רב נתן הבבלי מודיענו ש“כך היה מנהגם [של הגאונים ראשי הישיבה] בתשובת השאלות: בכל יום מהחדש אדר מוציא אליהם כל השאלות שהגיעו אליו ונותן להם רשות שישיבו תשובה עליהם… ואז מדברים כל אחד ואחד לפי דעתו לפי חכמתו מקשין ומפרקין ונושאין ונותנין בכל דבר ודבר ומעיינין יפה יפה. וראש ישיבה שומע את דבריהם ומבין כל מה שאומרין ומקשין זה לזה ועומד ומעיין בדבריהם עד שיתברר לו האמת, ומיד יצוה לסופר להשיב ולכתוב. וכך היה מנהגם לעשות בכל יום ויום עד שמשיבין תשובת כל השאלות שבאו להם השנה מקהלות ישראל, ובתכלית החודש יקראו התשובות והשאלות במעמד כל החבורה כלה וחותם עליהן ראש ישיבה ואחר כך שולחין אותם לבעליהן” (סדר החכמים לנייבואיר ח"ב עמ 88).

מדברי רב נתן אלו אנו למדים שלשה דברים:

א) שבעריכת התשובות לקחו חלק גם חכמי הישיבה, והשתתפו במשא ומתן של הלכה שהביא לקביעת תכנן של התשובות.

ב) שהתשובות לא נכתבו בכתב ידו של הגאון, כי אם נכתבו ע"י סופרי הישיבה בפקודת הגאון שחתם עליהן.

ג) שבחדש אדר היו משיבין על כל השאלות שנתקבלו בישיבה במשך כל השנה מקהלות ישראל שבארצות שונות.

הבה ונבדוק את דברי רב נתן לאורן של הידיעות הפזורות בתשובות הגאונים עצמן בענין זה.

הידיעה שאת השאלות היו קוראין בפני טובי החכמים שבישיבה והם גם לקחו חלק בעריכת התשובות מתאשרת ע“י הקטע מתשובת רב נחשון לרבנא עזריה בריה דרבנא יעקב, שנתפרסם ע”י ד“ר מאנן ב־340, I.Q. R. n.s. VII, הגאון כותב: “ושאילתא דאית ביה מטא לקדמנא בזמן פסחא… ופקידנו וקרו יתהון בכפנא¹ דרבנן מובחרים² דמתיבתא ועייננא בהון [במאי] דכתב בהון ופקידנא ופסקונין בבאבא דמתיבתא לפום הכין דאחוו לנא מן שמיא”. אף הגאון רב עמרם כותב: “השאלות ששאלתם לפנינו צוינו וקראו אותם לפנינו כשיושבים לפנינו אב”ד ואלופים וחכמים וכל תלמידים” (ג“ל סי' נ”ו). ואולם משמע שלא רק “מובחרים דרבנן” היו נוכחים בהשבת התשובות. וכן אנו קוראים גם בקטע שנתפרסם ע“י מאן (442, I.Q. R. n.s. XI): “והא תשובה פירשה אדוננו שרירא ז”ל וחתם עלה ופסקה אדוננו האי ז”ל במעמד כולהו רבנן דמתיבתיה³ לבני קהל פאס".

