כאשר אמר ה' לנח, כי יכנס אל התיבה יחד עם משפחתו מפני מי המבול העתידים לשחת כל בשר מפני רוע מעלליהם, שמח נח הצדיק ועשה ככל אשר ציוהו ה' ומהצוהר, אשר עשה לתיבה, ראה איך בני האדם הרשעים טובעים במבול, הודה לה' על חסדו ששלם לו כצדקתו, ונהנה הנאה מרובה שזה להנצל יחד עם משפחתו ולראות בדין הרשעים.

זוהי דרגה אחת.

כאשר אמר ה' לאברהם, כי גדולה חטאת סדום ועמורה והוא נכון להשמידם, לא מיהר אברהם להסכים. ראשית כל השמיע באזני רבונו דברים חריפים: האם תספה צדיק עם רשע? חלילה לך! השופט כל הארץ לא יעשה משפט? וכאשר אמר לו ה‘, כי אם ימצאו בסדום חמשים צדיקים יסלח לכל המקום בעבורם, אז עמד אברהם על המקח: ומה אם יהיו רק ארבעים וחמשה? ארבעים? שלושים? עשרים? עשרה? וכאשר הבטיחו ה’, כי לא ישחית גם בעד העשרה, נסתתמו טענותיו, וה' הלך מעמו כאשר כילה לדבר…

זוהי מדרגה שניה.

וכשאמר ה' למשה: הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול. אז קרא משה: אנוכי לא אניח ולא אסכים בשום אופן. ועתה אם תשא חטאתם – מוטב, ואם אין – מחני נא מספרך אשר כתבת! איני מסכים שעם ישראל יאבד, ואני אהיה תחתיו לגוי גדול. אנוכי סובל אותם גם כשהם סרבנים וטרחנים, ואַתה לא כל שכן. סלח לעון העם הזה – וחסל!

כך מדבר הרועה הנאמן, המגן על צאן מרעיתו.

וזו היא הדרגה השלישית היותר עליונה.

(ע"פ דברי הזוהר פ' נח)

*

זכור את יום השבת לקדשו: ששת ימים (שמות כ' ח‘-ט’). סמך “ששת ימים” ל“זכור את יום השבת לקדשו” לומר, כי בכל ששת ימי השבוע תקבע לך שעה, שבה תזכיר את יום השבת לקדשו. כלומר ששעה זו תהיה מוקדשת לעבודה רוחנית, לעלית נשמה, שבשביל זה הוקדש יום השבת כולו.

זכורני: בילדותי היו בעלי המלאכה ושואבי המים באים חגורים חבלים אל בית הכנסת ושומעים בין מנחה למעריב פרק בעין-יעקב מפי אחד המלמדים. ואני בטוח, כי המנהג הזה נתן כוח לבני ההמון שלנו שלא ישקעו בחומריות כהמון הדל הרוסי, שהיה מבלה זמנו בשכרון ובמעשים רעים אחרים.

*

יש דבר במחשבה טובה שקשה למצוא כמוהו במעשה טוב. מחשבה טובה טהורה מכל פניה, והמעשה הטוב, על פי הרוב, אינו חסר פניה של גאוה או חשבונות חמריים. ואף על פי כן – “הכל לפי רוב המעשה”, כי העיקר הוא המעשה הטוב. ולעולם יעשה אדם צדקה ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה הוא בא לשמה.