(לכרך השני של מבחר כתביו)

דוד סמילנסקי היה בן למשפחה מפורסמת לשבח, שכמה מבניה תפסו מקום חשוב בתנועה הציונית, בישוב העברי בארץ ובספרות העברית (מאיר סמילנסקי־סיקו, זאב סמילנסקי־ז"ס, והחשוב שבהם – משה סמילנסקי), עבד את עבודת־עמו במשך 63 שנים. על דוד סמילנסקי אפשר לומר, שלא נעשה ציוני אלא “נולד ציוני”. בשנת 1891, והוא רק בן 16, בא ביחד עם עוד אחדים מבני־משפחתו כחלוץ לארץ־ישראל, עבד כפועל בראשון־לציון, קדח ביחד עם המתיישבים הראשונים של חדרה, ומפני הקדחת האיומה ששלטה אז בארץ הוכרח לשוב לרוסיה.

כשחזר לרוסיה התיישב בייליסבטגראד, בעיר שנתפרסמה בתולדות־הציונות מפני שבה פרצו הפרעות הראשונות ברוסיה בשנות 1882–1883, אותן הפרעות שנתנו דחיפה חזקה לצמיחתה של תנועת־ביל"ו ולייסודה של ראשון־לציון. בעיר זו פעל בימים ההם כעסקן ציוני “הרב מטעם הממשלה” זאב טיומקין, זה שקשר את שמו לנצח בתקופה הקצרה והסוערת בחיי־הישוב של שנות 1891–1892. ומיד נעשה דוד סמילנסקי “יד ימינו” של טיומקין. הוא היה המזכיר של טיומקין במשך עשר שנים רצופות (1895–1905), ובמשך השנים הללו הקים דוד סמילנסקי אגודות ציוניות למאות בפלכי חרסון, פולטאבה וחארקוב.

אבל לא איש כדוד סמילנסקי יסתפק בפעולה ציונית בחוץ־לארץ בלבד. לא ציוני שכמותו ישאר בגולה ויטיף לאחרים שילכו הם להתענות בארץ ולבנותה. בשנת 1906 חזר ועלה לארץ, והפעם – כדי להשתקע בה. ומאז, במשך 47 שנים, עד יומו האחרון, כמעט אין דבר, שנעשה בארץ ושאין סמילנסקי שותף בּעֲשִׂיָתוֹ. אילו הייתי בא למנות את כל החברות והאגודות שהשתתף בהן, ואת כל המפעלים הגדולים והקטנים, שפעל ועבד לטובתם, לא הייתי מספיק.

קודם כל היה אחד מחמשת המייסדים הראשונים של האגודה “אחוזת בית”, זו שהניחה את היסוד לתל־אביב. משנת 1909 עד 1920 היה חבר הועד של שכונת תל־אביב, כשעדיין היתה חלק מיפו, קודם שנהפכה ליחידה עירונית בפני עצמה. וכשנעשתה ליחידה נפרדת, היה שנתים (1921–1922) אחד מראשוני־החברים של מועצת תל־אביב. במשך שש שנים (1921–1927) היה המפקח הכללי של ענייני העיריה, ומשנת 1927 – עד שיצא לפנסיה – היה המנהל של מחלקת המים והתאורה בעיריה. סמילנסקי לא היה רק אחד ממיסדיה של תל־אביב, אלא השתתף בייסודן ופיתוחן של כמה משכונותיה. כך היה ממייסדיו של “המרכז המסחרי”, שאליו עבר מעט־מעט כל המסחר היהודי מיפו הערבית. והרי מן השכונות הללו נתהוותה העיר העברית הראשונה בעולם, שנבנתה כולה בידים עבריות.