אף הידיעה השניה, שהתשובות היו נכתבות ע“י סופרי הישיבה, מתאשרת ע”י כמה וכמה מקורות אחרים. עי' למשל בתשוה“ג הוצ' הרכבי סי' ס”ח: ופקידנא וקרו יתהון קדמנא… ופקידנא וכתבו תיובתיהון. ובדומה לזה עי' שם סימני קע“ח, קצ”ח, ר' ר“ו, שט”ו, שע“א. כל אלה הן תשובות שנכתבו ע”י רב שרירא או רב האיי בנו, אולם מנהג זה נהג עוד דורות רבים לפניהם. גם רב עמרם כותב בתשובה אחת: “ולענין שאלות ששאלת צוינו ופרשו לך” (תשוה"ג הוצ' גינצבורג עמ' 326). גם בתשובה אחרת (שם עמ' 214) אנו קוראין: “שאילתא דא נפקת לקדמנא לבאבא דמתיבתא לבי דינא דמרנא ורבנא משה ריש מתיבתא דמתא מחסיה בריה דמרנא ורבנא יעקב ופקידנא וקרו יתה…”⁴. הרי שהמנהג להקריא ולכתוב את התשובות ע"י סופרי הישיבה נהג לכל הפחות כמאתים שנה בשתי הישיבות וידוע שסופרי הישיבה היו גדולים בתורה ויש מהם שהגיעו למעלת אלופים וראשי כלה, כגון רב מישוי, אבי אמו של רב שרירא (עי' עליו פוזננסקי במאמרו: אלופים וראשי כלה סי' י"ב), או זכו גם להתמנות אחר כך לראשי הישיבה, כגון רב יהודא גאון – אבי אביו של רב שרירא, שהיה יחד עם רב מישוי הנז' סופרי שער הישיבה בימי רב צמח בן פלטוי – ורב ישראל בנו של רב שמואל בן חפני.

אך אע“פ שהתשובות נכתבו ע”י הסופרים בכל זאת טבועות רוב התשובות בחותם אישיותו של הגאון המשיב. הגאון היה מקריא, כנראה, את תשובותיו לפני הסופר, וקובע באופן זה את סגנונן וצר את צורתן. העוסק בתשובות הגאונים צריך לשים לב ועין גם על סגנונן: מתוך עמידה על סגנונו של כל גאון – בחשובים שבהם הכתוב מדבר – אפשר לקבוע את אבהותן של כמה תשובות מסופקות או אנונימיות.

אולם לעיקר דבריו של רב נתן, שעל השאלות שהיו מתקבלות במשך כל השנה היו משיבין תשובות בחדש אדר, יש ידיעות הסותרות אותן. הנה קבוצת התשובות אשר בהוצ' הרכבי סימני מ“ד–מ”ז, שנשלחה לאפריקה הצפונית, נכתבה בחודש שבט שנת אש“ד לשטרות (עי' שם עמ' 24). שנתים לפני זה נכתבה בחודש זה קבוצת התשובות הבאה שם בסימני שמ”ה–ש"ן (שם עמ' 177).

הקבוצה הבאה בסימני נ“ט–ס”ז, שנשלחה לקאבס, נכתבה בסוף חדש טבת שנת אשכ“ז (עמ' 32). והקבוצה הבאה בסימני תל”ד–תמ“ב נכתבה בכסלו שנת אש”ח (עמ' 235). ועוד קבוצה של התשובות נכתבה ע“י רב שרירא בחדש ניסן שנת אלף רצ”ה: “וכתיבנא תשובתא דאילין שאילאתא בירח ניסן” (מאנן, (463, J.Q. R. n.s. XI ע“פ כת”י אוכספורד 2851²¹). אך השאלות הבאות שם סימני קע“ה–קפ”ב “נפקו לקדמנא לבאבא דמתיבתא… בכלא דאדר דשנת אלפא ותלת מאה ועשרין ותרתין ופקידנא ואיקריין קדמנא ועייננא בהון ופקידנא וכתבו תשובה”. משמע שהתשובה נכתבה גם כן בחדש אדר. בחדש זה נתקבלה בימי רב עמרם, בשנת קס“ט⁵ קבוצת השאלות של רב מאיר בר יוסף מספרד (תשוה"ג הוצ' גינצבורג עמ' 326). מכל זה יוצא שהתשובות נכתבו ונשלחו לא בזמן אחד קבוע בשנה כי אם בזמנים שונים, הכל לפי צורך השעה ואפשרות משלוח התשובות. ואמנם הדעת נותנת כך. כי קשה לחשוב ששאלה שנתקבלה בניסן או אף בתשרי תחכה בפתרונה עד אדר, והן היו בכל קבוצת אלות גם שאלות שאינן סובלות דחוי. התשובות היו נשלחות בהזדמנויות שונות בלתי נראות ע”פ רוב מראש ובלי שתבאנה בזמנים קבועים. תשובה שלוחה מבבל לספרד, איטליא, או צרפת היתה מגיעה לתעודתה לפעמים רק כעבור שנה בערך⁶, וכזמן הזה היה דרוש לכך שהשאלה תבוא מהן לשער הישיבה. זמן של שנתים היה עובר איפוא מזמן משלוח השאלה עד קבלת התשובה, וודאי השתדלו הגאונים לשלוח את התשובה בהזדמנות ראשונה ולא לעכבה חדשים רבים. גם אי אפשר היה להבדיל בין התשובות הסובלות דחוי לאלה שאינן סובלות דחוי, כי השאלות נשלחו חבילות חבילות, לפעמים כמה עשרות יחד, וכן גם התשובות.

