איש אחד עשיר וחשוך בנים מעיר סלונים היה שבע רוגז מקרוביו העניים שהיו תמיד דופקים על דלתותיו ומבקשים תמיכה. מה עשה? לקח צרור כספו בידו ועלה לארץ ישראל. פה נתן מעותיו ברבית ליהודים ולערבים וחשב לבלות ימיו במנוחה. פתאום התלקחה מלחמה בין רוסיה ובין תורכיה והוכרז מורטוריום, וכל כספו הלך לטמיון. ובפחי נפש שב לסלונים עיר מולדתו, ישב שם כשלושה שבועות ומת. אז אמרו לפני ר' אייזיל חריף: כמה נואל המנוח! אילו לכל הפחות היה מת ונקבר בארץ ישראל. על זה ענה ר' אייזיל, הוא עשה כמצוה, “כי חז”ל אמרו: בכל מאודך – בכל ממונך. ולמה צריך להגיד “בכל מאודך” אחרי שנאמר “בכל נפשך” לומר לך: יש אדם שממונו חביב עליו יותר מגופו, לכך נאמר,בכל מאודך". והמנוח היה ממונו חביב בעיניו יותר מגופו ולפיכך קבר את ממונו בארץ-ישראל, וגופו לא אכפת אם יקבר בחוץ-לארץ.
*
פעם פגש אותו איש אחד הולך יחיד בלילה. אמר לו: רבי! הלא חז"ל אמרו: אסור לתלמיד חכם ללכת יחידי בלילה. אמר לו ר' אייזיל: “המזיקין” דקהילתנו אינם מודים בי, שאני תלמיד חכם.
*
על המאמר “תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה”, הוסיף: והוא שהרג את הנפש…
*
ר' הלל פאריצ’ר ז"ל, בעברו למסעותיו, התאכסן אצל אחד החסידים וישב בחדר שייחדו בשבילו ועיין בספר. נכנסה שם אשה זקנה, והוא מיהר ועזב את החדר. אמר לו בעל הבית: רבי! מפני אשה זקנה שכזו נבהלת? ענה לו ר' הלל: “לא מפני האשה הזקנה נבהלתי, אלא מפני פקודת רבותינו שגזרו על היחוד”.
*
גדול המצֻוה ועושה ממי שאינו מצֻוה ועושה. מפני שאז המצַוָה והמצֻוָה מתקשרים לצוותא חדא ע"י המִצוָה.
*
פעם נכנס מגיד לבית כנסת וביקש שירשו לו לדרוש. והגבאי היה לא מן הנוחים ביותר לבריות ומאן לתת למגיד לדרוש, ועוד הוסיף דברים מעליבים כלפי הדרשנים. השתדל המגיד לפניו בהפצרות שימלא בקשתו, אבל הגבאי עמד בתקפו אמר: הלא אתה רוצה לדרוש, כדי שתקבל כסף ולנו אין במה לשלם לך וטרחתך תהיה חנם. אמר המגיד: “ואף על פי כן תנו לי ואדרוש דרשה קצרה, שבודאי תמצא חן בעיניכם ולא אבקש מכם שכר”. הגבאי נתרצה סוף סוף והמגיד עלה על הבמה ואמר: "העשיר והעני נתיצבו לפני בית הדין של מעלה. העשיר אמר, שהעני מעכב את ביאת המשיח, מפני שנאמר: “בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא” ועל העני נאמר: “תחנונים ידבר רש”, ואין לו חוצפה. והעני אמר להיפך, שבגלל העשיר נתעכבה ביאת המשיח, שכן נאמר, שבימות המשיח תכלה פרוטה מהכיס, ואצל העשיר יש כמה וכמה פרוטות. אבל עכשיו אני רואה, כי יש אצלכם גם חוצפה וגם הפרוטה כלתה אצלכם מן הכיס ובכן, “ובא לציון גואל”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.