ברחוב נחלת בנימין אפשר בכל יום לראות אשה אחת או שתים יושבות על המדרכה וקוראות בתחנונים לכל עובר: רחמנות… נדבה! על יד האחת מצחק בחול פרי בטנה, שמתרגל קבצנות מראשית ילדותו.
ובכל פעם כשאני עובר על המחזה השפל הזה ונזכר, כי אני והיא נמצאים בתל-אביב הבנויה, איזה רגש מכאיב מתעורר בקרבי. היתכן כי בעיר העברית הראשונה בארץ-ישראל יהיה מקום להשפלת אדם שכזו? אשה אם היא תימניה או גורג’ית וכדומה – מתפלשת באבק ובזוהמה, היא וילדה, כל היום, כל היום וחוזרת על הניגון שלה: נדבה… רחמנות!
הקולר תלוי ב“עזרת נשים” – אומר אנכי בפירוש. הנשים מתעוררות, מבקשות להן זכות דעה שוה עם הגברים – נכון, מדוע לא? אבל איך טחו עיניהן מראות, כי אשה מושפלת כל כך, טובעת בזוהמה, סחי ומאוס – והכל לעיני כל קהל העוברים והשבים! אחת מני אלה: אם אשה זו אינה מסוגלת לשום עבודה – צריך לפרנס אותה ולא להורידה לידי מדרגה שפלה כזו. ואם היא מסוגלת לעבודה, יבחרו בשבילה איזו עבודה המתאימה לה. וביחוד צריך לשים לב לילד או לילדה המתפלשים על יד אמה. אם האם אינה יכולה לפרנסה, ישימוה בבית התינוקות ולא להפקיר אותה לגמרי מראשית ילדותה.
איך שהוא, צריך להסיר את החרפה הזאת מהעיר העברית הראשונה.
דבר תרפ"ט
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.