מכתב קבלתי מצעיר אחד לאמור:
שבע שנים אני עובד בארץ, פעם פה ופעם שם. בקשר אמיץ הייתי מתקשר במקום על ידי העבודה, אבל לא יכולתי להשאר תמיד במקומי, החיים נתקו אותי ביד חזקה והסבו קרע בנשמתי. וכך הלכה נשמתי ונקרעה לקרעים קרעים, ושלמות נפשי נפסדה. ואני נודד כצל זה שבע שנים!
בכל מקומות נדודי היו יחידים שנתקרבתי אליהם קורבה נפשית. ברגעי המרגוע היינו שופכים איש לפני רעהו את כל מה שנצטבר בתוך הלב, את עינויינו ואת תקוותינו, ובמשך הזמן נתקשרתי עמהם בכל נימי נפשי… אולם כשהגיעה השעה ונדחתי ממקומי, נתקו גם הקשרים הנפשיים, שקשרו אותי אל ידידַי־יחידַי והשאירו לי פצעים עמוקים בלב…
היה זמן, שבאמונה ובבטחון עבדתי את האדמה וחשבתי על דבר התרחבות אפקנו והשתלמותנו. והנה אחרי נסיונות קשים ומרים התחלתי להרגיש שהאמונה הזאת הולכת ורופפת. ועכשיו אנית חיי צפויה להשבר, ואני עוד מעט אטבע וארד אל המצולה…
והנה אני מתחזק להלחם נגד הטביעה, ואני חושב לנתק את שרשראות המציאות המכווצות את שרירי ולצאת לחפשי. הבה אלך לחפש מה שדרוש להשלמת רוחי. הן תמיד שאפתי להשתלמות, והיא עדיין ממני והלאה. ומה אני שואל להשתלמותי? כל מה שיש בו מן המרחב ומגילוי הכוח הגנוז. חידוש הכוח! כן, אני מוכרח לחדש את כוחותי, לצאת מהסביבה המעיקה והמדכדכת את נפשי. שם בחוץ, רחוק מעולם הפרפורים, אולי אזדקף, אלמד באופן חפשי, את תורת היצירה, אחדור לתוך תוכה של העבודה היוצרת ואשלוט בה. ואז אשוב אל הארץ ברצון חדש, ברצון יוצר וברור.
ומאידך גיסא קול מדבר אלי: אל תעיז! חפור ומצוא פה מרגוע לנשמתך התוהה, פה בארץ התהוותנו. חלילה לך מעזוב את צרור עברך וללכת לנוע על חידוש חיים בארץ זרה! הנה חבריך מצמצמים את רצונם ומוצאים תוכן בעבודתם וסיפוק נפשי. היה גם אתה כאחד מהם.
כאחד מהם! ומי יודע מה גנוז אצלם בתהום נשמתם? אולי גם הם תוהים כמוני, אלא שאינם מגלים לשום בריה. גם לא תמיד מוצאים את הנפש שלפניה אפשר לשפוך את מרירות הלב, הגעגועים והספקות. לו מצאתי נפש קרובה בשעה זו, אולי על ידי אחדות הנפשות היו מתאחים גם קרעי נשמתי. אבל היכן הנפש הזאת? ובתוך כך אני קלוע בכף הקלע, תועה בישימון. ואין מוצא.
* *
רושם מדכא עשה עלי המכתב הזה. רואים צעיר מתחבט ביסוריו, יסורים של נפש, הנמצאת במועקה ונחלתה עבודת פרך עולמית, הכזבת כל התקוות להתפתחות, להשתלמות, לנחת רוח.
אבל מה שמדכא ביותר הוא, שבשעת חירום זו, שכל גורל עמנו נתון בכף המאזנים וצריך לאזור את כל הכוחות – כל הכוחות – להכריע את הכף ולהציל את שארית הפליטה מכליון גמור, באים צעירים עם דרישותיהם הסוביקטיביות, הפרטיות ומחלישים את עצמם ומרופפים את אחרים מעבוד להצלת הכלל… אוי לו לעם שגבוריו מגיניו מפקפקים בעמדם במערכה, וכל אחד חושב: אולי הגיעה השעה ואשתמט אני והצלתי את נפשי!
אמנם הצעירים חושבים לא על דבר בריחה לגמרי, ולא על בגידה בדגל הלאומי. הם רק כרגע, לפי שעה, חושבים לצאת למרחב, לחופש כדי להשתלם, ואחר כך, כעבור איזה שנים, כשהכוחות יתחזקו, הגופניים והרוחניים, אחרי שיספגו אל קרבם סכום מדע ידוע, ישובו אל ארצם, ואז יעשו גדולות…
יעשו גדולות… יקבלו מאה פונט לחודש שכר בטלה. כשיהיו מזוינים בתעודות משובחות, בהמלצות יפות ויהיו קרובים אל הקערה…
עכשיו הצעיר אמנם אינו חושב על זה. עכשיו – אני מאמין – הוא חושב רק על השתלמות. אבל כך הוא דרכו של יצר הרע. היום אומר לו: השתמט מטעם אידיאלי, ואחר כך יאמר לו: כל כך הרבה עבדת להשתלמותך, צריך אתה לא למכור אותה בזול, אל תהא שוטה! ואז יעשה מה שאחרים עושים. מתחיל בטובתו הפרטית – ומסיים בטובתו הפרטית ובנזקי הרבים…
קיום העם הוא בסכנה. כל מי שטובת העם נגע עד לבו, אל יעזוב את המערכה.
פה נחיה או נרקב, מארצנו לא נזוז… נחפור את האדמה במכונה, באת, בצפרנים ונבסס את קיום עמנו בעבודה. אין דרך אחרת להצלת העם…
כמובן אין זה פוטר את העומדים בראש ההסתדרות שלנו מדאוג להמעטת היסורים של הצבא העובד… זוהי חובתם. אבל הצבא שלנו, שהוא על פי הרוב די מבוגר, צריך ביחוד לזכור תמיד את חובתו, ואפילו אם מפקדיו מתרשלים למלא חובתם. הוא במסירותו צריך להיות סמל בשביל אלה שההנהגה נמסרה לידם.
זוהי חובת צבא עובדים עברי.
ואת זה אני מוצא חובה לעצמי להודיע, כי כל מה שכתבתי כאן לא נתכוונתי אל הפרט, אל הצעיר שפנה אלי במכתבו. אדרבא. יפה עשה שהביא לידי ביטוי מה שנצטבר בלבו. אלא שצריך להתגבר על הרגש הפרטי. בנין העם והארץ דורש מסירות נפש, ובמקום שיש מסירות נפש שם הכל ניחא…
קונטרס, תשרי תרפ"ב
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.