצבורית היא – “מגן דוד אדום” בתל־אביב.

מראשית ייסודו של “מגן דוד אדום”, על־ידי יוצרו ויוזמו הד"ר משולם ליבונטין, עמד משה פרנקל לימין המייסד הראשון והתמסר למפעל החשוב בכל נפשו ומאודו.

מ. פרנקל היה גם ממייסדי המרכז הארצי של “מגן דוד אדום”, חבר ההנהלה, גזבר ואחד החברים הפעילים בכל שטחי פעולות המוסד, אשר יצאו לו מוניטין לא רק בכל ערי ארץ־ישראל ומושבותיה, אלא גם מחוץ לגבולות הארץ.

ראוי להזכיר כאן שבעד שירותם הגדול לטובת “מגן דוד אדום” רשם רה“ע מאיר דיזנגוף ז”ל בספר הזהב של הקהק“ל את הד”ר מ. ליבונטין ואת עוזרו הנאמן מ. פרנקל.

בתקופת מלחמת־העולם השניה היה מ. פרנקל חבר המטה הראשי של שירות ההתגוננות הפאסיבית בתל־אביב. כן פעיל בעל היובל במיסדר הבונים החפשים, בלשכת “חירם”.

ועוד כחו ומרצו עמו להוסיף על זכויותיו הצבוריות כהנה וכהנה.