לב מי לא נזדעזע לשמע האסון אשר קרה לאחינו גולי אשכנז? יודעים ומכירים אנו את גדולת מעשיהם, חכמתם ונדבת לבם, אשר עשו לכל תפוצות הגולה ומבאר חכמתם שתו וישתו עדרי ישראל לדור דורים.

לא נדבר על חכמי אשכנז הקדמונים, כמו ר' מאיר מרוטנברג, הרא"ש ובעל הטורים וכדומה, אבל אם נזכיר רק חכמי אשכנז מהתקופה הקרובה אלינו, אלה מיסדי חכמת היהדות, כמו ר' יום טוב ליפמן צונץ, ר' זכריה פרנקל, ר' צבי גרץ, שטיינשניידר, שטיינטל, הרמן כהן וכו' וכו' – הלא חרדת קודש תאחזנו בזכרנו אותם, ולבנו מתמלא תודה באשר אנו מלקקים בקצה אצבעותינו מיערות הדבש אשר הנחילונו. והשפעתם הלא הגיעה עד אוסטריה, הונגריה, ואורם בא גם לאחינו יושבי רוסיה ופולין. וכמה גדולה היתה נדבת לבם של יהודי אשכנז, ביחוד מימי הפרעות ברוסיה ואילך. וכנפי חסדם היו פרושות גם על המזרח, וביחוד על ארץ-ישראל.

ופתאום זועה! מוט התמוטטה הארץ, פור התפוררה הארץ, זו ארץ אשכנז אשר חשבוה לארץ מולדתם מקיאה אותם מקרבה, את רכושם יגזלו ומרחיקים אותם, גם את החכמים הגדולים מחברת האדם, והם צריכים לנוד לארצות אחרות למצוא מפלט ודירת ארעי. סוכת נודדים…! ואיך לא יהמה לבנו לגורלם?

עכשיו שומה עלינו, יהודי ארץ-ישראל, להושיט יד עזרה לאחים גולי אשכנז, לאלה שבאו ושעוד יבואו הנה בהמונים. נאזור נא את כל כחנו לקבל אותם כאחים ולתת להם מנוחה בתוכנו, שישתתפו גם הם עמנו בבנין ארצנו, ולהפוך את הגזרה הרעה עד כמה שאפשר להצלה ולברכה. את המרץ הרב אשר הראו אחינו גולי אשכנז בגרמניה, ויראו פה גם במקצועות הכלכלה להחיות עם רב.

י“ח מ' אב תרצ”ג