בקשר עם זה נעמוד על עוד שאלה אחת: האם נשארו בבתי־הגנזים של הישיבות העתקות מן התשובות שנשלחו ע“י ראשיהן או לא? הרכבי משיב על זה בחיוב גמור, ולפי השערתו העתיק המעתיק את התשובות שנדפסו בקובצו “מגופי הקונטרסים שנשארו בישיבות בבל למשמרת מהעתקות התשובות שנשלחו לארצות שונות” (מבוא עמ' VIII). זוהי גם דעתו של גינצברג (בגאוניקה II,310). רק מתשובות שנכתבו על שאלות פשוטות ביותר או פרושי סוגיות שאין לפקפק בהם ולפרשם בדרך אחרת, לא נשמרה העתקה והוא מסתיע (גאוניקה I, 184) מדברי המכתב שנתפרסם ב־ 401/403J. Q. R. XVIII; במכתב זה שנשלח ע”י אחד מגדולי הישיבה בפומבדיתא לספרד, כנראה, לרב חסדאי אבן שפרוט (עי' מרכס שם עמ' 768) מודיע הכותב שרוב השאלות שנשלחו מאת יהודי ספרד לזקניו, רב פלטוי ורב צמח בן רב פלטוי גאוני פומבדיתא, מצויות אצלו “וגם שאלות קדמוניכם לקדמוניהם. וגם יש אצל כתבי זקניכם אל אדוננו טוב אב ישיבה של גולה והוא אבי אבי…” ואחרי זה הוא כותב: “ונתנו מחמדינו באוכל להשיב נפשנו ולא נשתייר לנו זולתי כתבי אבותינו”. מכאן שלא רק השאלות נשמרו אלא גם התשובות⁷.

אם נבחון את הידיעות שאנו מוצאין ע“ד זה בתשובות הגאונים עצמן נראה שיש בהן פנים לכאן ולכאן. נציין קודם את כל המקומות המאשרים את דעתם של רא”א הרכבי ור"ל גינצברג.

א. רב צמח בן פלטוי כותב לשואליו: “שאלה זו כבר שאלתם אותה בימי גאון אבא מארי ז”ל וכך צוה וכתבו לכם…" (חמדה גנוזה סי' ל“ו–שטה מקובצת לכתובות ק”י א') והוא מעתיק להם את תשובת רב פלטוי אביו כמו שנדפסה שם סי' ק"ו מלה במלה⁸.

ב. “ויש בדינו (ק': בידינו) פסק דין שכתב אדוננו מר חנינאי כהנא בר הונא ריש מתיבתא, תלמיד מר יהודאי ז”ל… דהלכה כר' יוחנן בן ברוקא" (שערי צדק ח“ד ש”ג סי' י"ג), והתשובה היא לרב האיי כעבור מאתים שנה ויותר אחרי רב חנינאי.

ג. “ומאי דכתבתון, משמא דרב פלטוי גאון נ”ע… לא חזי לנא כי הא מילתא למר רב פלטוי" (שערי צדק ח“ד ש”ז סי' מ“ח והתשובה מיוחסת בכת”י הלברשטם). משמע לכאורה שתשובות רב פלטוי היו מצויות בידי רב האיי.