דוד סמילנסקי היה בטבעו צמא־מעשה ורב־פעלים. ולא רק בתים ורחובות ושכונות סייע לבנות, אלא ייסד או סייע ליסד גם תאים צבוריים וחברותיים שתכליתם היתה אחת ויחידה: ללכד ולאחד ולקרב לבבות. הוא היה מן המייסדים של הסתדרות הפקידים בארץ (מרכזה בתל־אביב), וכן של אגודות חוסכים ובונים וחברות עזרה וסעד. הוא תפס מקום חשוב בלשכת “בני ברית” ובאגודת “הבונים החופשים”, מפני שראה במיסדרים אלה גורמים חשובים להשלטת אחווה וריעות בין יהודים ליהודים מבני מעמדות שונים, ואף בין יהודים לבני עמים אחרים. כציוני ותיק היה חבר למועצת הציונים הכלליים בארץ, ונשאר כל ימיו נאמן לציונות העממית, ציונות לשמה, בלא תערובת של שם־לוואי.

כאדם קרוב לענייני תרבות השתתף דוד סמילנסקי בהקמתם ובביסוסם של מפעלי חינוך ותרבות עבריים: היה ממעצבי דמותה של הגימנסיה העברית השלמה הראשונה בעולם “הרצליה”, בשנים שבהן שימש כמזכיר וכגזבר שלה וכחבר הועד המפקח שלה. היה שנים רבות מפטרוני האופירה העברית ויושב־ראש של מועצת האופירה בארץ־ישראל. וכן היה פעיל גם בשאר מוסדות של תרבות ואמנות, מוסדות שהקדיש להם מזמנו וממרצו, ואמנים עבריים מצאו בו תמיד מעודד ותומך נלהב.

ונוסף לכל סגולותיו כאיש־מעשה היה גם איש־העט: סופר מהיר, רושם רשימות ומשאיר זכר בכתב למאורעות ולמעשים שנעשו. במאמריו המרובים בעתונים העבריים בארץ ובחוץ־לארץ (וקודם לכן – בעתונים היהודיים ברוסית) ציין לשבח את כל המעשים הממשיים בתנועה הציונית, בציבוריות היהודית, בישוב העברי בארץ, ובפרט – בכל שהטביע את חותמו על קידומה והתפתחותה של תל־אביב עיר חמדתו, עד שנחשב כ“סופר הקורות” המוסמך של תל־אביב. כן הציב ציונים לכל העסקנים והסופרים הציוניים, שהכיר אותם והתהלךבחברתם במשך דור שלם ויותר.

חלק ממאמריו כינס דוד סמילנסקי בחייו בספר בשם “עם בני דורי” (תל־אביב תש"ב). הרבה חומר היסטוריוגראפי בלתי־ידוע השקיע בספר זה, שיש בו תועלת מרובה לכותבי תולדות הציונות והישוב, וביחוד לתולדות תל־אביב. אך עוד מאמרים הרבה, שפירסם סמילנסקי בשעתו בעתונות, נשארו בעזבונו. הוא אסף אותם ואמר להוציאם לאור בספר, אך לא זכה לכך – הוא מת קודם שראה כרך שני של כתביו בדפוס. בן 78 שנים היה במותו.

חסד־של־אמת עושים איפוא ידידיו ומוקיריו של דוד סמילנסקי ז“ל, שהטילו על עצמם למלא את משאלתו ולהוציא לאור בכרך שני מבחר נוסף של מאמריו על אישים ועל מפעלים (אני מדגיש “מבחר”: אילו היו מכנסים את כל מאות מאמריו, היו תופסים כמה כרכים). ותבורך בראש וראשונה אלמנתו הכבודה, העסקנית הציונית המסורה, ד”ר מרים קיסילובה־סמילנסקי, שטיפלה באהבה ובמסירות בהוצאתו של ספר זה לאור.

אין לי ספק, שגם ספר זה, כקודמו, יתקבל ויתחבב על כל העוקבים אחר תולדות הציונות והישוב ואישיהן, וגם הנוער יקרא בו, ויֵדע מי היו אלה שסללו את הדרך לחירות ולתקומת ישראל.

ישמש נא ספר זה, שמחברו השקיע בו הרבה אהבה וחום־לב – מצבת־זכרון לאחד מן העסקנים המסורים של דור התחיה הלאומית, אדם מהוגן, יהודי מצוין וציוני שלם, ישר־דרך ואיש־הבנין בכל מהותו, שבזכותו ובזכות חבריו קמה מדינת־ישראל בימינו.

ירושלים־תלפיות, י“ג בסיון, תשט”ז.