ד. “ומימריה דרב מתתיה גאון ז”ל דאדכרתון חזי לנא והכין אמר כי היכי דפקידנא וכתבו בלא שינויא ודברים ברורים הם, ומאי דכתבתון משמא דרב עמרם גאון מחסיה ז“ל דברים מסותמים הם ולא ידעינן היכי אמר” (שערי צדק ח“ד ש”ז סי' י"ז, והיא כנראה לרב שרירא, עי' מילר מפתח עמ' 15 גם 284). נראה שתשובת רב מתתיה גאון פומבדיתא היתה לפני עיני המשיב, אבל לא תשובת רב עמרם גאון מחסיא⁹.

ה. “שאלה זו כבר נשאלה מלפנינו ממצרים מקץ שנים ופרשנוהו פרוש מבואר והרי אנו מצוים לכותבו לך” (תשובת רב האיי לרב נסים בתשובות גאונים קדמונים סי' ע"ט).

ו' “כבר נשאלנו ממצרים שאלות הללו. וכן צוינו וכתבו את התשובה בלשון הזה…” (רב האיי בתשוה“ג הוצ' הרכבי סי' מ”ה).

ז. רב האיי כותב לחכמי קאבס: “ושמועה זו כבר נשאלנו עליה בשנה הזאת מן קירואן וכן צוינו וכתבו את התשובה אל מר רב יעקב בן מר רב נסים…” (שם סי' שס"ד) והוא מעתיק לחכמי קאבס מלה במלה את התשובה ששלח לרב יעקב ונדפסה שם סי' רמ"ד.

ח. “וזו כבר באה משלש שנים מן קירואן אל שער הישיבה ופירשנוה, וכה צוינו לכתוב…” (תשובת רב שרירא ורב האיי שם סי' שפ"א).

מכל המקומות האלה נראה שדרכם של הגאונים היה להשאיר העתקה מתשובותיהם, וביחוד נראה שנהג כך רב האיי, והעתקות אלה נשמרו לדורות הבאים. אולם ממקומות אחרים נלמד שלא תמיד השאירו המשיבים העתקה מתשובותיהם. נביא בזה קטעים אחדים מתשובותיו.

א. “אין אנו זוכרים עכשיו מה שכתבנו ולא מה שכתב גאון אבינו ז”ל, אבל אנו אומרים מה שנראה לנו" (שערי צדק ח“ד ש”ח סי' ו'). ראיה ברורה שלא היתה בידו העתקה מתשובתו ומתשובת אביו רב שרירא.

ב. “לא אתרמי לן השתא¹⁰ מאי דכתבנא לקאבס… אלא מיהו אנו מסייעין הדברים ללשון אחר” (מתשובות רב האיי לרב נסים בן יעקב בתשובות גאונים קדמונים סי' פ"ה).

ג. “וכבר פרישנא השתא להא שמעתא בתשו' שאילתא דמר רב נסים בר מר רב יעקב אלוף לקירואן וכתבנא לוותיה למכתב לכון נוסחא”¹¹ (תשובת רב האיי בחמדה גנוזה סי' קל“ד, ונשלחה לקאבס כמו שנראה מתשוה”ג הרכבי סי' של"ט). הרי שלא נשארה בידי רב האיי העתקה מן התשובה ששלח לרב נסים.

ד. “שמועה זו קשה היא הרבה וכבר פירשנוה אל מצרים בהרויח, אלא מיהו ששאלת על דבר מכולה נשיב אותך כפי דוחק העת” (תשוה“ג הוצ' הרכבי סי' ר”ץ). מזה שלא צוה לסופר הישיבה שישלח להשואל העתקה מתשובתו שכתב למצרים נראה שלא נשמרה אצלו.

מכל זה נראה של היה בזה מנהג קבוע לראשי הישיבות הבבליות. היו מקרים שהשאירו לעצמן העתקת התשובות והיו כאלה שלא השאירו העתקות.